שולחן ערוך, אורח חיים סימן רמ״ח

<b>דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת. ובו ד סעיפים:</b><br>מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת אם הולך לדבר מצוה ופוסק עמו שישבות ואם אחר כך לא ישבות אין בכך כלום אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה בפחות מג' ימים קודם השבת: הגה אבל קודם שלשה ימים שרי אפי' בספינה שמושכין אותו ע"י בהמות אפי' אין בגובה המים י' טפחים [מהרי"ק שורש מ"ה] ואפי' במקום שיצטרך הישראל לעשות אח"כ מלאכה בשבת להוליך הספינה [ריב"ש סי' קנ"ב] ואם הוא דרך מועט כמו מצור לצידון שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד מות' להפליג בע"ש בבקר מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת ומקום שנהגו שלא להפליג בע"ש כלל אפי' דרך מועט אין מפליגין:

הא דאין מפליגין בספינה בפחות משלש' ימים קודם השבת הטעם משום עונג שבת שכל שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול ודוקא למפליגים במים המלוחים אבל בנהרות אין שום צער למפליגים בהם ולפיכך מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים אבל במקום שידוע לנו שמקרקע הספינ' לקרקע הנהר פחות מעשר' טפחים אסור (לצאת חוץ לתחום) משום איסור תחומין. הגה וכן בספינה שיצטרך הישראל לבא לידי מלאכה בשבת אסור ליכנס בה שלשה ימים קודם השבת אפי' הם נהרות הנובעים והוא למעלה מעשרה (ריב"ש סי' קנ"ב מהרי"ק) אבל אין איסור במה שהבהמות מושכות הספינה בשפת הנהר ולא דמי להליכה בקרון שאסור:

היכא דמותר להפליג מערב שבת אם נכנס בספינה מערב שבת וקנה בה שביתה אף על פי שמפלגת בשבת מותר והוא שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה: הגה ויש אומרים דאפי' יצא מן הספינה שרי דמאחר שקנה בה שביתה מע"ש מות' אח"כ ליכנס בה בשבת ולהפליג. וי"א שעושין קידוש בספינה ואח"כ חוזרים לביתם ולנים שם ולמחר חוזרין לספינה ומפליגין כן נהגו בקצת מקומות ואין למחות (ר"ן פ"ק דשבת וריב"ש סי' י"ז קכ"א קכ"ב) ועיין לקמן סי' של"ט ות"ד:

היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת כי מפני הסכנ' לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת ואם אח"כ יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פקוח נפש מותר ואין כאן חילול והעולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת כיון דדבר מצוה היא יכול לפרוש ופוסק עמהם לשבות ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו יכול ללכת עמהם חוץ לתחום מפני פיקוח נפש ואם נכנס לעיר אחת בשבת מהלך את כולה ואפי' הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה ליכנס לעיר מותר דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים אמה לכל רוח: הגה י"א שכל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל וע"כ נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים כי חושבים הכל לדבר מצוה ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו: