שולחן ערוך, אורח חיים סימן קמ״ה

<b>דיני המתרגמין. ובו ג סעיפים:</b><br>בימי חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם כדי שיבינו העם אין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יות' מפסוק אחד ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכל' הפסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אח' עד שיכלה התרגום מפי המתרגם ואין הקורא רשאי להגביה קולו יות' מהמתרגם ולא המתרגם יות' מהקורא ואין הקורא רשאי לסייע למתרגם שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה:

קטן מתרגם ע"י גדול אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן:

האידנא לא נהגו לתרגם משום דמה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו: