בוני התלמוד

    דף ביאור

    זכריה פרק ד׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תנ״ך · מדריך קריאת פרק

    זכריה פרק 4

    זכריה פרק 4 מציג 14 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

    מפת הטקסט

    התחילו בפסוקים הפותחים, שימו לב לחזרות ולמעברים, והשתמשו באינדקס הפסוקים כדי לחזור לשורה המדויקת. אינדקס הפסוקים שימושי במיוחד למעקב אחר מילים חוזרות ושינויי מקום או קול.

    מפתח לקריאה

    שימו לב למימרות ואמירות של חכמים. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    מפת פסוק אחר פסוק של כל 14 הפסוקים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו פסוק במקור.

    1. פסוק 18 מילים

      נפתחת ב״וַיָּ֕שׇׁב הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיְעִירֵ֕נִי כְּאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־יֵע֥וֹר…״

    2. פסוק 222 מילים

      נפתחת ב״וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה (ויאמר) [וָאֹמַ֡ר]…״

    3. פסוק 38 מילים

      נפתחת ב״וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד…״

    4. פסוק 48 מילים

      נפתחת ב״וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה…״

    5. פסוק 513 מילים

      נפתחת ב״וַ֠יַּ֠עַן הַמַּלְאָ֞ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הֲל֥וֹא…״

    6. פסוק 617 מילים

      נפתחת ב״וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל…״

    7. פסוק 713 מילים

      נפתחת ב״מִֽי־אַתָּ֧ה הַֽר־הַגָּד֛וֹל לִפְנֵ֥י זְרֻבָּבֶ֖ל לְמִישֹׁ֑ר וְהוֹצִיא֙ אֶת־הָאֶ֣בֶן…״

    8. פסוק 84 מילים

      נפתחת ב״וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃…״

    9. פסוק 912 מילים

      נפתחת ב״יְדֵ֣י זְרֻבָּבֶ֗ל יִסְּד֛וּ הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה וְיָדָ֣יו תְּבַצַּ֑עְנָה…״

    10. פסוק 1017 מילים

      נפתחת ב״כִּ֣י מִ֣י בַז֮ לְי֣וֹם קְטַנּוֹת֒ וְשָׂמְח֗וּ וְרָא֞וּ…״

    11. פסוק 119 מילים

      נפתחת ב״וָאַ֖עַן וָאֹמַ֣ר אֵלָ֑יו מַה־שְּׁנֵ֤י הַזֵּיתִים֙ הָאֵ֔לֶּה עַל־יְמִ֥ין…״

    12. פסוק 1215 מילים

      נפתחת ב״וָאַ֣עַן שֵׁנִ֔ית וָאֹמַ֖ר אֵלָ֑יו מַה־שְׁתֵּ֞י שִׁבְּלֵ֣י הַזֵּיתִ֗ים…״

    13. פסוק 139 מילים

      נפתחת ב״וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר…״

    14. פסוק 147 מילים

      נפתחת ב״וַיֹּ֕אמֶר אֵ֖לֶּה שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר הָעֹמְדִ֖ים עַל־אֲד֥וֹן כׇּל־הָאָֽרֶץ׃…״

    פירוש רש״י

    1. פסוק ב׳׳

      וגולה על ראשהכמו (יהושע טז) גולות עלית לשון מעיין כמין ספל גדול עגול:

      ושבעה נרותיהכמין בזיכין שנותנין השמן והפתילה לתוכה:

      שבעה ושבעה מוצקותלכל נר ונר באין שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן מוצקות לכל נר ונר:

    2. פסוק ג׳׳

      ושנים זתים עליהאצלה שני אילנות שהזיתים גדילים בהם:

      אחד מימין הגולה ואחד משמאלה וגו'וכאן לא פירש על שני צנתרות זהב האמורות למטה בפרשה והם כמין עריבות ועדשים של בית הבד שהם עומדים אצל הזיתים והזיתים נחבטים מאיליהם לתוך הצנתרות ומתחממות שם כבמעטן ונעצרים שם בבית הבד והשמן נופל לתוך הצנתרות ומהצנתרות לתוך הגולה ומהגולה אל המוצקות ומהמוצקות אל הנרות והמוצקות והנרות ארבעים ותשע היו רמז לאור שלעתיד לבא אור החמה יהיה שבעתים כאור של שבעת ימים ארבעים ותשע על אור של יום בראשית:

    3. פסוק ד׳׳

      מה אלה אדונימה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו:

    4. פסוק ו׳׳

      זה דבר ה' אל זרובבלזה סימן לך להבטיח את זרובבל כשם שהזתים והשמן הזה נגמר מאליו לכל דבריו כך לא בחיל ולא בכח שבכם תעשו את בנין ביתי:

      כי אם ברוחיאני אתן רוחי על דריוש ויניח לכם (ס"א ויצוה לכם) לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבנין משלו ולעזור אתכם בחטין ויין ושמן ועצים כמו שמפורש בעזרא ולא תצטרכו לעזרת אדם:

    5. פסוק ז׳׳

      מי אתה הר הגדולשרי עבר הנהר תתני פחת עבר נהרא ושתר בוזני וכנותהון שבטלתם המלאכה עד כה מעתה תהיה לפני זרובבל מישור אין לכם שררה וגדולה עוד עליו:

      והוציא את האבן הראשההאדריכל יקח את אבן הבדיל בידו להיות אדריכל בראש הבונים והם יבנו הכל כפי דבריו אשר יצוה בבנין נאה ומפואר:

      תשואות חן חןיהיה לה לאותה האבן שהכל יאמרו מה נאה בנין זה העשוי על ידי אבן המשקולת הזאת, תשואות חן כמו תשואות נוי כמו תשואות מליאה עיר הומיה (ישעיהו כ״ב:ב׳) קול שאון (שם סו) כולם לשון השמעת קול הם:

    6. פסוק ט׳׳

      ידי זרובבל יסדו הבית הזהמתחילה ועד סוף בימי כורש הראשון:

      וידיו תבצענהאותו עתה, תבצענה ל' גמר הוא כמו (שם) כי יבצע ה' כל מעשהו:

    7. פסוק י׳׳

      כי מי בז ליוםשיוסד הבית אשר הוקטן בעיניהם כמו שנאמר (בעזרא ג׳:י״ב) ורבים מהכהנים אשר ראו הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול ובנבואת (חגי ב׳:ג׳) הלא כמוהו כאין בעיניהם ישמחו עתה כשיראו את האבן הבדיל התלויה בחוט המשקולת אשר ביד אדריכל ראש הבונים שמכוון בה ראש הפינה וזו תהיה ביד זרובבל:

      שבעה אלהעל אחד שבעה ביסוד הראשון שבימי כורש וכן ת"י שבעה נדבכין כאילין:

      עיני ה' המה משוטטיםולו נראה לעשות כן והוא ראה את זרובבל זה הגון לדבר:

    8. פסוק י״א׳

      מה שני הזיתיםמה רמז הם ומה רמז שני שבלי זיתים טרוק"א בלע"ז קבוצות זיתים בענף כעין שבולת:

    9. פסוק י״ב׳

      אשר ביד שני צנתרותכלומר אצל שני הצנתרות כמו ראו חלקת יואב ע"י שמואל (שמואל ב י״ד:ל׳):

      המריקים מעליהםאת השמן הזה הצלול וטוב להארי כזהב כמו (איוב ל״ז:כ״ב) מצפון זהב יאתה:

    10. פסוק י״ד׳

      שני בני היצהרקרן כהונה ומלכות הנמשחים בשמן המשחה:

      העומדים על אדון כל הארץלבקש מלפניו להחזיר את גדולתם:

      שני בני היצהריצר טוב ויצר הרע מתהפך לטוב בזכות התורה:

    מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    פירוש מלבי״ם

    1. פסוק א׳׳

      וישב המלאך, הנביא לא הבין את המראה הקודמת, ולא ידע הכונה מ"ש שיפתח פתוחה שבעה עינים, וע"כ נפל בשינה ותרדמה שזה יהיה בעת שיכוסה ממנו דבר ה', ולכן בא המלאך שנית והעיר אותו משנתו, ויראהו מראה אחרת שהוא פירוש המראה הראשונה:

    2. פסוק ב׳׳

      מה אתה רואה, ר"ל שבזה תראה פי' המראה הראשונה, ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה על ראשה יש מעין שהוא ספל גדול שממנו ימשך מעין השמן אל קני המנורה, וראה על המנורה שבעה נרות שהם הבזיכין שבתוכם השמן הפתילה, ולכל נר יש שבעה מוצקות, שהם צינורות שהשמן זב בהם מן הגולה אל הנר, והנה המנורה רומזת על אור ה' המאיר לעולם כולו בכבודו ובעת שיזרח כבוד ה' והלכו כולם לאורו, וראה את המנורה שהיא כולה בשלימות והיא כולה זהב, שכבוד ה' יתגלה בהוד והדר לכבוד ולתפארת, וראה גולה על ראשה, הוא המעין העליון שמשם יריק ברכת ה' ושפעו אל שבעת הנרות, ששבעת הנרות אשר במנורה הם שבעת המדות העליונות אשר באצילות האלהות שבם ינהיג את העולם, ודרך המדות ישגיח וישפיע ויריק השמן הטוב דרך המעין העליון הידוע שהוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן, והשמן יורד לכל נר דרך שבעה צינורות. כי כ"א מן המדות כלול מכולם אם לחסד אם לשבט אם לרחמים, והראה לו בזה שלעתיד לא תמשול המערכת שהם ג"כ מנורה בשבעה נרות, שהם שבעה כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל כי מנורה זאת אינה של זהב כי היא פחותה במדרגתה, ואין הגולה על ראשה כי רחוקה היא ממנה ולכן מקורה מקור אכזב ושמן שעל ראשה יחסר המזג, אבל לעתיד תאיר המנורה הטהורה מנורת הזהב, וה' יופיע בהיכל קדשו להאיר ולהשפיע שמן הקדש, כי אז יפתח פתוחה שבעה עיני ה' שהם שבעת הנרות העליונות על האבן הראשה והארץ תאיר מכבודם:

    3. פסוק ג׳׳

      ושנים זיתים עליה, על המנורה סמוך להגולה עומדים שנים זיתים, א' מימין הגולה ואחד על שמאלה, וזה יתבאר בפסוק י"א י"ב :

    4. פסוק ד׳׳

      ואען ואומר מה אלה אדני, ר"ל שעדיין איני מבין בפרטות ע"מ זה רומז:

    5. פסוק ה׳׳

      ויען המלאך הלא ידעת מה המה אלה, ר"ל הלא גוף הדבר מה היא המנורה ושבעת הנרות הם דברים נודעים לבאים בסוד ה', שגם מנורת המקדש היתה מרמזת על דברים אלה, ואומר לא אדני, השיב לו שהגם שהוא יודע סוד המנורה אינו יודע על מה תרמוז במראה הזאת ומה ענינה בנבואתו עתה:

    6. פסוק ו׳׳

      ויען ויאמר אלי זה דבר ה' אל זרובבל, הודיע לו שבמנורה הזאת מרומז דבר ה' והבטחתו אל זרובבל שהבטיח לו לאמר לא בחיל ולא בכח, שבעת יביא את עבדו צמח מזרע זרובבל אז תהיה הנהגת ה' בבלי אמצעי, לא על ידי המערכת, שע"ז צריך חיל שיתגבר בדרך הטבע, ולא ע"י המלאכים שהגם שאז ינהג בנס ולא בחיל חיצוני, בכ"ז צריך כח פנימי, כי אין הנס שורה על דבר ריקן, כמ"ש לך בכחך זה והושעת את ישראל מיד מדין, כי אם ברוחי, שרוח ה' לבדו ינהיג וימשול בהשגחתו הפרטית, שזה רמז במנורת הזהב ושבעה נרותיה ובשבעה עיני ה' אשר יפתח על אבן היסוד:

    7. פסוק ז׳׳

      מי אתה, יצייר כי ברבות הימים עד הקץ יטבע האבן הראשה שהיא האבן של יסוד הבנין (שדבר ממנו סי' ג' פסוק ט') בעומק הר המוריה, ובהגיע זמן הבנין לעתיד יהיה האבן בלוע בהר הגדול הזה ולא יוכלו להוציא אותו, ומצוה אל ההר שיתהוה ממנו מישור, ועז"א מי אתה הר הגדול העומד לפני זרובבל ומעכב בידו מלהוציא את האבן, אני מצוך שתהיה למישור למען יוציא את האבן הראשה, ואז תשאות חן חן לה כולם ישמיעו על האבן קול חן חן, כי יהיה לחן בעיני כולם לא כמו בבנין בית שני שלא היה הבנין לחן בעיני הזקנים אשר ראו את הבית הראשון שהם בכו בכי גדול, כמ"ש בעזרא ובחגי:

    8. פסוק ח׳׳

      (ח-ט) ויהי דבר ה', עתה פירש הדברים והגיד לו בנבואה כי ידי זרובבל יסדו את הבית הזה, ר"ל עתה הניח רק היסוד אל הבנין שיהיה לעתיד לבא, כי הבנין שבונים עתה בבית שני אינו בנין נגמר ונשלם, כי חסרו בו חמשה דברים והיה מוכן ליחרב, והוא רק יסוד והתחלה אל הבנין שיהיה באחרית הימים, שאז ידיו תבצענה אז יהיה גמר הבנין, וכמ"ש חכמינו ז"ל שלכן בנוהו מעין בנין שלמה ומעין בנין יחזקאל לעתיד כי היה בנין ממוצע בין שניהם, סוף בנין הראשון ויסוד לבנין האחרון, ואז וידעת כי ה' צבאות שלחני אליכם :

    9. פסוק י׳׳

      כי מי בז ליום קטנות, ביום של עתה שהבנין קטן בעיניכם, והיום שהוא עת הגאולה של בית שני קטן, מי שהוא בז אל הבנין והיום הקטן הזה, הם ישמחו לעתיד עת יראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה, עת יראו שבעה אלה העינים שחקקו על האבן במספר שבעה, שעתה היה מספר השבעה מרמז על הנהגת הטבע ע"י שבעת המשרתים במערכה שהוא ז' כוכבי לכת, ואז יראו כי שבעה אלה החקוקים באבן (כמ"ש על אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתוחה) עיני ה' המה, אינם עיני הכוכבים והמזלות רק יציירו עיני ה' והשגחתו בעצמו בבלי אמצעי, והם יהיו משוטטים בכל הארץ, שאז ישגיח השגחה נסיית פרטיית, ובזה פירש לו מראה המנורה שראה עם שבעה נרותיה שזה מורה על שבעה עיני ה' המאירים לארץ ולדרים לעתיד לבא, וזה יפתח פתוחה על אבן הראשה, כי זה יהיה ענין המקדש לעתיד שכבוד ה' ישכון בו בקביעות וישגיח בשבעה עינים העליונים שהם ז' מדותיו וספירותיו על עמו ונחלתו:

    10. פסוק י״א׳

      (יא-יב) ואען ואומר אליו, אחר שפי' לו מראה המנורה ושבעה נרותיה, שאל אותו שיפרש לו ע"מ רומזים שני הזיתים שהוא רואה במראה שהם עומדים מימין ומשמאל המנורה (כי הזיתים התחילו בשוה עם המנורה משני צדדיה וראש הזיתים הגיע עד הגולה אשר על ראשה, והיה מצדדי המנורה וגם מצדדי הגולה), ותוך כך ראה בחזיונו כן אצל הזיתים יש שני צנתרות של זהב, היינו צינורות להגיר השמן שבא מן הזיתים אל הגולה, וביד שני הצינורות נמצא שני שבלי זיתים (זיתים הגדלים באשכול כשבולת) שבולת לכל צנתר, ששמן הנסחט מן שבולת הזיתים הולך דרך הצינורות אל הגולה, והנה הזיתים והשבלים לא היו של זהב רק עץ זית ממש, רק הצינורות היו של זהב, והשמן שיצא דרך הצנתר אל הגולה נדמה במראהו כזהב, ועז"א המריקים עליהם הזהב, וע"כ שאל עוד ביחוד על מה רומזים השבלים והצנתרות:

    11. פסוק י״ג׳

      ויאמר הלא ידעת מה המה אלה, שכבר יבין מעצמו שהזית מרמז המשוחים בשמן המשחה, ואומר לא אדני כי איני יודע מה ענינם אצל המנורה:

    12. פסוק י״ד׳

      ויאמר אלה שני בני היצהר, שהם המלך והכ"ג שמשוחים בשמן משחת קדש, ומה שעומדים אצל המנורה מרמז שהם העומדים על אדון כל הארץ, שההשפעה הנסיית שירדה מאת ה' המרומזת בשמן היורד מן הגולה אל קני המנורה יהיה ע"י בני היצהר, בזכות המלך והכ"ג, שהמלך יחזיק במעוז המצות שבין אדם לחברו שהוא משפט וחסד, והכ"ג יחזיק במעוז התורה והעבודה, מצות שבין אדם למקום. וע"י מעשיהם יעלה שמן טוב מעשיהם וימשך השמן ההשגחיי אל הגולה ומעין ישיתוהו, עד שהם יהיו בציור הזיתים שמהם יצא השמן אל הגולה להאיר את נרות המנורה, והצינור מריק השמן מן שבלי הזיתים אל הגולה, ובאשר שניהם הם בני אדם לא ציירם בזהב רק בעץ זית, כי האדם עץ השדה, אולם השפע הנוזל ע"י מעשיהם אל הגולה דרך צנתרות הם מזהב ומריקים זהב, כי ימשוך הרצון האלהי הנסיי הנמשל בזהב:

    מהדורה: Malbim on Zechariah--Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    לשון המקור

    וַיָּ֕שׇׁב הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיְעִירֵ֕נִי כְּאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־יֵע֥וֹר מִשְּׁנָתֽוֹ׃

    וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה (ויאמר) [וָאֹמַ֡ר] רָאִ֣יתִי׀וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃

    וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃

    וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃

    וַ֠יַּ֠עַן הַמַּלְאָ֞ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־הֵ֣מָּה אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃

    וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

    מִֽי־אַתָּ֧ה הַֽר־הַגָּד֛וֹל לִפְנֵ֥י זְרֻבָּבֶ֖ל לְמִישֹׁ֑ר וְהוֹצִיא֙ אֶת־הָאֶ֣בֶן הָרֹאשָׁ֔הֿ תְּשֻׁא֕וֹת חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ׃ {פ}

    וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

    יְדֵ֣י זְרֻבָּבֶ֗ל יִסְּד֛וּ הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה וְיָדָ֣יו תְּבַצַּ֑עְנָה וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃

    כִּ֣י מִ֣י בַז֮ לְי֣וֹם קְטַנּוֹת֒ וְשָׂמְח֗וּ וְרָא֞וּ אֶת־הָאֶ֧בֶן הַבְּדִ֛יל בְּיַ֥ד זְרֻבָּבֶ֖ל שִׁבְעָה־אֵ֑לֶּה עֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה הֵ֥מָּה מְשׁוֹטְטִ֖ים בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃

    וָאַ֖עַן וָאֹמַ֣ר אֵלָ֑יו מַה־שְּׁנֵ֤י הַזֵּיתִים֙ הָאֵ֔לֶּה עַל־יְמִ֥ין הַמְּנוֹרָ֖ה וְעַל־שְׂמֹאולָֽהּ׃

    וָאַ֣עַן שֵׁנִ֔ית וָאֹמַ֖ר אֵלָ֑יו מַה־שְׁתֵּ֞י שִׁבְּלֵ֣י הַזֵּיתִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּיַ֗ד שְׁנֵי֙ צַנְתְּר֣וֹת הַזָּהָ֔ב הַֽמְרִיקִ֥ים מֵעֲלֵיהֶ֖ם הַזָּהָֽב׃

    וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃

    וַיֹּ֕אמֶר אֵ֖לֶּה שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר הָעֹמְדִ֖ים עַל־אֲד֥וֹן כׇּל־הָאָֽרֶץ׃