דף ביאור
יהושע פרק כ׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקוריהושע פרק 20
יהושע פרק 20 מציג 9 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.
פירוש רש״י
פסוק ו׳׳
עד עמדו וגו' למשפט - אם יפטר מגלות יפטר, ואם יתחייב גלות יחזור לעיר מקלטו (במדבר לה כה): וישב שם עד מות הכהן הגדול:
פסוק ח׳׳
ומעבר לירדן יריחו מזרחה נתנו - בימי משה, שנאמר (דברים ד מג): את בצר במדבר וגו':
פסוק ט׳׳
המועדה - ההזמנה, היעודות לכך:
מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.
פירוש מלבי״ם
פסוק ב׳׳
תנו - מבואר בספרי (פ' מסעי) כי לא נתחייבו בהפרשת ערי מקלט עד אחר ירושה וישיבה, דכתיב (דברים יט, א) כי יכרית ה' אלהיך את הגוים כו' וירשתם וכו', ולכן לא צוהו עד גמר חילוק הארץ:
פסוק ג׳׳
בשגגה בבלי דעת - בפ' מסעי (במדבר לה, יא) כתיב בשגגה, ובפ' שופטים (דברים יט, ד) כתיב בבלי דעת, וחז"ל מכות (ז ב) בשגגה פרט למזיד, בבלי דעת פרט למתכוין, ולכן אמר פה שניהם. ודיני הפ' הזאת בארתי בפירוש התורה בעז"ה:
פסוק ז׳׳
ויקדשו - על השאלה איך יתכן כי שני המטות וחצי המטה נתנו שלש ערים בשוה עם תשעת המטות וחצי המטה, השיב הרמב"ן ז"ל כי אחר שגם ערי הלוים היו קולטות וערי הלוים היו מ"ב שהם מ"ח עם ערי המקלט מגיע על כל שבט ד' הערים, שהם עשר לשני המטות וחצי המטה, וכן נתנו באמת כמבואר בסימן כ"א. ואם תשאל שבכ"ז היה להם לתת יותר ערי הלוים כי ערי הלוים אין קולטות אלא לדעת, ע"ז השיב כי רוב מושב הלוים היה בארץ לפי ששם יאות יותר מושבם מפני עבודת בית האלהים:
פסוק ט׳׳
ערי המועדה - שם בשקל מוסדה שהיו מיוחדות להועד שם כל מכה נפש בשגגה:
מהדורה: Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.
לשון המקור
וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר תְּנ֤וּ לָכֶם֙ אֶת־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
לָנ֥וּס שָׁ֙מָּה֙ רוֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֥פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֖ה בִּבְלִי־דָ֑עַת וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְמִקְלָ֔ט מִגֹּאֵ֖ל הַדָּֽם׃
וְנָ֞ס אֶל־אַחַ֣ת׀ מֵהֶעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וְדִבֶּ֛ר בְּאׇזְנֵ֛י זִקְנֵֽי־הָעִ֥יר הַהִ֖יא אֶת־דְּבָרָ֑יו וְאָֽסְפ֨וּ אֹת֤וֹ הָעִ֙ירָה֙ אֲלֵיהֶ֔ם וְנָתְנוּ־ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃
וְכִ֨י יִרְדֹּ֜ף גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אַחֲרָ֔יו וְלֹא־יַסְגִּ֥רוּ אֶת־הָרֹצֵ֖חַ בְּיָד֑וֹ כִּ֤י בִבְלִי־דַ֙עַת֙ הִכָּ֣ה אֶת־רֵעֵ֔הוּ וְלֹא־שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃
וְיָשַׁ֣ב׀ בָּעִ֣יר הַהִ֗יא עַד־עׇמְד֞וֹ לִפְנֵ֤י הָעֵדָה֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם אָ֣ז׀ יָשׁ֣וּב הָרוֹצֵ֗חַ וּבָ֤א אֶל־עִירוֹ֙ וְאֶל־בֵּית֔וֹ אֶל־הָעִ֖יר אֲשֶׁר־נָ֥ס מִשָּֽׁם׃
וַיַּקְדִּ֜שׁוּ אֶת־קֶ֤דֶשׁ בַּגָּלִיל֙ בְּהַ֣ר נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־שְׁכֶ֖ם בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וְאֶת־קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֥ר יְהוּדָֽה׃
וּמֵעֵ֜בֶר לְיַרְדֵּ֤ן יְרִיחוֹ֙ מִזְרָ֔חָה נָתְנ֞וּ אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בַּמִּישֹׁ֖ר מִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ מִמַּטֵּה־גָ֔ד וְאֶת־[גּוֹלָ֥ן] (גלון) בַּבָּשָׁ֖ן מִמַּטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה׃
אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כׇּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְלֹ֣א יָמ֗וּת בְּיַד֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם עַד־עׇמְד֖וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָֽה׃ {פ}