יחזקאל פרק ה׳

חרב חדה — סימן לחרב נבוכדנצר:

תער הגלבים — הרצענים ולשון יווני הוא וי"א פרקמציר בלע"ז ומנחם חבר תער הגלבים תער הגולחים ואין לו דמיון בתור':

בתוך העיר — אשר חקות על הלבינה ככלות ימי מצורך אות היא שיכלו שלישית' בזלעפו' רעב בתוכה שהם כאש כענין שנאמר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב (איכה ה):

תכה — אותה בחרב:

סביבותי' — סביב אותה לבינה סימן על הבורחים מן העיר שישיגום כשדים ויהרגום סביב ירושלים:

והשלישית תזרה לרוח — סימן לגולים שילכו למצרים ויוחנן בן קרח וחבורתו ושם אריק חרב אחריה' שהלך נבוכדנצר והחריב את מצרים ושם נהרגו:

וצרת אותם בכנפיך — אלו מתי מעט שיגלו לבבל ויחיו:

ומהם עוד תקח — מאותם מתי מעט:

ושרפת אותם באש — סימן לאחאב בן קוליה וצדקיה בן מחסיה אשר קלם מלך בבל:

ממנו תצא אש — מן הרמזים האלה שאני רומז לך תצא הפורעניות לכל בית ישראל:

בתוך הגוים שמתיה — באמצע העולם:

ותמר את משפטי — ותחלף את משפטי:

מן הגוים — שכך כתוב במשנה ויתעה מנשה את יהודה ויושבי ירושלים לעשות רע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני בני ישראל (ד"ה ב לג) ויש פותרי' שהגוים לא קבלו תורתו והם קבלוה עליה' ועברו עליה:

יען המנכם — יען הזמינכם את עצמכם להפקר מן הגוים:

המנכם — לשון וימן להם המלך (דניאל א) ומנחם פתרו לשון הומה כמו המו גוים (תהלים מז):

וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם — שהם לא המירו את אלהיהם והמה לא אלהים ואתם המרתם כבודי בלא יועיל ורבותינו פירשו כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם:

גם אני — את בגדת עלי וגם אני הנני עליך:

והניחותי חמתי — כשאנקם בם תנוח חמתי ולא תציקני רוחי:

והנחמתי — ואתנחם על הצער שצערתם אותי:

ולחרפה — דישטרוי"ר בלע"ז:

וגדופה — בזיון:

מוסר — יסורין:

ומשמה — תמהון:

ורעב אוסיף עליכם — הוא רעב הפרוטה הכלה מן הכיס כך שמעתי:

מטה לחם — משען לחם:

ואתה, עתה צוה לו שיעשה סימן אל מה שיתהוה בעיר בסוף ימי המצור, קח לך חרב חדה, ואת החרב הזה תער הגלבים תקחנה ר"ל שתעשה מן החרב תער, והעברת, השער דבוקים אל הגוף ורמז להעם שדבקם ה' אליו ועתה מעביר אותם מאתו, ושער הראש היו רגילים לגלח והיה נוול אל הנושאם וזה משל אל הרשעים, ושער הזקן היה לכבוד והוא משל אל הצדיקים (כמ"ש ישעיה ז') והנמשל שיספה צדיק עם רשע:

שלשית באור תבעיר, הוא משל אל מה שבסוף ימי המצור יכלו שליש העם ברעב ודבר בתוך העיר, ולקחת הוא משל אל שהשלישית יכה האויב בחרב סביבות העיר, והשלישית תזרה לרוח הוא משל על אלה שברחו מן האויב ונתפזרו לכל רוח, וחרב אריק אחריהם כי רבים מהם תשיגם חרב בארצות אויביהם:

ולקחת משם מעט במספר הוא משל אל מעט מדלת העם הנשארים שהשאיר נבוזראדן לכורמים וליוגבים תחת יד גדליה, וזה וצרת אותם :

ומהם עוד תקח כי מהם נהרגו רבים ע"י ישמעאל בן נתניה, ממנו תצא אש כי עי"ז הלכו למצרים ושם לא נשאר מהם פליטה כמ"ש ירמיה (סי' מ"ב):

כה אמר ה', מבאר הנמשל, בתוך הגוים שמתיה גוים רבים שדרו בארץ ישראל משבעה עממין ויתר גוים, וסביבותיה חוץ לא"י ארצות של מלכים אחרים:

ותמר, תחת שהיה הכונה האלהית שהיא תהיה לאור עמים בין במשפטים בין אדם לחברו בין בחקים בדברי עבודה למקום, שעז"א בתוך הגוים שמתיה, היה בהפך, כי המירה את המשפטים לרשעה יתר מן הגוים, כי הגוים היה להם משפטים שכליים שיסדו להם חכמיהם, והגם שהנימוסים האנושיים אינם מספיקים, בכ"ז אינם סותרים תמיד אל היושר, רק שנלוזים מן המשפט האלהי, אבל הם שהיה להם משפטים אלהיים ומאסו בהם עשו תמיד הפך המשפט האלהי שהוא הקצה ההפך מן הטוב, וכן בחקים שבין אדם למקום עשו הפך החקים האלהיים, ותחת שהאומות לא הפכו דברי אלהים כי לא ידעו מהם, והגם שחקיהם לא טובים לא יסדו אותם בכונה שיהיה הפך הטוב ולא סרו במזיד ובשאט נפש, (והגוים שלא היה להם מלכות מיוחדת היה להם משפטים גרועים מן הארצות שהיה להם מלך במשפט יעמיד ארץ, וישראל היו גרועים עוד יותר מהם, והארצות הרחוקים מא"י היו להם חקים משונים יותר ושל ישראל גרועים מהם):

יען ר"ל מפני שחטאת ישראל כפול, א — שלמדו מן הגוים שלא ללכת בחקי ה' ומשפטיו, וז"ש יען המנכם (למדו) מן הגויים במה שבחקתי לא הלכתם ב. שכמשפטי הגוים הטובים לא עשיתם וא"כ עשיתם דברים שלא עשה לא מאמין בדת ישראל ולא הנוהגים ע"פ דתות שכליות:

לכן הנני עליך ועשיתי בתוכך משפטים מה שאעשה יהיה בדרך משפט, ב — שיהיו באתגליא לעיני הגוים :

ג. ועשיתי את אשר לא עשיתי עונשים שלא נעשו כמוהם כמו שאתה עשית דברים שלא נעשו כמוהם. כ"ז אומר דרך כלל, עתה מפרש. יען כל תועבותיך יהיה עונשך בג' דברים:

א. שלכן אבות יאכלו בנים בתוכך, זה פירוש השלישית באור תבעיר בתוך העיר ב. ועשיתי בך שפטים הוא מה שישפוט נבוכדנצר את צדקיהו ויתר הבורחים ויהרגם כמ"ש (ירמיהו נ״ב:ט׳) וידבר אתו משפטים, וזה פי' עמ"ש השלישית תכה בחרב סביבותיה, ג. וזריתי את כל שאריתך זה פי' מ"ש והשלישית אזרה לרוח:

לכן עוד הוסיף בשלש עונשים אלה להגדיל אותם וזה במה שה' גזר גז"ד בשבועה וז"ש חי אני נאום ה', וזה בעבור שטמאו המקדש, וז"ש יען את מקדשי טמאת בכל שקוציך שהעמידו גלולים בהיכל, ובכל תועבותיך יתר תועבות שחשב לקמן (ס' כ' פ' י"א), לכן גם אני אגרע חוץ ממה שיגרע בך הרעב והאויב גם אני אוסיף לגרע אותך ולא תחוס עיני :

שלשתיך, מפרש איך יוסיף בכ"א מן הג' עונשים הנ"ל, בשליש הראשון שאמר בפ' י' שאבות יאכלו בנים ברעב יוסיף גם דבר וז"ש בדבר ימותו וברעב יכלו וזה יהיה בתוך העיר כנ"ל, והשלישית, שאמר (שם) ועשיתי בך שפטים בחרב יפלו סביבותיך יהרגום חיל כשדים סביבות העיר וזה מ"ש (פסוק ב') ולקחת את השלישית תכה בחרב סביבותיה, והשלישית, שאמר (פסוק י') וזריתי את כל שאריתך לכל רוח, לכל רוח אזרה וחרב אריק אחריהם, וכמ"ש בפסוק ב':

וכלה, מפרש ע"י שהשליש הראשון שימותו בעיר יכלה אפי החיצון, וע"י שהשליש השני יפלו סביבות העיר אניח חמתי הפנימית, וע"י שהשליש השלישי יזרה לכל רוח והנחמתי, וכ"ז יהיה לתכלית שידעו כי אני דברתי שהעונש השגחיי, ושהיה העונש בקנאתי בכלותי חמתי בם, ע"י שיכלה חמתו הפנימית שאין זה ממדת רחמיו שמדתו הוא שלא יעיר כל חמתו, ידעו שזה בא מסבת הקנאה שקנא על כבוד המקדש כמ"ש יען את מקדשי טמאת:

ואתנך, ומזה יתחיל לפרש מ"ש בפסוק ד' ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל תוך האש וכו' ממנו תצא אש אל כל בית ישראל, שאתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך שהנשארים אחרי מות גדליה הלכו למצרים ונתפזרו ביתר ארצות, והיו לחרבה ר"ל שנהרגו בחרב נבוכדנצר במצרים והנשארים היו לחרפה:

והיתה חרפה וגדופה, ר"ל החרפה והגדופה שלך מה שיחרפו ויגדפו אותך, זה יהיה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך, שיענשו על מה שמגדפים קדושת ישראל, ויש הבדל בין חרפה ובין גדופה, שהמגדף הוא מחרף דבר שיש בו קדושה, ור"ל החרפה תהיה מוסר, והגדופה תהיה משמה לגוים, שע"י מה שיחרפו אותך על רוע מעשיך ראוי שיקחו מוסר איך ענש ה' אותך על רוע המעשים, אבל במה שיגדפו גם תורתך ואת אלהי ישראל עי"ז יהיו שממה ויענשו ע"ז כי היה להם לקחת מוסר ולדעת אשר בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתוכחת חמה שהיו שפטים רעים ע"י אף נגלה וחמה נסתרת וע"י תוכחות מגולות שידעו כולם כי שפכתי חמתי עליהם הלא מזה היה להם לדעת שאני ה' דברתי ושהוא עונש השגחיי, ולא היה להם לגדף את אלהי ישראל ותורתם:

בשלחי מבאר איך היה להם להאומות להכיר שהעונש שבא על ישראל הוא השגחיי ושבא בתוכחות חמה, ר"ל שיש הוכחות רבות על חמת ה', ושאין הרעה טבעיית או מקרית, וזה יוכר משתי הכרות, א. שאם תבא על ישראל רעה שתבא גם על האומות יראו שבאה על ישראל בהפלגה יותר, וז"ש בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית באו"ה, אז יראו כי בעת אשר אשלח אותם לשחתכם ר"ל עת שאת הרעב ששלחתי על או"ה אשלח על ישראל אז ורעב אוסיף עליכם יבא בתוספת מאשר בא על האומות ושברתי לכם כל מטה לחם לגמרי, וזה ראיה שבא עליכם בהפלגה ע"י ההשגחה, (הוכחה ב') מצד שעל או"ה לא שלח רק רעה אחת רעב לבדו, אבל על ישראל ילוה אל הרעב עוד רעות אחרות, וז"ש ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה ודבר וכו' ומזה ראוי לדעת כי אני ה' דברתי שאין הרעה מקרית רק בא ע"י דבור ה' וגזרתו: