שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקפ״ה

<b>ברכת השופר. ובו ה סעיפים:</b><br>צריך לתקוע מעומד: הגה ונוהגין לתקוע על הבימה במקום שקורין:

קודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר ויברך שהחיינו: הגה ואין חילוק בין אם יברך לעצמו או שכבר יצא ומברך להוציא אחרים אפ"ה מברך התוקע שתי ברכות הנזכרות (ב"י ותה"ד): ויתקע תשר"ת ג' פעמים ותש"ת ג' פעמים ותר"ת ג' פעמים: הגה וטוב לתקוע בצד ימין אם אפשר לתקוע בכך (מנהגים) וכן יהפוך השופר למעלה שנאמר עלה אלהים בתרועה (רוקח ומהרי"ל):

אם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים ישלים אחר ואפי' ג' או ד' ודי בברכה שבירך הראשון והוא שיהיו שם התוקעים האחרונים בשעת ברכה ואפילו אם בירך ולא יכול לתקוע כלל השני תוקע בלא ברכה ולא הויא ברכה לבטלה:

אחר תוקע ולא שליח צבור כדי שלא יתבלבל ואם הוא מובטח שחוזר לתפלתו רשאי לתקוע: הגה ודוקא תקיעות שעל סדר התפלה אסור לשליח צבור לתקוע אבל תקיעות שתוקעין מיושב דהיינו קודם שמתפללין מוסף מותר לשליח צבור לתקוע (כל בו) ואם אין השליח צבור תוקע מיושב ראוי שאותו התוקע יתקע גם כן על סדר הברכות כי המתחיל במצוה אומרים לו גמור (רמב"ם וא"ח) נוהגין להקרות לפני התוקע סדר התקיעות מלה במלה כדי שלא יטעה ונכון הוא:

הנוטל שכר לתקוע שופר בר"ה או כדי להתפלל או לתרגם בשבתו' וי"ט אינו רואה מאותו שכר סימן ברכה: