דברי הימים ב פרק י״ח

וירד לקץ שנים — ובמלכים (א' כ"ב) כתיב ויהי בשנה השלישית וירד יהושפט וגומר בשנה השלישית מששלח את בן הדד:

ויסיתהו לעלות אל רמת גלעד — כמו שכתוב שם בספר מלכים הידעתם כי לנו רמות גלעד כי כשהציב יעקב אבניו שם את הגל (בראשית ל״א:מ״ו-מ״ז) וקרא לו גלעד הוחזק בו ואבותינו לקחו גלעד והרמות משוכי' ומוחזקים אחרי העיר ואבותינו אז בימי משה כשתפשו גלעד שתקו אז מלקחת אותה כי לא חששו בהם או שמא בימי משה לקחוה ואחרי כן לקחוה האומות מיד ישראל ושלנו הם:

דרש נא כיום את דבר ה' — ולא מנביאי הבעלים אשר אתה בוטח בהם:

ויקבץ מלך ישראל את הנביאים ארבע מאות — וכולם נביאי אמת היו כי מה ששאל ממנו יהושפט קבץ לו כן מוכיח בסמוך (פ"כ) ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו וגו' עד והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו שאומר להם לאמר לאחאב עלה ויתן האלהים ביד המלך מכלל שהיו נביאי ה' שלא היו מתנבאים אלא דבר ה' שאם היו נביאי שקר אין הפתוי נופל עליהם שלא היו מתנבאים אלא מה שהיו בודי' מלבן ועוד שאמר יהושפט שוב האין פה נבי' לה' עוד ודאי יודע אני שהם נביאי ה' אלא מקובלני מבית אבי אבא שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון א' ולשון א' והללו כולם מתנבאים עלה והצלח:

כי כל ימיו לרעה — כי זהו שאמר (מלכים א כ"ב) יען אשר שלחת איש חרמי וגו':

מהר מיכהו — כתיב חסר יו"ד משום בזיון כינה לו שם אחר מיכהו:

מלובשים בגדים — בגדי מלכות ויושבין בגורן פתח שער שומרון בא להודיענו כי כשנתנבאו הנביאים לפניהם היו יושבים חוץ לעיר ושם באו מרגלים של מלך ארם ושמעו שהודיע למלך ישראל שהוא לבדו יפול במלחמה הוא שצוה מלך ארם לחיילותיו (לקמן פ' ל) לא תלחמו את הקטן ואת הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו לקיים דברי מיכיהו לפיכך כתיב בגורן שהיה מקום מרגלים לרגל אבל אם הועד בתוך העיר לא היו המרגלים של מלך ארם יכולין לבא שמא ירגישו בהם שהם מרגלים אבל כשהם חוץ לעיר אפי' ירגישו בהם ויבינו כי מרגלים הם יכולים הם לומר למקום אחר אנו הולכים ומה שקרבנו פה אל הגורן בשביל הרגש גדול וקבוץ חיילות הנה פתח העיר תמהנו ופנינו מן הדרך לראות מה זה והמרגלים הם הודיעו למלך ארם והוא צוה שלא להרוג שום אדם כי אם מלך ישראל לבדו שאם לא כן מה עלה בלבו שצוה שלא להרוג מישראל רק המלך לבדו אלא מרגלים היו לו ושמעו את מיכיהו אומר ראיתי את כל ישראל נפוצים וגו':

עלו והצליחו וינתנו בידכם — כלומר הלואי שתצליחו וינתנו בידכם:

נפוצים על ההרים — כי כשבורחים מן המלחמה בורחים על ההרים לבית מנוס כמו (ראשית יד) והנשארים הרה נסו ועוד שהמלחמה היתה ברמות גלעד מקום הרים וגבעות:

ויאמר ה' לא אדונים לאלה — סימן שיהרג המלך אבל ישראל ישובו איש לביתו לשלום ושמעו את זה שאמר אם שוב תשוב בשלום הכל שמעו המרגלים והגידו למלך ארם ואז צוה מלך ארם לעשות כדבר מיכיהו להרוג המלך לבדו:

ויאמר ה' לא אדונים לאלה — לפיכך נפוצים כצאן על ההרים שאין להם רועה שמלכם יהרג:

ישובו איש לביתו בשלום — שאחאב לבדו יהרג אבל שאר ישראל ישובו איש לביתו לשלום כאשר צוה ארם לעמו:

וכל צבא השמים עומדים על ימינו ושמאלו — אלו מלכי השחתה (ס"א מלאכי השרת) עומדים לפניו:

ויצא הרוח — פתרון ויצא המלאך שהרי אומר לעיל וכל צבא השמים וגו' ועתה יצא אחד מן המלאכים ויאמר אני אפתנו כדאמר (תהילים ק״ד:ד׳) עושה מלאכיו רוחות ולפיכך קדם ואמר לעיל וכל צבא השמים עומדים שאל תתמה כשתאמר ויצא הרוח מי הוא ומהיכן יצא וכשאמר וכל צבא השמים עומדים כדי להודיע מהיכן יצא משאר הרוחות העומדים עליו, ורבותינו פירשו זהו רוחו של נבות:

בפי כל נביאיו — שישים דבר בפיהם לאמר עלה והצלח ויעלה ויפול מכלל שהיו נביאי אמת שלא היו מתנבאים כי אם מה שישים השם בפיהם:

תפתה וגם תוכל — לפי שיש מפתה הבא לפתות חבירו פעמים שהמפותה מבין שזה רוצה לפתותו והוא נזהר ואינו שומע להתפתות אבל באחאב תפתה וגם תוכל:

הנך רואה — שיהרג אחאב:

שימו זה בית הכלא — ואע"פ שלא ראינו שנתנו קודם לכן בבית הכלא אלא מתוך שאמר השיבוהו תוכל לומר שנתנו קודם לכן בבית הכלא ואם תרצה לומר שלא נתנוהו קודם לכן מעולם לא תקשה לך והשיבוהו כי כן דרך המקראות כמו (תהילים ט׳:י״ח) ישובו רשעים לשאולה וכן הרבה:

לחם לחץ ומים לחץ — דוגמא (בישעיה כ) לחם צר ומים לחץ:

התחפש ובא — פתרון צריך אני להתנכר ולהתחפש בבגדים אחרים שלא יכירוני שאני מלך ישראל כי חשש לדברי מיכיהו שאמר לו אם שוב תשוב בשלום וגו' ואמר ליהושפט אני רוצה להשתנות עצמי ולבוא במלחמה שיש לי לחוש שמא שמעו ארמים מה שאמר מיכיהו אם שוב תשוב בשלום ולא יסבו להלחם כי אם עלי:

ואתה לבש בגדיך — תכסיסי מלכות ושריונות וכלי מלחמה של מלכות כי אין לחוש בדברי הנביא כי אם מלך ישראל לבדו כי כן הגידו מרגלים שלו דברי מיכיהו:

ויזעק יהושפט — אחר בני דגלו וחיילותיו שיבאו לעזור לו כמו אות אריה שבדגלו או דגל בני יהודה וכן מנהג כשנלחמים שני גדודים מכנה כל גדוד וגדוד שם א' לסימן לדגלו לצורך הגדוד שעמו שאם יתפרדו איש מעל אחיו או יתערבו הגדודים זה בזה יצעקו כל גדוד וגדוד שם סימן שלו ויכירו בקול הסימן ויתקבצו כולם יחד ויהיו באגודה אחת כבראשונה ולא שצעק לאלהיו וכן מוכיח (במלכים א כ״ב:ל״ב) ויזעק יהושפט ולא נאמר לשם וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו אך כתיב שם ויהי כראות שרי הרכב כי לא היה מלך ישראל, שהכירו והבינו מיד כשצעק אחר הסימן של דגלו כדמפרש כמו שהכירוהו וישובו מעליו כצווי מלך ארם ומה' הוא שהכירוהו:

ואיש משך בקשת — איש ישראל מתכוין לירות במחנה ארם ובלא כוונתו:

ויך — החץ את המלך ישראל:

בין הדבקים ובין השרין — בין אותה רצועה שמדביקין הכובע שעל ראשו לשריון ואין לומר מצרי הי' כי למי נתכוין והלא מלך ארם צוה לא תלחמו את הקטן ואת הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו ואף לו לא נתכוין שהרי כתיב לתומו אלא בעל כרחו י"ל ישראל היה המורה ונתכוין לירות במחנה ארם ולפי תומו הכה את מלך ישראל:

ויאמר לרכב — למנהיג את המרכבה:

והוצאתני מן המחנה — כלומר מן המערכה הזו הראשונה והושיבני במערכות האחרונות:

ותעל המלחמה — נסתלקה ולא הוזק אחד מישראל כי אם מלך ישראל לבדו כדבר הנביא שאמר (לעיל ב יח) לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום לשלום לא נאמר כי נהרג אחאב:

מעמיד במרכבה — החזיק ועמד במרכבה שלא יבינו ישראל מכתו ויברחו ותחילת נפילה ניסה:

ויהי ליהושפט — כתוב כבר (יז, ה), ונכפל שנית להודיע שאף אחר שבנה בנינים הרבה ואסף חיל לרוב לא נתמסכן עי"כ:

לקץ שנים — כי בעת ההיא כבר עברו רוב ימי מלכותו, שמלך כ"ה שנה וזה היה בשנת י"ז למלכותו

ויסיתהו — מבואר אצלי כי גדר פעל הסית והבדלו מן, פתה, השיא, שהמסית מראה להמוסת איזה תועלת בדבר, ולפ"ז צ"ל שהבטיח לו איזה משכורת מזה, אבל זה לא נראה מפשטות הכתובים פה ובמלכים, וע"כ אמרו חז"ל בריש חולין (ד ב) שהסיתו בזביחה, שיצוייר התועלת לא מן הפעולה רק ע"י שמהנהו אכילה ושתיה, עד שימשך אל רצונו, ועז"א ודלמא בדברים, אין הסתה בדברים (ר"ל שזה נקרא מפתה לא מסית), ומקשה והכתיב (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך (ר"ל ושם אומר נעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת, א"כ לא ידע תועלתם וקוראהו מסית), ומתרץ התם נמי באכילה ושתיה, והכתיב (איוב ב, ג) ותסיתני בו לבלעו חנם, למעלה שאני, ר"ל שלמעלה לא יוצדק לשון פיתוי, ולא שיהיה לו הנאה מדבר, ובכל מה שיעשה יש לו תכלית וע"ז יצדק הסתה:

ויאמר אחאב — כל סימן זה במלכים (א' כ"ג)

ועמך למלחמה — הוא פי' מש"ש כסוסי כסוסיך, ר"ל ללכת עמך למלחמה:

ארבע — ושם כארבע, ופי' פה שהיו ארבע מאות בכיוון נביאי האשרה (מ"א יח, יט)

הנלך — תחת מש"ש האלך, כי על שניהם שאל:

כי איננו — שם כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע, ופי' פה שאמר טעם לזה מפני שכל ימיו מתנבא עליו לרעה ומסתמא גם עתה יתנבא רע. וביתר הדברים יש שנוים קטנים שתקן עזרא את הלשון, וכבר פרשתי שם את כל הענין בפירושי דרשהו משם: