שולחן ערוך, יורה דעה סימן מ׳

<b>דיני טריפות הלב. ובו ו' סעיפים:</b><br> הלב יש לו ג' חללים ניקב לאחד מהם טריפה ואפילו אם חלב טרפש הלב סותמו אבל אם שומן הלב עצמו סותמו כשר: הגה וי"א דלא מהני סתימת שומן הלב וכדאיתא בסמוך סוף סי' זה (כך משמע ממרדכי פא"ט והג' אשיר"י) ויש לחוש לדבריהם:

ניקב ולא הגיע לחלל אם מחמת חולי כשרה ואם בקוץ או במחט טריפה:

נמצא מחט בלב אע"פ שאינו ניכר בחוץ טריפה והוא הדין אם נמצא בטרפשא דליבא: הגה מיהו אם לא נמצא רק בסימפון הגדול שבלב וקופה לבר דהיינו לצד חלל הלב אם ראש המחט כגרעין של תמרה כשרה (ד"ע בפירוש בה"ג) דתלינן דנכנס דרך הגרגרת לסמפון שבלב ומאחר שראשו למטה אין סופו לנקוב והבהמה תפלוט אותו ע"י כיחה וניעה:

קנה הלב שהוא קנה שומן שיורד בין שתי ערוגות הריאה וכן המזרק (פי' כעין קנה) הגדול שיוצא ממנו לריאה שניקב לחללו במשהו טריפה (וע"ל סוף סימן ל"ד):

ניטל הלב בין ביד בין מחמת חולי טריפה:

יש מי שאומר שאם שומן הלב דבוק בלב ואדוק מאד מפרידין אותו בסכין ואם נמצא שם או בעובי הלב קורט דם אסור ואין צריך לומר אם נמצא בחללו: הגה נצרר הדם בעובי הבשר הרי הוא כקורט דם וטריפה (א"ו הארוך) ע"ל סוף סימן ל"ז בדין לב שנסרך למקום אחר: