בוני התלמוד
    התחברות

    דף ביאור

    שולחן ערוך, חושן משפט סימן שמ״ט

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    שולחן ערוך · ניתוח מקור

    שולחן ערוך חושן משפט סימן 349

    שולחן ערוך חושן משפט סימן 349 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 5 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.

    מה לסמן בלימוד

    קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.

    מפתח ללימוד

    שימו לב למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    • מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר

    המשך הרצף

    מקורות מקבילים

    שיעורים וכלי לימוד

    מפת סעיף אחר סעיף של כל 5 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.

    1. סעיף 133 מילים

      נפתחת ב״דין אשה ועבד וקטן שגנבו. ובו ה…״

    2. סעיף 248 מילים

      נפתחת ב״אשת ראובן השאילה לאשת שמעון חפצים ויצא…״

    3. סעיף 315 מילים

      נפתחת ב״קטן שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא…״

    4. סעיף 422 מילים

      נפתחת ב״עבד שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא…״

    5. סעיף 530 מילים

      נפתחת ב״ראוי לב"ד להכות הקטנים כפי כח הקטן…״

      חכמים: רבה.

    לשון המקור

    סעיף 1

    <b>דין אשה ועבד וקטן שגנבו. ובו ה סעיפים:</b><br>אחד האיש ואחד האשה שגנבו חייבים לשלם אלא שאשת איש שגנבה אם אין הקרן בעין או חלופיו אין לה ממה לשלם עד שתתאלמן או תתגרש:

    סעיף 2

    אשת ראובן השאילה לאשת שמעון חפצים ויצא קול בעיר שנגנבו אם שמעון מודה שהחפצים באו לרשותו ואינו יודע מה נעשה בהם צריך לישבע שאינם ברשותו ושלא שלח בהם יד וגם האשה תשבע שאינם ברשותה ויכתבו עליה פסק דין שחייבת לשלם לה החפצים לכשתתאלמן או תתגרש (וע"ל ס"ס צ"ז):

    סעיף 3

    קטן שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין ואם אינו בעין פטור אף לאחר שיגדיל:

    סעיף 4

    עבד שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין ואם אינו בעין אין בעליו חייב לשלם נשתחרר העבד חייב לשלם אם יש לו:

    סעיף 5

    ראוי לב"ד להכות הקטנים כפי כח הקטן על הגניבה כדי שלא יהיו רגילים בה וכן אם הזיקו שאר נזקים וכן מכים העבדים אם הזיקו מכה רבה שלא יהיו משולחים להזיק: