דף ביאור
ירמיה פרק י״ח
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורירמיה פרק 18
ירמיה פרק 18 מציג 23 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.
מפת הטקסט
התחילו בפסוקים הפותחים, שימו לב לחזרות ולמעברים, והשתמשו באינדקס הפסוקים כדי לחזור לשורה המדויקת. אינדקס הפסוקים שימושי במיוחד למעקב אחר מילים חוזרות ושינויי מקום או קול.
מפתח לקריאה
קראו את הקטע פעם אחת כדי לזהות את רצף הרעיונות, ולאחר מכן חזרו למילים שמחזיקות את הטיעון או את התמונה המרכזית. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת פסוק אחר פסוק של כל 23 הפסוקים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו פסוק במקור.
- פסוק 17 מילים
נפתחת ב״הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃…״
- פסוק 27 מילים
נפתחת ב״ק֥וּם וְיָרַדְתָּ֖ בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר וְשָׁ֖מָּה אַשְׁמִיעֲךָ֥ אֶת־דְּבָרָֽי׃…״
- פסוק 38 מילים
נפתחת ב״וָאֵרֵ֖ד בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר (והנהו) [וְהִנֵּה־ה֛וּא] עֹשֶׂ֥ה מְלָאכָ֖ה…״
- פסוק 418 מילים
נפתחת ב״וְנִשְׁחַ֣ת הַכְּלִ֗י אֲשֶׁ֨ר ה֥וּא עֹשֶׂ֛ה בַּחֹ֖מֶר בְּיַ֣ד…״
- פסוק 54 מילים
נפתחת ב״וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֽוֹר׃…״
- פסוק 617 מילים
נפתחת ב״הֲכַיּוֹצֵ֨ר הַזֶּ֜ה לֹא־אוּכַ֨ל לַעֲשׂ֥וֹת לָכֶ֛ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל…״
- פסוק 77 מילים
נפתחת ב״רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּֽלְהַאֲבִֽיד׃…״
- פסוק 814 מילים
נפתחת ב״וְשָׁב֙ הַגּ֣וֹי הַה֔וּא מֵרָ֣עָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלָ֑יו…״
- פסוק 96 מילים
נפתחת ב״וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ׃…״
- פסוק 1014 מילים
נפתחת ב״וְעָשָׂ֤ה (הרעה) [הָרַע֙] בְּעֵינַ֔י לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלִ֑י…״
- פסוק 1125 מילים
נפתחת ב״וְעַתָּ֡ה אֱמׇר־נָ֣א אֶל־אִישׁ־יְהוּדָה֩ וְעַל־יוֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה…״
- פסוק 1210 מילים
נפתחת ב״וְאָמְר֖וּ נוֹאָ֑שׁ כִּֽי־אַחֲרֵ֤י מַחְשְׁבוֹתֵ֙ינוּ֙ נֵלֵ֔ךְ וְאִ֛ישׁ שְׁרִר֥וּת…״
- פסוק 1314 מילים
נפתחת ב״לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַֽׁאֲלוּ־נָא֙ בַּגּוֹיִ֔ם מִ֥י…״
- פסוק 1410 מילים
נפתחת ב״הֲיַעֲזֹ֥ב מִצּ֛וּר שָׂדַ֖י שֶׁ֣לֶג לְבָנ֑וֹן אִם־יִנָּֽתְשׁ֗וּ מַ֛יִם…״
- פסוק 1513 מילים
נפתחת ב״כִּֽי־שְׁכֵחֻ֥נִי עַמִּ֖י לַשָּׁ֣וְא יְקַטֵּ֑רוּ וַיַּכְשִׁל֤וּם בְּדַרְכֵיהֶם֙ שְׁבִילֵ֣י…״
- פסוק 1612 מילים
נפתחת ב״לָשׂ֥וּם אַרְצָ֛ם לְשַׁמָּ֖ה (שרוקת) [שְׁרִיק֣וֹת] עוֹלָ֑ם כֹּ֚ל…״
- פסוק 1710 מילים
נפתחת ב״כְּרוּחַ־קָדִ֥ים אֲפִיצֵ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב עֹ֧רֶף וְלֹֽא־פָנִ֛ים אֶרְאֵ֖ם…״
- פסוק 1818 מילים
נפתחת ב״וַיֹּאמְר֗וּ לְכ֨וּ וְנַחְשְׁבָ֥ה עַֽל־יִרְמְיָ֘הוּ֮ מַחֲשָׁבוֹת֒ כִּי֩ לֹא־תֹאבַ֨ד…״
- פסוק 196 מילים
נפתחת ב״הַקְשִׁ֥יבָה יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וּשְׁמַ֖ע לְק֥וֹל יְרִיבָֽי׃…״
- פסוק 2015 מילים
נפתחת ב״הַיְשֻׁלַּ֤ם תַּֽחַת־טוֹבָה֙ רָעָ֔ה כִּי־כָר֥וּ שׁוּחָ֖ה לְנַפְשִׁ֑י זְכֹ֣ר׀…״
- פסוק 2117 מילים
נפתחת ב״לָכֵן֩ תֵּ֨ן אֶת־בְּנֵיהֶ֜ם לָרָעָ֗ב וְהַגִּרֵם֮ עַל־יְדֵי־חֶ֒רֶב֒ וְתִהְיֶ֨נָה…״
- פסוק 2214 מילים
נפתחת ב״תִּשָּׁמַ֤ע זְעָקָה֙ מִבָּ֣תֵּיהֶ֔ם כִּֽי־תָבִ֧יא עֲלֵיהֶ֛ם גְּד֖וּד פִּתְאֹ֑ם…״
- פסוק 2320 מילים
נפתחת ב״וְאַתָּ֣ה יְ֠הֹוָ֠ה יָדַ֜עְתָּ אֶֽת־כׇּל־עֲצָתָ֤ם עָלַי֙ לַמָּ֔וֶת אַל־תְּכַפֵּר֙…״
פירוש רש״י
פסוק ג׳׳
על האבנים — על סדנא פורמא"ש בלעז:
פסוק ד׳׳
אשר הוא עושה בחומר — אשר הוא עושה מן החומר נשחת ביד היוצר בעודו לח ומקרא מסורס הוא:
פסוק ח׳׳
מרעתו אשר דברתי עליו — מעבירות שבידו אשר בשבילו דברתי עליו לנתוש ולנתוץ אשרפורק"י בלעז:
ונחמתי — וחשבתי מחשבה אחרת:
פסוק י״ב׳
ואמרו נואש — וידעתי שהם יאמרו לך על דבריך שאין חוששין להם:
פסוק י״ג׳
שערורית — דבר גנאי:
פסוק י״ד׳
היעזוב מצור שדי שלג לבנון — היעזוב אדם הצריך לשתות מים הנוזלים מצור שבשדות הבאים משלג הלבנון שהוא נקי:
אם ינתשו מים זרים — או אם יעזבו מים חיים נובעים שהם זרים עד הנה מכל אדם והם קרים זרים הם נובעים וזה יוכיח אני קרתי ושתיתי מים זרים (ישעיהו ל״ז:כ״ה) ומנחם חברו זרים עם לא זורו ולא חובשו (שם א) ל' מימי תרופה ונתן טעם לדבריו ואמר כי אם בקש לדבר בלשון זרם היה מכפיל את המ"ם והיה מוסיף יו"ד מ"ם והיה אומר זרומים לרבות המים ולהיותם זרמים:
שדי — כמו שדה:
קרים — פריוודא"ש בלעז:
נוזלים — קוראנ"ץ בלעז ועוד יש לפתרו אם ינתשו להיות מים זרים נמאסים המים שהם קרים נוזלים:
(זרים ללשון ראשון הוא לשון זרם ללשון שני הוא ל' זרות כלומר מים מאוסים):
פסוק ט״ו׳
כי — כן עשו עמי אשר שכחוני ולשוא יקטרו:
שבילי עולם — שבילים המתוקנים אמרו שהם מכשול כדי ללכת דרך לא סלולה לא כבושה:
פסוק ט״ז׳
שריקות — העובר על חרבות שראה כבר בבניינים טובים רגיל לשרוק:
ישום — יתמה:
פסוק י״ז׳
עורף ולא פנים — כשיברחו מפני האויב:
אראם — ולא אושיעם:
פסוק י״ח׳
ויאמרו לכו וגו' — ירמיה היה קובל על אנשי ענתות ואומר שאומרים כן:
תורה מכהן — שעל הכהנים להורות תורה שנאמר יורו משפטיך ליעקב (דברים לג):
ודבר מנביא — דברי נבוא':
ונכהו בלשון — ונסהדיניה סהדותא דשקר:
פסוק כ״א׳
והגירם — (הורידם ע"י חרב) לשון עיני נגרה (איכה ג) כמים המוגרים (מיכה א):
על ידי חרב — ע"י גייסות:
ואנשיהם — של האלמנות יהיו הרוגי מלאך המות:
פסוק כ״ב׳
כי כרו שוחה — שחשדוהו מאשת איש שנאמר (משלי כג) כי שוחה עמוקה זונה:
פסוק כ״ג׳
אל תמחי — אל תהי מחויה ולפי שהוא ל' נקבה נתן בו יו"ד ואף היא יתירה כיו"ד של ותזני בם (יחזקאל טו):
מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.
פירוש מלבי״ם
פסוק ב׳׳
קום וירדת, מפני שאחר כל הגזרות שגזר עליהם אמר שאם ישמרו השבת מחללו תבוטל הגזרה א"ל שבבית היוצר אשמיעך ואבינך את דברי בחוש:
פסוק ד׳׳
ונשחת הכלי, היה בזה שני משלים, א — שהכלי הראשון נשחת ונבטל לגמרי, ב. שהשחתה זו לא היה רק לפי שעה, כי עשה מן החומר כלי אחר ולא בצורה אחרת רק כאשר ישר בעיני היוצר לעשות בתחלה, כי היה על האבנים ודפוס הראשון:
פסוק ו׳׳
הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בשני המשלים האלה:
פסוק ז׳׳
רגע אדבר, כמו שבמשל השני שבירת הכלי היה רק על רגע אחד, ורק כדי לתקנו מחדש, וכן רק רגע אדבר לנתוש ולנתוץ, כי כונת דבור הנתישה היה כדי לתקן:
פסוק ח׳׳
ושב הגוי ההוא כדי שישוב בתשובה ואז ונחמתי על הרעה, ואמר ושב מרעתו אשר דברתי עליו ר"ל הגם שישוב רק מסבת יראת העונש מפני שמתירא מן הרעה שגזרתי, בכ"ז תועיל התשובה הזאת לבטל את הגזרה:
פסוק ט׳׳
ורגע וכן לפעמים רק על רגע אדבר לבנות ולנטוע וזה כמשל הראשון שהכלי הראשון בטל תיכף ונשבר, וזה יהיה אם ועשה הרע בעיני שזה כמו במשל ונשחת הכלי, ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו כמ"ש במשל ושב ויעשהו כלי אחר, שאז אשברנו כדי לתקנו, והנה בהרעה אמר אשר חשבתי להרע לו, ובהטובה אמר אשר אמרתי להיטיב, כי בענין הרע מתנחם גם על המחשבה בענין שהרעה תתבטל לגמרי, אבל בענין הטוב מתנחם רק מן האמירה לא מן המחשבה כי מחשבת ההטבה נשארה גם עתה, כי גם השבירה הוא כדי לתקן ולהיטיב וזה רמז במ"ש להיטיב אותו שהיל"ל להיטיב לו, שר"ל בכונת הנמשל שמתנחם על הטובה ותכלית ההתנחמות הוא כדי להיטיב את האיש ולהחזירו למוטב:
פסוק י״א׳
הנני יוצר עליכם רעה, ה' מכין עליכם גזרה רעה, אולם מחשבתו אינו כדי להרע עד שגם המחשבה תסכים להרע, כי במחשבתי בעת שאני יוצר רעה אני חושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה, שתכלית הרעה היא כדי שתשובו בתשובה ותבטל הגזירה, ור"ל שובו על העבר והיטיבו דרכיכם בעתיד, כמשל הכלי ששברו כדי לעשותו כלי אחר כנ"ל, והיטיבו דרכיכם הם דרכי הנפש והמדות, ומעלליכם הם הפעולות היוצאות ע"י הדרכים, ר"ל תטיבו המחשבה והמעשה:
פסוק י״ב׳
ואמרו נואש, אבל הם יאמרו דברי מתיאש הבלתי חפץ בתקנה, ונגד היטיבו דרכיכם תאמרו אחרי מחשבותינו נלך, ונגד היטיבו מעלליכם תאמרו איש שררות לבו הרע נעשה :
פסוק י״ג׳
שאלו נא בגוים שגם הגוים ישמעו לנביאים המוכיחים ומזהירים מן הרע ומעשה נינוה יוכיח, וא"כ שערורית עשתה מאד בתולת ישראל :
פסוק י״ד׳
היעזב וכי יעזוב איש הצמא שלג לבנון הנובע מצור שדי, שהם טובים באיכותם וצלולים וקרים, ואם יעזוב את אלה מפני שאינם נובעים תמיד ואינם מרובים, האם ינתשו מים זרים, שזורם בריבוי, וקרים מן המקור, ונוזלים שאין טורח לשאוב אותם, שהם רבים ותמידים וישאבו בקל, ואיך א"כ שכחוני עמי ר"ל אותי עזבו מקור מים חיים ותחתי לשוא יקטרו, כמ"ש לחצב לו בארות נשברים, ויכשלום בדרכיהם ר"ל דרכי התורה והמצוה הם דרכים רחבים (שהדרך הוא דרך הרבים) ר"ל שהם כוללים ההנהגה הכוללת בכל מקום ובכל זמן לכל העם, והם ג"כ שבילי עולם (שהשביל הוא נתיב היחיד) שיש בהם שבילים ליחידים ג"כ בכל פרטי המעשים, והם נצחיים לא נשתנו בשום זמן, לכן אמר שבילי עולם, והם יכשילום בדרכיהם ר"ל שיניחו להם מכשולים על הדרכים האלה כאילו אינם נוחים לעבור בם מפני אבני מכשול, ותחתם יסיתו אותם ללכת נתיבות דרך לא סלולה, כי הנימוסים שהם מניחים להם אינם כוללים לרבים רק נתיבות פרטים ליחידים, והדרך הכולל לכולם הוא לא סלולה, ויתעם בתהו לא דרך, ותכלית המהלך הזה היא לשום ארצם לשמה, ולא לפי שעה רק שריקות עולם לימים רבים, עד שכל עובר ישום וכו', זה יהיה עונש הארץ, ועונש העם יהיה כי כרוח קדים הנושב בחזקה ומפיץ הכל כן אפיצם, ולא תאמר שימצאו מנוחה בגלותם, כי עורף ולא פנים אראם שתמיד יפנו עורף לנוס, כמ"ש ובגוים ההם לא תרגיע:
פסוק י״ח׳
ויאמרו תחת שירמיה הודיע להם שמחשבת ה' עליהם לטובה הם חשבו להמיתו בכמה תחבולות, כי לא תאבד כי ירמיה היה בו ג' מעלות, שהיה כהן מורה הוראות, והיה חכם ליעצם עצות טובות, והיה נביא דובר בדבר ה', ע"ז אמרו הגם שלא ימצאו ג' המעלות האלה באיש אחד, נמצא תחתיו כל מעלה באיש מיוחד, שהתורה וההוראה לא תאבד מכהן, ולעצה ימצא חכם יועץ, ולדבר ה' ימצא נביא בלעדי ירמיה, לכו ונכהו בלשון, אחר שלא עלה בידם להמיתו ע"י סם כמ"ש נשחיתה עץ בלחמו רצו להכותו ע"י לה"ר והוצאות דבה, ואל נקשיבה אל כל דבריו שירצה להצדיק את עצמו, וגם ר"ל שנכהו בלשונו בעצמו ע"י לשון נבואתו נעליל עליו למסרו למלכות, והגם שאם ישמע סוף דבריו ימצא לו זכות שלבסוף התפלל על העם ועורר אותם למוסר, שישובו וישוב ה' עליהם לטובה, אנחנו לא נקשיבה אל כל דבריו, רק נספר מקצת דבריו שעפ"ז יתחייב מיתה:
פסוק י״ט׳
הקשיבה, מזמין את ה' כשופט שישמע טענותיו וטענתם ויראה מי צדיק בריבו ועפ"ז טוען הישלם וכי ראוי שתחת טובה ישלם רעה הלא כל נבואתי היה לטובתם להחזירם ולבטל הגזרה, שהלא עמדתי תמיד לפניך להתפלל בעדם להשיב חמה:
פסוק כ״א׳
לכן תן את בניהם שישארו בעיר ימותו ברעב, והם עצמם שיצאו למלחמה ימותו בחרב, ועי"כ תהיינה נשיהם שכולות מבניהן ולאלמנות מבעליהן, ואנשיהם שאינם בעלי מלחמה יהיו הרוגי מות ר"ל שיהרגו במיתות משונות, ובחוריהם הגבורים שיצאו למלחמה יהיו מכי חרב במלחמה :
פסוק כ״ב׳
תשמע, בעת שתביא עליהם גדוד פתאום ויהיו בצרה גדולה אז יצדיקו עליהם את הדין, ואז תשמע זעקה מבתיהם כי כרו שוחה ללכדני, ר"ל שאז יזעקו ויתודו שעונש זה בא להם על החטא מה שכרו שוחה ללכוד אותי, ובזה יתודע לכל שמה שכרו עלי שוחה והוציאו דבה היה בשקר:
פסוק כ״ג׳
ואתה ידעת, ר"ל ואתה לא תקבל הזעקה הזאת כמודה ועוזב, אל תכפר על עונם ע"י הוידוי עד שלא יענשו, כי הוידוי מכפרת עון, וגם אחרי העונש חטאתם מלפניך אל תמחי ותהיה כתובה לפניך למזכרת נצח, וגם לא יהיה העונש ע"י הסתרת פנים רק השגחיי שיהיו מוכשלים לפניך בהשגחתך, בעת אפך עשה בהם ר"ל שלא יהיה כעונש הבא לכפר עון שזה מצד מדת הרחמים רק ע"י האף והחמה, ולא כעונש הבא מעצמו ע"י הסתרת פנים רק עשה בהם עונש השגחיי שהמעשה מתיחס אל ה':
מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.
לשון המקור
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
ק֥וּם וְיָרַדְתָּ֖ בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר וְשָׁ֖מָּה אַשְׁמִיעֲךָ֥ אֶת־דְּבָרָֽי׃
וָאֵרֵ֖ד בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר (והנהו) [וְהִנֵּה־ה֛וּא] עֹשֶׂ֥ה מְלָאכָ֖ה עַל־הָאׇבְנָֽיִם׃
וְנִשְׁחַ֣ת הַכְּלִ֗י אֲשֶׁ֨ר ה֥וּא עֹשֶׂ֛ה בַּחֹ֖מֶר בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֑ר וְשָׁ֗ב וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּלִ֣י אַחֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַיּוֹצֵ֖ר לַעֲשֽׂוֹת׃ {ס}
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֽוֹר׃
הֲכַיּוֹצֵ֨ר הַזֶּ֜ה לֹא־אוּכַ֨ל לַעֲשׂ֥וֹת לָכֶ֛ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הִנֵּ֤ה כַחֹ֙מֶר֙ בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֔ר כֵּן־אַתֶּ֥ם בְּיָדִ֖י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּֽלְהַאֲבִֽיד׃
וְשָׁב֙ הַגּ֣וֹי הַה֔וּא מֵרָ֣עָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלָ֑יו וְנִֽחַמְתִּי֙ עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖בְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לֽוֹ׃ {ס}
וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ׃
וְעָשָׂ֤ה (הרעה) [הָרַע֙] בְּעֵינַ֔י לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלִ֑י וְנִֽחַמְתִּי֙ עַל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָמַ֖רְתִּי לְהֵיטִ֥יב אוֹתֽוֹ׃ {ס}
וְעַתָּ֡ה אֱמׇר־נָ֣א אֶל־אִישׁ־יְהוּדָה֩ וְעַל־יוֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י יוֹצֵ֤ר עֲלֵיכֶם֙ רָעָ֔ה וְחֹשֵׁ֥ב עֲלֵיכֶ֖ם מַחֲשָׁבָ֑ה שׁ֣וּבוּ נָ֗א אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֔ה וְהֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַעַלְלֵיכֶֽם׃
וְאָמְר֖וּ נוֹאָ֑שׁ כִּֽי־אַחֲרֵ֤י מַחְשְׁבוֹתֵ֙ינוּ֙ נֵלֵ֔ךְ וְאִ֛ישׁ שְׁרִר֥וּת לִבּֽוֹ־הָרָ֖ע נַעֲשֶֽׂה׃ {פ}
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַֽׁאֲלוּ־נָא֙ בַּגּוֹיִ֔ם מִ֥י שָׁמַ֖ע כָּאֵ֑לֶּה שַֽׁעֲרֻרִת֙ עָשְׂתָ֣ה מְאֹ֔ד בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃
הֲיַעֲזֹ֥ב מִצּ֛וּר שָׂדַ֖י שֶׁ֣לֶג לְבָנ֑וֹן אִם־יִנָּֽתְשׁ֗וּ מַ֛יִם זָרִ֥ים קָרִ֖ים נוֹזְלִֽים׃
כִּֽי־שְׁכֵחֻ֥נִי עַמִּ֖י לַשָּׁ֣וְא יְקַטֵּ֑רוּ וַיַּכְשִׁל֤וּם בְּדַרְכֵיהֶם֙ שְׁבִילֵ֣י עוֹלָ֔ם לָלֶ֣כֶת נְתִיב֔וֹת דֶּ֖רֶךְ לֹ֥א סְלוּלָֽה׃
לָשׂ֥וּם אַרְצָ֛ם לְשַׁמָּ֖ה (שרוקת) [שְׁרִיק֣וֹת] עוֹלָ֑ם כֹּ֚ל עוֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֖ם וְיָנִ֥יד בְּרֹאשֽׁוֹ׃
כְּרוּחַ־קָדִ֥ים אֲפִיצֵ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב עֹ֧רֶף וְלֹֽא־פָנִ֛ים אֶרְאֵ֖ם בְּי֥וֹם אֵידָֽם׃ {ס}
וַיֹּאמְר֗וּ לְכ֨וּ וְנַחְשְׁבָ֥ה עַֽל־יִרְמְיָ֘הוּ֮ מַחֲשָׁבוֹת֒ כִּי֩ לֹא־תֹאבַ֨ד תּוֹרָ֜ה מִכֹּהֵ֗ן וְעֵצָה֙ מֵחָכָ֔ם וְדָבָ֖ר מִנָּבִ֑יא לְכוּ֙ וְנַכֵּ֣הוּ בַלָּשׁ֔וֹן וְאַל־נַקְשִׁ֖יבָה אֶל־כׇּל־דְּבָרָֽיו׃
הַקְשִׁ֥יבָה יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וּשְׁמַ֖ע לְק֥וֹל יְרִיבָֽי׃
הַיְשֻׁלַּ֤ם תַּֽחַת־טוֹבָה֙ רָעָ֔ה כִּי־כָר֥וּ שׁוּחָ֖ה לְנַפְשִׁ֑י זְכֹ֣ר׀ עׇמְדִ֣י לְפָנֶ֗יךָ לְדַבֵּ֤ר עֲלֵיהֶם֙ טוֹבָ֔ה לְהָשִׁ֥יב אֶת־חֲמָתְךָ֖ מֵהֶֽם׃
לָכֵן֩ תֵּ֨ן אֶת־בְּנֵיהֶ֜ם לָרָעָ֗ב וְהַגִּרֵם֮ עַל־יְדֵי־חֶ֒רֶב֒ וְתִהְיֶ֨נָה נְשֵׁיהֶ֤ם שַׁכֻּלוֹת֙ וְאַלְמָנ֔וֹת וְאַ֨נְשֵׁיהֶ֔ם יִהְי֖וּ הֲרֻ֣גֵי מָ֑וֶת בַּח֣וּרֵיהֶ֔ם מֻכֵּי־חֶ֖רֶב בַּמִּלְחָמָֽה׃
תִּשָּׁמַ֤ע זְעָקָה֙ מִבָּ֣תֵּיהֶ֔ם כִּֽי־תָבִ֧יא עֲלֵיהֶ֛ם גְּד֖וּד פִּתְאֹ֑ם כִּֽי־כָר֤וּ (שיחה) [שׁוּחָה֙] לְלׇכְדֵ֔נִי וּפַחִ֖ים טָמְנ֥וּ לְרַגְלָֽי׃
וְאַתָּ֣ה יְ֠הֹוָ֠ה יָדַ֜עְתָּ אֶֽת־כׇּל־עֲצָתָ֤ם עָלַי֙ לַמָּ֔וֶת אַל־תְּכַפֵּר֙ עַל־עֲוֺנָ֔ם וְחַטָּאתָ֖ם מִלְּפָנֶ֣יךָ אַל־תֶּ֑מְחִי (והיו) [וְיִהְי֤וּ] מֻכְשָׁלִים֙ לְפָנֶ֔יךָ בְּעֵ֥ת אַפְּךָ֖ עֲשֵׂ֥ה בָהֶֽם׃ {ס}