שולחן ערוך, אורח חיים סימן שי״א

<b>דיני מת בשבת ושאר טלטול מן הצד. ובו ט סעיפים:</b><br>מת שמוטל במקום שירא עליו מפני הדליקה אם יש ככר או תינוק מטלטלו על ידיהם ואם אין לו ככר או תינוק אם יש לו שתי מטות מטלטלו על ידי שיהפכנו ממטה למטה דהוה טלטול מן הצד ואם אין לו לא זה ולא זה מטלטלו טלטול גמור וכל זה באותו רשות. מת המוטל בחמה מטלטלו מחמה לצל באותו רשות על ידי ככר או תינוק ואם אין לו ככר או תינוק לא יטלטלנו כלל אפי' להפכו ממטה למטה דטלטול מן הצד שמיה טלטול: וע"ל בסי' זה סעיף ו' מאי תקנתיה:

מת שהסריח בבית ונמצא מתבזה בין החיים והם מתבזי' ממנו הגה וי"א דאפי' לא הסריח עדיין אלא שקרוב להסריח (ב"י בשם טור ורש"י ור"ן) מותר להוציאו לכרמלית ואם היה להם מקום לצאת בו אין מוציאין אותו אלא מניחין אותו במקומו ויוצאים הם ויש אומרים שלא התירו להוציאו לכרמלית אלא ע"י ככר או תינוק ויש מי שאומר שכל שמוציאו לכרמלית מוטב להוציא שלא בככר ותינוק כדי למעט בהוצאה ויש מי שמתיר להוציאו אף לרשות הרבים על ידי תינוק אבל לא ע"י ככר וה"ה אם הוא בבזיון אחר כגון שהיה בספינה והיו העכו"ם מתאספים שם וכן כל כיוצא בזה: הגה והוא הדין דמותרים לומר לעכו"ם לטלטלו כמו ע"י ככר ותינוק. (מרדכי וב"י בשם שבולי לקט) ואסור לטלטל מת על ידי ככר ותינוק לצורך כהנים או דבר אחר אבל ע"י עכו"ם יש מתירין (טור י"ד שע"ב ותשובות מהרי"ל סי' ס"ה) וכן ראיתי נוהגים לצורך מצוה או חתונה:

יש מי שאומר שאם נתן על המת אחד מכלים שהוא לבוש חשוב כנותן ככר או תינוק:

יש מי שאומר שלא הצריכו ככר או תינוק אלא למת ערום אבל אם הוא בכסותו אין צריך ככר או תינוק:

אם צריך למקום המת או לדבר שהמת מונח עליו מותר לטלטלו מן הצד דהיינו שהופכו ממטה למטה כיון דלצורך דבר המותר הוא לא התירו לטלטל ע"י ככר או תינוק אלא במת בלבד אבל לא בשאר דברים האסורים לטלטל:

מת המוטל בחמה ואין להם מקום לטלטלו או שלא רצו להזיזו ממקומו באין ב' בני אדם ויושבין מב' צדדיו חם להם מלמטה זה מביא מטתו ויושב עליה וזה מביא מטתו ויושב עליה חם להם מלמעלה זה מביא מחצלת ופורס על גביו וזה מביא מחצלת ופורס על גביו זה זוקף מטתו ונשמט והולך לו וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו ונמצאת מחיצה עשויה מאליה שהרי מחצלת זה ומחצלת זה גביהן סמוכות זו לזו ושני קצותיהן על הקרקע משני צדי המת:

מותר לסוך המת (ולהדיחו) ולשמוט הכר מתחתיו כדי שלא יסריח ובלבד שלא יזוז בו שום אבר ואם היה פיו נפתח והולך קושר את הלחי בענין שלא יוסיף להפתח אבל לא כדי שיסגר מה שנפתח או קצתו שאם כן היה מזיז אבר ומטעם זה אין מעצימין עיניו של מת בשבת:

טלטול מן הצד לצורך דבר המותר מותר הלכך צנון שטמן בארץ ומקצת עליו מגולים ולא השריש וגם לא נתכוין לזריעה נוטלו אע"פ שבנטילתו מזיז עפר ממקומו ואע"פ שהוסיף מחמת לחות הקרקע מותר: הגה ואפי' הניחו שם מבע"י להיות שם כל השבת דאין באוכלין משום בסיס לדבר האסור (כל בו) וטלטול בגופו אפי' לצורך דבר האסור מותר הילכך קש שעל המטה דסתמו מוקצה להסקה מנענעו בגופו ואם הניח עליו מבעוד יום כר או כסת מנענעו אפי' בידו שהרי הכינו מבעוד יום לשכוב עליו (וכן אם חשב לשכוב עליו) (ר"ן ס"פ במה טומנין):

פירות הטמונין בתבן או בקש המוקצים יכול לתחוב בהם מחט או כוש ונוטלם והקש ננער מאליו: הגה ואם טמונים בחול ובעפר ע"ל סי' ש"ח סעיף ל"ח: