רבינו משה בן מימון [הרמב"ם]

רבינו משה בן מיימון "הנשר הגדול", מגדולי החכמים הפוסקים והפרשנים בכל הדורות, פילוסוף ורופא שאין כמותו.

חיבורו העיקרי והגדול "משנה תורה" (היד החזקה) בו מקובצים כל מצוות התורה, עם כל ההלכות והפסיקות מהתלמוד והכל ממויין לפי נושאים, חיבורו "מורה נבוכים" העוסק בנושאי אמונה בה' ועוד.

690 לבריאת העולם בערב פסח שחל בשבת בעיר קורדובא שבספרד, בערך 4894 נולד בשנת שנה מסוף תקופת האמוראים.

עליו אמרו: "ממשה (רבינו) עד משה (הרמב"ם) לא קם כמשה" (כהרמב"ם).

העיד הרמב"ן (ר' משה בר נחמן) באגרת החמדה שחיבר (היה בדור שאחרי הרמב"ם): שבכל ארצות תימן התקינו והיו אומרים בקדיש: "בחייכון וביומיכון ובחיי דמרנא הרמב"ם".

כתב בפירוש המשנה: קיבצתי כל הספרים מפירושי אבא מרי אדוני עד ר' יוסף הלוי אבן מיגש (רבו של הרמב"ם), כי לב האיש ההוא מבעית וכמוהו לא היה לפניו מלך (ר' יוסף הלוי). 30 שנה, והשלמתיו במצרים ואני בן 23 התחלתי לפרש המשנה ואני בן.

כשברח מספרד למצרים לקחו מלך מצרים לו לרופא, וראה שחכמתו גוברת על כל החכמים בכל החכמות.

חכמתו

כשחלה מלך מצרים הכין הרמב"ם תרופה למלך.

רופאי המלך הגויים שמו רעל בתוכה כדי להעליל על הרמב"ם והקדימו ללכת למלך וגילו לו בסוד, שהם יודעים בודאות שהרופא היהודי שם לו רעל בתרופה.

כשבא הרמב"ם לפני המלך, אמר המלך: תנו מעט מהתרופה לכלב ותיכף מת הכלב.

ויתמה המלך ויאמר בליבו: בודאי הרופאים בשנאתם לרמב"ם עשו זאת, אבל עם כל זה נסתתמו טענותיו של הרמב"ם.

אמר המלך לרמב"ם: הנך חייב מיתה! אבל בגלל שאני מעריך את עבודתך תבחר את אופן המיתה שתרצה.

אמר הרמב"ם לתלמידיו: אני אבחר שהרופאים יקיזו את דמי מכל כלי הדם בגופי ובזה יחשבו שמתתי ואכין תרופה שתחייה אותי!

ישר אחר שתביאוני בחזרה תשקוני ממנה! משום שיש עורק אחד היוצא מן הלב שבודאי הרופאים לא יודעים את מקומו ולא יקיזו ממנו דם ועל ידי התרופה ארפא ואחייה.

וכך היה, נשאוהו תלמידיו והביאו לו התרופה וחיה.

שנה ישב ועשה העתקות 12 "יד החזקה", בערך-ברח והתחבא במערה וחיבר שם את ספרו ה הרבה לספר עד שהיה מאיר הדינים בכח הגמרא או אסמכתות.

בנו של הרמב"ם מספר מה ששמע מפי אביו

ישב שנים במערה ולא יצא עד שסיימו, ובלילה שהשלים את חיבורו בא לו אביו רבינו מיימון בהקיץ ואדם אחר עימו ואמר להרמב"ם בנו: הנה לך משה רבינו הגיע עימי ונבהל הרמב"ם! אמר משה רבינו לרמב"ם: באתי לראות מה עשית, וכשראה אמר: יישר כחך בן גדולים. הראב"ד (ר' אברהם בר דוד) בעל ההשגות מעיד, כי מלאכה גדולה עשה הרמב"ם באסיפתו דברי הגמרא בבלי, ירושלמי ותוספתות.