הושע פרק י״א

וממצרים קראתי לבני — ע"י נביאי להדבק בתורתי והם מה עשו:

קראו להם כן הלכו מפניהם — כל מה שהנביאים קוראים להם ללמדם דרך הטובה כן הם הפכו עורף לברוח מפניהם:

לבעלים יזבחו — דרך המקרא לדבר כן כמו כרובם כן חטאו לי (לעיל ד) וכאשר יענו אותו כן ירבה (שמות א׳:י״ב):

ואנכי תרגלתי לאפרים קחם וגו' — שלחתי לפניהם מנהיג המרגילם בנחת:

קחם על זרועותיו — זה משה שנאמר בו (במדבר י״א:י״ב) כאשר ישא האומן את היונק:

תרגלתי — כמו הרגלתי ואין לו דמיון:

ולא ידעו כי רפאתים — יודעין היו אלא שדשו בעקב עשו עצמם כלא יודעים ואגדה במדרש רבי תנחומא דרשו כלפי בני יוסף כשהביאם לפני יעקב לברכם ראה יעקב רשעים עתידים לצאת מאפרים ירבע' ואחאב ונסתלקה ממנו רוה"ק ויאמר מי אלה (בראשית מ״ח:ח׳-ט׳) בקש יוסף רחמים ושרתה רוח הקודש על יעקב וברכם זהו ואנכי תרגלתי רוחי על יעקב לצורך אפרים ולקחם על זרועותיו:

בחבלי אדם — הייתי מושכם תמיד בחבלים רכים אשר ימשוך בהם אדם את בנו כלומר במשיכת רחמים וכן תרגום יונתן:

ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם — כאיכרים הטובים המרימי' עול בידיהם ע"י לווחים להקל מעל הפרה החורשת כן הייתי עמם בכל צרה להקל מעליהן (ל"א סא"א) כמרימי עול על לחיהם כאכרים המרימים עול מעל צואר השור ע"י שמאריכין את הכלונס שהעול נתן בראשו להקל מעל הפרה החורשת כן הייתי עמם בכל צרה להקל מעליה' כן תרגם יונתן כאיכר' טבא ומוריך בלחיאתהון:

ועל לחיהם — ל' לחי של מבוי:

ואט אליו אוכיל — הטיתי לו כח להכיל עול היסורין ויונתן תרגם על שם שסיפק להם מזונות במדבר:

לא ישוב אל ארץ מצרים — הבטחתיו לא תוסיפו לראותם עוד וגו' (שמות י״ד:י״ג) ומה הועיל הרי על כרחו אשור הוא מלכו הרי חטאו וגרמו להם להיות עבדים לאשור על כי מאנו לשוב:

וחלה חרב — ותנוח חרב בעריו:

וכלתה בדיו ואכלה — וכלתה גבוריו ותאכלם:

ממועצותיהם — נקוד שני טעמים בו הטיפחא בו הסילוק לפי שהוא דיבור בפני עצמו וכן להחלו דלא יטמא בעל בעמיו (ויקר' כא) וכן לדורותיכם דשמן משחת קודש (שמות ל):

ועמי תלואים למשובתי — כשהנביאים מלמדים אותם לשוב אלי תלואים הם אם לשוב אם לא לשוב בקושי ישובון אלי:

ואל על יקראוהו יחד לא ירומם — ואל הדבר אשר עליו יקראוהו הנביאים יחד לא ירוממוהו עמי ולא יאות לעשותו ויש מפרש ואל על יקראוהו פגעים קשים יפגעום ואל כמו יש לאל ידי (ראשית לא) ואין זאת שהרי נקוד בפתח ואם היה ואל שם דבר היה נקוד בצירי ויונתן תרגם במרעא קשיא יתערעון עשה אל (סא"א על) לשון קשה ולי נראה שפרשתי כהוגן:

יחד לא ירומם — כחדא לא יהכון בקומא זקופא:

אמגנך — אמסרך ביד אויביך כמו אשר מגן צריך (שם יד):

נכמרו — נתחממו לשון ארמי וכן עורנו כתנור נכמרו (איכה ה׳:י׳):

לא אשוב — מדברי הטוב אשר אמרתי (ויקרא כו) לא מאסתים ולא געלתים להיות משחית את אפרים:

כי אל אנכי — המקיים דבר טובתי ואין מדתי להנחם על הטוב:

בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר — אחרת כבר הבטחתי להשרות שכינתי בקרבך בירושלים ולא אשרה אותה עוד על עיר אחרת ויש מפרש בעיר ל' שנאה כמו (שמואל א כה) ויהי ערך:

כאריה ישאג — עוד ישאג להם כאריה שיצאו מן הגליות וילכו אחריו:

ויחרדו בנים מים — ויתכנשון גלוותא ממערב':

כי נער ישראל, בעת שישראל היה עדיין נער רך בשנים, דהיינו במצרים, ואז ואוהבהו, וממצרים קראתי לבני אז הגם שהוא לא קרא אותי אני קראתי אותו באהבה שיבא אצלי כאב האוהב את בנו וקורא אותו שיבא אליו הגם שהבן אינו קורא אותו:

קראו להם, אבל הבעלים שהמה עובדים הוא בהפך שהם קוראים להם והבעלים כן הלכו מפניהם ומתרחקים מאתם, ומפרש קראו להם, למי? לבעלים אשר יזבחו ולפסילים אשר יקטרון ישראל קוראים אל הבעלים והם רחוקים מהם:

ואנכי תרגלתי לאפרים, אני הרגל של אפרים, היינו אני ההדום שעלי עומד אפרים ואני הרגל הנושא אותו, קחם על זרועותיו רוצה לומר אני הרגל לאפרים אשר הוא לוקח אותם (את הבעלים) על זרועותיו, מצייר שאפרים לוקח את הבעלים ונושאם על זרועותיו, ועומד עם הבעלים אשר על זרועותיו עלי ואני הרגל ומקום כפות רגליו, כי הבעלים מנושאים מן עובדיהם, ואני הוא הנושא את בריותי, ולא ידעו כי רפאתים, ובעת שימצאו רפואה מחלים חושבים כי הבעל שהוא נושא אותו רפא אותו ואינם יודעים שאני הרופא והמושיע לא הפסל:

בחבלי אדם אמשכם, בצד אחד משכתים בחבלי אדם, היינו שהבאתי עליהם אדם שהוא אשור שאסרה בחבלים ומושך אותם תחת עול סבלו, אבל בצד אחר אמשכם בעבותות אהבה, שאמשכם אלי להיות תחת רשותי והשגחתי מצד אהבתי אותם ובזה משכתים בעבותות, שהם חזקים יותר מן החבלים שימשכם אדם אליו, ומפרש איך משכם בעבותות אהבה כי אהי להם כמרימי עול על לחיהם להקל מעליהם עול המשא, ואט אליו את האוכל כמי שמרחם על בהמתו המושכת בעול והעול מכביד עליה וגם מעכב בעדה שע"י לא תוכל להשיג את האוכל המונח בארץ, ומרים את העול בל יכבד, ומקרב את האוכל אל פיה בל תצטרך לשוח אל הארץ:

לא ישוב, מפרש שה' רצה להקל עולם, שהגם שע"י עונותיהם היו מוכרחים להיות תחת שעבוד מלך אשור, אם לא היו מורדים בו לשלוח מלאכים אל סוא מלך מצרים (שעי"ז קצף מלך אשור עליהם והגלם כנ"ל (ז' י"א, ח' ט') לא היה מלך אשור מכביד את עולם, וז"ש שאני הזהרתיו ויעצתיו שלא ישוב אל ארץ מצרים לשלוח מלאכים אליו, אחר שאשור הוא מלכו, כי מאנו לשוב אחר שע"י שמאנו לשוב אל ה' מוכרחים לעבוד את אשור כי כן נגזר עליהם ע"י עונותיהם א"כ אשור הוא מלכו, ואין נכון שיפרו ברית לשוב את ארץ מצרים ולמרוד במלך אשור:

וחלה, אבל הם לא שמעו לעצתי והתיעצו לשלוח מלאכים אל מלך מצרים ועי"כ בא עליהם מלך אשור והגלה אותם, א"כ מה שחלה חרב בעריו וכלתה בדיו וענפיו ואכלה את הכל, לא אני החייב בדבר, כי זה היה ממועצותיהם, שהם בעצמם ע"י עצתם הרעה גרמו להם כל זאת כי לא אבו לעצתי:

ועמי תלואים למשובתי המליץ יצייר נשגבות, יצייר איך מלך אשור כבש את שומרון ורוצה להשמיד ולהכרית את כולם, וה' סר מעליהם והוא עולה אל מקומו בשמים, אבל עדן לא התרחק לגמרי רק עומד בין הארץ ובין השמים, רוצה להתרחק לגבהי מרומים מפני עונותיהם, ורוצה ג"כ שלא להתרחק מהם מצד מדת רחמיו וחסדיו, וישראל אז בעת צרה ההיא עיניהם נשואות אל ה' ומצפים שישוב אליהם ויצילם, וז"ש ועמי תלואים למשובתי עיניהם תולות למרום ומיחלות שאשוב אליהם בצר להם, ועכ"פ יבקשו שלא אתרחק עוד יותר למעלה כדי שאהיה קרוב להם עכ"פ, וז"ש ואל על שיעור הכתוב ויקראוהו יחד אל על לא ירומם, שכל ישראל יחד יקראוהו ויבקשוהו שלא ירומם את שכינתו אל על, דהיינו למעלה למרומי שחקים להסתלק מהם לגמרי, וזה כמ"ש למעלה (ה' ט"ו) אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני, ועפ"ז צייר כי בעת הצרה וה' רוצה לשוב אל מקומו יבקשו פניו בל יתרחק מאתם ושיהיה מוכן להצילם:

איך, (תשובת ה') מצייר עתה בצד א' איך ה' ברוב רחמיו מבקש לשוב אל עיר שומרון כי יודע שאם יתרחק לגבהי שחקים יעשה אתם מלך אשור כלה ולא ישאיר שריד ופליט, בצד אחר יצייר שאינו יכול לשוב אל העיר מפני שרבה רעת שומרון כרעת סדום ועמורה, ובעת ירד ה' לסדום ועמורה הפכם באפו ובחמתו, כמ"ש ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, וזה היה ע"י ששלח מלאכיו שמה שאז בהיותם בתוך העיר התחייב שיהפכו אותה, וכן אם ירד אל עיר שומרון יחוייב שיהפך אותה מפני רעתה, וא"כ א"י מה לעשות שאם לא ישוב אל העיר תהפך ע"י מלך אשור, ואם ישוב אל העיר ויצילה מיד מלך אשור תהפך ע"י ה' וז"ש, בצד א' אני רוצה לשוב אל עיר שומרון כי איך אתנך אפרים, איך אמסור אותך ביד האויב שהוא יעשה אתכם כלה, ובצד האחר איני יכול לשוב אל העיר כי איך אתנך כאדמה אשימך כצבואים, הלא אם ארד אל העיר אצטרך להפכה בידי שמים כמהפכת סדום ואדמה וצבואים עת שבאתי לתוכם, וא"כ לא אדע מה לעשות, בצד א' נהפך עלי לבי, שלבי נהפך לטובה אליהם להגין עליהם מחמת מלך אשור וע"כ אני רוצה לרדת, ובצד אחר יחד נכמרו נחומי, אם ארצה להתנחם מן הרעה שגזרתי עליהם שיהיה להם ע"י מלך אשור וארד אל העיר להצילם, נכמרו נחומי כי אהיה מוכרח להחריב את העיר בעצמי כאדמה וצבואים:

לא אעשה, עפ"ז יאמר ה' שבחר דרך ממוצע, והוא שלא יתרחק למעון שמים לעזבם הפקר ביד מלך אשור לכלותם כפי מה שגזר עליהם תחלה בחרון אפו, ועז"א לא אעשה חרון אפי, וכן לא ישוב להיות אתם בעיר שומרון כי אז יצטרך לשחת אותם כשחת אלהים את ערי הככר, ועז"א לא אשוב, היינו לא אשוב לעיר שומרון, כי אז אהיה מוכרח לשחת אפרים, כי אל אנכי ולא איש, זה טעם על שני הדברים, שמצד שאני אל לא אעשה חרון אפי כי חנון אני, ומצד שאני אל א"א לשוב לשומרון שעשו מעשה סדום ועמורה ואצטרך לשחתם, לכן בחר ה' דרך ממוצע, והוא שלא יתרחק מאתם לשמים רק ירד למטה להיות בתוכם לשמרם, ובכל זאת לא יבא בעיר שומרון רק יעמוד חוץ לעיר, ויוציא אותם מן העיר החוצה ללכת לגולה, וה' ילך עמהם בראש גולים והם ילכו אחריו, וז"ש לכן התיעצתי כי בקרבך קדוש, שאשאר קדוש בקרבך ולא אתרחק מאתך, ובכל זה ולא אבוא בעיר שומרון, רק אוציאם חוץ מן העיר, ואז.

אחרי ה' ילכו, כשיהיו חוץ לעיר שם ימצאו את ה' המוכן ללכת אל הגולה בראשם והם ילכו אחריו, והוא ישאר קדוש בקרבם להשגיח עליהם בגולה שלא ישמידם מלך אשור, כאריה ישאג, אמנם הודיע להם כי בלכתו לפניהם אל הגולה לא ישאג בקולו קול שדי רק ישאג בקול אריה, והמליצה בזה כי מלכות אשור וכן מלכות בבל שתפסה מלכות אחריו היתה נמשלת בצורת אריה, כמו שראה דניאל במראה, קדימתא כאריה, שהוא מלכות בבל, וכן ראה יחזקאל השר שלו במרכבה שפניו פני אריה כמו שפרשתי שם, ואמר עלה אריה מסבכו, ולקמן י"ג ואהי להם כמו שחל, יאמר ה' כי יתלבש בגלות בשר האומה שהגלה את בניו שם, ובזה יתלבש בצורת אריה וכאריה ישאג, ר"ל שלא ישאג בקולו קול עז לעשות נסים גלוים רק יטה לב מלך ושרים עליהם לטובה, וישגיח עליהם בהשגחה נסתרת עד שידמה שהאריה שואג והמלך מנהיג אותם בטוב וחונן אותם, והשגחת ה' תהיה לפי שאגת האריה, שהוא שפע השר והנהגת המלך ושריו בקול זה ישאג להושיעם.

כי הוא ישאג, אבל עוד יבא עת שהוא ישאג, היינו שלא ישאג כאריה רק ישאג בקולו קול אלהים היינו שינוסס עמהם נפלאותיו כימי קדם, ואז ויחרדו בנים מים, אז ימהרו בני אל חי הנתונים בגלות במערב לצאת מן הגולה:

וכן יחרדו כצפור לצאת ממצרים, ויחרדו כיונה לצאת מארץ אשור — כי היונה יש ממיניה שהם מכירים את מקומם במרחק רב מאד, וכן גם האובדים בארץ אשור שהם קרוים אובדים מפני שהתרחקו מאד כמ"ש (ישעיה כ"ז) גם הם יחרדו לשוב לקינם, ואז והשבתים אל בתיהם, ואביאם בחזרה לא"י: