שולחן ערוך, אורח חיים סימן צ״ב

<b>הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה. ובו י סעיפים:</b><br>היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזו' ולהתפלל וה"מ שאינו יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד אבל לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה: הגה וכל הנצרך לנקביו אסור אפילו בדברי תורה כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים [הגהת מיימוני פ"ד מהלכות תפלה]:

אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור ולא יפסיק ואם בשעת קריאת שמע וברכותיה נתעורר בין לקטנים בין לגדולים קורא כדרכו: הגה ודוקא שאינו מתאוה כל כך דאית ביה משום בל תשקצו אבל בלאו הכי יותר טוב להפסיק [תשובת הרשב"א סימן קל"א פסק דמותר ותרומת הדשן סימן ט"ז פסק דאסור וצריך לחלק כן] ואם רצה להרחיק ולהטיל מים עושה:

צריך קודם תפלה להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו:

צריך לרחוץ ידיו במים אם יש לו ואם אין לו צריך לחזור אחריהם עד פרסה והני מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום מים עד מיל חוזר יותר ממיל אינו חוזר ואם מתירא שיעבור זמן התפלה ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי [ועיין לקמן סימן רל"ג]:

רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו צריכים נטילה לתפלה אם יש לו מים אף ע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך ולא יברך ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך לחזור וליטול: הגה ואפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטלן לתפלה אינו מברך וכדלעיל סימן ו':

העומד בתפל' ונזכר שנגע במקום מטונף די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל:

מקום מטונף היינו מקומות המכוסין באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן אם חיכך הראש: הגה ולכן אסור ליגע במקומות אלו בשעה שעומדים בתפלה או עוסק בתורה [כל בו] וכן בצואת האוזן והאף כ"א ע"י בגד [מהרי"ל]:

המשתין לא יתפלל עד שישהא כדי הלוך ד"א משום נצוצות והמתפלל לא ישתין עד שישהא כדי הלוך ד' אמות שכל ד"א תפלתו שגורה בפיו ורחושי מרחשין שפוותי':

הרוקק לא יתפלל עד שישהא ד' אמות. המתפלל לא ירוק עד שישהא ד' אמות ודוקא לרצונו אבל אם נזדמן לו רוק מותר [ע"ל סי' צ"ז]:

טוב ליתן צדקה קודם תפלה: