רבי משה איסרליש [רמ"א]

שמו "איסרליש" נגזר משם אביו, בנו של רבי 1530 נולד בקרקוב שבפולין בשנת ה' אלפים ר"ץ איסרל (ישראל).

נולד למשפחה מיוחסת ועשירה, אביו, וסבו אבי אימו, היו פרנסי הקהילה.

חמיו ורבו היה רבי שלום שכנא מלובלין ראש ישיבת לובלין וראשון לחכמי ישראל בפולין. רבי משה נישא פעמיים, בפעם הראשונה לבתו של רבו שנפטרה בצעירותה.

בפעם השנייה נישא לבתו של רבי שמחה בונם ממיזלס.

כבר משחר נעוריו צעיר לימים בגיל שלוש עשרה, נודע לגדולות והוסמך לרבנות.

כיהן כרבה הראשי וכדיין בית הדין של קהילת קיזמיז' בעיר קרקוב וייסד ישיבה אשר עמד בראשה.

הרמ"א נחשב לגדול הפוסקים בדורו ומגדולי ההוראה בישראל, היה תל פיות של יהדות אירופה ופנו אליו אפילו מקהילות רחוקות, בימיו נעשתה פולין לאכסניה גדולה של תורה.

במקביל לרבי יוסף קארו שכתב פירוש לארבעה טורים, כתב הרמ"א את פירושו דרכי משה על ארבעה הטורים.

כך כתב החיד"א: המלאך המגיד שהיה למרן רבי יוסף קארו, זירז אותו להוציא את חיבורו על ארבעה הטורים בכדי שלא יקדימנו אחר!

איך שראה הרמ"א את חיבורו של מרן רבי יוסף קארו "הבית יוסף" קיצר את דרכו והכניס בחיבורו רק את חידושי ההלכות והדינים שלא הובאו בבית יוסף, כגון: דיני בני אשכנז ומנהגיהם והכניסם להגהות, כך הושלם על ידו השולחן ערוך להיות ספר ההלכה הראשון במעלה עבור עם ישראל כולו.

הרמ"א לא האריך ימים ונפטר בערך בגיל ארבעים בח"י באייר ל"ג לעומר, אך בשנותיו הקצרות הספיק לפעול גדולות ונצורות וחיבר שלושים ושלושה ספרים, שהגדולים שבהם: "דרכי משה" ו – "המפה".

הרמ"א חיבר פירושים למסכתות ואגדות התלמוד, כתב הערות לספר הזוהר ולספר מורה נבוכים. ובו פרשנות פילוסופית של הרב להלכות בית - "בין ספריו של הרמ"א נמנים גם: "תורת העולה פירוש סמלי - " תשובותיו של הרב בנושאי הלכה שונים, "מחיר יין- המקדש, שו"ת הרמ"א למגילת אסתר ועוד.

אומרים שעל מצבתו היה כתוב: חיבר ל"ג ספרים ונפטר בל"ג בעומר בשנת של"ג, ול"ג מעלות ומידות טובות סיפרו לפני מיטתו, נקבר בבית העלמין היהודי בקרקוב.

חכמתו ופיקחותו

ביום חורפי אחד בשעות הבוקר המוקדמות נעצרה מרכבה בסימטת בית הכנסת ליד בית דינו של הרמ"א וממנה ירדו שני אנשים הדורים בלבושם, המעיד כי הם אנשים מכובדים ועשירים ופנו היישר לבית הדין.

רבי משה סיים באותה שעה את שיעורו היומי בפני תלמידיו והסב עם שני חבריו הדיינים בחדר בית הדין.

תנור הלבנים הגדול שעמד בפינת החדר הפיץ סביבו חום נעים, ושלושת הדיינים שקעו עד מהרה בשיחה של תורה עד שייכנסו ראשוני המתדיינים לשטוח את טענותיהם בפניהם. הדלת נפתחה ושמש בית הדין הודיע לרבנים כי שני אנשים מבקשים להתדיין מולם. שני הסוחרים הנכבדים נכנסו אל חדר בית הדין ועמדו בהכנעה וביראת כבוד לפני הדיינים. ובכן, יאמר התובע את טענותיו בפנינו! אמר רבי משה.

פתח התובע ואמר: אני וחברי שותפים מזה זמן רב בענייני מסחר, לאחרונה באנו ליריד שאמור היה להתקיים בקרקוב כדי להצטייד בסחורות שונות, בדרך נסיעתנו, ירדנו מעל הכרכרה כדי לנוח מעט ליד מעיין מים בצד הדרך ולפני שהמשכנו בדרכנו, הוצאתי מארנקי סכום של אלף זהובים ומסרתי אותו לחברי בכדי שישלם בכסף זה עבור הסחורות שנקנה ביריד.

בהגיענו לעיר, הזכרתי לחברי את עניין הכסף שמסרתי לו ליד המעיין, אולם לתדהמתי, הוא הכחיש את העניין מכל וכל!

בתחילה חשבתי שחברי סתם מתלוצץ, אולם כאשר נוכחתי לראות כי הוא מתעקש ועומד על כך שלא מסרתי לידו את הכסף, החלטתי להזמינו לדין תורה אצלכם.

הבה נשמע מה בפי הנתבע אמר רבי משה.

אמר הנתבע, אמת כי אני וחברי שותפים במסחרנו, וכי נסענו ליריד בקרקוב, אולם בדבר השהייה ליד המעיין ובדבר הכסף שנמסר לידי מוכרח אני לומר כי שקר דובר חברי!

בכל דרכנו לכאן לא ירדנו לנוח בצד הדרך ובכלל איני זוכר שראינו איזה שהוא מעיין בדרכנו, וגם חברי לא מסר לידי שום סכום כסף בדרך מסענו!

התחילו הדיינים לחקור את שני בעלי הדין חקירת שתי וערב אבל לא יכלו להוציא מפיהם הודאה, כל אחד מבעלי הדין היה מוכן להישבע כי הצדק עמו!

דממה השתררה בחדר בית הדין, רבי משה איסרליש ישב על כיסאו כשהוא מהורהר ביותר! לפתע התנער ופנה אל הסוחר התובע ואמר! טענתך היא כי בעת שמסרת לחברך את כספך שהיתם ליד מעיין מים, ובכן, לך מהרה אל המעיין ומלא צלוחית ממימיו!

כאשר תחזור לכאן עם המים, אדע בבירור מי מכם דובר אמת! האיש מיהר לעשות כדברי רבי משה, ויצא מבית הדין לדרכו.

חלפה שעה ועוד שעה, ועדיין לא שב האיש עם המים מהמעיין, בינתיים המשיכו רבי משה וחבריו הדיינים לקבל את שאר בעלי הדין שבאו להתדיין לפניהם, בעוד שהנתבע יושב בצד ומצפה לבואו של שותפו.

לפתע אמר רבי משה לנתבע כבדרך אגב: מדוע משתהה חברך כל כך לבוא עם המים שביקשתי ממנו! ושאלו, האם המעיין רחוק כל כך?

לרגע בלי לחשוב השיב הנתבע: אכן רבי, המעיין די רחוק מהעיר!

מיד הרגיש הנתבע כי נכשל בלשונו, הרי קודם לכן טען כי לא ראו כל מעיין בנסיעתם! רבי משה הבליע חיוך נסתר והביט בפני הנתבע כמבקש להבין את פשר הסתירה שבדבריו! בקול מגמגם, הוכרח הנתבע להודות כי שקר דיבר, הוא התחנן לפני הדיינים והודה כי יצרו גבר עליו והכשילו, וכי אכן, זמם הוא לגנוב את כספו של חברו.

כאשר חזר לבסוף התובע עם צלוחית המים הצלולים בידו, השתומם לראות את חברו מתייפח מבכי ואת כספו מונח לפניו.