רבי ישבב הסופר
אותו היום שנהרג שני בשבת, והיה יושב בתענית. אמרו לו תלמידיו: רבינו, רצונך לטעום משהו קודם שתהרג? אמר להם, רוצה אני להיות כרבי יהודה בן בבא חברי שנהרג בתענית. דבר - "ציוה הקיסר להורגו בשעה שאמר קריאת שמע, וכשהגיע ל: "ויאמר יהוה אל משה לאמר" בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת" במדבר טו, לח יצאה נשמתו. -אל יצאה בת קול ואמרה: אשריך רבי ישבב שלא הנחת כלום מתורת משה חוץ מן הנבואה, הרגוהו והשליכוהו לכלבים, לא נספד ולא נקבר.
רבי אלעזר בן שמוע
אותו היום שנהרג ערב שבת היה, אמר להם: הניחוני שאקיים מצות שבת. אמרו לו: על שבת אתה בוטח ! מה היא מצוות שבת? אמר להם: מצוה קטנה היא ושמה "שבת", וצוה ה' אלהינו מחלליה מות יומת" שמות לא, יד אמרו לו: אלהיכם מלך גדול בשמים ובארץ, אם כן למה לא יציל" את עבדיו מן המלכות? אמר להם: כדי שיתבע את דמינו מידכם.
הלכו ואמרו למלך, שלח המלך והביאוהו לפניו. אמר לו: עז פנים, עומד אתה למות, ועדיין אתה בעזותך עומד?! אמר לו: מוטב שאמות על ידך ולא אמות מיתת שמים. אמר לו: אם אלהיכם גדול, למה לא מציל אתכם מהמלכות? אמר לו: כבר אמרתי לך כדי לפרוע דמינו מידכם. אמר לו: שיפרע מעכשיו. אמר לו רבי אלעזר: ומה אותם שהחריבו ביתו ושרפו היכלו, האריך להם אפו, עמכם לא כל שכן ?! ציוה המלך והוציאוהו מעליו ועשו לו דינו.
לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו: רבינו, היה לך להחניף לו בדבר זה, אמר להם: צריך אלעזר להיות כחבריו, שמתו על קדוש שם שמים.
כשנצטוו עליו להורגו, התחיל לקדש קידוש של שבת. אמר למוציא להורג: הניחני לגמור! כיון שהגיע ל: "אשר ברא אלהים לעשות" בראשית ב, ג היכהו ויצאה נשמתו בתיבת אלהים. יצאה בת קול ואמרה: "אשריך אלעזר בני, בעולם הזה היית דומה לאלהים, ויצאה נשמתך בתיבת אלהים".
מקורות מדויקים
לדף המקורות המלא של החכם (3)- במדבר טו, לח ↗“דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃”
- שמות לא, יד ↗“וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כׇּל־הָעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ׃”
- בראשית ב, ג ↗“וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכׇּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת׃ {פ}”