בוני התלמוד

    דף ביאור

    שולחן ערוך, חושן משפט סימן שע״ט

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    שולחן ערוך · ניתוח מקור

    שולחן ערוך חושן משפט סימן 379

    שולחן ערוך חושן משפט סימן 379 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 4 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.

    מה לסמן בלימוד

    קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.

    מפתח ללימוד

    שימו לב למימרות ואמירות של חכמים. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    • מימרות ואמירות של חכמים

    מפת סעיף אחר סעיף של כל 4 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.

    1. סעיף 135 מילים

      נפתחת ב״דין זה בא בחביתו וזה בא בקורתו…״

    2. סעיף 244 מילים

      נפתחת ב״היה בעל קורה ראשון ובעל החבית אחרון…״

    3. סעיף 342 מילים

      נפתחת ב״היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון…״

    4. סעיף 441 מילים

      נפתחת ב״הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן…״

    לשון המקור

    <b>דין זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשבר החבית. ובו ד סעיפים:</b><br>שנים שהיו מהלכים בר"ה זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ופגעו זה בזה ונשבר' חבית בקורה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך:

    היה בעל קורה ראשון ובעל החבית אחרון ונשברה חבית בקורה פטור ואם עמד בעל הקורה לנוח מכובד משאו חייב ואם הזהיר לבעל החבית ואמר לו עמוד פטור ואם עמד לתקן משאו אע"פ שלא הזהירו פטור שטרוד היה ולא היה יכול להזהירו (וע"ל ר"ס תי"ג):

    היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון ונשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל החבית לנוח פטור ואם הזהיר לבעל הקור' שיעמוד חייב ואם עמד לתקן משאו חייב בעל הקורה אע"פ שלא הזהירו בעל החבית וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו:

    הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן אפי' הכניס ברשות הואיל ולא קבל עליו בעל החצר לשמור ה"ז נכנס ויוצא כדרכו וכל שישתבר מהכדים בכניסתו וביציאתו הרי הוא פטור עליהם ואם שברם בכוונ' אפילו הכניסם בעל הכדים שלא ברשות ה"ז חייב: