ישעיה פרק מ״ח

שמעו זאת — שני שבטים העתידין ללכת בגולה לבבל:

בית יעקב הנקראים בשם ישראל — הוא שבט בנימין שאינם נקראים על שבט יהודה אלא על שם סתם שבטי ישראל:

וממי יהודה יצאו — ושבט יהודה שיצאו ונזלו מימי דליו של יהודה כמה דאת אמר יזל מים מדליו (במדבר כ״ד:ז׳):

לא באמת — כמו שאמר (ירמיהו ה׳:ב׳) ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר וגו' כלומר לא הייתם כדי ליגאל אלא על כי מעיר הקדש נקראו והיא גרמה להם שלא גלו עשרת השבטי' בימי סנחרב בחלח וחבור שאין להם גאולה:

על אלהי ישראל נסמכו — בימי חזקיהו שנאמר בו בה' אלהי ישראל בטח (מ"ב יח) היא גרמה להם שלא גלו אלא בימי נבוכדנצר שהגלם לבבל ותהי להם גאולה על ידי כורש:

הראשונות — שעברו גאולת מצרים ותשועת חזקיהו מיד סנחרב:

מאז הגדתי — מטרם היותם ופתאום עשיתים:

ותבאנה — כמו שהגדתי תחלה על פי נביאי:

מדעתי כי קשה אתה — מאשר ידעתי אותך כי קשה אתה ואם יבא הנס ולא הגדתיו תחלה תאמר עצבי עשאם ולא מאת הקב"ה הם לפיכך אגיד לך מאז בטר' תבא וגו', מדעתי מ"ם זו משמשת נתינת טעם כמו לפי שידעתי ודוגמתו כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה (דברים ז׳:ח׳):

שמעת חזה כלה — שמעת הראשונות שהגדתי ראה שבאו כולם:

ואתם הלוא תגידו — ותעידוני אשר לא נפל דבר:

השמעתיך חדשות מעתה — עתה אני חוזר ומשמיעכם חדשות שהם חדשות לכם ולפני הם גלויות מעולם:

ונצורות — ושמורות באוצרותי ואתה לא ידעתם:

עתה — נבראו ולא מאז הם:

ולפני יום — היותם אני משמיעכם:

ולא שמעתם — עד היום ולפני יום מוסב על השמעתיך האמור למעלה:

גם לא שמעת וגו' — ת"י אף לא שמעת למילי נבייא אף לא קבילתא אולפן אורייתא אף לפתגמי ברכן ולווטין קיימי דאקימית עמכון בחורב לא ארכינתא אודנך:

כי ידעתי בגוד תבגוד — כשירדתי להצילך מיד מצרים גלוי היה לפני שסופך לבגוד ואעפ"כ שמרתי שבועות אבות וזהו שנא' ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג׳:ז׳) שתי ראיות רואה אני שסופן לבגוד ומכל מקום ראיתי את עני עמי כך דרש ר' תנחומא:

ופושע מבטן — משהיית' במצרים כמו שמפורש (ביחזקאל כ׳:ה׳) ואודע להם בארץ מצרים וגו' ואומר אליהם וגו':

אאריך אפי — לשון הוה הוא:

ותהלתי אחטם לך — וזאת היא תהלתי אשר אחטם לך ל' חוטם אסתו' חוטמי מצאת עשן נחירי ומקצוף עליך שהכועס יוצא עשן מנחיריו כמה דאת אמר עלה עשן באפו (תהילים י״ח:ט׳) וכן כל חרון אף הוא לשון חימום החוטם חרה אפי וכן ועצמי חרה מני חורב (איוב ל׳:ל׳) נחר חוטמי מרוב חימום:

ולא בכסף — ולא ע"י אור של גיהנם כצורף הכסף באור:

בחרתיך — בחרתי לך כור עוני כנגד אור כור הוא כלי שמתיכין בו כסף וזהב:

למעני — ולמען שמי הקדוש:

כי איך יחל — איך יחולל שמי בהכריתו אתכם

וכבודי לאחר לא אתן שאויבי יאמרו יד גלוליהם רמה:

שמע אלי יעקב — שם שקרא לך אביך:

וישראל מקראי — מאתי נקראת ישראל וי"ת וישראל מזומני:

ה' אהבו — לזה שיעשה חפצו של הקב"ה בבבל:

וזרועו — יראה בארץ כשדים ועל כורש אמר כן:

אני — גאלתי ישראל ממצרים ואני אגאל כל ישראל מגלות אחרון ומארבע כנפות הארץ:

אף קראתיו — לכורש, וי"ת ה' אהבו לישראל אף קראתיו לאברהם וקריאה זו ל' גידול להיות מקוראי כמו אלה קרואי העדה (במדבר א׳:ט״ז):

מעת היותה שם אני — מעידן דאיתפרשו עממיא מדחלתי תמן אנא קריבתיה לאברהם אבוכון לפולחני:

ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו אמר נביא וכען ה' אלהים שלחני ומימריה עירובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה, ומדרש אגדה רבי תנחומא פירש שמעו זאת תורת משה שנא' בה זאת התורה לא מראש בסתר דברתי בסיני והנביא אומר מעת היות' לאותו דבר שהוא אומר שם אני, ולמדנו מכאן שכל הנביאי' עמדו בסיני ועת' שלחני להנבא אליהם ואף לשון זה ישנו עירוב דברים לא מראש בסתר דברתי אמרה שכינה מעת היותה שם אני אומר הנביא ויש לפתור שלא יהו עירובי דברים קרבו אלי שמעו זאת שאני מתנבא לכם על מפלת בבל וגאולתכם לא מראש בסתר דברתי אותה מעת היות' שגזר הקב"ה להביא' שם הייתי לומד (ס"א למדת) שמשעת הגזירה הקב"ה מעמיד הנביא שעתיד להנבא על הדבר בסוף פמליא של מעלה ואע"פ שעדיין אינו נוצר:

כמעותיו — של ים כדגי הים לרוב:

לרשעים — לנבוכדנצר וזרעו: