שולחן ערוך, אורח חיים סימן תכ״ה

<b>דיני ר"ח שחל להיות בשבת. ובו ג סעיפים:</b><br>ראש חדש שחל להיו' בשבת ערבי' שחרי' ומנחה מתפלל שבע ואומר יעלה ויבא בעבודה ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא ומוציאי' שני ספרי' וקורין בראשון שבעה בסדר היום ובשני קורא מפטיר וביום השבת ובראשי חדשיכ' עד סוף הפרש' ומפטירין השמי' כסאי (ואם מזכיר של ר"ח ע"ל סי' רפ"ד ס"ב) חוץ מראש חדש אלול שחל להיות בשבת שמפטירין עניי' סוערה: הגה ויש אומרים השמים כסאי (טור ומרדכי פרק בני העיר ומנהגים) וכן נוהגים במדינות אלו אבל ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין שמעו (אבודרהם ומרדכי פ' בני העיר ומנהגים) וי"א השמי' כסאי וכן עיקר במקום שאין מנהג (ת"ה סי' י"ט ומנהגי מהרא"ק) ואם אירע ראש חדש בד' פרשיות מפטירין בשל פרשה (מנהגים) ועיין לקמן סי' תרפ"ה:

ראש חודש שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו יהונתן מחר חדש (ואין דוחין עניה סוערה ולא שמעו משום מחר חדש) (מנהגים) ואם ראש חודש שני ימים שבת ויום ראשון מפטירין השמים כסאי ונוהגים לומר אחר כך פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן לזכר שמחר ג"כ הוא ראש חודש: הגה וי"א שאין להפסיק מנביא לנביא ואין אומרים רק הפטרת ר"ח (ת"ה סי' כ' ופסקיו סי' צ"ד) וכן נוהגין אבל אם ההפטרה באותו נביא עושין כן וכן אם היה חתונה בר"ח או בשאר שבתות שאין דוחין ההפטרה:

ראש חדש שחל להיות בשבת כולל במוסף בברכה רביעית שבת ור'"ח וחותם מקדש השבת וישראל וראשי חדשים: