שולחן ערוך, יורה דעה סימן שע״ב

<b>היתר טומאה במקום מצוה ודין קברי עובדי כוכבים. ובו ב' סעיפים:</b><br>אף על פי שהכהן אסור ליכנס לבית הפרס (פי' שדה שאבד בה קבר ושנחרש בה קבר ושיעורה מאה אמה) או לארץ העמים אם צריך לילך שם לישא אשה או ללמוד תורה ואין לו דרך אחרת יכול לעבור דרך שם אפילו אם מוצא ללמוד במקום אחר וכן אבל העובר דרך שם יכול לילך אחריו לנחמו וכן מטמא בטומאה של דבריהם לדון עם עובדי כוכבים ולערער עמהם מפני שהוא כמציל מידם וכן כל כיוצא בזה: הגה כהן ששוכב ערום והוא באהל עם המת ולא ידע אין להגיד לו אלא יקראו לו סתם שיצא כדי שילביש עצמו תחלה אבל אם כבר הגידו לו אסור להמתין עד שילביש עצמו ודוקא אם הוא באהל המת שהוא טומאה דאורייתא אבל אם הוא בבית הפרס או ארץ העמים שהיא טומאה דרבנן ילביש עצמו תחלה דגדול כבוד הבריות (ת"ה סימן רפ"ה) כמו שנתבאר לעיל סימן ש"ג לענין כלאים. כהן שהוא ישן ומת עמו באהל צריכין להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא (תשובת מהרי"ל סימן ס"ט):

קברי עובדי כוכבים נכון ליזהר הכהן מלילך עליהם. (מהר"מ ותוס' פ' המקבל) (אע"פ שיש מקילין (רמב"ם והגמי"י בשם ס' יראים) ונכון להחמיר אבל קבר של מומר לעבודת כוכבי' מטמא כשל ישראל) (רשב"א סי' קצ"ד ורמ"ב):