בוני התלמוד

    דף ביאור

    שולחן ערוך, אורח חיים סימן שכ״ו

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    שולחן ערוך · ניתוח מקור

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 326

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 326 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 13 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.

    מה לסמן בלימוד

    קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.

    מפתח ללימוד

    שימו לב לדיני שבת ומבנה הזמן המקודש. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    • דיני שבת ומבנה הזמן המקודש

    מפת סעיף אחר סעיף של כל 13 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.

    1. סעיף 186 מילים

      נפתחת ב״דיני רחיצה בשבת. ובו יג סעיפים: אסור…״

      חכמים: רב שבת.

    2. סעיף 225 מילים

      נפתחת ב״יש אומרים דהא דשרי בחמי טבריא דוקא…״

    3. סעיף 363 מילים

      נפתחת ב״אמת המים שהיא חמה אסור להמשיך לתוכה…״

      חכמים: רב שבת, רב יום.

    4. סעיף 426 מילים

      נפתחת ב״לא ישתטף אדם בצונן כל גופו ויתחמם…״

    5. סעיף 515 מילים

      נפתחת ב״י"א שצריך ליזהר שלא לחמם ידיו אצל…״

    6. סעיף 624 מילים

      נפתחת ב״אסור ליתן ע"ג בטנו כלי שיש בו…״

    7. סעיף 738 מילים

      נפתחת ב״הרוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה כשעולה…״

    8. סעיף 85 מילים

      נפתחת ב״אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת:…״

    9. סעיף 919 מילים

      נפתחת ב״מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בדברים שאינם…״

    10. סעיף 1040 מילים

      נפתחת ב״מותר לרחוץ ידיו במורסן: הגה דגיבול כלאחר…״

    11. סעיף 1131 מילים

      נפתחת ב״מרחץ שסתמו נקביו מע"ש למוצאי שבת רוחץ…״

      חכמים: רב בכדי.

    12. סעיף 1215 מילים

      נפתחת ב״אסור ליכנס למרחץ אפילו להזיע [וי"א דאפילו…״

    13. סעיף 1332 מילים

      נפתחת ב״עיר שישראל ועכו"ם דרים בה ויש בה…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רש"י · נוספים

      ר' שלמה ירחי בר יצחק מקריווש שבצרפת, נולד כשנסתלקו רב האי גאון ורבינו גרשון מאור 4895 לבריאה והסתלק לבית עולמו בשנת 4830…

      מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן 326 · סעיף 12 — “אסור ליכנס למרחץ אפילו להזיע [וי"א דאפילו לעבור במרחץ…

    לשון המקור

    <b>דיני רחיצה בשבת. ובו יג סעיפים:</b><br>אסור לרחוץ כל גופו אפי' כל אבר ואבר לבד אפילו במים שהוחמו מערב שבת בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתתף אסור אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו: הגה או שאר איברים כל שאינו רוחץ כל גופו [ב"י בשם הרא"ש פרק תינוקות] והני מילי בחמי האור אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד ואין צריך לומר בצוננין והא דשרי בחמי טבריא דוקא בקרקע אבל בכלי לא דאתי לאיחלופי בחמי האור:

    יש אומרים דהא דשרי בחמי טבריא דוקא בשאין המקום מקורה אבל אם המקום מקורה אסור משום דאתי לידי זיעה ואסור וי"א דמותר להזיע בחמי טבריא:

    אמת המים שהיא חמה אסור להמשיך לתוכה אפילו מערב שבת סילון [פירוש צינור. מרזב וסילון דבר אחד הם של צונן ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים לעוקא [פירוש גומא] שבקרקע ואם המשיכו אסורים אפילו המים שנכנסו לה מערב שבת ברחיצה ובשתייה כאלו הוחמו בשבת ואם הביא סילון של מים מערב יום טוב ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורי' ברחיצה ומותרים בשתייה:

    לא ישתטף אדם בצונן כל גופו ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין אבל מותר להשתטף בצונן אחר שנתחמם אצל האש:

    י"א שצריך ליזהר שלא לחמם ידיו אצל האש אחר נטילה אם לא ינגבם תחלה יפה:

    אסור ליתן ע"ג בטנו כלי שיש בו מים חמין ואפילו בחול מפני הסכנה שפעמים שהם רותחים [אבל מותר להחם בגד וליתנו על בטנו] [טור]:

    הרוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית לפי שהעולה מן הרחיצה יש רבוי מים על גופו אבל ההולך בר"ה ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו לא הקפידו בו:

    אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת:

    מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בדברים שאינם משירים שער מעורבים עם דברים המשירים ובלבד שלא יהיה הרוב מדבר המשיר:

    מותר לרחוץ ידיו במורסן: הגה דגיבול כלאחר יד שרי ואסור לרחוץ ידיו במלח [אגודה] כ"ש בבורית שקורין זיי"ף בל"א [בנימין זאב סימן רע"ח] או בשאר חלב שנימח על ידו והוי נולד [פרק במה אשה וסמ"ג והגה"מ פכ"א וטור סי' שכ"ח]:

    מרחץ שסתמו נקביו מע"ש למוצאי שבת רוחץ בו מיד אבל אם לא סתמו נקביו אע"פ שמאליו הוחם בשבת צריך להמתין לערב בכדי שיעשו לפי שאסור לעשות כן גזירה שמא יחתה בגחלים:

    אסור ליכנס למרחץ אפילו להזיע [וי"א דאפילו לעבור במרחץ במקום שיכול להזיע אסור] (רש"י וטור):

    עיר שישראל ועכו"ם דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת אם רוב עכו"ם מותר לרחוץ בה במ"ש מיד ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה אסור למוצאי שבת עד כדי שיוחם: