רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

אמר הקיסר: ישמעאל! פשוט צואריך, אמר רבי ישמעאל: חייך קיסר! הנח לי רגע אחד עד שאבכה על חברי, מיד נטל רבי ישמעאל את ראשו של רשב"ג, וישימהו על ברכיו ונתן עיניו על עיניו ופיו על פיו וחוטמו על חוטמו, וצווח בקול מר כשופר ואמר: פה קדוש, פה נאמן, פה המתגבר בגבורה של תורה של עם קדוש וטהור, פה מוציא אבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר, מי מלא לשונך עפר ואבק, צווח עליו במר נפש ואמר: "זו תורה וזו שכרה" ?! הלשון שהיתה מבארת התורה בשבעים לשון איך עתה לוחכת את העפר ?! והיה מתאונן ובוכה על רשב"ג.

אמר לו הקיסר: עד שאתה בוכה על חבירך בכה על עצמך שמיתתך קשה ממיתתו, אמר לו רבי ישמעאל: איני בוכה על עצמי, שחברי גדול ממני בתורה ובחכמה, ועל שקדמני בישיבה של מעלה אני בוכה.

אמר לו הקיסר: יש באומתך כמוך או יפה ממך? אמר לו: לא. מיד גזר עליו הריגה. מתוך צעקתו השקיפה וראתה בתו של הקיסר את יופיו של רבי ישמעאל וחמדה יופיו, שאמרו עליו: "שלא היה נאה כמותו מיימיו של יוסף בן יעקב", והיה משבעה יפים שהיו בעולם, והם: אדם הראשון, יעקב אבינו, יוסף בן יעקב, שאול המלך, אבשלום בן דוד, רבי אבהו, ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול. היה יפה תואר ויפה מראה כדמות גבריאל המלאך, יפה עיניים וטוב רואי כמלאךה' צבאות.

אמרה בתו של הקיסר להגמון, המתן שעה עד שאכנס אצל אבי להציל אותו, כי נכמרו רחמיה עליו.

מיד המתין לה ונכנסה לאביה ואמרה לו: אבא, שאלה ובקשה אחת יש לי ממך, אמר לה: מה שאלתך ותנתן לך, ומה בקשתך ותיעש, חוץ מישמעאל וחבריו.

אמרה לו: אבא זו שאלתי ובקשתי, איככה אוכל לראות באובדן יופיו, כי חמדה את תואר יופיו, אבקש ממך להחיות את נפשו ! אמר לה: בתי, כבר נשבעתי, אמרה לו: אם כן, תן לי רשות להפשיט את עור פניו כדי להסתכל בו במקום במראה.

ויצו הקיסר לעשות כבקשתה, ציותה לפשוט את עור פניו. וחנטה אותו בשמן אפרסמון שישאר קיים ולא ישתנה. כיון שהגיעו למקום התפילין, צעק רבי ישמעאל צעקה גדולה ומרה ונזדעזע כל העולם שמים וארץ, אמר לו הקיסר: מפני מה לא צעקת עד עכשיו? אמר לו: על נשמתי איני צועק אלא על מצוות תפילין שלוקחים ממני אני צועק.

אמר הקיסר: ועדיין באלהיך אתה בוטח? אם גיבור הוא, יבוא ויצילך עכשיו, אמר לו: "הןיקטלני לואיחל" איוב יג, טו

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם, צדיק זה שהראית לו כל גנזי רקיעים, גנזי עליונים ורזי תחתונים, גזירה רעה כזו נגזרה עליו שיהרג במיתה משונה מרשע זה, זו תורה וזו שכרה ?! אמר הקב"ה: הניחו לו, כדי שתהא זכותו קיימת לדורות שלאחריו. צעק צעקה שנית בקול מר ליוצר נשמתו, נזדעזע כסא הכבוד וביקש הקב"ה להפוך את כל העולם לתוהו ובוהו.

מיד ירד גבריאל אצל רבי ישמעאל ואמר: אם תצעק פעם שלישית, מיד יחזור העולם לתוהו ובוהו, אלא, אשריך ואשרי חבריך מה צפון ומה ראוי לכם ! כיון ששמע רבי ישמעאל כך, שם תפיליו על פיו עד שיצאה נשמתו.

פתח הקב"ה ואמר: "זכר צדיק לברכה" זצ"ל פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו: "נשמתו עדן" נ"ע פתחו חיות הקודש ואמרו: "תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים" ת. נ. צ. ב. ה פתחו שרפים ואמרו: נשמתו למעלה בגן עדן נלב"ע פתחו מלאכים וכל צבא מעלה ואמרו: "זכרונו לחיי העולם הבא" זלה"ה עם הצדיקים, ועדיין עור פניו של רבי ישמעאל מונח ברומי.