דף ביאור
שולחן ערוך, אורח חיים סימן תנ״ד
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורשולחן ערוך אורח חיים סימן 454
שולחן ערוך אורח חיים סימן 454 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 4 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.
מה לסמן בלימוד
קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.
מפתח ללימוד
קראו את הקטע פעם אחת כדי לזהות את רצף הרעיונות, ולאחר מכן חזרו למילים שמחזיקות את הטיעון או את התמונה המרכזית. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת סעיף אחר סעיף של כל 4 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.
לשון המקור
<b>באיזה מצה אינו יוצא ידי חובתו. ובו ד סעיפים:</b><br>אין יוצאין לא בפת סובין ולא בפת מורסן אבל לש הוא את העיסה בסובין ובמורסן שבה ויוצא בה ויוצא במצה מסלת נקייה ביותר ואין אומרים אין זה לחם עוני: הגה וטוב לכתחלה שלא לעשות המצה רחבה יותר מדאי דהוי כאשישה: (מהרי"ו)
עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה יוצאים בה ואם לאו אין יוצאין בה שאין זו משומרת לשם מצה: הגה כך הם דברי הרמב"ם אבל יש אומרים הטעם משום שאינו קרוי לחם כל זמן שאין הרועים אוכלים ממנה וכן נראה עיקר (טור י"ד סי' ש"ל ור"ש בפירוש דמסכת חלה פ"ק):
ליכא בזמן הזה דידע למחלט הלכך כל מין חליטה אסור:
אין אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה במה דברים אמורים כשגזל מצה אבל אם גזל חטים או קמח ועשאן מצה יוצא בה שקנא' בשינוי ודמים לבד הוא חייב לו (ולענין ברכה ע"ל ר"ס תרמ"ט):