בוני התלמוד
    שולחן ערוך · חו"מ

    שולחן ערוך חושן משפט · סימן רס״ב

    כל הסימנים

    סימן רס״ב · 21 סעיפים

    עברית / English

    Sefaria Community Translation

    1. סעיף א׳Seif 1

      עברית

      על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כא סעיפים:
      כל אבידה שאינו שוה פרוטה בשעת אבידה ובשעת מציאה אינו חייב להכריז עליה אפי' היתה שוה פרוטה בשעת אבידה והוזלה או שלא היתה שוה פרוטה בשעת אבידה והוקרה אינו חייב אבל אם היתה שוה פרוטה בשעת אבידה ובשעת מציאה אפי' הוזלה באמצע חייב וכן אפי' הוזלה אחר מציא' חייב להכריז:

      English

      About which thing is one obligated to announce [its finding] and which thing is it the finders. And there are 21 paragraphs about it.

    2. סעיף ב׳Seif 2

      עברית

      אפי' אבידה ששוה הרבה אם היא של שותפים הרבה שאין מגיע לכל אחד שוה פרוטה אינו חייב להחזירה בד"א שידוע שהם שותפים בה אבל בסתם שראה חפץ או מטבע שנפל משלשה ואינו שוה אלא שתי פרוטות חייב להחזיר דשמא שותפים הם בו ואחד מהם מחל חלקו לחבירו והרי יש בו שוה שתי פרוטות לשנים ואם אח"כ נודע שלא מחל א' לחבירו הרי הוא שלו אפי' בא לידו קודם שנודע ואם היה שוה פחות מב' פרוטות הרי הוא שלו דלא חיישינן דילמא שנים מחלו לאחד:

      English

      One who finds a lost object is only obligated to announce something that has an identifying mark on itself, or when its location, its knots, its amount, its measurement or its weight is fitting to give as an identifying mark. But if it has no identifying mark, even in its location - such as if it is clear that it was not placed there intentionally, but rather came there in the manner of being dropped: If it something that can be assumed that its owners noticed very soon [after] it fell from them - either because of its heaviness or because of its significance and he is always feeling for it, so he notices when it falls - it is surely the finders. As behold, [the owner] abandoned [it] immediately when he knew that if fell, for it has no identifying mark. Hence it came to the hand of [the finder] permissibly, as its owners had abandoned it. But if [the object was] not [like this, the finder] is obligated to return it - even though [the owners] abandoned it afterwards - since it came to his hand before [its] abandonment.

    3. סעיף ג׳Seif 3

      עברית

      אין המוצא מציאה חייב להכריז אלא בדבר שיש בו סימן בגופו או שראוי ליתן סימן במקומו או בקשריו או במנינו או במדתו או במשקלו אבל אם אין בו שום סימן אפי' במקומו כגון שניכר שלא הונח שם בכוונה אלא דרך נפילה בא שם אם הוא דבר שיש לתלות שבעליו הרגישו בו מיד כשנפל ממנו או מחמת כובדו או מחמת חשיבותו ותמיד היה ממשמש בו ומרגיש כשנופל הרי הוא של מוצאו שהרי נתייאש מיד כשידע שנפל כיון שאין בו סימן ובא לידו בהיתר כיון שנתייאשו בעליו ואם לא צריך להחזיר אע"פ שנתייאש אח"כ כיון שבא לידו קודם יאוש:

      English

      If one found scattered produce: If [they are] in the manner of being [intentionally] placed, he should not touch them; if [they are] in the manner of being dropped, they are surely [the finders].

    4. סעיף ד׳Seif 4

      עברית

      ראה אבידה שנפלה משנים או משלשה צריך להחזיר אפי' אין בו סימן שאם ראה ממי מהם נפל יחזירנו לו ואם לא ראה ממי מהם נפל אם יש בו סימן יכריז ביניהם ואם אין בו סימן יהא בידו עד שיבא אליהו ודוקא ששוה שתי פרוטות כמו שנתבאר ס"ב) (טור):

      English

      One who finds bread [from the kitchen] of a homeowner, dyed wool fleeces, pieces of meat or fish that have an identifying mark - and likewise anything that has an identifying mark - is obligated to announce [it].

    5. סעיף ה׳Seif 5

      עברית

      מצא דבר שנתייאשו הבעלים ממנו כגון שאמרו וי לחסרון כיס אפי' יש בו סימן הוא של מוצאו וכן המוצא דבר שמוכיח בו שיש זמן רב שנאבד מבעליו ונתייאשו הבעלים הוא של מוצאו אפי' יש סימן בגופו או במקומו: הגה הא דאמרינן דכשאמר וי לחסרון כיס הוי יאוש היינו באבידה וכיוצא בזה אבל מי שיש לו חוב אצל עכו"ם שמסתמא אינו ייאוש אע"פ שאמר וי לחסרון כיס לא הוי ייאוש דהואיל שכל חוב הוי ספק אי משתלם אי לא מספיקא אמר כך ולא גמר ומייאש (מהרי"ק שורש ד'):

      English

      One who found small bundles [of grain] in a public area, they are certainly his - since they have no identifying mark. But if he found them in a private area: If they came there in the manner of being dropped, they are surely his. But if it was in the manner of being placed, he is obligated to announce [them], as their location is an identifying mark. But if he found large bundles - whether in a public area or whether in a private area - he must take and announce [them]. Gloss: As their location is an identifying mark. However a location in which everyone is accustomed to place [their items] there, such as a barrel on the riverfront, is not an identifying mark - since everyone unloads their barrels there....

    6. סעיף ו׳Seif 6

      עברית

      לפיכך המוצא מעות מפוזרים ועיגולי דבילה וככרות של נחתום ומחרוזות של דגים שאין בהם סימן לא בקשרים ולא במנינם וחתיכות של בשר שאין בהם סימן ולשונות של ארגמן וגיזי צמר שאינם צבועים ואניצי פשתן הרי אלו שלו שבכל אלו מסתמא הרגישו הבעלים בנפילתם וכיון שאין בהם סימן מתייאש:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    7. סעיף ז׳Seif 7

      עברית

      מצא פירות מפוזרים אם דרך הנחה לא יגע בהם ואם דרך נפילה הרי הם שלו:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    8. סעיף ח׳Seif 8

      עברית

      המוצא ככרות של בעל הבית וגיזי צמר הצבועים וחתיכות בשר או דג שיש בהן סימן וכן כל דבר שיש בו סימן חייב להכריז:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    9. סעיף ט׳Seif 9

      עברית

      מצא כריכות קטנות של שבלים בר"ה הרי אלו שלו שהרי אין בהם סימן ואם מצאם ברשות היחיד אם דרך נפילה הרי אלו שלו ואם דרך הנחה חייב להכריז שאע"פ שאין בהם סימן המקום הוי סימן אבל אם מצא אלומות בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים נוטל ומכריז: הגה שמקומן סימן ומיהו במקום שהכל נותנין שם כגון חביות בשפת הנהר אינו סימן שהכל פורקין שם המוצא חביות של יין ושומן וכיוצא בזה קודם שנפתחו האוצרות חייב להכריז שיש ברישומן סימן לאחר שנפתחו האוצרות אין רישומן סי' ואין חייב להכריז (טור) ודוקא אם כל החביות שוין והן מלאים אבל אם חסרים הם יש סימן במדה במה שבהן (שם בשם ר"י):

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    10. סעיף י׳Seif 10

      עברית

      המוצא צבורי פירות או פירות בכלי או כלי כמות שהוא חייב להכריז:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    11. סעיף י״אSeif 11

      עברית

      המוצא מעות מפוזרים הרי אלו שלו אפי' היו מקצת מטבעות זה על גב זה הרי הם כמפוזרים אבל אם מצא צבור מעות חייב להכריז:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    12. סעיף י״בSeif 12

      עברית

      מצא שלשה מטבעות זה על גב זה והם עשוים כמגדל: הגה דהיינו הרוחב למטה והאמצעי רחב מן העליון או שהיו מונחים כסולם דהיינו רובו של אמצעי על גבי תחתון ורובו של עליון על גבי האמצעי (טור) או שהיו אחד מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהם כדי שאם יכניס קיסם ביניהם ינטלו בבת אחת חייב להכריז היו עשויין כשיר (פי' כאצעדה שהוא עגול רש"י) או כשורה או כחצובה (פי' כג' רגלי הקנקן כל א' כנגד אויר של שני רש"י) ה"ז ספק ולא יטול:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    13. סעיף י״גSeif 13

      עברית

      בד"א שמחזירים מטבע בסימנים שאמרנו אבל אם אין בו סימנים הללו אפי' אמר רשומה היא בחותם מלך פלוני או אפי' אמר שמי כתוב עליה אין מחזירין לו מפני שמטבע ניתן להוצאה ושמא הוציאה ומאחר נפלו וי"א דנסדק במטבע הוי סימן (נ"י וב"י בשם הרמב"ן):

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    14. סעיף י״דSeif 14

      עברית

      ראה שנפל מטבע מחבירו בתוך החול או בתוך העפר מותר לקחתו שודאי נתייאש ואפי' ראהו שהביא כברה לכבור החול או העפר לחפשו אין חוששין לו:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    15. סעיף ט״וSeif 15

      עברית

      מצא עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות (וי"א דסי' הבא מאיליו לא הוי סימן) (טור בשם הרא"ש ) חתיכת בשר משונה בחיתוכו דג נשוך וכן כל כיוצא באלו הואיל ויש בהם שינוי חייב להכריז שלא עשאם בעליהם אלא לסימן אבל חתיכת בשר שאינו משונה בחיתוכו הרי הוא שלו שאפי' יכוין זה ויאמר מהירך היא או מהצואר אינו סי':

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    16. סעיף ט״זSeif 16

      עברית

      המוצא מחטים וצינורות ומסמרים וכיוצא בהם מצאם אחת אחת הרי אלו שלו שנים שנים או יותר חייב להכריז שמנין סימן:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    17. סעיף י״זSeif 17

      עברית

      הלוקח פירות מחבירו או ששגרם לו חבירו ומצא בהם מעות אם צרורי' הם חייב להכריז שהקשר סימן ואם הם מפוזרים הרי אלו שלו בד"א בלוקח מהתגר או מבעל הבית שלקחה מהתגר והוא הדין אם התגר עצמו מצאם אם שהו בידו כדי שיוכל לערבם עם פירותיו (ואפילו יודע של מי הוא דכבר נתייאשו ממנו הבעלים) (נ"י שם) אבל אם לקחם מב"ה שדש הפירות בעצמו או על ידי עבדיו ושפחותיו הכנענים חייב להחזיר:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    18. סעיף י״חSeif 18

      עברית

      מצא חמור ואוכף עליו הנותן סי' באוכף מחזירין לו גם החמור:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    19. סעיף י״טSeif 19

      עברית

      מצא כלי ולפניו פירות הפירות שלו והכלי נוטל ומכריז שאני אומר הכלי של א' והפירות של אחר והרי אין בהם סימן ואם מראים הדברים שהם של אדם אחר חייב להכריז כיצד היו אחורי הכלי לפני הפירות הרי אלו שלו היו פני הכלי לפני הפירות חוששין שמא מן הכלי נשפכו ואם היו [אוגנים] (פי' שפת הכלי כפולים לתוכו רש"י) לכלי אע"פ שפניו כלפי הפירות הרי אלו שלו שאילו נשפכו מהכלי היה נשאר מהם בתוכו מפני האוגנים היו מקצת הפירות בכלי ומקצתם בארץ חייב להכריז:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    20. סעיף כ׳Seif 20

      עברית

      מצא כיס ולפניו מעות מפוזרים הרי אלו שלו ואם מראים הדברים שהכיס ומעות של אדם אחד ומהכיס נפלו חייב להכריז:

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    21. סעיף כ״אSeif 21

      עברית

      המוצא כלי מכלים שצורת כולם שוה אם כלי חדש הוא הרי הוא שלו ואם היה שטבעתו העין חייב להכריז שאם יבא תלמיד חכם ויאמר אע"פ שאיני יכול ליתן בכלי זה סי' יש לי בו טביעת עין חייב להראותו לו אם מכירו ואמר שלי הוא מחזירין אותו בד"א בתלמיד ותיק שאינו משנה בדיבורו כלל אלא בדברי שלום או במסכתא (פי' אם ישאלוהו על מסכתא אחת אם היא סדורה בידו יענה לאו דרך ענוה) או בפוריא (פי' אם שאלוהו חבירו שכבת על מטה זו יאמר לא פן יראו בה קרי ויתגנה תוס' וכן כתב הרמב"ם) או באושפיזא (פי' כדאמרינן בערכין מברך רעהו בקול גדול וגו' קללה תחשב לו שלא יספר בשבחו שקבלוהו בסבר פנים יפות בין בני אדם שאינם מהוגנים שלא יקפצו עליו ויכלו ממונו) (תוספות) וכשהוא מקפיד על חלוקו להפכו בענין שלא יראו התפירות המגונות: הגה ודוקא אם מצאו במקום שתלמידי חכמים מצויין כגון בבית המדרש אבל בלאו הכי אינו חייב להכריז (טור) וכל ת"ח הוא בחזקת שאינו משנה (כי אם) בדברים הנזכרים לעיל עד שיבא המוצא ראיה שאינו נזהר (הגהות אשר"י פ' הנזכר):

      English

      English translation is not yet available for this seif.

    License: CC0

    שולחן ערוך · ניתוח מקור

    שולחן ערוך חושן משפט סימן 262

    שולחן ערוך חושן משפט סימן 262 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 21 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שולחן ערוך חושן משפט סימן רס״ב

    פתיחה בקורא

    מקור הטקסט והמפרשים: Sefaria.