דברי הימים א פרק ט״ז

ויברך את העם בשם ה' — שנקרא על הארון כדכתיב למעלה את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם:

ואשפר — אחד מששה בפר:

ואשישה — אחד מששה בהין, ואשישה דוגמת אשישי ענבים (הושע ג׳:א׳) צלוחית:

ולהזכיר ולהודות ולהלל — להזכיר לומר אותן שני מזמורים שכתוב בהם מזמור לדוד להזכיר (תהילים ל״ח:א׳) ולהודות הודו לה' קראו בשמו (שם ק"ה) ולהלל. ואותן מזמורים שמתחילין הללויה:

ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצצרות תמיד — חצוצרות כלי שיר של כהנים הוא דוגמא למעלה (ט"ו) ושבניהו וגו' ובניהו ואליעזר הכהנים מחצצרים בחצוצרות:

להודות לה' ביד אסף ואחיו — שאסף היה מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואחרי כן כל אחיו עונים אחריו ודוגמא בעזרא (נחמיה י"א) ומתניה בן מיכא בן זבדי בן אסף ראש התהלה יהודה לתפלה, לכלי שיר הידות שמו כדכתיב בעזרא (שם י"ב) הלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על הידות:

הודיעו בעמים עלילותיו — מעשה גבורותיו ונפלאותיו שפעל עם הארון:

קראו בשמו — קראו ה' (ה') יעזר לארונו דוגמא (מלכים א' י"ח) וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה' אצל ה' נופל לומר ל' קריאה שנפלאות עשה:

התהללו בשם קדשו — לומר כל מי שמאמין באלהינו הוא יעזרנו דוגמא ובקדוש ישראל תתהלל (ישעיהו מ״א:ט״ז):

בשם קדשו — שיש לך אלוה קדוש וכן כה' אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד׳:ז׳):

ישמח לב מבקשי ה' — ובהיטיב יכול לשמוח לבו מי שמבקש לה' בלב שלם לכך:

דרשו ה' ועזו — מקדש וארון נקראו עזו דכתיב ויתן לשבי עזו (תהילים ע״ח:ס״א) שנתן ארונו להביאו בשבי וכתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך (שם קלב) ועל כן נקרא אלעזר השומרו עזא על שם ששמר הארון שנקרא עז דוגמא על שם ד' מאות שקל כסף והוא חשבון גמטריא של עפרן וכן הרבה דן ידין עמו (בראשית כ״ג:ט״ז) יהודה יודוך אחיך (שם):

זכרו נפלאותיו — מכת עכברים ושלקחו פרות עלות ובניהם כלו בבית וישרנה הפרות (שמואל א ו׳:י״ב) ולא חזרו לאחוריהם ופרץ בעזא וכל השיר נעשה על הארון (שם) והיו אומרים אותו על תמיד של שחר ושירו לה' על תמיד של בין הערבים ולמי אני אומר שיזכירו נפלאותיו של תמים דעים:

זרע ישראל עבדו וגו' — הוא ה' אלהינו וגו':

זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור — התורה אשר צוה להודיע בעולם אחר אלף דור וראה שאין העולם מתקיים בלא תורה והעביר מהם תשע מאות ושבעים וד' דורות ועתה מספר מה הוא:

ויעמידה ליעקב לחוק וגו':

לאמר לך אתן ארץ כנען — שעם כל אחד ואחד כרת ברית לתת להם את ארץ כנען:

בהיותכם מתי מספר — אז נשבע לתת להם את ארץ כנען חבל נתלתכם וזהו דבר גדול שאין לומר מרוב עם שהייתם תפשתם ארץ כנען אלא בהיותכם מתי מספר וא"ת אפי' לאלף ויותר יש מספר ומהו שכתוב בה בהיותכם מתי מספר לכך נאמר כמעט וגרים בה פתרון אם למיושב אחד הייתי אומר לאברהם לבד ליצחק בלבד ליעקב בלבד לאחד מהם היה אומר לך אתן ארץ כנען לא היה תימה שהרי מיושבים בה היו אלא הוא נשבע לתת להם את הארץ, בשעה שהיו אבותיכם גרים בה דכתיב היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק ועוד אם לגר תושב היה אומר לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת לא היה פלא כל כך בזה שאפילו גרים ותושבים לא היו אלא:

ויתהלכו מגוי אל גוי — אברהם הלך למצרים ולגרר וכן יצחק וכן יעקב היה בבית לבן עשרים שנה וגם עתה כי וילכו לא נאמר אלא ויתהלכו פולאיט"ר בלע"ז:

לא הניח לאיש לעשקם — אע"פ כן שהלכו ממקום למקום ומנהג להזיק עוברי דרכים כשבאין למלון מוצאין עליהן עלילות אבל אלו לא הניח הקב"ה להזיקם ולעשקם דוגמא או עשק את עמיתו (ויקרא ה׳:כ״א) ואם תאמר מה שלא עשקום חומסי דרכים ושאר הארצות שעברו אלו בתוכן לפי שלא הרגישו בם אבל אם היו מרגישים בם היו עושקים אותם לכך נאמר ויוכח עליהם מלכים כלומר ודאי עשקום כגון פרעה לאברהם ואבימלך ליצחק ולבן ושכם ליעקב ואמר להם הקדוש ברוך הוא:

אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו — באברהם כתיב (בראשית י״ב:י״ז) וינגע ה' את פרעה וכתיב (שם כ') ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת וגו' ביעקב כתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם ל"ח) ויאמר לו השמר לך וגו' ועוד ביעקב שבאו אליו להרגו על שהרגו שכם וחמור וכתיב (שם ל"ה) ויסעו ויהי חתת אלהים ובספר (תהילים ק״ה:ט״ז) מפורש יותר כי המזמור אינו מסוים כאן כדכתיב התם ויקרא רעב על הארץ וגו' כדי להגלותם למצרים:

ספרו — ישועה שעשה לנו כשגלה הארון אל ארץ פלשתים:

בכל העמים נפלאותיו — שעשה עם הארון:

כי כל אלהי העמים אלילים — תהו מעשה ידי אדם ודוגמתו בנבואת (חבקוק ב׳:י״ח) מה הועיל פסל כי פסלו יצרו וגו' עד לעשות אלילים אלמים וה' שמים עשה באלילים כתיב לעשות אבל הקב"ה עושה שמים וארץ וכל צבאם:

הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו — אבל האחרים כמת מוטלים במקום שמשימין אותם שם מונחים לפי שאלהינו הוא אלהים אמת:

הבו לה' משפחות עמים — ומה יתנו לו מפרש כבוד ועוז:

הבו לה' כבוד שמו — שמו אדני והוא אדון לכל וזהו הבו לה' כבוד שמו כי כשמו כן תהלתו:

השתחוו לה' בהדרת קודש — כי כן אמרנו הוד והדר לפניו:

חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט — מלך כשרואה שדואגים ויראים ממנו אז הוא מטיל עליהם יותר אימה והם דואגים ממנו יותר שלא יחריב כל בתיהם ומדת הקב"ה אינו עושה כן כשהעולם יראים ממנו אז תכון תבל בל תמוט שהוא עושה נקמה והישרים מתקיימים והארץ מתקיימת ואינה מתמוטטת לכן חילו מלפניו כל הארץ אך אל תדאגו כי לא יבא הקב"ה כי אם לתקן העולם לישבו אבל כשאין הבריות דואגים ממנו וחוטאים אז יהפכם ויאבדם:

ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך — כשאדם מולך הכל עצבים שאינן יודעים אם יש שטף בדינו אבל כשימלוך הקב"ה ישמחו השמים והארץ וכל הישרים יאמרו עתה מלך ה' שהחזיר לנו את הארון:

ירעם הים ומלואו — כל בריות שבים דוגמא רנו שמים כי עשה ה' על שהחזיר לנו את הארון ושלח מלאכי חבלה לעשות משפט בפלשתים:

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו — זה אינו סיום המזמור בפסוק זה אלא מזמור הודו לה' קראו בשמו וגם אמרו הושיענו אלהי ישענו מאותו מזמור ואף המזמור (תהילים ק״ו:מ״ז) הוא מתחיל בפסוק זה כי היאך נופל כאן ואמרו הושיענו וקבצנו מן הגוים כי היכן גלו בימי דוד שאומר קבצנו מן הגוים וכך סדר בתהלים המזמור מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואינו מסיים כי אם עד ברוך ה' אלהי ישראל וגו' (שם) עד אמן הללויה שהכל מענין אחד ולפי שהוא מזמור גדול חלקו ומתחיל הודו לה' כי טוב וכן איוב, (איוב כ״ז:א׳) כשהוצרך להאריך המענה קצרו וחלקו לשנים ואומר ויוסף איוב שאת משלו כי בשירה מחמת גיעגועי שמחתו לא יכול להאריך וחלקו לשנים וכן לענין קינה מחמת רוב צערו אינו יכול להאריך וחלקו לשנים כי גם שירה וגם קינה כאחת נאמרים שהרי חנה כשבאה להתפלל בעזרה (ש"א ח) חשבה עלי לשכורה שהיה סבור שמחמת יין עשתה והיא אמרה ויין ושכר לא שתיתי וגו' כי מרוב שיחי וכעסי מכלל שבענין אחד שכור וצער הם מתנהגים:

ואמרו הושיענו — בסוף המזמור (תהלים קה) שמדבר למעלה בשביה וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם וכתיב אחריו ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם ועכשיו נופל לומר הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים כאשר עשית להם ובתהלים אין כתיב ואמרו כ"א הושיענו כי כן נופל לומר ולכך אמר דוד כשהביא הארון ב' מזמורים הללו ומפורש בב"ר לפי שהפרות כששרו אמרו שני מזמורים הללו (עיין מסכת ע"א כד) רבי שמואל בר נחמני אמר וישרנה הפרות מה שירה אמרו הודו לה' קראו בשמו רבי אליעזר אמר שירו לה' כל הארץ וגו' לפיכך תקנם דוד לאמרם לפני הארון מזמור אחד שחרית ומזמור אחד ערבית, מפי רבינו אלעזר בר משולם ז"ל:

לשרת לפני הארון תמיד — בשיר:

לדבר יום ביומו — ערב ובוקר:

ועובד אדום ואחיהם — עזב עם אסף לשורר:

ועובד אדום בן ידיתון הניח לשוערים לארון:

ואת צדוק הכהן — היה ראש ואחיו הכהנים עמו נתן דוד לפני משכן ה' אשר בגבעון ולא עזב שום כהן עם הארון כי לא הוצרכו לעבוד עבודת זבח לקרבן:

ושאר הברורים — המובחרים:

אשר נקבו בשמות — אנשים גדולים קרויים בשם לשורר לפני המזבח בשעת הקרבת הקרבנות:

ובני ידותון לשער — כמו לשוערים ובשנת הארבעים למלכות בית דוד שמו אותם ראש למשוררים כדכתיב (לקמן כ"ה) לידותון בני ידותון וגו' ששה על ידי אביהם הנביא על הודות והלל לה':

ויביאו — ג' פסוקים אלה נזכרו בשמואל, ושם סיים וילך כל העם איש לביתו וישב דוד לברך את ביתו, ועזרא מצא בדה"י אשר למלכי בית דוד כי בטרם שהלכו העם סדר דוד תחלה את משמרת הארון ועבודת המשכן ככל המסופר בספר זה, והעתיקו, לבאר שרק אחר המעשים האלה הלכו העם לביתם ודוד לביתו:

משרתים — לכבד ולרבץ לפניו, וגם נתן לוים להזכיר, ר"ל מעשה ה' בימי קדם

ולהודות — על טובותיו

ולהלל — בספור שבחיו. וע"ז היה אסף הראש:

ובניהו — כפי הדין שהכהנים תוקעים בחצוצרות, וצריך שני כהנים כמבואר בערכין, וכנראה הם עצמם אמרו שיר גם בפה, והיו י"ב, כדין דאין פוחתין מי"ב על הדוכן, ובאשר לא היו רק לזכר היו י"ב בין הכל:

אז נתן דוד בראש — כי היו מהללים בכמה מזמורים, רק שני מזמורים אלה נתן לאמרם בראש:

הודו — הנה מבואר בסדר עולם שמזמור הראשון עד פסוק כ"ג היו אומרים בבקר, והמזמור השני מפסוק כ"ג ואילך היו אומרים בין הערבים, ומזמור הראשון יסדו דוד בספר תהלותיו סי' ק"ה, ושם פירשנו הדברים כפי דרכנו והקורא ידרוש פירושו משם, לבד שבא פה בקצת שנוים, כי במזמור זה בא להזכיר שה' הבטיח את הארץ לאברהם, ושצוה להאומות בל יגעו בם ודבר צוה קיים לאלף דור, כי כן הראה נפלאותיו בשדה פלשתים, בל יגעו בארון קדשו ובישראל עמו. ושם (תהלים קה, ו) אמר זרע אברהם עבדו, כי ראשית ההבטחה היתה לאברהם, ופה אמר זרע ישראל, כי נפלאותיו בארון היה מצד ישראל אבי האומה ביחוד. ושם (ח) אמר זכר לעולם בריתו, ופה אמר זכרו, מצוה עתה שישראל יזכרו בריתו וישמרוהו. וכן יש להבין יתר השנויים:

שירו — מזמור זה נמצא בספר תהלות סי' צ"ו, וכבר פירשתי המזמור וענינו בפי' ס' תהלות, ויש גם בזה איזה שנויים כפי הצורך לענין הארון, שכונת ההודאה על הנס והפלא שעשה ה' ע"י הארון בעת שבו אותו פלשתים, ועי"כ הכירו העמים נפלאותיו ושכל אלהי העמים אלילים, כי דגון אלהיהם נפל לפני ארון ה'. ושם (ו) אמר עוז ותפארת במקדשו, ופה אמר עז וחדוה במקומו, כי הגם שישב הארון בשדה פלשתים הראה את עוזו ושמח על מפלת אויביו. שם אמר (ח) שאו מנחה ובאו לחצרותיו, ובכאן אמר שאו מנחה ובאו לפניו, כי פה ידבר שה' שוכן אצל הארון, והבאים באים לפניו. וכן תמצא ידך לפרש עד"ז יתר השנויים, כשתעיין על פירושי שם ותשכיל על דבר:

הודו — פסוק זה הוא ציון של התחלת מזמור ק"ו, ופסוק שאחריו הוא סוף המזמור, עד שכפי השערתי אמרו בבוקר כל סימן ק"ה ובערב כל סימן ק"ו. או שאמרו תחלת הסימן וסופו לרמז על מזמור זה וענינו, שבמזמור ק"ה ספר מהחסדים שעשה ה' עם ישראל בצאתם ממצרים ובמדבר, ובסי' ק"ו ספר איך מרו את דבריו ומשלו בם שונאיהם ועי"כ הלכו שבי לפני צר, וסיים בבקשה שיקבצם מן הגוים שהלכו שבי תחתם, וכל העם ענו ברוך ה' אלהי ישראל, לברך על הטובה ועל הרעה. ובתהלים לא נמצא מלת ואמרו, רק הושיענו, ומשמע שזה צווי אל העם שיאמרו שני פסוקים אלה האחרונים, ועיין ברש"י מ"ש בזה:

ויעזב לאסף — עזב סדר העבודה לאסף שהוא יסדר השיר הצריך לאמר תמיד מעניני דיומא:

ועובד אדום ואחיהם — פי' הרד"ק בניו ואחיהם ששים ושמונה (ולקמן כו, ח) חשבם ששים ושנים, וצ"ל שששה מהם נחסרו בימי הדבר שהיה אז, או שפי' עובד אדום וחוסה ואחיהם היו ששים ושמונה, ומפרש שעובד אדום וחוסה היו מיוחדים לשוערים. והגם שחושב לקמן (שם י) בנים שלשה עשר לחוסה, בעת ההיא נתרבו:

ואת צדוק — מ"ש רש"י ולא עזב שום כהן עם הארון, הוא שלא בדוקא, כמ"ש בפסוק ו':

ועמהם הימן — ר"ל שהימן וידותון היו בין עם המשוררים בפה, שעז"א שהיו עמהם היינו עם הכהנים

עם שאר הברורים — היינו הנבחרים שנקבו אז בשמותם להודות ה' בפה, וגם היו עמהם הימן וידותון לנגן ע"י חצוצרות ומצלתים ויתר כלי שיר, כי היו בקיאים בין לשורר בפה בין בכלי

ובני ידותון — היו מיוחדים לשער:

וילכו — ואחר שסדר דוד עבודת הארון והמשכן ומשמרות הכהנים והלוים בכ"א, אז הלכו העם לבתיהם ודוד נסב לברך את ביתו. ולא הזכיר פה ממיכל בת שאול, שכבר נאמר בשמואל שם: