דברי הימים ב פרק ב׳

להקדיש לו — לצורך מה:

להקטיר לפניו קטורת — שהוא דרך כבוד וגם מכפיל כי אם להקטיר לפניו:

לעולם זאת על ישראל — לכך אני מבקשך לשלוח אלי בנין טוב וחזק לפי שלעולם זקוק על ישראל להקריב קרבנם בבית זו אשר אני בונה:

והבית אשר אני בונה גדול — לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך וא"ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כי גדול אלהינו מכל האלהים ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו:

ומי יעצר כח לבנות לו בית — לפי שאמר והבית אשר אני בונה גדול שמא יהא משמע לך גדול כל סיפוקו ואין זה כי מי יעצור כח מי יכול לדחוק ולעצור כח עצמו כל כך לבנות לו בית הראוי לו ודוגמא למעלה (כט) כי נעצור כח להתנדב:

כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו — ולכך הוא אומר ומי אני אשר אבנה לו בית ומה שאני בונה לו לא כלום כי אם להקטיר בו לפניו:

ובארגון — זה ארגמן:

וכרמיל — זו תולעת שני תדע שהרי לא נזכר כאן תולעת שני:

ויודע לפתח פתוחים — דוגמת פתוחי חותם שיודע לחתום ולצייר באבנים גראבי"ר בל"א:

נתתי חטים מכות — בל"א (פול אויף) ויש אומרים מכות כתותין להוציא חטים מן השבולת:

ויין בתים — לשון בת מדה בלח כור ביבש:

יודע בינה לחורם אבי — אומן חכם של אבי היה גם שלי הוא:

בן אשה — אלמנה היתה:

מן בנות דן — משבט דן:

ואביו איש צורי — יהודי היה יושב בצור דוגמא עובד אדום הגתי (שמואל ב ו׳:י׳-י״א) שהיה יושב בגת ולוי היה ובמלכים (א ז) כתיב ובן אשה אלמנה ממטה נפתלי ואביו איש צורי אלא אמו מדן ואביו מנפתלי ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואמו זהו שכתוב (ראשית ל') דנני אלהים וגם נפתולי אלהים וגו' (שם) אמרה רחל מעתה עקמתי פתולים עקמומיות עשיתי עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן שנא ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ואם שלמה בן אחותי יבנה ב"ה צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי:

ואביו איש צרי — ללמדך אע"פ שאמו אלמנה צריך אדם לתפוש אומנות אביו (ולהחיות אמו סא"א) (כך שמעתי מפי רבינו שלמה בר לוי ממנטויל"א בן אחותו של רבינו משה הדרשן):

רפסדות — (ובמלכים א' ה') דוברות בל"א פלייצי"ץ:

על ים יפו — פי' על חוף הים כמו וירד יפו דיונה:

ויספר שלמה כל האנשים הגירים — מלא בב' יודי"ן ומתחילה כשספרם דוד נקראו שם גרים ביו"ד אחת אבל שלמה ספרם בשעת מעשה כשבנה ולכך כתיב מלא ודוגמא והעליתם את עצמותי מזה חסר אתכם בפ' ויחי בשעת מעשה כשלקחן (בפ' בשלח) כתיב אתכם:

ויספר וכו' — אחרי הספר למעלה דכתיב (לעיל כ"ב) ויאמר דוד לכנוס את הגרים:

ויעש מהם שבעים אלף וגו' — מה שחזר ומזכירן ומזכיר המספר בשביל שהפסיק הענין לכך הוצרך לומר אף עתה ולא יפסוק עד שיכלה כל הבנין ואומר מיד ויחל שלמה לבנות וגו' ואפילו בפסוק א' מנהגו שיפסיק הענין ומתחיל לדברי הראשון כמו זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וגו' (מדבר טו), ולמחרתו כתיב (שם) ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו' וחוזר ואמר וקחו איש מחתתו וגו' אלא לפי שהפסיק בכמה פסוקים הוצרך שנית להכתב וכ"ש כאן:

ויספר — ולכן הוסיף לספור הגרים שנוספו על מספר הגרים שספר דוד (כמו שיתבאר בפסוק טז). ובמ"ש כאן שש מאות, כתוב במלכים (ה, ל) שלש מאות, ושם בארתי הדברים עיי"ש, שגם בזה בא עזרא לפרש ספר מלכים הקודם לו:

וישלח שלמה — השליחות ששלח שלמה אל חירם וחירם אל שלמה נזכר גם במלכים (ה, טו - כה), ודברי השליחות שם וכן בקשת שלמה ותשובת חירם, משונה מן השליחות והשאלה דפה, כמו שבארתי שם באורך, וכבר כתבתי שם שעזרא לא כתב כאן שום דבר מן הנאמר בספר מלכים, רק סיפר דברים אחרים חדשים, שבמלכים נזכר שחירם שלח אל שלמה לנחמו ולחזק עמו הברית והאהבה, ואז שלח שלמה אל חירם ובקש שחירם ישלח לו את עבדיו שיעשו לו מלאכה לכרות ארזים מן יער הלבנון שבגבול א"י (כי הם אומנים בכריתת ארזים) ושהוא ישלם שכרם, ושחירם הבין מדברי שלמה שמבקש בלבו יותר מזה, והשיב לו כי יוסיף עמו יותר מאשר שאל וישלח לו ארזים מן הלבנון שבגבול צור, זה הספור הנזכר במלכים. ועזרא הודיע לנו שאחר שקבל שלמה התשובה מחירם שמתנדב לתת לו ארזים מחלק הלבנון אשר בגבול חירם, אז עלה על לבו לבנות בית גם למלכותו כמ"ש בסוף סימן הקודם (כי הארזים שנמצאו בא"י לא היו מספיקים לשני הבנינים, וכן אז ספר הגרים, כי האומנים שהכין דוד לא היו מספיקים רק לבנין בית ה' לבד), ואז שלח שלמה אל חירם הכתב הנזכר פה שהוא לא נזכר במלכים

כאשר עשית עם דויד אבי (חסד) — כי גם לדוד שלח ארזים מגבול צור (ורמז לו ג"כ שגם הוא יבנה בית מארזים):

הנה אני בונה — ר"ל אם שלחת ארזים לכבוד מלך ב"ו כ"ש שתשלח לכבוד השם, ובאר שאינו בנין עראי אם מצד התמדת העבודה בו להקדיש ולהקטיר ומערכת, כל זה יהיה תמיד, ר"ל בכל יום ויום, ומלת תמיד מוסב גם על להקדיש ולהקטיר, וכן עולות לבקר וכו'. ואם מצד נצחיותו שעל זה אמר לעולם זאת על ישראל, שנצטוו על זה לעולם:

והבית — ומצד זה הבית הזה צריך להיות גדול, כפי גדולת ה' שהוא גדול מכל האלהים:

ומי יעצר — שאם היה צריך בית לשבת בו היה די שיהיה הבית כבית דירה הראויה למלכות, אבל אחר שאי אפשר לבנות לו בית לשבתו, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, והבית הוא רק לכבודו להקטיר שם לפניו, א"כ צריך שיגדל כבוד הבית כפי גדולת מי שלכבודו נבנה:

ועתה — עפ"ז הוסיף עוד לשאול, א] שישלח לו איש חכם לעשות בזהב ובכסף, שזה לא שאל בשאלה הראשונה הנזכר במלכים. ב] שישלח לו עצי ארזים ממדינת צור, שתחלה בקש רק אומנים לכרות ארזים בא"י. ג] בקש עצי אלגומים, שזה לא שאל תחלה:

ולהכין — עוד הוסיף שיכינו לו עצים לרוב יותר מן הצריך לבית ה', שיהיה לו גם לבנין ביתו

כי הבית אשר אני בונה — (שהוא בית מלכות שיבנה לעצמו)

גדול והפלא — יותר על הבית שבנה חירם לדוד, וזה מוכרח שכיון בזה על בית מלכותו דהא כבר אמר בפסוק ד' והבית אשר אני בונה גדול, ולמה כפל דבריו, וכן מבואר מתשובת חירם בפסוק י"א:

והנה לחוטבים — במלכים נזכר ששלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חטים מכולת לביתו ועשרים כור שמן כתית, וזה היה תמיד, וזאת לא העתיק עזרא כי ידענוהו משם, רק עזרא הוסיף מה שנתן לחוטבים בשכרם שנתן להם עשרים אלף כורים חטים

מכות — היינו חטים נדוכים במדוך לעשות מהם קמח, וגם להאומנים נתן שעורים ויין מה שלא נתן לחירם, אבל מה שנזכר במלכים זה נתן לחירם עצמו והיה נותן לו זה מדי שנה בשנה כמבואר שם, ולו נתן רק חטים ושמן לא יין ושעורים:

ויאמר — א"ל, א] שמה שנתן אותו ה' למלך הוא באהבתו את עמו, ועפ"ז ברך את ה' שנתן לדוד בן חכם, כי שלמה לא הזכיר בפירוש שיבנה לו בית למלכותו רק רמזו ע"י מה שהאריך בלשונו וכפל כי הבית אשר אני בונה גדול, כנ"ל פסוק ח', כי לא רצה לומר בפירוש מבנין ביתו, באשר תחלת שאלתו היה על בית ה', וחירם באר לו שהבין מה שבלבו שרוצה לבנות גם בית למלכותו:

ועתה שלחתי לך בן אשה מן בנות דן — כבר בארתי בפי' מלכים (ז, יג) שזה הנזכר בכאן אינו הנזכר במלכים שם ששלח שלמה אחריו אחר שגמר כל בנין הבית, כי הנזכר בכאן היתה אמו מבנות דן ואביו איש צורי (ר"ל מבני צור), ונשלח מן המלך בתחלת הבנין והוא היה יודע לעשות בזהב ובכסף ועשה כל מלאכת טיח הבתים ואחר שבע שנים מת (ולא זכר ממנו במלכים כי שם לא זכר מן האגרת השני ששלח שלמה שבקש זאת מחירם שישלח לו איש חכם לעשות בזהב ובכסף), ואחר שמת שלח שלמה ולקח את בנו של חירם הראשון (שבא ע"י שליחות שלמה אחריו, לא ע"י פקודת מלך צור), והוא היה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, כמ"ש במלכים כי חירם אביו שמת היה לו אשה ממטה נפתלי שממנה הוליד את חירם השני, והוא לא היה יודע לעשות רק בנחושת כנזכר במלכים שם:

ועתה החטים והשעורים — הוא מה שהבטיח באגרת האחרון הנזכר פה לתת לכורתי העצים, כי מה שהבטיח לחירם עצמו כבר נזכר באגרת הראשון של חירם במלכים שם (פסוק כג) ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי, וששלמה נתן לו (כמש"ש פכ"ה):

רפסודות — כשמקשרים עצים הרבה יחד להוליכם על הים נקרא אסדא, כמ"ש במס' ברכות (כח ב) היה יושב בקרון או באסדא, ובלשון הכתוב (מ"א ה, כג) דוברות, על שמנהיגים אותם בים, גם נקראו רפסודות, ובירושלמי פ"ד דברכות (הלכה ה) הוא אסדא הוא רפסודות:

ויספור — עתה בא לפרש מ"ש בתחלת הענין (שהעתיק מס' מלכים) שספר שבעים אלף סבל וכו', באר פה שזה היה אחרי הספר שספר דוד, ר"ל חוץ מן הגרים שספר דוד ויחדם אל בנין המקדש, וכבר בארתי (מ"א ט, כג) שבימי דוד היו כ"ה אלף, וזה היה חוץ משל שלמה, ויתר הדברים התבארו במלכים (ה, כט; ט, כג):