שולחן ערוך, אורח חיים סימן תס״ו

<b>אם הרוק ומי רגלים ודומיו מחמיצים. ובו ו סעיפים:</b><br>לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו מפני שהן מחמיצות שהרוק מחמיץ:

הנותן שעורים לבהמתו ומצא בהם ריר צריך לבערם: הגה אבל מסתם אין לחוש הואיל וכבר בטל (ד"ע) ויש מחמירין לבער כל הנותר מן הבהמה אע"פ שאין רואה עליו ריר: (מרדכי ריש פרק אלו עוברין בשם הרוקח):

שק מלא קמח שנתלחלח מזיעת החומה מותר ויש אוסרים:

נפלו מים על קמח או נתלחלח השק יאחז בידו כל המקום המלוחלח בשק עד שיריק כל הקמח שבשק ואם אי אפשר לעשות כן ירקד הקמח והשאר מות' ודוקא כל זמן שהוא מלוחלח אבל אם נתייבש הלחלוחי' לא מהני ריקוד דמיפרך ומתערב עם השאר ואסור לאוכלו בפסח אלא ירקדנו וישמרנו עד אחר הפסח ואם נתייבש בפסח אסור להשהותו:

הטל מחמיץ וכן מי רגלים ומי הפה והחוטם והעין והאוזן (אבל דם) (ר' ירוחם) וחלב וזיעת אדם אינו מחמיץ (טור):

קמח שנפל עליו דלף אפי' כל היום אינו בא לידי חימוץ והוא שיהיה הדלף טורד בלי הפסק ויאפנו מיד לכשיפסיק ואם הוא מסופק אם הדלף טורד אם לאו אסור: