רבי חוצפית המתורגמן

ר' חוצפית המתורגמן היה בן מאה ושלושים שנה כשהוציאוהו להורג, היה יפה תואר ויפה מראה, בעל הדרת פנים, דומה למלאך ה' צבאות.

באו וסיפרו למלך על יופיו ועל הדרת שיבתו, אמרו לו: בחייך אדוני, תרחם על הזקן הזה. שאל הקיסר את ר' חוצפית: בן כמה אתה? אמר לו: בן מאה ושלושים פחות יום אחד, ובקשתי שטוחה לפניך שתמתין לי עד שימלא יומי.

אמר לו הקיסר: מה זה משנה לך אם תמות היום או מחר? אמר לו: ברצוני להספיק לקיים עוד שתי מצוות, אחת: לקרוא קריאת שמע שחרית וערבית, ושתיים: להמליך עלי את השם הגדול והנורא והמיוחד.

אמר לו הקיסר: עזי פנים ועזי נפש, עד מתי אתם בוטחים באלוהיכם ? שהרי אבותיי החריבו את ביתו, ואת נבלת עבדיו נתנו סביבות ירושלים ואין קובר ? כששמע ר' חוצפית דברי נאצה כאלו, בכה בכי גדול ואחז בבגדיו וקרעם על גידוף ה' יתברך.

אמר לקיסר: מה תעשה ליום אחרון, כשיפקוד ה' על רומי ועל אליליכם ? אמר המלך לשריו: עד מתי אתווכח עם זקן זה ! מיד ציוה להורגו, וסקלוהו ותלוהו.

באו שריו וחכמיו והתחננו בפני המלך שיסכים לקוברו, כי חמלו על שיבתו, הסכים המלך לקוברו, באו תלמידיו וקברוהו והספידוהו הספד גדול וכבד מאוד.