תהלים פרק ס׳

על שושן עדות מכתם לדוד ללמד, (תו' מכתם לשון כתם פז (שיר השירים ה׳:י״א) דבר חמוד, ורבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו ואגדה אחרת שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ע"כ סא"א) מכתם לדוד על עדותן של סנהדרין שנמשלו לשושנה שנאמר שררך אגן הסהר וגו' (שיר השירים ז׳:ג׳) סוגה בשושנים כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם נהרים ושלח את יואב עליהם אמרו לו ליואב ולא מבניו של יעקב אתם היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל הזה (בראשית ל״א:נ״ב) ולא היה יודע מה להשיב בא לו אצל דוד אמר לדוד כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם ולא הם עברו תחלה את השבועה שאמר (במדבר כ״ג:ז׳) מן ארם ינחני בלק מלך מואב ועוד כושן רשעתים (שופטים ג׳:ח׳) ארמי היה:

בהצותו — כמו (במדבר כ"ו) בהצותם על ה' שנלחם בהם על שעזרו לבני עמון:

וישב יואב ויך את אדום וגו' — שמנה עשר אלף הכתובים במלכים (שמואל ב ח׳:י״ג ובדברי הימים א י״ח:י״ב) הרג אבישי פעם ראשונה ששת אלפים ויואב שנים עשר אלף כששב מהכות את ארם:

זנחתנו פרצתנו — כשנפלה אדום בידו צפה ברוח הקדש שעתידים אדומיים למשול בישראל ולגזור בישראל גזרות רעות עמד וביקש רחמים על שעבוד הגליות הרבה צרות סבלנו בימי השופטים מאויבינו סביב:

אנפת — קצפת עלינו מעתה תשובב רצונך עלינו:

הרעשתה — ארצנו בכמה גייסות:

פצמתה — שברת אותה, וראיתי בדברי דונש שהוא לשון ערבי אבל לא פירש אותו וביסודו של רבי משה הדרשן פירשו לשון קריעה וראיה הביא לדבר וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) מתורגם ופצים אך אני אומר ופצים שתרגם יונתן לשון תקון חלון הוא ככל הפתחים שיש להם פצימין:

רפה שבריה כי מטה — לשון רפואה אע"פ שכתוב בה"א הרבה תיבות משמשות כן:

כי מטה — לשון שפלות:

יין תרעלה — האוטם את הלב ועוטפו רעל לשון עטיפה הוא כמו והברושים הרעלו, (נחום ב׳:ד׳), ובלשון משנה מדיות רעולות:

נתתה ליראיך נס — נסיונות של צרות הרבה:

להתנוסס — להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך:

מפני קשט — לקשט מדותיך בעולם שכשתתן להם הטובה לא יהרהרו האומות אחריך אלא יקשטו דיניך ויאמרו יפה היטב להם כי הם עמדו לו בכמה נסיונות:

יחלצון — ינצלו מרע:

הושיעה ימינך — אשר השיבות אחור בהתחזק אויביהם עליהם:

וענני — כי אם תענני יחלצו הם שאני נלחם בשבילם:

אלהים דבר בקדשו — שיקבץ הגלות וזרעו ימשלו בהם (סא"א), ד"א אלהים דבר בקדשו שאהיה מלך עליהם:

אעלוזה — בישועתו, בפי' אחר מצאתי אלהים דבר בקדשו לעזרני כדכתיב (שמואל ב ג׳:י״ח) כי ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל:

אחלקה שכם — אחלק להם שכם בנכסי אויביהם:

ועמק סוכות אמדד — סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא, ובפירושים אחרים מצאתי אחלקה שכם, אחזיר להם נחלת יעקב אביהם, ועמק סוכות אמדד, כשאחלקהו לישראל שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם, ד"א ועמק סוכות אמדד, סוכות לשון צורות ודמיונות כמו שנאמר ואת סכות בנות:

אמדד — אני מודד את צורתם כמו שנאמר (שם ב ח) שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות (סא"א):

לי גלעד — למלוך עליהם:

מחקקי — שרים שלי מחוקק ל' שררה שמחוקק ושולח ספרים ומצוה כמו (בראשי' מ"ט) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו (סא"א):

מואב סיר רחצי — אשתמש בהם כסיר של נחושת המוכן לרחוץ בו:

נעלי — מסגר שלי:

עלי פלשת התרועעי — התחברי על ממשלתי להיות משועבדים לי כי גת מארץ פלשתים וכן עזה שכבשן דוד:

מי יובלני עיר מצור — או לעיר מבצר לכבוש את בצרה אם לא אתה תעזור אותי על מבצרי אדום מי יובילני ומי ינחני עליהם, בפירושים אחרים מצאתי כן על מבצרי אדום אשר נחיתי עתה עליהם:

ולא תצא — ואינך יוצא:

יבוס — ירמוס:

למנצח, המזמור הזה הוסד על המלחמות שהיה לדוד עם ארם נהרים וארם צובה ואדום ביחד, כמו שנזכר בשמואל-ב ח' (ושם בארתי הסתירה שיש מכאן לס' שמואל ע"ש) וכפי הנראה פרצו האויבים תחלה בערי ישראל ושבו שבי בעיר שכם ובעמק סוכות, וזה היה סבה שהתעוררו גלעד ומנשה שבעבר הירדן שהיו סמוכים להר אפרים (כמ"ש שמואל ב', י"ח ו') ובאו לעזור לאפרים ששכם היה בגבולם ונצחו את האויבים:

אלהים זנחתנו, מה שזנחתנו תחלה ושבנו אחור מני צר ופרצתנו שהאויב פרץ בנו פרצות, בזה אנפת ר"ל כלית חרון אפך עלינו, ועי"כ תשובב לנו שבט לעשות חיל, ע"ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:

הרעשת מה שהרעשת את הארץ ופצמת אותה, זה היה סבה לרפאות שבריה במה שמטה מאד, כי תכלית ירידתם היתה התחלת הצלחתם:

(ה-ו) הראית, מה שהראית עמך קשה, זה היה הסבה שבזה נתתה ליראיך נס להתנוסס ולהתקבץ למלחמה וזה עשית מפני קושט, להראות אמתך קושט ואמת סלה סיום הענין:

למען, אחר ההצעה הזאת אומר, למען יחלצון ידידיך, שישראל ידידיך יחלצון חלוצי צבא למלחמה נגד האויב, אני מבקש הושיעה ימינך, שתושיע להם ע"ד הפלא והנס, שזה מיוחס לימין ה' עושה חיל, וענני :

אלהים, לעומת שאמר וענני יספר מענה אלהים, אלהים דבר בקדשו ואמר לנו, אעלזה אחלקה שכם, עת שאחלק עיר שכם ואמדד עמק סכות, ר"ל מה שהאויבים כבשו עיר שכם וחלקו שללה ביניהם ומדדו אדמת עמק סוכות לירש אותה, בזה אעלזה ואשמח כי עי"ז:

לי גלעד ולי מנשה ואפרים, יתקבצו גלעד ומנשה ואפרים לי לעזרתי, והתאזרו לצאת לקראת (נזקש) [האויב] ומעוז ראשי יהיה יהודה מחוקקי, כי התחברו כולם אל דוד לצבא, ועי"כ:

מואב סיר רחצי, יהיו עבדים לי להשתמש בהם כמו בכלי הרחיצה, כי סימן העבד הוא חליצת נעל רבו והולכת כליו לבית המרחץ כמו שאמרו חז"ל ומואב ישמשו לרחיצה ועלי אדום אשליך נעלי, שזה סימן שיהיו עבדי, עלי פלשת התרועעי התחברי אלי, כי את פלשת לא הכריע לעבדים רק שחדלו להלחם אתו מי, מזה מביא ראיה שה' לא עזבם גם בתחילה, ומה שהניח שיכבש האויב את שכם ועמק סוכות היה לטובתם כדי שעי"כ יפלו בידם מואב ואדום ופלשת, כי הלא מי יובילני עיר מצור, איך כבשתי את עיר בצרה אשר באדום שהיתה עיר מצור, וגם מי נחני עד אדום, הלא גם להגיע עד שם לא היה אפשר בדרך הטבע, והיה רק בישועת אלהים:

(יב-יג) הלא מזה מבואר נגלה, כי מה שאתה אלהים זנחתנו תחלה ולא תצא אלהים בצבאותינו, זה היה לטובתנו, כדי הבה לנו עזרת מצר, כדי שתכין לנו בזה עזר נגד הצר, שע"י שזנחתנו תחלה הוא היה ההכנה אל העזר שבא לבסוף וגם שבזה הראית לנו כי שוא תשועת אדם, רק באלהים נעשה חיל, שעל ידי זה ראינו שבלא עזר אלהי אין לנו תשועה, ולא נושע ברוב חיל רק באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו ולא כחנו ועוצם ידינו עשו זאת: