שולחן ערוך, חושן משפט סימן תי״ג

<b>דין הקדרים שהולכין זה אחר זה ונתקלו ונפלו. ובו ג סעיפים:</b><br>שני קדרים שהיו מהלכים בדרך זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון אם היה לראשון לעמוד ולא עמד חייב הראשון בנזקי שני שאע"פ שהוא אנוס בשעת נפילה אינו אנוס בהיותו מוטל לדרך והרי הוא יכול לעמוד ואם לא היה לו לעמוד פטור ואע"פ שלא הזהיר לזה שנתקל בו מפני שהוא טרוד בנפשו (וי"א דחייב אם היה לו פנאי להזהירו ולא הזהיר) (טור ס"א בשם הרא"ש) בד"א שהוא חייב בנזקיו של שני כשהוזק גופו של שני אבל אם הוזקו כליו פטור שאינו חייב על הכלי' בבור וכל תקלה תולדו' בור הוא כמו שנתבאר:

הקדרים והזגגים (פי' מוכרים כלי זכוכית) וכיוצא בהם שהיו מהלכים זא"ז ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון והשלישי בשני וכל אחד מהם יש לו לעמוד ולא עמד הראשון חייב בנזקי גופו של שני בין שהוזק בגופו של ראשון המוטל לארץ בין שהוזק במשאו (ויש חולקין וסבירא להו דאם הוזק במשאו אפי' גופו של שני פטור) (טור שם בשם הרא"ש) והשני חייב בנזקי גופו של שלישי אם הוזק בגופו של שני אבל אם הוזק במשאו של שני שנפל פטור שהרי אומר לו השני בור זה שהוא משאו אין אני הכורה אותו שהרי הראשון הפיל השני עם משאו ואם הזהירו זא"ז כלם פטורין:

נפל הראשון והיה מוטל לרוחב הדרך ונתקל אחד בראשו ואחד ברגליו ואחד בבטנו הרי הוא חייב בנזקי כולם הואיל והיה לו לעמוד ולא עמד: הגה וי"א דדוקא אם מונח הראשון באלכסון (טור שם בשם הרא"ש):