בוני התלמוד

    דף ביאור

    איוב פרק כ״ד

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תנ״ך · מדריך קריאת פרק

    איוב פרק 24

    איוב פרק 24 מציג 25 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

    מפת הטקסט

    התחילו בפסוקים הפותחים, שימו לב לחזרות ולמעברים, והשתמשו באינדקס הפסוקים כדי לחזור לשורה המדויקת. אינדקס הפסוקים שימושי במיוחד למעקב אחר מילים חוזרות ושינויי מקום או קול.

    מפתח לקריאה

    קראו את הקטע פעם אחת כדי לזהות את רצף הרעיונות, ולאחר מכן חזרו למילים שמחזיקות את הטיעון או את התמונה המרכזית. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    מפת פסוק אחר פסוק של כל 25 הפסוקים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו פסוק במקור.

    1. פסוק 17 מילים

      נפתחת ב״מַדּ֗וּעַ מִ֭שַּׁדַּי לֹא־נִצְפְּנ֣וּ עִתִּ֑ים וְ֝יֹדְעָ֗ו לֹא־חָ֥זוּ יָמָֽיו׃…״

    2. פסוק 25 מילים

      נפתחת ב״גְּבֻל֥וֹת יַשִּׂ֑יגוּ עֵ֥דֶר גָּ֝זְל֗וּ וַיִּרְעֽוּ׃…״

    3. פסוק 36 מילים

      נפתחת ב״חֲמ֣וֹר יְתוֹמִ֣ים יִנְהָ֑גוּ יַ֝חְבְּל֗וּ שׁ֣וֹר אַלְמָנָֽה׃…״

    4. פסוק 46 מילים

      נפתחת ב״יַטּ֣וּ אֶבְיֹנִ֣ים מִדָּ֑רֶךְ יַ֥חַד חֻ֝בְּא֗וּ עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ׃…״

    5. פסוק 511 מילים

      נפתחת ב״הֵ֤ן פְּרָאִ֨ים׀ בַּ֥מִּדְבָּ֗ר יָצְא֣וּ בְּ֭פׇעֳלָם מְשַׁחֲרֵ֣י לַטָּ֑רֶף…״

    6. פסוק 67 מילים

      נפתחת ב״בַּ֭שָּׂדֶה בְּלִיל֣וֹ (יקצירו) [יִקְצ֑וֹרוּ] וְכֶ֖רֶם רָשָׁ֣ע יְלַקֵּֽשׁוּ׃…״

    7. פסוק 77 מילים

      נפתחת ב״עָר֣וֹם יָ֭לִינוּ מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת בַּקָּרָֽה׃…״

    8. פסוק 86 מילים

      נפתחת ב״מִזֶּ֣רֶם הָרִ֣ים יִרְטָ֑בוּ וּֽמִבְּלִ֥י מַ֝חְסֶ֗ה חִבְּקוּ־צֽוּר׃…״

    9. פסוק 95 מילים

      נפתחת ב״יִ֭גְזְלוּ מִשֹּׁ֣ד יָת֑וֹם וְֽעַל־עָנִ֥י יַחְבֹּֽלוּ׃…״

    10. פסוק 107 מילים

      נפתחת ב״עָר֣וֹם הִ֭לְּכוּ בְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וּ֝רְעֵבִ֗ים נָ֣שְׂאוּ עֹֽמֶר׃…״

    11. פסוק 115 מילים

      נפתחת ב״בֵּין־שׁוּרֹתָ֥ם יַצְהִ֑ירוּ יְקָבִ֥ים דָּ֝רְכ֗וּ וַיִּצְמָֽאוּ׃…״

    12. פסוק 128 מילים

      נפתחת ב״מֵ֘עִ֤יר מְתִ֨ים׀ יִנְאָ֗קוּ וְנֶֽפֶשׁ־חֲלָלִ֥ים תְּשַׁוֵּ֑עַ וֶ֝אֱל֗וֹהַּ לֹֽא־יָשִׂ֥ים…״

    13. פסוק 138 מילים

      נפתחת ב״הֵ֤מָּה׀ הָיוּ֮ בְּֽמֹרְדֵ֫י־א֥וֹר לֹא־הִכִּ֥ירוּ דְרָכָ֑יו וְלֹ֥א יָ֝שְׁב֗וּ…״

    14. פסוק 148 מילים

      נפתחת ב״לָא֡וֹר יָ֘ק֤וּם רוֹצֵ֗חַ יִֽקְטׇל־עָנִ֥י וְאֶבְי֑וֹן וּ֝בַלַּ֗יְלָה יְהִ֣י…״

    15. פסוק 159 מילים

      נפתחת ב״וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף׀ שָׁ֤מְרָֽה־נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר לֹא־תְשׁוּרֵ֣נִי עָ֑יִן וְסֵ֖תֶר…״

    16. פסוק 167 מילים

      נפתחת ב״חָתַ֥ר בַּחֹ֗שֶׁךְ בָּ֫תִּ֥ים יוֹמָ֥ם חִתְּמוּ־לָ֗מוֹ לֹא־יָ֥דְעוּ אֽוֹר׃…״

    17. פסוק 178 מילים

      נפתחת ב״כִּ֤י יַחְדָּ֨ו׀ בֹּ֣קֶר לָ֣מוֹ צַלְמָ֑וֶת כִּֽי־יַ֝כִּ֗יר בַּלְה֥וֹת…״

    18. פסוק 188 מילים

      נפתחת ב״קַל־ה֤וּא׀ עַל־פְּנֵי־מַ֗יִם תְּקֻלַּ֣ל חֶלְקָתָ֣ם בָּאָ֑רֶץ לֹא־יִ֝פְנֶ֗ה דֶּ֣רֶךְ…״

    19. פסוק 196 מילים

      נפתחת ב״צִיָּ֤ה גַם־חֹ֗ם יִגְזְל֥וּ מֵֽימֵי־שֶׁ֗לֶג שְׁא֣וֹל חָטָֽאוּ׃…״

    20. פסוק 209 מילים

      נפתחת ב״יִשְׁכָּ֘חֵ֤הוּ רֶ֨חֶם׀ מְתָ֘ק֤וֹ רִמָּ֗ה ע֥וֹד לֹֽא־יִזָּכֵ֑ר וַתִּשָּׁבֵ֖ר…״

    21. פסוק 217 מילים

      נפתחת ב״רֹעֶ֣ה עֲ֭קָרָה לֹ֣א תֵלֵ֑ד וְ֝אַלְמָנָ֗ה לֹ֣א יְיֵטִֽיב׃…״

    22. פסוק 226 מילים

      נפתחת ב״וּמָשַׁ֣ךְ אַבִּירִ֣ים בְּכֹח֑וֹ יָ֝ק֗וּם וְֽלֹא־יַאֲמִ֥ין בַּחַיִּֽין׃…״

    23. פסוק 235 מילים

      נפתחת ב״יִתֶּן־ל֣וֹ לָ֭בֶטַח וְיִשָּׁעֵ֑ן וְ֝עֵינֵ֗יהוּ עַל־דַּרְכֵיהֶֽם׃…״

    24. פסוק 249 מילים

      נפתחת ב״ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט׀ וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ…״

    25. פסוק 258 מילים

      נפתחת ב״וְאִם־לֹ֣א אֵ֭פוֹ מִ֣י יַכְזִיבֵ֑נִי וְיָשֵׂ֥ם לְ֝אַ֗ל מִלָּתִֽי׃…״

    פירוש רש״י

    1. פסוק א׳׳

      מדוע משדי לא נצפנו עתיםקבלה הוא זה למה לא נצפנו עתי ימי האדם מן הקב"ה שלא ידע יום מות האדם שמא לא ימהר פורענות ויקדמנו יום המיתה:

      ויודעיו לא חזו ימיומיום האדם כמו חדש ימים (ומתרגמינן עידן בעידן סא"א), ד"א מדוע יודעיו ואוהביו של הקב"ה אינן יכולין לראות סוף דרכיו ומדותיו:

      ימיוזו היא דרך שנהג בימיו כמו לא יחרף לבבי מימי (לקמן כז) ומה הן המדות התמוהות:

    2. פסוק ב׳׳

      גבולות ישיגואותן שדרכן להסיג גבולות שהן קונין שדות כנגד שדות אחרים ובלילה הם מרבים גבוליהם שהיו עושים גדריהם בלילה בתוך תחום שכיניהם (וזהו משיג דמתרגמינן משגה שהיו משגים הגבול סא"א):

      עדר גזלו וירעולעצמן:

    3. פסוק ג׳׳

      חמור יתומים ינהגוועושין כל רעות האמורות בענין, סוף דבר ואלוה לא ישים תפלה להודיעם עוונם ולהמציאם גמולם:

    4. פסוק ד׳׳

      יחד חובאועניי ארץ מפני שיראים מהם:

    5. פסוק ה׳׳

      הן פראיםהפראים שהם לימודי מדבר לארוב את העוברים:

      יצאו בפעלםיצאו למלאכתן ומה היא הפעולה משחרי לטרף מבקשים לטרוף:

      ערבה לו לחם לנעריםלמשרתיו ונעריו של רשע הערבה והמדבר הווה לו לחם לצרכם שמשם הוא חוטף ואוכל וגוזל מה שהם אוכלים:

      לנעריםהם ההולכים אתו לגזול כמו רק אשר אכלו הנערים (בראשית י״ד:כ״ד):

    6. פסוק ו׳׳

      בשדהשל אחרים:

      בלילויבולו:

      יקצורולגזול:

      וכרם רשע ילקשווכרמים של אחרים הרשעים האלו נוטלים פריים, ילקשו אשפריימנ"ט נוטלים לקש שלהם, לקש לשון צמח פרי כמו בתחלת עלות הלקש (עמוס ז׳:א׳) תירגם יונתן צימוח וכן יסד ר"א (בהושענא אדמה מארר) לקש מארבה (ד"א וכרם רשע ילקשו. ילקשו אותה מהשחיתה כי את של העניים ויתומים הם אוכלים, ילקשו כמו ופיהם פערו למלקוש זמן ארוך וכמו לקישיא ללבן):

    7. פסוק ז׳׳

      ערום ילינוהם מלינים את העניים:

      מבלי לבוששנטלו כסוין:

    8. פסוק ח׳׳

      מזרםהיורד מן ההרים ירטבו ויתלחלחו אותן הערומים לפי שמבלי כיסוי אין מחסה להחסות בו:

      חבקו צורנחבאים בנקיקי הסלעים וגם שם הזרם יורד ומקלח עליהם ורוטבם, רטוב תרגום של לח וכל מי שאינו מנוגב קרוי לח:

      ירטבומויישט"א בלע"ז:

    9. פסוק ט׳׳

      משד יתוםיניקת היתום מקום מוצא מאכלו ומזונותיו כמו ושוד מלכים תינקי (ישעיהו ס׳:ט״ז):

      יחבלול' אם חבול תחבול (שמות כ״ב:כ״ה) וכמו חבול לא יחבול (יחזקאל י״ח:ט״ז):

    10. פסוק י׳׳

      הלכוהם הלכוהו בלי לבוש:

      ורעבים נשאו עומרומרעבים נטלו העומרים של לקט ועוד יפתר ורעבים אותם שהיו נושאים עומר לפי שאלו גוזלים אותם מהם והיו נשארים רעבים:

    11. פסוק י״א׳

      בין שורותם יצהירוויעשו שמן, בעלי זתים:

      ויקבים דרכובעלי כרמים:

      ויצמאולאחר זמן לפי שאלו הרשעים גוזלים אותם מהם:

      בין שורותםכמדומה לי שעושין הזתים שורות שורות בבית הבד והיצהר זב ביניהם:

    12. פסוק י״ב׳

      מעיר מתים ינאקומתיה וטוביה של עיר ינאקו מחמת אותן האונסין:

      לא ישים תפלהלהקפיד עליהם וליקח נקמה:

    13. פסוק י״ג׳

      המההרשעים האלה הם דור המבול שמרדו באור, בשביל המטר שהיה עולה מן הארץ ולא היו צריכים לכלום:

    14. פסוק י״ד׳

      לאור יקוםאם היו עומדים ביום היו הורגים עוברי דרכים:

      ובלילה יהי כגנבלחתור בתים:

    15. פסוק ט״ו׳

      ועין נואףוהנואף שבהם היה שומר וממתין עד נשף לאמר וגו':

      וסתרובסתר ישים פניו לעבור עבירה, שעל כל אלה היו חשודין דור המבול על הגזל שנאמר ותמלא הארץ חמס (בראשית ו׳:י״א) ועל העריות שנאמר כי השחית כל בשר (שם):

    16. פסוק ט״ז׳

      יומם חתמו למואותם שהיו חלשים מהם מעשו' לסטיו' ביום היו חותרים בבתים בלילה וביום היו חתומים ומסוגרים בבתיהם:

      לא ידעו אורלא היו מכירין את האור ולא היה עת מהלכם:

    17. פסוק י״ז׳

      כי יחדו בקר למו צלמותשביום היו נסגרים ובלילה היו הולכים למחתרתם ולא היו יראים מן המזיקים כלל:

      כי יכיר בלהות צלמותמכיר היה כל א' שדים המבהילים ולא היה ירא מהם, ורבותינו פירשו יומם חתמו למו ביום היו עושים סימנים היכן מרתפו של בית והיכן גנזיו של עשיר שהיו מפקידין אפרסמון אצל בעלי בתים עשירים ויודעים הם שיניחנו בבית גנזיו ובלילה מריחין והולכים שם וחותרים שם:

    18. פסוק י״ח׳

      קל הוא על פני מיםכשהיו הצדיקים נח ומתושלח מוכיחים אותם ואומרים להם שעתיד המבול לבא עליהם היו אומרים קלים אנו לשיט על המים ויש לנו גומא ודברים קלים לעשות מהם אניות ולשוט:

      תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמיםהיו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנה דרך הטוב בדרכי הצדיקים הרמים ושוכנים ברומו של עולם, ל"א כרמים הם הצדיקים ופרנסי הדור כמו ונתתי לה את כרמיה משם (הושע ב׳:י״ז) ת"י ית פרנסהא היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנו דרך הטוב נשבעים שלא יפנו את דרכם, ל"א תקולל חלקתם מתקלקלת היתה חלקתם שהיו משחיתים זרעם לבטלה כמו כי השחית כל בשר את דרכו (בראשית ו׳:י״ב) תקולל לשון קלקול כמו בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו (שמואל א ג׳:י״ג) ל"א תקולל חלקתם הדורות שאחריהם מקללים בהם מי שפרע מדור המבול, כ"ש, ל"א תקולל חלקתם לא יפנה דרך כרמים, לא היו מקבלים תוכחה מן הטובים, לשון אחר היו קלים לשוט בספינות להרוג ולחמוס ממון ודרך יישוב בני אדם ונטיעת כרמים אין חושש לילך:

    19. פסוק י״ט׳

      ציה גם חום יגזלומפני רעתם גרמו להם שנה אחת להשתנות עולם מששה סדריו זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף:

      מימי שלגכמו ומימי שלג גם אותם גזלו מן העולם לפי ששאול חטאו יש תיבות חסירות ווי"ן כמו (ירמיהו י״א:י״ט) ואני ככבש אלוף והוא נפתר ככבש ואלוף עוד הרבה במחברת מנחם בן סרוק:

    20. פסוק כ׳׳

      ישכחהו רחםאמו, דרש רבי תנחום שהיו דור המבול נוטלים את בניהם ונותנים אותם תחתיהם לסתום ארובות התהום ואפילו אמו לא היתה מרחמת עליו:

      מתקו רמהלמות ולאכול רמה בשרם:

      עוד לא יזכרבשנה אחת נעקרו ועל ארכא שניתן להם מתחילה היה איוב קובל שהרבה מתו ולא ראו בפורענות זה:

    21. פסוק כ״א׳

      רועה עקרה לא תלדכך היה מנהגם נושא שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לבנים זו שעומדת לתשמיש משקה כוס עיקרין כדי שלא תלד עולמית ומאכילה תפנוקים ומרחיצה ומקשטה כדי שתהא נאה וזו העומדת לבנים מלבישה בגדי אלמנות ומרעיבה וזהו שאומר העקרה שלא תלד היה רועה ומטיב ואת האלמנה שעומדת לבנים לא ייטיב:

    22. פסוק כ״ב׳

      ומשךהקב"ה אותן אבירים בכחו לפורענות ולמחייה מתוך ארכא שהאריך להם:

      יקוםיום א':

      ולא יאמין בחייןכמו בחיים ביום הזה נבקעו כל וגו' (בראשית ז׳:י״א):

    23. פסוק כ״ג׳

      יתן לו לבטחעד יום אידם ונשענו:

    24. פסוק כ״ד׳

      רומו מעטנסתלקו מן העולם כמעט רגע:

      והומכונדכאו ונתמסכנו:

      ככל יקפצוןכשאר כל הנקפצים ונמלטים בעת קציר ובציר ומסיק שנקפצים יחד כן תמו כרגע:

    25. פסוק כ״ה׳

      ואם לא איפוכאשר אמרתי יבא אחד מכם ויכזיבני:

      וישם לאל מלתישאני מהרהר אחריו לדעת מדותיו שמאריך אף לרשעים, ואת אוהביו כמוני הוא מייסר ואינו ממיתן כמו שקובל (למעלה כג) כי לא נצמתי מפני חושך ואלו שגבולות ישיגו וכל אלה עשו לא הוכו בייסורין:

    מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    פירוש מלבי״ם

    1. פסוק א׳׳

      מדוע, אחר שסתר דעת אליפז על יסורי הצדיקים, חוזר לסתור את דעתו על שלות הרשעים, וטרם החל טענותיו הקדים שנית להחליט שה' אין משגיח על מעשים הבחיריים הנעשים בזמן ומשתנים לפי הזמן, אחר שה' הוא למעלה מן הזמן א"א שידיעתו תפול תחת הזמן, וז"ש מדוע משדי לא נצפנו עתים, ר"ל מדוע נאמר ונחליט, שהעתים לא נצפנו ונסתרו מה', רק שהוא יודע גם את הדברים המתחדשים בזמן, אחר שיודעיו לא חזו ימיו, שכל החוקרים היודעים את ה' ע"פ העיון, לא חזו ימיו, היינו שלא יכלו לצייר שה' יהיה נתון תחת הימים והזמן, ואחר שנתבאר בפילוסופיא שה' הוא למעלה מן הזמן, איך ידע את הנעשה בזמן, והלא ידיעתו הוא עצמותו, אחר ההצעה הזאת מתחיל לספר שיש רשעים רבים המחריבים את הישוב, ורשעתם גדולה עד למכביר להשחית את כל בני אדם, ואם היה השגחה פרטית היה ראוי שישמיד אותם לצורך קיום הקיבוץ, בל יהיו בני אדם כדגי הים כרמש אין מושל בו, הנה נמצאו רשעים אשר.

    2. פסוק ב׳׳

      גבולות ישיגו, שיגזלו שדות הענים, ויגזלו עדר וירעו שם על השדות שגזלו, וגם.

      חמור יתומים, ויחבלו את השור של האלמנה, ולא יחוסו גם על החלשים יתומים ואלמנות, הפך מ"ש לא תחבול בגד אלמנה, כל אלמנה ויתום לא תענון:

    3. פסוק ד׳׳

      יטו מוסיף מין רשעים שהם עומדים כשודדים על הדרכים, עד שגם אביונים יטו מן הדרך מפני יראתם מפניהם, הגם שהאביון אין לו מאומה, ועניי הארץ הם יתחבאו במגוריהם מפחד השודדים:

    4. פסוק ה׳׳

      הן פראים, מוסיף מין רשעים שאין דרים בישוב כלל, רק הם דומים כפראים חיתו טרף אשר במדבר, שכמוהם יצאו בפעלם משחרי לטרף, שבכל שחר יוצאים לבקש טרף וזה פעולתם תמיד, וכן כמו הפראים כן ערבה לו לחם לנערים, שלחם נעריו ובניו הוא הערבה, שמשם יביא לחמו מטרף וציד ורצח, ואינם שוכנים בישוב כלל רק במדבר:

    5. פסוק ו׳׳

      (ו-ז-ח) בשדה, והפועלים שלו אשר יקצרו בליל ותבואת הרשע הזה בשדהו, ואשר ילקשו את כרמו, הם ילינו ערום בשדה, מפני שאין להם לבוש ללבוש, ואף לא כסות לכסות ע"א בקרה, ומי הם פועלים האלה, אומר.

    6. פסוק ט׳׳

      יגזלו, שהם גוזלים את היתום משוד ושדי אמו, או שיחבלו וימשכנו את העני בעד חובותיו להיות להם לעבד, לעבוד שדותיהם וכרמיהם, והיתום והעני הנכבשים לעבדים הם אשר.

    7. פסוק י׳׳

      ערום הלכו בלי לבוש, והם נושאים עמרים של תבואות הרשעים והם רעבים, הפך מ"ש לא תחסום שור בדישו, והם חוסמים אותם שלא לטעום מן העמרים אשר ישאו:

    8. פסוק י״א׳

      בין והגם שיצהירו ויעשו יצהר ושמן, בין שורותם של כרמי זית, והגם שדרכו יקבים מ"מ ויצמאו, כי יחסמו אותם בל יטעמו מן היין אשר ידרכו, זאת מעשיהם במדבר ובשדות, ואם תשאל מה מעשיהם בערים, אומר.

    9. פסוק י״ב׳

      מעיר מתים ינאקו, מן הערים צועקים האנשים החלשים משוד ומחמס, ונפש חללים תשוע, שקול דמי הנרצחים צועק למרום לישועה, ומ"מ אלוה לא יתן תפלה. וה' לא יעניש אותם ואינו מוחה במעשיהם, הגם שהם מחריבים את העולם. ואם תשיב גם ע"ז שלכן אינו מעניש אותם כדי שיהא מקום לבחירה, ע"ז משיב הלא.

    10. פסוק י״ג׳

      המה היו במורדי אור, הם דומים כאלו הם מורדים בהאור, ואינם רוצים להיות תחת ממשלת האור כשאר בני אדם, שהם מתרחקים מן האור ויושבים בחשך תמיד ובמקום נסתר מבני אדם, ואין בני אדם רואים אותם, ואם ישמידם ה' באופל מגורתם לא ידעו בני אדם כלל מזה, ולא יזיק זה אל הבחירה, וא"כ היה ראוי שיכלה ה' אותם בחשך כדי שלא יחריבו את הארץ, לא הכירו דרכי האור הגדולים, ואף בנתיבות האור הקטנים לא ישבו, שמתרחקים מניצוצי האור לגמרי. והטעם שמתרחקים מן האור, הוא כי.

    11. פסוק י״ד׳

      לאור יקום רוצח, בעת האור הוא רוצח בשדה, אבל שם יקטול רק עני ואביון, כי העשירים לא ילכו למדבריות ששם מעון הרוצחים, אבל בלילה יהי כגנב ויגנוב בעיר בבתי העשירים:

    12. פסוק ט״ו׳

      ועין, וכן ישנא את האור מצד עסקו בניאוף, שעין נואף תשמר את הנשף, כי בנשף לא תשורהו עין, והנשף סתר פנים ישים, הוא ישים סתר ומסוה על הפנים לבל יכירוהו:

    13. פסוק ט״ז׳

      חתר, וגם צריך הוא אל החשך, מצד שבחשך יוכל לחתור את הבתים אשר יומם חתמו למו, שביום יעשה חותם וסימן על הבתים שרוצה לחתור שם בלילה, ובלילה חותר שם במחתרת, ובעבור כל המעשים האלה לא ידעו אור, כי האור יזיק להם. ומפרש.

    14. פסוק י״ז׳

      כי יחדו בקר למו צלמות, הבקר דומה בעיניהם כצלמות, שבבא הבקר יסתרו במחבואיהם כמו שיסתרו יתר אנשים בעת צלמות, מפני כי הבקר יכיר בלהות צלמות. שעל ידי הבקר יכירו האנשים את הבלהות שנעשו בצלמות, שמה שעשקו וגנבו בלילה יוכר ויודע בבקר, ולכן יסתרו בבקר אשר אז יחפשו אחריהם לתפשם:

    15. פסוק י״ח׳

      קל, אחר שספר מעשי השודדים והגנבים והרוצחים ביבשה ובמדבריות, מתחיל לספר מן שודדי הים, שגם אלה מתרחקים מבני אדם והם מחריבי הישוב. אם הוא קל על פני מים, אם אומנתו הוא לעבור בכלי גומא על פני מים לשודד את עוברי הים, אז תקולל חלקתם בארץ, החלקה שלהם בארץ שהם שדותיו וכרמיו מקוללים לגמרי, כי לא יפנה דרך כרמים, הוא לא יבא בשום פעם לישוב במקום שיש שדות וכרמים, באופן שהם רחוקים מבני אדם עוד יותר מן שודדי המדבר, והם תמיד רחוקים מן הישוב בין בקיץ בין בחורף, כי.

    16. פסוק י״ט׳

      ציה גם חום, בעת הקיץ והחמימות שאז יעברו אנשים על הים באניות אז יגזלו את הולכי אניות, ובעת מימי שלג בעת החורף שהמים מלאים שלג וכפור וקרח, וא"א לעבור באניות, אז שאול חטאו, אז ישבו בשאול שהוא מקום עמוק במחילות עמוקות שבאיי הים, ושם חטאו בזנות, ומפרש תחלה חטאם בחורף.

    17. פסוק כ׳׳

      ישכחהו, שהנערה אשר יפתה אותה לזנות עמה, אחרי שמלא בה תאותו ימאס בה ובוחר באחרת שמשקה אותה כוס עקרין לבל תלד ובל תכחש יופיה. והראשונה יושבת כאלמנה חיה שוממה ועצובה, וז"ש ישכחהו רחם מתקו רמה, ר"ל הנערה אשר פתה אותה במרמה וגלה ערותה (ע' באור המלות) ישכחהו אח"כ, כי עוד לא יזכר אצלו הרחם הזה, שאח"כ לא יבוא אליה עוד ושוכח אותה, ותשבר כעץ עולה, והעולה (שהיא הנערה הזאת עולת ימים אשר זנה עמה) תשבר כעץ שנשבר אחר שיבש ליחו, כי אז.

    18. פסוק כ״א׳

      רועה עקרה, שמתחבר אל אשה אחרת שהשקה אותה כוס עקרין כדי שלא תלד, והאלמנה שהיא הנערה הקודמת שיושבת אלמנה נפרדת מאתו, לא ייטב לה עוד, כי ישנאה ויעזבה:

    19. פסוק כ״ב׳

      ומשך, אחר שצייר מה שעושים בחורף, יחזור לספר מה שעושים בקיץ, ולפרש מ"ש ציה גם חום יגזלו, כי ימשך אבירים בכחו, שמושך אניות חזקות אל מקומו, והוא יקום במקום אשר לא יאמין בחיין, שעומד במקום מסוכן מאד שהספינה הבאה לשם תשבר או תטבע בים, ולשם מושך את האניה האבירה בכח גדול:

    20. פסוק כ״ג׳

      יתן, והגם שהמקום שהוא עומד שם מסוכן מאד, בכ"ז יתן לו לבטח, הוא יעמוד שם בטוח ואינו מתירא, וישען שם לבל יפול בים, ומשם עיניהו על דרכיהם של האבירים, משם יארוב על האניות ההולכות בים ויביט באיזה דרך ילכו:

    21. פסוק כ״ד׳

      רמו מעט, אם האבירים בעלי האניה יתרוממו על המים עד שיוכלו לראות במקום מחבואו, ואיננו, יסתיר א"ע כאילו איננו ולא יראהו, והומכו עת ילכו נמוך קרוב אל העמק ששם יעמוד ויארב, אז ככל יקפצון, כולם יקפצון אל הים וימלו כראש שבולת :

    22. פסוק כ״ה׳

      ואם לא אפו, ר"ל ואם זה איננו, מי שיכזיבני בדברים אלה, הוא יוכל לשים לאל מלתי, אבל אחר שלא תוכלו להכזיב אותי כי הדברים אמת, א"כ גם טענותי על ההשגחה חזקות ומוצקות:

    מהדורה: Malbim on Job -- Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    לשון המקור

    מַדּ֗וּעַ מִ֭שַּׁדַּי לֹא־נִצְפְּנ֣וּ עִתִּ֑ים וְ֝יֹדְעָ֗ו לֹא־חָ֥זוּ יָמָֽיו׃

    גְּבֻל֥וֹת יַשִּׂ֑יגוּ עֵ֥דֶר גָּ֝זְל֗וּ וַיִּרְעֽוּ׃

    חֲמ֣וֹר יְתוֹמִ֣ים יִנְהָ֑גוּ יַ֝חְבְּל֗וּ שׁ֣וֹר אַלְמָנָֽה׃

    יַטּ֣וּ אֶבְיֹנִ֣ים מִדָּ֑רֶךְ יַ֥חַד חֻ֝בְּא֗וּ עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ׃

    הֵ֤ן פְּרָאִ֨ים׀ בַּ֥מִּדְבָּ֗ר יָצְא֣וּ בְּ֭פׇעֳלָם מְשַׁחֲרֵ֣י לַטָּ֑רֶף עֲרָבָ֥ה ל֥וֹ לֶ֝֗חֶם לַנְּעָרִֽים׃

    בַּ֭שָּׂדֶה בְּלִיל֣וֹ (יקצירו) [יִקְצ֑וֹרוּ] וְכֶ֖רֶם רָשָׁ֣ע יְלַקֵּֽשׁוּ׃

    עָר֣וֹם יָ֭לִינוּ מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת בַּקָּרָֽה׃

    מִזֶּ֣רֶם הָרִ֣ים יִרְטָ֑בוּ וּֽמִבְּלִ֥י מַ֝חְסֶ֗ה חִבְּקוּ־צֽוּר׃

    יִ֭גְזְלוּ מִשֹּׁ֣ד יָת֑וֹם וְֽעַל־עָנִ֥י יַחְבֹּֽלוּ׃

    עָר֣וֹם הִ֭לְּכוּ בְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וּ֝רְעֵבִ֗ים נָ֣שְׂאוּ עֹֽמֶר׃

    בֵּין־שׁוּרֹתָ֥ם יַצְהִ֑ירוּ יְקָבִ֥ים דָּ֝רְכ֗וּ וַיִּצְמָֽאוּ׃

    מֵ֘עִ֤יר מְתִ֨ים׀ יִנְאָ֗קוּ וְנֶֽפֶשׁ־חֲלָלִ֥ים תְּשַׁוֵּ֑עַ וֶ֝אֱל֗וֹהַּ לֹֽא־יָשִׂ֥ים תִּפְלָֽה׃

    הֵ֤מָּה׀ הָיוּ֮ בְּֽמֹרְדֵ֫י־א֥וֹר לֹא־הִכִּ֥ירוּ דְרָכָ֑יו וְלֹ֥א יָ֝שְׁב֗וּ בִּנְתִיבֹתָֽיו׃

    לָא֡וֹר יָ֘ק֤וּם רוֹצֵ֗חַ יִֽקְטׇל־עָנִ֥י וְאֶבְי֑וֹן וּ֝בַלַּ֗יְלָה יְהִ֣י כַגַּנָּֽב׃

    וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף׀ שָׁ֤מְרָֽה־נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר לֹא־תְשׁוּרֵ֣נִי עָ֑יִן וְסֵ֖תֶר פָּנִ֣ים יָשִֽׂים׃

    חָתַ֥ר בַּחֹ֗שֶׁךְ בָּ֫תִּ֥ים יוֹמָ֥ם חִתְּמוּ־לָ֗מוֹ לֹא־יָ֥דְעוּ אֽוֹר׃

    כִּ֤י יַחְדָּ֨ו׀ בֹּ֣קֶר לָ֣מוֹ צַלְמָ֑וֶת כִּֽי־יַ֝כִּ֗יר בַּלְה֥וֹת צַלְמָֽוֶת׃

    קַל־ה֤וּא׀ עַל־פְּנֵי־מַ֗יִם תְּקֻלַּ֣ל חֶלְקָתָ֣ם בָּאָ֑רֶץ לֹא־יִ֝פְנֶ֗ה דֶּ֣רֶךְ כְּרָמִֽים׃

    צִיָּ֤ה גַם־חֹ֗ם יִגְזְל֥וּ מֵֽימֵי־שֶׁ֗לֶג שְׁא֣וֹל חָטָֽאוּ׃

    יִשְׁכָּ֘חֵ֤הוּ רֶ֨חֶם׀ מְתָ֘ק֤וֹ רִמָּ֗ה ע֥וֹד לֹֽא־יִזָּכֵ֑ר וַתִּשָּׁבֵ֖ר כָּעֵ֣ץ עַוְלָֽה׃

    רֹעֶ֣ה עֲ֭קָרָה לֹ֣א תֵלֵ֑ד וְ֝אַלְמָנָ֗ה לֹ֣א יְיֵטִֽיב׃

    וּמָשַׁ֣ךְ אַבִּירִ֣ים בְּכֹח֑וֹ יָ֝ק֗וּם וְֽלֹא־יַאֲמִ֥ין בַּחַיִּֽין׃

    יִתֶּן־ל֣וֹ לָ֭בֶטַח וְיִשָּׁעֵ֑ן וְ֝עֵינֵ֗יהוּ עַל־דַּרְכֵיהֶֽם׃

    ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט׀ וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ׃

    וְאִם־לֹ֣א אֵ֭פוֹ מִ֣י יַכְזִיבֵ֑נִי וְיָשֵׂ֥ם לְ֝אַ֗ל מִלָּתִֽי׃ {פ}