בוני התלמוד

    דף ביאור

    דברי הימים ב פרק י״א

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תנ״ך · מדריך קריאת פרק

    דברי הימים ב פרק 11

    דברי הימים ב פרק 11 מציג 23 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

    פירוש רש״י

    1. פסוק א׳׳

      ויקהל את בית יהודה ובנימן - שהיו בתחום יחד וגם ירושלים היתה של שניהם ובית המקדש על תחום שניהם בנוי ובגבולים ביהושע מפרש היאך היה תחומן יחד וגם רבותינו אמרו רצועה יוצאה מחלק בנימין ונכנסת בחלקו של יהודה ועליה מזבח בנוי לכך לא היו יכולין להפרד זה מזה וגם כתוב בסמוך:

    2. פסוק ד׳׳

      עם אחיכם - והלא אחיכם בני איש אחד:

    3. פסוק ה׳׳

      ויבן ערים למצור - ערים קטנים בנה וסבב כל סביבותם מים משום חוזק וזה מצור כדאמרינן (בישעיהו ל״ז:כ״ה-כ״ו) אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור ועתה הוצרך לכך כי פשעו בו ישראל:

    4. פסוק י״א׳

      ויתן בהם נגידים - שרים ונציבים לשמור הערים והכרכים:

      ואוצרות מאכל ושמן ויין - לפי שיהא להם מאכל מזומן אם יעלו בית ישראל למצור:

    5. פסוק י״ד׳

      כי עזבו הלוים את מגרשיהם - שבכל ארץ עשרת השבטים:

      כי הזניחם ירבעם - הזניחם מלעבוד ומכהן לה':

    6. פסוק ט״ו׳

      כהנים לבמות - כלומר למה הזניח ירבעם הכהנים והלוים לפי שהעמיד כהנים כומרים לשעירים:

    7. פסוק ט״ז׳

      ואחריהם - של לוים וכהנים:

    8. פסוק י״ח׳

      אביהיל בת אליאב - כמו ואביהיל לפני שמואל ואמר (שמואל א י״ז:ל״א) אך נגד ה' משיחו זה שהקב"ה עתיד לומר קום נא משחהו כי הוא זה וטעה בו שמואל שראה בתו של אליאב אשת רחבעם מלכה ועל זה הדבר נענש כשמואל כי ששאל לו שאול איזה בית הרואה (שם א' ט') ויאמר שמואל אנכי הרואה שלא ענהו דרך ענוה לומר מה תרצה אמר לו הקב"ה חייך אתה עתיד לראות ולא תדע מה תראה כי טעה באליאב ובתו המלכה:

    9. פסוק כ״ב׳

      לנגיד באחיו - כדי להמליכו:

    10. פסוק כ״ג׳

      ויפרץ - פזר בניו לכל ארצות יהודה דוגמא (לעיל א' ד') ובית אביהם פרצו לרוב:

    מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    פירוש מלבי״ם

    1. פסוק א׳׳

      ויבא - דלג מש"ש פסוק כ' ויהי כשמוע כל העדה כי שב ירבעם וישלחו ויקראו אותו, כי זה נכלל במ"ש בפסוק ב' כמש"ש. ואמר להשיב את הממלכה, ושם המלוכה, כי המלוכה היה לו גם עתה רק לא הממלכה, כמ"ש כ"פ בהבדל שם מלוכה וממלכה:

    2. פסוק ד׳׳

      לא תעלו - להלחם עמם בעריהם

      ולא תלחמו - שתזמינו אותם למלחמה

      שובו איש לביתו - וא"צ שתעמדו חלוצים מיראה שיבואו למלחמה עליכם

      וישובו מלכת - וזה נגד אל תעלו. ובמלכים אומר וישובו ללכת, וזה נגד שובו איש לביתו:

    3. פסוק ה׳׳

      וישב רחבעם - כמו שספר במלכים איך חשב ירבעם תחבולות לחזק מלכותו, כן ספר כאן איך עשה רחבעם שהיו עמו מעט נגד עם ירבעם, לעומת שירבעם הוצרך לבנות שכם לעיר מלכות ישב רחבעם בירושלים הבנויה מכבר, ומיראתו מפני ירבעם בנה ערי מבצר:

    4. פסוק י״א׳

      ויחזוק - זאת שנית, שחזק את המצורות בל יוכל לכבשם. ג] שנתן נגידים ומנהיגים עליהם. ד] שנתן שם אוצרות מאכל ושמן לימי המצור:

    5. פסוק י״ב׳

      ובכל - ה] שגם בערים הבלתי בצורות נתן שם כלי נשק ויחזקם. עתה יספר איך התחזק גם מצד העם, א] ויהי לו יהודה ובנימין, שהם היו כולם לו, משא"כ ירבעם שעזבוהו מקצת עמו והלכו לחזק מלכות רחבעם. זאת שנית:

    6. פסוק י״ג׳

      שהכהנים והלוים התיצבו עליו - ע"י שירבעם הפריע עבודת ה' והעמיד כהני הבמות מישראל, הוכרחו לעזוב את עריהם:

    7. פסוק ט״ז׳

      ג] שאחריהם - נמשכו רבים מישראל שרצו לבקש את ה' ויבואו ירושלים לזבוח לה', וכל אלה חזקו את מלכות יהודה הקטנה, עד שנעשית ממלכה חזקה ברב עם, ובזה אמצו גם את רחבעם נגד ירבעם (והאימוץ מורה על אימוץ הלב), באופן שמה שהתנכל ירבעם להחזיק מלכותו ע"י העגלים אשר עשה וע"י שהעביר כהני ה' מפקודתם כמבואר במלכים, זה היה לו למוקש, שעי"כ נתחזקה מלכות ב"ד. וזה נמשך שנים שלש, שבשלש שנים הראשונות הלכו בדרך דוד, כי אח"כ מעלו גם המה ונחלש מלכותו, כמו שיתבאר אח"ז:

    8. פסוק י״ח׳

      ויקח - אח"ז חשב רחבעם מחשבות להשאיר יורש עצר בל יתעורר מלחמה בין בניו ע"ד המלוכה, כי לקח אשה מזרע דוד כדי שהבכור אשר ימלוך יהיה מזרע דוד גם מצד אמו, והיא לא ילדה לו, ואחריה לקח בת אליאב בן ישי והיא ילדה לו:

    9. פסוק כ׳׳

      ואחריה לקח את מעכה - והיא היתה בת הדיוט (כמו שיתבאר יג, ב), ולא היה ראוי שהיא תהיה הגבירה, ולא שבנה אביה שנולד אחרי בני אביחיל בת אליאב יהיה המולך תחתיו, אבל:

    10. פסוק כ״א׳

      ויאהב - ע"י שאהב את מעכה מכל נשיו ופלגשיו (כי היה לו נשים ופלגשים ובנים ובנות רבים), ולכן מאהבת אשתו שרצה שהיא תהיה הגבירה:

    11. פסוק כ״ב׳

      העמיד לראש רחבעם את אביה - ר"ל שנתן לאביה משפט הבכורה שהוא יהיה לראש רחבעם, ר"ל ראש הבית, ומצד זה היה לנגיד באחיו, כי זה עשה כדי להמליכו, להעביר המלכות מבני אביחיל אל בן מעכה:

    12. פסוק כ״ג׳

      ויבן - ובאשר ירא שיתר בניו יעמדו נגד אביה בפרט אחר מותו, הבין לתקן זאת, במה שהפריץ מכל בניו לכל ארצות יהודה ובנימין, שנתן לכל אחד איזה שררות על ארץ מיוחדת, וכן הפקידם על ערי המצורות ויתן להם רוב מזון, וישאל לצרכם המון נשים, באופן שכ"א היה מתעסק בתפקודתו ושמח בחלקו וטרוד בהנהגת נשיו וביתו ולא יתעוררו על המלוכה. וגם יל"פ שמ"ש ויבן מוסב על אביה, שאביה הבין תיכף ויפרוץ מכל בני רחבעם לכל ארצות יהודה (הלמ"ד במקום ב'), שהתגבר בכל ארצות יהודה ובכל ערי המצורות והכין מזון לרוב בערי המצורות, באופן שהחזיק תיכף בהנהגת המדינה עד שראו שהוא יהיה המולך, וישאל תיכף המון נשים בידעו כי הוא ימלוך:

    מהדורה: Malbim on II Chronicles -- Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    לשון המקור

    וַיָּבֹ֣א רְחַבְעָם֮ יְרוּשָׁלַ֒͏ִם֒ וַיַּקְהֵל֩ אֶת־בֵּ֨ית יְהוּדָ֜ה וּבִנְיָמִ֗ן מֵאָ֨ה וּשְׁמוֹנִ֥ים אֶ֛לֶף בָּח֖וּר עֹשֵׂ֣ה מִלְחָמָ֑ה לְהִלָּחֵם֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל לְהָשִׁ֥יב אֶת־הַמַּמְלָכָ֖ה לִרְחַבְעָֽם׃ {פ}

    וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־שְׁמַעְיָ֥הוּ אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃

    אֱמֹ֕ר אֶל־רְחַבְעָ֥ם בֶּן־שְׁלֹמֹ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וְאֶל֙ כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בִּיהוּדָ֥ה וּבִנְיָמִ֖ן לֵאמֹֽר׃

    כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡ה לֹא־תַעֲלוּ֩ וְלֹא־תִלָּ֨חֲמ֜וּ עִם־אֲחֵיכֶ֗ם שׁ֚וּבוּ אִ֣ישׁ לְבֵית֔וֹ כִּ֧י מֵאִתִּ֛י נִֽהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיָּשֻׁ֖בוּ מִלֶּ֥כֶת אֶל־יָרׇבְעָֽם׃ {פ}

    וַיֵּ֥שֶׁב רְחַבְעָ֖ם בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וַיִּ֧בֶן עָרִ֛ים לְמָצ֖וֹר בִּיהוּדָֽה׃

    וַיִּ֧בֶן אֶת־בֵּֽית־לֶ֛חֶם וְאֶת־עֵיטָ֖ם וְאֶת־תְּקֽוֹעַ׃

    וְאֶת־בֵּֽית־צ֥וּר וְאֶת־שׂוֹכ֖וֹ וְאֶת־עֲדֻלָּֽם׃

    וְאֶת־גַּ֥ת וְאֶת־מָרֵשָׁ֖ה וְאֶת־זִֽיף׃

    וְאֶת־אֲדוֹרַ֥יִם וְאֶת־לָכִ֖ישׁ וְאֶת־עֲזֵקָֽה׃

    וְאֶת־צׇרְעָה֙ וְאֶת־אַיָּל֔וֹן וְאֶ֨ת־חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁ֥ר בִּֽיהוּדָ֖ה וּבְבִנְיָמִ֑ן עָרֵ֖י מְצֻרֽוֹת׃

    וַיְחַזֵּ֖ק אֶת־הַמְּצוּר֑וֹת וַיִּתֵּ֤ן בָּהֶם֙ נְגִידִ֔ים וְאֹצְר֥וֹת מַאֲכָ֖ל וְשֶׁ֥מֶן וָיָֽיִן׃

    וּבְכׇל־עִ֤יר וָעִיר֙ צִנּ֣וֹת וּרְמָחִ֔ים וַֽיְחַזְּקֵ֖ם לְהַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־ל֖וֹ יְהוּדָ֥ה וּבִנְיָמִֽן׃ {ס}

    וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּכׇל־יִשְׂרָאֵ֑ל הִֽתְיַצְּב֥וּ עָלָ֖יו מִכׇּל־גְּבוּלָֽם׃

    כִּֽי־עָזְב֣וּ הַלְוִיִּ֗ם אֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם֙ וַאֲחֻזָּתָ֔ם וַיֵּלְכ֥וּ לִֽיהוּדָ֖ה וְלִירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּֽי־הִזְנִיחָ֤ם יָֽרׇבְעָם֙ וּבָנָ֔יו מִכַּהֵ֖ן לַיהֹוָֽה׃

    וַיַּֽעֲמֶד־לוֹ֙ כֹּֽהֲנִ֔ים לַבָּמ֖וֹת וְלַשְּׂעִירִ֑ים וְלָעֲגָלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

    וְאַֽחֲרֵיהֶ֗ם מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַנֹּֽתְנִים֙ אֶת־לְבָבָ֔ם לְבַקֵּ֕שׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בָּ֚אוּ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לִזְבּ֕וֹחַ לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם׃

    וַֽיְחַזְּקוּ֙ אֶת־מַלְכ֣וּת יְהוּדָ֔ה וַֽיְאַמְּצ֛וּ אֶת־רְחַבְעָ֥ם בֶּן־שְׁלֹמֹ֖ה לְשָׁנִ֣ים שָׁל֑וֹשׁ כִּ֣י הָלְכ֗וּ בְּדֶ֧רֶךְ דָּוִ֛יד וּשְׁלֹמֹ֖ה לְשָׁנִ֥ים שָׁלֽוֹשׁ׃

    וַיִּֽקַּֽח־ל֤וֹ רְחַבְעָם֙ אִשָּׁ֔ה אֶת־מָ֣חֲלַ֔ת (בן) [בַּת־]יְרִימ֖וֹת בֶּן־דָּוִ֑יד אֲבִיהַ֕יִל בַּת־אֱלִיאָ֖ב בֶּן־יִשָֽׁי׃

    וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ בָּנִ֑ים אֶת־יְע֥וּשׁ וְאֶת־שְׁמַרְיָ֖ה וְאֶת־זָֽהַם׃

    וְאַחֲרֶ֣יהָ לָקַ֔ח אֶֽת־מַעֲכָ֖ה בַּת־אַבְשָׁל֑וֹם וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־אֲבִיָּה֙ וְאֶת־עַתַּ֔י וְאֶת־זִיזָ֖א וְאֶת־שְׁלֹמִֽית׃

    וַיֶּאֱהַ֨ב רְחַבְעָ֜ם אֶת־מַעֲכָ֣ה בַת־אַבְשָׁל֗וֹם מִכׇּל־נָשָׁיו֙ וּפִ֣ילַגְשָׁ֔יו כִּ֠י נָשִׁ֤ים שְׁמוֹנֶֽה־עֶשְׂרֵה֙ נָשָׂ֔א וּפִֽילַגְשִׁ֖ים שִׁשִּׁ֑ים וַיּ֗וֹלֶד עֶשְׂרִ֧ים וּשְׁמוֹנָ֛ה בָּנִ֖ים וְשִׁשִּׁ֥ים בָּנֽוֹת׃

    וַיַּעֲמֵ֨ד לָרֹ֧אשׁ רְחַבְעָ֛ם אֶת־אֲבִיָּ֥ה בֶֽן־מַעֲכָ֖ה לְנָגִ֣יד בְּאֶחָ֑יו כִּ֖י לְהַמְלִיכֽוֹ׃

    וַיָּ֩בֶן֩ וַיִּפְרֹ֨ץ מִכׇּל־בָּנָ֜יו לְֽכׇל־אַרְצ֧וֹת יְהוּדָ֣ה וּבִנְיָמִ֗ן לְכֹל֙ עָרֵ֣י הַמְּצֻר֔וֹת וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֛ם הַמָּז֖וֹן לָרֹ֑ב וַיִּשְׁאַ֖ל הֲמ֥וֹן נָשִֽׁים׃