שולחן ערוך, אורח חיים סימן ק״נ

<b>בנין ב"ה ושיהיה גבוה. ובו ה סעיפים:</b><br>כופין בני העיר זה את זה לבנות ב"ה ולקנות להם תורה נביאים וכתובים (וע"ל סי' נ"ה סכ"ב אם כופין זה את זה לשכור להם מנין):

אין בונין ב"ה אלא בגבהה של עיר ומגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל בתי העיר שמשתמשים בהם לאפוקי בירניות [פי' בנינים העשוים לנוי תרגום שכיות החמדה בירניות שפירן ומגדלים שאין משתמשין בהם וגג שהוא משופע ואינו ראוי לתשמיש משערין עד המקום שהוא ראוי לתשמיש דהיינו שאם יש עלייה תחת הגג לא תהא גבוה יות' מב"ה: הגה ובשעת הדחק או שיש אימת מלכות שאינן רשאים לבנות ב"ה כדינו מותר להתפלל בבית אע"פ שדרין בעליה על גביו ובלבד שינהגו בעליה שעליו בנקיות כמו שיתבאר סוף סימן קנ"א [ב"י סי' קנ"ד בשם מהר"י בן חביב]:

מי שהגביה ביתו יותר מבית הכנסת יש אומרים שכופין אותו להשפילו (ואם עשה בנין גבוה יותר בקרן אחד מב"ה סגי בכך). (הגהות מיימון פי"א מה"ת שכן היה מעשה):

הבונה כנגד חלון ב"ה אין מספיק לו בהרחקת ד' אמות לפי שהוא צריך אור גדול:

אין פותחין פתח ב"ה אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר שאם מתפללים למערב יפתחוהו למזרח כדי שישתחוו מן הפתח נגד הארון שהוא ברוח שמתפללין נגדו: הגה ועושין בימה באמצע ב"ה שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו כלם וכשמתפלל הש"ץ פניו כלפי הקודש וסדר הישיבה כך הוא הזקנים יושבים פניהם כלפי העם ושאר העם כלם יושבים שורות שורות פניהם כלפי הקודש ופני הזקנים (טור):