רבן שמעון בן גמליאל הזקן

ה' בסיון וישבו לעסוק בהלכות פסח, עד שבא הקיסר וחרבו שלופה בידו, נכנס הקיסר וכל גדולי רומי אחריו, אמר להם: פשטו צואריכם, עדיין לבכם פנוי בתורה!

אמר להם: מי יהרג תחילה ? רבי ישמעאל מתחנן, הרוג אותי תחילה ואל אראה במיתת חברי, שאני כהן גדול בן כהן גדול מזרע אהרן הכהן.

אמר לו רשב"ג, הרוג אותי תחילה, שאני נשיא בן נשיא מזרעו של דוד מלך ישראל עליו השלום! אמר להם הקיסר: הפילו גורלות, ויצא הגורל על רשב"ג, מיד פשט צוארו, והכהו הכאה אחת וחתך את ראשו כשור פר.

אמר רבי ישמעאל: הלשון שביארה התורה בשבעים לשונות, איך עתה לוחכת את העפר. כשהגיעה השמועה לרבי עקיבא ולרבי יהודה בן בתירא, חגרו שקים וקרעו את בגדיהם מסכת סופרים פרק ח

אמר הקיסר: ישמעאל! פשוט צואריך, אמר רבי ישמעאל: חייך קיסר! הנח לי רגע אחד עד שאבכה על חברי, מיד נטל רבי ישמעאל את ראשו של רשב"ג, וישימהו על ברכיו ונתן עיניו על עיניו ופיו על פיו וחוטמו על חוטמו, וצווח בקול מר כשופר ואמר: פה קדוש, פה נאמן, פה המתגבר בגבורה של תורה של עם קדוש וטהור, פה מוציא אבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר, מי מלא לשונך עפר ואבק, צווח עליו במר נפש ואמר: "זו תורה וזו שכרה" ?! הלשון שהיתה מבארת התורה בשבעים לשון איך עתה לוחכת את העפר ?! והיה מתאונן ובוכה על רשב"ג.

אמר לו הקיסר: עד שאתה בוכה על חבירך בכה על עצמך שמיתתך קשה ממיתתו, אמר לו רבי ישמעאל: איני בוכה על עצמי, שחברי גדול ממני בתורה ובחכמה, ועל שקדמני בישיבה של מעלה אני בוכה.

אמר לו הקיסר: יש באומתך כמוך או יפה ממך? אמר לו: לא. מיד גזר עליו הריגה.

מתוך צעקתו השקיפה וראתה בתו של הקיסר את יופיו של רבי ישמעאל וחמדה יופיו, שאמרו עליו: "שלא היה נאה כמותו מיימיו של יוסף בן יעקב", והיה משבעה יפים שהיו בעולם, והם: אדם הראשון, יעקב אבינו, יוסף בן יעקב, שאול המלך, אבשלום בן דוד, רבי אבהו, ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול. היה יפה תואר ויפה מראה כדמות גבריאל המלאך, יפה עיניים וטוב רואי כמלאך ה' צבאות.

אמרה בתו של הקיסר להגמון, המתן שעה עד שאכנס אצל אבי להציל אותו, כי נכמרו רחמיה עליו.

מיד המתין לה ונכנסה לאביה ואמרה לו: אבא, שאלה ובקשה אחת יש לי ממך, אמר לה: מה שאלתך ותנתן לך, ומה בקשתך ותיעש, חוץ מישמעאל וחבריו.

אמרה לו: אבא זו שאלתי ובקשתי, איככה אוכל לראות באובדן יופיו, כי חמדה את תואר יופיו, אבקש ממך להחיות את נפשו ! אמר לה: בתי, כבר נשבעתי, אמרה לו: אם כן, תן לי רשות להפשיט את עור פניו כדי להסתכל בו במקום במראה.

ויצו הקיסר לעשות כבקשתה, ציותה לפשוט את עור פניו. וחנטה אותו בשמן אפרסמון שישאר קיים ולא ישתנה. כיון שהגיעו למקום התפילין, צעק רבי ישמעאל צעקה גדולה ומרה ונזדעזע כל העולם שמים וארץ, אמר לו הקיסר: מפני מה לא צעקת עד עכשיו? אמר לו: על נשמתי איני צועק אלא על מצוות תפילין שלוקחים ממני אני צועק.

אמר הקיסר: ועדיין באלהיך אתה בוטח? אם גיבור הוא, יבוא ויצילך עכשיו, אמר לו: "הן יקטלני לו איחל" איוב יג, טו

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם, צדיק זה שהראית לו כל גנזי רקיעים, גנזי עליונים ורזי תחתונים, גזירה רעה כזו נגזרה עליו שיהרג במיתה משונה מרשע זה, זו תורה וזו שכרה ?! אמר הקב"ה: הניחו לו, כדי שתהא זכותו קיימת לדורות שלאחריו.

צעק צעקה שנית בקול מר ליוצר נשמתו, נזדעזע כסא הכבוד וביקש הקב"ה להפוך את כל העולם לתוהו ובוהו.

מיד ירד גבריאל אצל רבי ישמעאל ואמר: אם תצעק פעם שלישית, מיד יחזור העולם לתוהו ובוהו, אלא, אשריך ואשרי חבריך מה צפון ומה ראוי לכם ! כיון ששמע רבי ישמעאל כך, שם תפיליו על פיו עד שיצאה נשמתו.

פתח הקב"ה ואמר: "זכר צדיק לברכה" זצ"ל פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו: "נשמתו עדן" נ"ע פתחו חיות הקודש ואמרו: "תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים" ת. נ. צ. ב. ה פתחו שרפים ואמרו: נשמתו למעלה בגן עדן נלב"ע פתחו מלאכים וכל צבא מעלה ואמרו: "זכרונו לחיי העולם הבא" זלה"ה עם הצדיקים, ועדיין עור פניו של רבי ישמעאל מונח ברומי.