דף ביאור
ירמיה פרק כ״ב
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורירמיה פרק 22
ירמיה פרק 22 מציג 30 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.
מפת הטקסט
התחילו בפסוקים הפותחים, שימו לב לחזרות ולמעברים, והשתמשו באינדקס הפסוקים כדי לחזור לשורה המדויקת. אינדקס הפסוקים שימושי במיוחד למעקב אחר מילים חוזרות ושינויי מקום או קול.
מפתח לקריאה
שימו לב לדיני שבת ומבנה הזמן המקודש. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת פסוק אחר פסוק של כל 30 הפסוקים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו פסוק במקור.
- פסוק 110 מילים
נפתחת ב״כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה רֵ֖ד בֵּֽית־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣…״
- פסוק 214 מילים
נפתחת ב״וְאָֽמַרְתָּ֙ שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהֹוָ֔ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הַיֹּשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א…״
- פסוק 320 מילים
נפתחת ב״כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עֲשׂ֤וּ מִשְׁפָּט֙ וּצְדָקָ֔ה וְהַצִּ֥ילוּ…״
- פסוק 419 מילים
נפתחת ב״כִּ֤י אִם־עָשׂוֹ֙ תַּעֲשׂ֔וּ אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וּבָ֣אוּ בְשַׁעֲרֵ֣י…״
- פסוק 513 מילים
נפתחת ב״וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בִּ֤י נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙…״
- פסוק 618 מילים
נפתחת ב״כִּי־כֹ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל־בֵּית֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה גִּלְעָ֥ד…״
- פסוק 710 מילים
נפתחת ב״וְקִדַּשְׁתִּ֥י עָלֶ֛יךָ מַשְׁחִתִ֖ים אִ֣ישׁ וְכֵלָ֑יו וְכָֽרְתוּ֙ מִבְחַ֣ר…״
- פסוק 816 מילים
נפתחת ב״וְעָֽבְרוּ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים עַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאָֽמְרוּ֙…״
- פסוק 912 מילים
נפתחת ב״וְאָ֣מְר֔וּ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָזְב֔וּ אֶת־בְּרִ֥ית יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם…״
- פסוק 1014 מילים
נפתחת ב״אַל־תִּבְכּ֣וּ לְמֵ֔ת וְאַל־תָּנֻ֖דוּ ל֑וֹ בְּכ֤וּ בָכוֹ֙ לַהֹלֵ֔ךְ…״
- פסוק 1118 מילים
נפתחת ב״כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־יְ֠הֹוָ֠ה אֶל־שַׁלֻּ֨ם בֶּן־יֹאשִׁיָּ֜הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה…״
- פסוק 1211 מילים
נפתחת ב״כִּ֗י בִּמְק֛וֹם אֲשֶׁר־הִגְל֥וּ אֹת֖וֹ שָׁ֣ם יָמ֑וּת וְאֶת־הָאָ֥רֶץ…״
- פסוק 1313 מילים
נפתחת ב״ה֣וֹי בֹּנֶ֤ה בֵיתוֹ֙ בְּֽלֹא־צֶ֔דֶק וַעֲלִיּוֹתָ֖יו בְּלֹ֣א מִשְׁפָּ֑ט…״
- פסוק 1413 מילים
נפתחת ב״הָאֹמֵ֗ר אֶבְנֶה־לִּי֙ בֵּ֣ית מִדּ֔וֹת וַעֲלִיּ֖וֹת מְרֻוָּחִ֑ים וְקָ֤רַֽע…״
- פסוק 1515 מילים
נפתחת ב״הֲתִֽמְלֹ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה מְתַחֲרֶ֣ה בָאָ֑רֶז אָבִ֜יךָ הֲל֧וֹא…״
- פסוק 169 מילים
נפתחת ב״דָּ֛ן דִּין־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן אָ֣ז ט֑וֹב הֲלוֹא־הִ֛יא הַדַּ֥עַת…״
- פסוק 1713 מילים
נפתחת ב״כִּ֣י אֵ֤ין עֵינֶ֙יךָ֙ וְלִבְּךָ֔ כִּ֖י אִם־עַל־בִּצְעֶ֑ךָ וְעַ֤ל…״
- פסוק 1819 מילים
נפתחת ב״לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֶל־יְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה…״
- פסוק 199 מילים
נפתחת ב״קְבוּרַ֥ת חֲמ֖וֹר יִקָּבֵ֑ר סָח֣וֹב וְהַשְׁלֵ֔ךְ מֵהָ֖לְאָה לְשַׁעֲרֵ֥י…״
- פסוק 2011 מילים
נפתחת ב״עֲלִ֤י הַלְּבָנוֹן֙ וּֽצְעָ֔קִי וּבַבָּשָׁ֖ן תְּנִ֣י קוֹלֵ֑ךְ וְצַֽעֲקִי֙…״
- פסוק 2112 מילים
נפתחת ב״דִּבַּ֤רְתִּי אֵלַ֙יִךְ֙ בְּשַׁלְוֺתַ֔יִךְ אָמַ֖רְתְּ לֹ֣א אֶשְׁמָ֑ע זֶ֤ה…״
- פסוק 2211 מילים
נפתחת ב״כׇּל־רֹעַ֙יִךְ֙ תִּרְעֶה־ר֔וּחַ וּֽמְאַהֲבַ֖יִךְ בַּשְּׁבִ֣י יֵלֵ֑כוּ כִּ֣י אָ֤ז…״
- פסוק 2311 מילים
נפתחת ב״(ישבתי) [יֹשַׁבְתְּ֙] בַּלְּבָנ֔וֹן (מקננתי) [מְקֻנַּ֖נְתְּ] בָּאֲרָזִ֑ים מַה־נֵּחַנְתְּ֙…״
- פסוק 2414 מילים
נפתחת ב״חַי־אָ֘נִי֮ נְאֻם־יְהֹוָה֒ כִּ֣י אִם־יִהְיֶ֞ה כׇּנְיָ֤הוּ בֶן־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ…״
- פסוק 2513 מילים
נפתחת ב״וּנְתַתִּ֗יךָ בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ וּבְיַ֛ד אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר…״
- פסוק 2613 מילים
נפתחת ב״וְהֵטַלְתִּ֣י אֹתְךָ֗ וְאֶֽת־אִמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר יְלָדַ֔תְךָ עַ֚ל הָאָ֣רֶץ…״
- פסוק 2710 מילים
נפתחת ב״וְעַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הֵ֛ם מְנַשְּׂאִ֥ים אֶת־נַפְשָׁ֖ם לָשׁ֣וּב שָׁ֑ם שָׁ֖מָּה…״
- פסוק 2818 מילים
נפתחת ב״הַעֶ֨צֶב נִבְזֶ֜ה נָפ֗וּץ הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ כׇּנְיָ֔הוּ אִ֨ם־כְּלִ֔י…״
- פסוק 295 מילים
נפתחת ב״אֶ֥רֶץ אֶ֖רֶץ אָ֑רֶץ שִׁמְעִ֖י דְּבַר־יְהֹוָֽה׃…״
- פסוק 3022 מילים
נפתחת ב״כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה כִּתְב֞וּ אֶת־הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ עֲרִירִ֔י…״
פירוש רש״י
פסוק ג׳׳
אל תונו — זו אונאת דברים:
פסוק ו׳׳
גלעד אתה לי וגו' — אילו את חביב קדמי כבית מקדשא דרם בריש טוריא אם לא אשוינך מדברא:
גלעד אתה — המקדש שממנו צרי ורפואה לכל העולם:
פסוק ז׳׳
וקדשתי — וזמנתי:
וכרתו מבחר ארזיך — לפי שדמוהו ללבנון נופל כאן הל' הזה:
פסוק י׳׳
אל תבכו למת — ליהויקים שימות לפני השער כשיסחבוהו להגלותו:
בכו להולך — ליהויכין ולצדקיהו אמור מעתה חביבה מיתתו של יהויקים שנאמר בו ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (לקמן לו) מחייו של יהויכין שנאמר בו וארוחתו ארוחת תמיד וגו' (לקמן נב):
פסוק י״א׳
אל שלום — הוא צדקיהו וכך נקרא (בדה"א ג) והרביעי שלום וקראו רביעי למלכות בבני יאשיהו שבתחלה מלך יהואחז ואח"כ יהויקים ואחריו יהויכין ואחריו צדקיהו:
אשר יצא — ואע"פ שלא יצא עדיין מתנבא עליו כאלו יצא:
פסוק י״ג׳
הוי בונה ביתו — על יהויקים הוא אומר שהוא היה רשע וסוף הענין מוכיח לכן כה אמר ה' אל יהויקים וגו':
פסוק י״ד׳
בית מדות — בית גדול כמו אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) שיש בהן מה למדוד:
וקרע לו — והרחיב לו, אחרים הגיהו וקרע לו ופתח לו וכן ותקרעי בפוך (לעיל יד) קרעת שמים ירדת (ישעיהו ס״ג:י״ט) כולן לשון פתיחה:
וספון בארז — מסכך הגג בארזים:
ומשוח בששר — ומצייר בסממנים, ת"י בששר צבע הוא ממין הציורים, ל"א ומשוח בששר כמו חוט המשחה אליינאנ"ט אנשינופל"א בלעז:
פסוק ט״ו׳
התמלוך — התאריך ימים על שאתה מתחרה להכביד על ממשלתך להודיע שאתה מלך:
אביך — יאשיהו שהתנהג בענוה הלא אכל ושתה וראה טוב כל ימי חייו:
פסוק י״ז׳
על בצעך — לגזול ממון:
המרוצה — ריצוץ דלים ועושק יוכיח עליו כי עשוק ורצוץ תמיד סמוכין בלשון מקרא וכן את מי עשקתי ואת מי רצותי (שמואל א י״ב:ג׳):
פסוק י״ח׳
והוי הדה — הוי על תפארתו:
פסוק י״ט׳
קבורת חמור יקבר — כמה דמשגרין ית נבלת חמרא כן ישגרון ית נבילתיה (ת"י). ישגרון. יסחבון:
פסוק כ׳׳
עלי הלבנון וצעקי — סקי לבית מקדשא וצווחי:
ובבשן תני קולך — על הבשן שיחרב וי"ת ובתרעי טור ביתא ואיני יודע לפרש האיך נופל לשון בשן בשערי הר הבית אם לא בשביל הדלתות שעושין מאלוני הבשן והוא שם מקום או לשון בשן מקום בקע' רחבה כן היקף הר הבית מגרש ריוח לבה"מ:
וצעקי מעברים — וצוחי על מגיזתא והם לשון מקום:
פסוק כ״א׳
בשלותיך — כשהיית בשלו':
פסוק כ״ב׳
כל רועיך — כל מלכיך:
תרעה רוח — רוח קדים תרוצצם:
פסוק כ״ג׳
מקוננת בארזי' — ששמת קנך במגדלות בתי ארזי' לבנות בתי מדות:
מה נחנת — מה מצאת חן בשביל גובה מגדלייך בעיני שודדיך בבא לך חבלים של לידה ומנחם פתר נחנת ל' חניה אבל דונש פתר אותו ל' חן:
פסוק כ״ד׳
חותם על יד ימיני — חקוק וחתום בתוך בשר זרועי:
אתקנך — אנתקך לשון התיקם כצאן לטבחה (לעיל יב) עד התיקנו אותם (יהושע ח׳:ו׳) והנו"ן יתירה בו ומדרש אגדה במקום שנתק נתקן שעשה תשובה בבבל ונשאל הקב"ה על שנשבע כתבו את האיש הזה ערירי (כאן) ונולד לו זרובבל בבבל ונאמר לו על פי הנביא ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם (לקמן סוף מ"ג) כלפי שאמר לאביו אם יהיה חותם על יד ימיני אנתקנו:
פסוק כ״ו׳
והטלתי — לשון השלכה:
פסוק כ״ז׳
מנשאים את נפשם — לשון תנחומים שנפשם מתנשאה להתנחם ולומר עוד נשוב לארצנו:
פסוק כ״ח׳
העצב נבזה — תמיה הוא שמא צורה נשבר ונבזה האיש הזה שהושלך מעל פני כמי שאין חפץ בו:
נפוץ — נשבר כמו ככלי יוצר תנפצם (תהילים ב׳:ט׳) ואחרים הגיהו העצב כמו העצבים מעצבין את הקטן במסכ' שבת כלומר האתה נבז' ונפוץ בעיניך כעולל קטן שמעצבין אותו מילויילי"ר בלעז אין זה כדי:
הוטלו — הושלכו, ל' השלכה שאין לה תקומה כמו כי יפול לא יוטל (שם לז):
פסוק כ״ט׳
ארץ ארץ ארץ — מארצו גלה אל ארץ אחרת ואת ארץ ישראל שמעי דבר ה', ד"א ארץ ארץ ארץ, ארץ שהוא ארץ שבארצות שהיתה חשובה שבכולן, ד"א ארץ ישראל שלש ארצות היו בה יהודה ועבר הירדן והגליל:
פסוק ל׳׳
גבר — אשר לא יצלח בימיו כתבוהו:
מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.
פירוש מלבי״ם
פסוק ב׳׳
שמע דבר ה' דומה בזה כאב שגזר מיתה על בנו וחוזר ומבקש לו זכיות להצילהו, ולמעלה (סי' י"ז) נתן להם תרופה שישמרו מצות שבת, ועתה הוסיף רפואה אחרת שיעשו משפט וצדקה, וכבר באר הרמב"ם במו"נ שהתורה באה לתת שלמות בדעות ובהנהגה, והשבת יתן שלימות בדעות להאמין בבורא העולם ומחדשו ומנהיגו, והמשפט ישלים ההנהגה:
פסוק ג׳׳
והצילו גזול וגר וכו' אל תונו, ר"ל וממילא לא תונו גר וכ"ש שלא תחמסו, וכ"ש שלא תשפכו דם נקי, ומכלל לאו אתה שומע הן שאם לא יעשו משפט, אח"ז יונו ויחמסו וגם ישפכו דם נקי:
פסוק ו׳׳
גלעד אתה לי, גם אם תהיה לי כגלעד שהיא ארץ מושב וחמדה, וכראש הלבנון שמלא ארזי אל וכל עץ, וכן תהיה מלא אנשים, בכ"ז אשיתך מדבר הפך גלעד, וערים לא נושבו הפך הלבנון:
פסוק ז׳׳
וקדשתי עליך משחיתים, יען דמהו ללבנון מצייר הריגת השרים והגבורים כאילו משחיתים מבחר הארזים ביער הלבנון:
פסוק ח׳׳
(ח-ט) ועברו, והגם שתהיה כמדבר יעברו גוים רבים לראות ולהשתומם על שוממותה ולהכיר שהיה העונש בעבור חטאם:
פסוק י׳׳
אל תבכו למת, לדעתי שלום בן יאשיה הרביעי (דה"א ג') שלא נודע מה נעשה בו, בעת שהוליך את יהויקים בבלה ומת בשער לדעת חז"ל הגלה את שלום לבבל כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיה, ועז"א שלא יבכו על יהויקים שמת רק על שלום ההולך עתה לגלות כי לא ישוב עוד:
פסוק י״א׳
כי כה אמר ה' אל שלום המולך, ר"ל שהיה ראוי למלוך ובעבור זה יצא מן המקום:
פסוק י״ב׳
ואת הארץ הזאת לא יראה עוד, שלא לבד שלא ישוב אל המקום לירושלים, כי גם את הארץ לא יראה עוד, שלא יהיה לו רשות אף לשבת בעיר אחרת מערי א"י:
פסוק י״ג׳
הוי בונה ביתו, מנבא על יהויקים, שבנה לו בית מלכות ולא שלם שכר הפועלים, והנה מן הדין שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ובעת שבנה הבית לא הוטל עליו עדיין מצד המשפט לשלם להפועלים שבנו בקבלנות, אבל היה ראוי שישלם להם תחלה מצד הצדק שהוא לפנים משורת הדין ובנה הבית בלא צדק, אבל בעת שבנה העליה שכבר נגמר הבית כבר היה מחויב מצד המשפט לשלם להפועלים וכשלא שלם בנה בלא משפט, ברעהו יש הבדל בין שכר לפעולה, שהשכר הוא לפי מה שהשוה א"ע עמו, כמו שכר שכיר, והפעולה הוא לפי מה שפעל ועשה הגם שלא השוה א"ע עמו, והוא ברעהו יעבד חנם ולא לבד שלא יתן שכרו כי לא השוה א"ע עמו כי גם פועלו לא יתן לו :
פסוק י״ד׳
האומר ולא תאמר שלא היה לו בית לשבתו, כי אמר אבנה לי בית מדות שהבית והעליות והחלונות כולם נעשו בהוצאה רבה ולא היה לו לגזול שכר עני ואביון:
פסוק ט״ו׳
התמלוך, התחשוב כי בזה תמלוך במה שאתה מתחרה בארז, וכי זה יסוד המלכות להיות לו בית גדול וכל משכיות לבב, אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אביך לא נהג כן, כי גם בעת שאכל ושתה גם בעת ההיא עשה משפט וצדקה, לא אכל סעודת מלכים ולא התענג בתענוגים כי היה עוסק במשפט גם בעת האכילה אז טוב לו, כי אין טוב למלך לדרוש טובת גוייתו רק טובת הכלל:
פסוק ט״ז׳
דן, ולא תחשוב שבטל סעודתו לשפוט ענינים גדולים, כי אז בעת שאכל ושתה דן דין עני ואביון, אז טוב לו לא הוטב לבו מן האכילה רק ממה שעשה משפט לעשוקים הלא היא הדעת אותי שזה העדות שידע אותי, וכמ"ש כי לא לאדם תשפטו כי לאלהים ועמכם בדבר המשפט, ואיך עשית אתה בהפך לגזול שכר עני ואביון:
פסוק י״ז׳
כי אין, אבל אתה אין עיניך ולבך (ראיית החושים וחמדת הלב כמ"ש לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון) כי אם על בצעך לא תעשה שום דבר לטובת הכלל רק לטובת עצמך לא במחשבה ולא בפועל, ועל דם הנקי לשפוך, שתחת שהמלך צריך להשגיח על דם הנקי שלא לשפוך רק להעניש השופך דם אתה תשגיח על דם הנקי כדי לשפוך הדם, ותשגיח על העושק והמרוצה לא לעכב עשייתו רק לעשות ור"ל שבעת יעשה משפט ברצח ועושק הוא על הכונה לרצוח ולעשוק את משפט הרוצח ולקחת ממון העושק לעצמו לא לעשות משפט:
פסוק י״ח׳
לא יספדו אחיו הוי אחי, ואחיותיו הוי לאחות, ועבדיו הוי אדון, ועמו לא יספדו הוי על הודו והדרו:
פסוק כ׳׳
(כ-כא) עלי הלבנון וכו' דברתי אליך בשלותיך, שעור הכתוב דברתי אליך בשלותיך אז בעוד היית בשלוה ולא הרגשת עדיין במפלתך, כבר הודעתיך והזהרתיך מה יהיה בסופך, אז אמרתי לך שתראה שסנחריב כבר הגלה כל השבטים סביב, ואמרתי לך שתזעק על הלבנון והבשן ומעברים מסביבות א"י שגלו ישראל משם, שעי"כ נשברו כל מאהביך, אחר שגלו רוב ישראל, והוחלש כחך וצריך אתה לדאוג שגם עליך יעבר כוס, אבל אתה אמרת לא אשמע, באשר זה דרכך מנעוריך שלא לשמוע בקול ה', ולא רצית אז לשוב בתשובה:
פסוק כ״ב׳
כל, אבל אחר שתראה אחרית דבר, שכל רועיך ומלכיך תרעה רוח, ותראה שנ"נ הגלה את יהויכין ואת החרש והמסגר ואח"כ את יהויקים, אז תבושי מכל רעתך, אחר שנגעה חרב עד הנפש:
פסוק כ״ג׳
יושבת בלבנון, בעלי חיים היונקים ומולידים חיים הדרך לחונן אותם בעת לידתם באשר לידתן קשה כמ"ש בשבת (דף נ"ד) ואין הרחלים יוצאות חנונות בשעה שכורעת לילד טומנים לה שני עזקין של שמן וכו' משא"כ העופות המטילים ביצים לא יחוננו אותם, עפ"ז ידמה במליצתו את ירושלים כעוף, ואת כיבוש האויב את העיר תדמה המליצה כלידה וכחבלי יולדה, כמ"ש כי קול כחולה שמענו קול בת ציון תתיפח, ויאמר כי לא עשו להיולדת הזאת שום חנינה בעת באה עד משבר, באשר את יושבת בלבנון ומקוננת בארזים כעוף אשר ישים במרום קנו, ומה נחנת ר"ל מה חנינה עשו לך בבא לך חבלים וכונת המליצה הזאת על גלות יהויכין, שכאשר בא נבוכדנצר על העיר יצא אליו יהויכין הוא ואמו ועבדיו ויגל את יהויכין בבלה ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת כל אנשי החיל, ואחר שדבר על כיבוש יהויקים ידבר עתה מן יהויכין שהוא יצא מעצמו אל נבוכדנצר, והיה הלידה (שהוא כיבוש העיר והוצאת הולד שהיא העם שבתוכה) בקל, כעוף המטיל ביציו בשעה קלה, ונבוכדנצר לא חנן אותו כמו שאין מחוננים את העוף בלדתו, (ר"ל שהגם שהיה ראוי שיחונן אותו ולא יגלהו אחר שיצא אליו מעצמו) בכל זה באו עליו חבלים וחיל כיולדה ומה נחנת.? איזה חנינה עשה לך:
פסוק כ״ד׳
חי אני נאום ה' באר שזה היה מפני שנגזר עליו גזר דין בשבועה, כי אם יהיה כניהו (מפני שהוא בן יהויקים שלכן נגזרה עליו הגזרה ולכן הגלהו נבוכדנצר בעון אביו) חותם על יד ימיני, ר"ל כי בנבואת חגי (ב' כ"ג) אמר ביום ההוא אקחך זרובבל ושמתיך כחותם, שהמלך המשיח עתיד להיות כחותם על ימין ה', כמו שעל החותם יפתח שם האדון ויודיע מי הוא, כן ע"י מעשה המשיח יפתח שם ה' וידעו נפלאותיו בעולמו, עז"א הגם שלעתיד יהיה כניהו חותם על יד ימיני, כי מזרעו יצא המשיח, בכל זה עתה משם אתקנך אנתק החותם לעת עתה מן הימין, וגם רמז במלת אתקנך ענין תיקון, שהתיקון שיהיה כחותם יבא משם מגלות בבל, שם תצרף בכור הברזל והיסורים עד יתוקן שיצמח צמח מזרעו, להיות כחותם תכנית על ימין ה':
פסוק כ״ה׳
ונתתיך ביד מבקשי נפשך, כי כפי הנראה היה כת ביהודה שרצו בצדקיהו ועי"כ הגלהו נבוכדנצר למלאת שאלת הכת הזאת והם היו מבקשי נפשו והוא היה יגור מפניהם, ויאמר כי יתנהו ביד היהודים שחלקו על מלכותו וביד נבוכדנצר והכשדים:
פסוק כ״ז׳
ועל הארץ גם אחרי שמרד צדקיהו שחשב יכניה שיחזרהו למלכותו לא ישובו גם אז:
פסוק כ״ח׳
העצב, שואל מדוע עשה לו כן, וכי הוא דומה כעצב נבזה ונשבר שאין ראוי למלכות מצד עצמו, או הכי דומה ככלי אין חפץ בו שגם אם הוא שלם אין בו חפץ כמו כלי חרס וכדומה, ובנמשל הכי מרד בנבוכדנצר עד שאין חפצו בו הלא יצא אליו תיכף וא"כ מדוע הוטלו הוא וזרעו וכו':
פסוק כ״ט׳
ארץ, משיב שהוא גזרת ה' שצוה לארץ בבל, ואמר לה כתבו את האיש הזה ערירי שיכתבו בחקי המדינה שהאיש הזה יהיה דומה כאילו הוא ערירי ואין לו בנים, עד שבניו לא יוכלו לטעון טענת ירושה על המלכות המגיע להם בירושה מאבותם, כי הוא גבר לא יצלח בימיו, שכל ימי חייו לא יצלח למלוכה, כי לא יצלח ( בימיו ) שיהיה מזרעו איש יושב על כסא דוד, כן נכתב בדתי ארץ בבל לחק, שבניו אבדו את זכותם וירושתם במלכות, כל זמן שיהיה יכניה חי שעז"א בימיו, כי אחרי מותו היה זרובבל שר ומושל, כי היה החק הנכתב רק בחיי יהויכין:
מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.
לשון המקור
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה רֵ֖ד בֵּֽית־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ שָׁ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃
וְאָֽמַרְתָּ֙ שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהֹוָ֔ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הַיֹּשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֑ד אַתָּ֤ה וַעֲבָדֶ֙יךָ֙ וְעַמְּךָ֔ הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃
כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עֲשׂ֤וּ מִשְׁפָּט֙ וּצְדָקָ֔ה וְהַצִּ֥ילוּ גָז֖וּל מִיַּ֣ד עָשׁ֑וֹק וְגֵר֩ יָת֨וֹם וְאַלְמָנָ֤ה אַל־תֹּנוּ֙ אַל־תַּחְמֹ֔סוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַֽל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃
כִּ֤י אִם־עָשׂוֹ֙ תַּעֲשׂ֔וּ אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וּבָ֣אוּ בְשַׁעֲרֵ֣י הַבַּ֣יִת הַזֶּ֡ה מְלָכִים֩ יֹשְׁבִ֨ים לְדָוִ֜ד עַל־כִּסְא֗וֹ רֹֽכְבִים֙ בָּרֶ֣כֶב וּבַסּוּסִ֔ים ה֥וּא וַעֲבָדָ֖ו וְעַמּֽוֹ׃
וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בִּ֤י נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּֽי־לְחׇרְבָּ֥ה יִֽהְיֶ֖ה הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ {פ}
כִּי־כֹ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל־בֵּית֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה גִּלְעָ֥ד אַתָּ֛ה לִ֖י רֹ֣אשׁ הַלְּבָנ֑וֹן אִם־לֹ֤א אֲשִֽׁיתְךָ֙ מִדְבָּ֔ר עָרִ֖ים לֹ֥א (נושבה) [נוֹשָֽׁבוּ]׃
וְקִדַּשְׁתִּ֥י עָלֶ֛יךָ מַשְׁחִתִ֖ים אִ֣ישׁ וְכֵלָ֑יו וְכָֽרְתוּ֙ מִבְחַ֣ר אֲרָזֶ֔יךָ וְהִפִּ֖ילוּ עַל־הָאֵֽשׁ׃
וְעָֽבְרוּ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים עַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאָֽמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ כָּ֔כָה לָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּֽאת׃
וְאָ֣מְר֔וּ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָזְב֔וּ אֶת־בְּרִ֥ית יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַיַּעַבְדֽוּם׃ {ס}
אַל־תִּבְכּ֣וּ לְמֵ֔ת וְאַל־תָּנֻ֖דוּ ל֑וֹ בְּכ֤וּ בָכוֹ֙ לַהֹלֵ֔ךְ כִּ֣י לֹ֤א יָשׁוּב֙ ע֔וֹד וְרָאָ֖ה אֶת־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּֽוֹ׃
כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־יְ֠הֹוָ֠ה אֶל־שַׁלֻּ֨ם בֶּן־יֹאשִׁיָּ֜הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה הַמֹּלֵךְ֙ תַּ֚חַת יֹאשִׁיָּ֣הוּ אָבִ֔יו אֲשֶׁ֥ר יָצָ֖א מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה לֹא־יָשׁ֥וּב שָׁ֖ם עֽוֹד׃
כִּ֗י בִּמְק֛וֹם אֲשֶׁר־הִגְל֥וּ אֹת֖וֹ שָׁ֣ם יָמ֑וּת וְאֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לֹא־יִרְאֶ֥ה עֽוֹד׃ {ס}
ה֣וֹי בֹּנֶ֤ה בֵיתוֹ֙ בְּֽלֹא־צֶ֔דֶק וַעֲלִיּוֹתָ֖יו בְּלֹ֣א מִשְׁפָּ֑ט בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יַעֲבֹ֣ד חִנָּ֔ם וּפֹעֲל֖וֹ לֹ֥א יִתֶּן־לֽוֹ׃
הָאֹמֵ֗ר אֶבְנֶה־לִּי֙ בֵּ֣ית מִדּ֔וֹת וַעֲלִיּ֖וֹת מְרֻוָּחִ֑ים וְקָ֤רַֽע לוֹ֙ חַלּוֹנָ֔י וְסָפ֣וּן בָּאָ֔רֶז וּמָשׁ֖וֹחַ בַּשָּׁשַֽׁר׃
הֲתִֽמְלֹ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה מְתַחֲרֶ֣ה בָאָ֑רֶז אָבִ֜יךָ הֲל֧וֹא אָכַ֣ל וְשָׁתָ֗ה וְעָשָׂ֤ה מִשְׁפָּט֙ וּצְדָקָ֔ה אָ֖ז ט֥וֹב לֽוֹ׃
דָּ֛ן דִּין־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן אָ֣ז ט֑וֹב הֲלוֹא־הִ֛יא הַדַּ֥עַת אֹתִ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
כִּ֣י אֵ֤ין עֵינֶ֙יךָ֙ וְלִבְּךָ֔ כִּ֖י אִם־עַל־בִּצְעֶ֑ךָ וְעַ֤ל דַּֽם־הַנָּקִי֙ לִשְׁפּ֔וֹךְ וְעַל־הָעֹ֥שֶׁק וְעַל־הַמְּרוּצָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת׃ {ס}
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֶל־יְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹא־יִסְפְּד֣וּ ל֔וֹ ה֥וֹי אָחִ֖י וְה֣וֹי אָח֑וֹת לֹא־יִסְפְּד֣וּ ל֔וֹ ה֥וֹי אָד֖וֹן וְה֥וֹי הֹדֹֽה׃
קְבוּרַ֥ת חֲמ֖וֹר יִקָּבֵ֑ר סָח֣וֹב וְהַשְׁלֵ֔ךְ מֵהָ֖לְאָה לְשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}
עֲלִ֤י הַלְּבָנוֹן֙ וּֽצְעָ֔קִי וּבַבָּשָׁ֖ן תְּנִ֣י קוֹלֵ֑ךְ וְצַֽעֲקִי֙ מֵעֲבָרִ֔ים כִּ֥י נִשְׁבְּר֖וּ כׇּל־מְאַהֲבָֽיִךְ׃
דִּבַּ֤רְתִּי אֵלַ֙יִךְ֙ בְּשַׁלְוֺתַ֔יִךְ אָמַ֖רְתְּ לֹ֣א אֶשְׁמָ֑ע זֶ֤ה דַרְכֵּךְ֙ מִנְּעוּרַ֔יִךְ כִּ֥י לֹא־שָׁמַ֖עַתְּ בְּקוֹלִֽי׃
כׇּל־רֹעַ֙יִךְ֙ תִּרְעֶה־ר֔וּחַ וּֽמְאַהֲבַ֖יִךְ בַּשְּׁבִ֣י יֵלֵ֑כוּ כִּ֣י אָ֤ז תֵּבֹ֙שִׁי֙ וְנִכְלַ֔מְתְּ מִכֹּ֖ל רָעָתֵֽךְ׃
(ישבתי) [יֹשַׁבְתְּ֙] בַּלְּבָנ֔וֹן (מקננתי) [מְקֻנַּ֖נְתְּ] בָּאֲרָזִ֑ים מַה־נֵּחַנְתְּ֙ בְּבֹא־לָ֣ךְ חֲבָלִ֔ים חִ֖יל כַּיֹּלֵדָֽה׃
חַי־אָ֘נִי֮ נְאֻם־יְהֹוָה֒ כִּ֣י אִם־יִהְיֶ֞ה כׇּנְיָ֤הוּ בֶן־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה חוֹתָ֖ם עַל־יַ֣ד יְמִינִ֑י כִּ֥י מִשָּׁ֖ם אֶתְּקֶֽנְךָּ׃
וּנְתַתִּ֗יךָ בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ וּבְיַ֛ד אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר מִפְּנֵיהֶ֑ם וּבְיַ֛ד נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּבְיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃
וְהֵטַלְתִּ֣י אֹתְךָ֗ וְאֶֽת־אִמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר יְלָדַ֔תְךָ עַ֚ל הָאָ֣רֶץ אַחֶ֔רֶת אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֻלַּדְתֶּ֖ם שָׁ֑ם וְשָׁ֖ם תָּמֽוּתוּ׃
וְעַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הֵ֛ם מְנַשְּׂאִ֥ים אֶת־נַפְשָׁ֖ם לָשׁ֣וּב שָׁ֑ם שָׁ֖מָּה לֹ֥א יָשֽׁוּבוּ׃ {פ}
הַעֶ֨צֶב נִבְזֶ֜ה נָפ֗וּץ הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ כׇּנְיָ֔הוּ אִ֨ם־כְּלִ֔י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בּ֑וֹ מַדּ֤וּעַ הֽוּטְלוּ֙ ה֣וּא וְזַרְע֔וֹ וְהֻ֨שְׁלְכ֔וּ עַל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדָֽעוּ׃
אֶ֥רֶץ אֶ֖רֶץ אָ֑רֶץ שִׁמְעִ֖י דְּבַר־יְהֹוָֽה׃
כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה כִּתְב֞וּ אֶת־הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ עֲרִירִ֔י גֶּ֖בֶר לֹא־יִצְלַ֣ח בְּיָמָ֑יו כִּי֩ לֹ֨א יִצְלַ֜ח מִזַּרְע֗וֹ אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙ עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֔ד וּמֹשֵׁ֥ל ע֖וֹד בִּיהוּדָֽה׃ {פ}