Zechariah Chapter 4

וגולה על ראשה — כמו (יהושע טז) גולות עלית לשון מעיין כמין ספל גדול עגול:

ושבעה נרותיה — כמין בזיכין שנותנין השמן והפתילה לתוכה:

שבעה ושבעה מוצקות — לכל נר ונר באין שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן מוצקות לכל נר ונר:

ושנים זתים עליה — אצלה שני אילנות שהזיתים גדילים בהם:

אחד מימין הגולה ואחד משמאלה וגו' — וכאן לא פירש על שני צנתרות זהב האמורות למטה בפרשה והם כמין עריבות ועדשים של בית הבד שהם עומדים אצל הזיתים והזיתים נחבטים מאיליהם לתוך הצנתרות ומתחממות שם כבמעטן ונעצרים שם בבית הבד והשמן נופל לתוך הצנתרות ומהצנתרות לתוך הגולה ומהגולה אל המוצקות ומהמוצקות אל הנרות והמוצקות והנרות ארבעים ותשע היו רמז לאור שלעתיד לבא אור החמה יהיה שבעתים כאור של שבעת ימים ארבעים ותשע על אור של יום בראשית:

מה אלה אדוני — מה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו:

זה דבר ה' אל זרובבל — זה סימן לך להבטיח את זרובבל כשם שהזתים והשמן הזה נגמר מאליו לכל דבריו כך לא בחיל ולא בכח שבכם תעשו את בנין ביתי:

כי אם ברוחי — אני אתן רוחי על דריוש ויניח לכם (ס"א ויצוה לכם) לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבנין משלו ולעזור אתכם בחטין ויין ושמן ועצים כמו שמפורש בעזרא ולא תצטרכו לעזרת אדם:

מי אתה הר הגדול — שרי עבר הנהר תתני פחת עבר נהרא ושתר בוזני וכנותהון שבטלתם המלאכה עד כה מעתה תהיה לפני זרובבל מישור אין לכם שררה וגדולה עוד עליו:

והוציא את האבן הראשה — האדריכל יקח את אבן הבדיל בידו להיות אדריכל בראש הבונים והם יבנו הכל כפי דבריו אשר יצוה בבנין נאה ומפואר:

תשואות חן חן — יהיה לה לאותה האבן שהכל יאמרו מה נאה בנין זה העשוי על ידי אבן המשקולת הזאת, תשואות חן כמו תשואות נוי כמו תשואות מליאה עיר הומיה (ישעיהו כ״ב:ב׳) קול שאון (שם סו) כולם לשון השמעת קול הם:

ידי זרובבל יסדו הבית הזה — מתחילה ועד סוף בימי כורש הראשון:

וידיו תבצענה — אותו עתה, תבצענה ל' גמר הוא כמו (שם) כי יבצע ה' כל מעשהו:

כי מי בז ליום — שיוסד הבית אשר הוקטן בעיניהם כמו שנאמר (בעזרא ג׳:י״ב) ורבים מהכהנים אשר ראו הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול ובנבואת (חגי ב׳:ג׳) הלא כמוהו כאין בעיניהם ישמחו עתה כשיראו את האבן הבדיל התלויה בחוט המשקולת אשר ביד אדריכל ראש הבונים שמכוון בה ראש הפינה וזו תהיה ביד זרובבל:

שבעה אלה — על אחד שבעה ביסוד הראשון שבימי כורש וכן ת"י שבעה נדבכין כאילין:

עיני ה' המה משוטטים — ולו נראה לעשות כן והוא ראה את זרובבל זה הגון לדבר:

מה שני הזיתים — מה רמז הם ומה רמז שני שבלי זיתים טרוק"א בלע"ז קבוצות זיתים בענף כעין שבולת:

אשר ביד שני צנתרות — כלומר אצל שני הצנתרות כמו ראו חלקת יואב ע"י שמואל (שמואל ב י״ד:ל׳):

המריקים מעליהם — את השמן הזה הצלול וטוב להארי כזהב כמו (איוב ל״ז:כ״ב) מצפון זהב יאתה:

שני בני היצהר — קרן כהונה ומלכות הנמשחים בשמן המשחה:

העומדים על אדון כל הארץ — לבקש מלפניו להחזיר את גדולתם:

שני בני היצהר — יצר טוב ויצר הרע מתהפך לטוב בזכות התורה:

וישב המלאך, הנביא לא הבין את המראה הקודמת, ולא ידע הכונה מ"ש שיפתח פתוחה שבעה עינים, וע"כ נפל בשינה ותרדמה שזה יהיה בעת שיכוסה ממנו דבר ה', ולכן בא המלאך שנית והעיר אותו משנתו, ויראהו מראה אחרת שהוא פירוש המראה הראשונה:

מה אתה רואה, ר"ל שבזה תראה פי' המראה הראשונה, ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה על ראשה יש מעין שהוא ספל גדול שממנו ימשך מעין השמן אל קני המנורה, וראה על המנורה שבעה נרות שהם הבזיכין שבתוכם השמן הפתילה, ולכל נר יש שבעה מוצקות, שהם צינורות שהשמן זב בהם מן הגולה אל הנר, והנה המנורה רומזת על אור ה' המאיר לעולם כולו בכבודו ובעת שיזרח כבוד ה' והלכו כולם לאורו, וראה את המנורה שהיא כולה בשלימות והיא כולה זהב, שכבוד ה' יתגלה בהוד והדר לכבוד ולתפארת, וראה גולה על ראשה, הוא המעין העליון שמשם יריק ברכת ה' ושפעו אל שבעת הנרות, ששבעת הנרות אשר במנורה הם שבעת המדות העליונות אשר באצילות האלהות שבם ינהיג את העולם, ודרך המדות ישגיח וישפיע ויריק השמן הטוב דרך המעין העליון הידוע שהוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן, והשמן יורד לכל נר דרך שבעה צינורות. כי כ"א מן המדות כלול מכולם אם לחסד אם לשבט אם לרחמים, והראה לו בזה שלעתיד לא תמשול המערכת שהם ג"כ מנורה בשבעה נרות, שהם שבעה כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל כי מנורה זאת אינה של זהב כי היא פחותה במדרגתה, ואין הגולה על ראשה כי רחוקה היא ממנה ולכן מקורה מקור אכזב ושמן שעל ראשה יחסר המזג, אבל לעתיד תאיר המנורה הטהורה מנורת הזהב, וה' יופיע בהיכל קדשו להאיר ולהשפיע שמן הקדש, כי אז יפתח פתוחה שבעה עיני ה' שהם שבעת הנרות העליונות על האבן הראשה והארץ תאיר מכבודם:

ושנים זיתים עליה, על המנורה סמוך להגולה עומדים שנים זיתים, א' מימין הגולה ואחד על שמאלה, וזה יתבאר בפסוק י"א י"ב :

ואען ואומר מה אלה אדני, ר"ל שעדיין איני מבין בפרטות ע"מ זה רומז:

ויען המלאך הלא ידעת מה המה אלה, ר"ל הלא גוף הדבר מה היא המנורה ושבעת הנרות הם דברים נודעים לבאים בסוד ה', שגם מנורת המקדש היתה מרמזת על דברים אלה, ואומר לא אדני, השיב לו שהגם שהוא יודע סוד המנורה אינו יודע על מה תרמוז במראה הזאת ומה ענינה בנבואתו עתה:

ויען ויאמר אלי זה דבר ה' אל זרובבל, הודיע לו שבמנורה הזאת מרומז דבר ה' והבטחתו אל זרובבל שהבטיח לו לאמר לא בחיל ולא בכח, שבעת יביא את עבדו צמח מזרע זרובבל אז תהיה הנהגת ה' בבלי אמצעי, לא על ידי המערכת, שע"ז צריך חיל שיתגבר בדרך הטבע, ולא ע"י המלאכים שהגם שאז ינהג בנס ולא בחיל חיצוני, בכ"ז צריך כח פנימי, כי אין הנס שורה על דבר ריקן, כמ"ש לך בכחך זה והושעת את ישראל מיד מדין, כי אם ברוחי, שרוח ה' לבדו ינהיג וימשול בהשגחתו הפרטית, שזה רמז במנורת הזהב ושבעה נרותיה ובשבעה עיני ה' אשר יפתח על אבן היסוד:

מי אתה, יצייר כי ברבות הימים עד הקץ יטבע האבן הראשה שהיא האבן של יסוד הבנין (שדבר ממנו סי' ג' פסוק ט') בעומק הר המוריה, ובהגיע זמן הבנין לעתיד יהיה האבן בלוע בהר הגדול הזה ולא יוכלו להוציא אותו, ומצוה אל ההר שיתהוה ממנו מישור, ועז"א מי אתה הר הגדול העומד לפני זרובבל ומעכב בידו מלהוציא את האבן, אני מצוך שתהיה למישור למען יוציא את האבן הראשה, ואז תשאות חן חן לה כולם ישמיעו על האבן קול חן חן, כי יהיה לחן בעיני כולם לא כמו בבנין בית שני שלא היה הבנין לחן בעיני הזקנים אשר ראו את הבית הראשון שהם בכו בכי גדול, כמ"ש בעזרא ובחגי:

(ח-ט) ויהי דבר ה', עתה פירש הדברים והגיד לו בנבואה כי ידי זרובבל יסדו את הבית הזה, ר"ל עתה הניח רק היסוד אל הבנין שיהיה לעתיד לבא, כי הבנין שבונים עתה בבית שני אינו בנין נגמר ונשלם, כי חסרו בו חמשה דברים והיה מוכן ליחרב, והוא רק יסוד והתחלה אל הבנין שיהיה באחרית הימים, שאז ידיו תבצענה אז יהיה גמר הבנין, וכמ"ש חכמינו ז"ל שלכן בנוהו מעין בנין שלמה ומעין בנין יחזקאל לעתיד כי היה בנין ממוצע בין שניהם, סוף בנין הראשון ויסוד לבנין האחרון, ואז וידעת כי ה' צבאות שלחני אליכם :

כי מי בז ליום קטנות, ביום של עתה שהבנין קטן בעיניכם, והיום שהוא עת הגאולה של בית שני קטן, מי שהוא בז אל הבנין והיום הקטן הזה, הם ישמחו לעתיד עת יראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה, עת יראו שבעה אלה העינים שחקקו על האבן במספר שבעה, שעתה היה מספר השבעה מרמז על הנהגת הטבע ע"י שבעת המשרתים במערכה שהוא ז' כוכבי לכת, ואז יראו כי שבעה אלה החקוקים באבן (כמ"ש על אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתוחה) עיני ה' המה, אינם עיני הכוכבים והמזלות רק יציירו עיני ה' והשגחתו בעצמו בבלי אמצעי, והם יהיו משוטטים בכל הארץ, שאז ישגיח השגחה נסיית פרטיית, ובזה פירש לו מראה המנורה שראה עם שבעה נרותיה שזה מורה על שבעה עיני ה' המאירים לארץ ולדרים לעתיד לבא, וזה יפתח פתוחה על אבן הראשה, כי זה יהיה ענין המקדש לעתיד שכבוד ה' ישכון בו בקביעות וישגיח בשבעה עינים העליונים שהם ז' מדותיו וספירותיו על עמו ונחלתו:

(יא-יב) ואען ואומר אליו, אחר שפי' לו מראה המנורה ושבעה נרותיה, שאל אותו שיפרש לו ע"מ רומזים שני הזיתים שהוא רואה במראה שהם עומדים מימין ומשמאל המנורה (כי הזיתים התחילו בשוה עם המנורה משני צדדיה וראש הזיתים הגיע עד הגולה אשר על ראשה, והיה מצדדי המנורה וגם מצדדי הגולה), ותוך כך ראה בחזיונו כן אצל הזיתים יש שני צנתרות של זהב, היינו צינורות להגיר השמן שבא מן הזיתים אל הגולה, וביד שני הצינורות נמצא שני שבלי זיתים (זיתים הגדלים באשכול כשבולת) שבולת לכל צנתר, ששמן הנסחט מן שבולת הזיתים הולך דרך הצינורות אל הגולה, והנה הזיתים והשבלים לא היו של זהב רק עץ זית ממש, רק הצינורות היו של זהב, והשמן שיצא דרך הצנתר אל הגולה נדמה במראהו כזהב, ועז"א המריקים עליהם הזהב, וע"כ שאל עוד ביחוד על מה רומזים השבלים והצנתרות:

ויאמר הלא ידעת מה המה אלה, שכבר יבין מעצמו שהזית מרמז המשוחים בשמן המשחה, ואומר לא אדני כי איני יודע מה ענינם אצל המנורה:

ויאמר אלה שני בני היצהר, שהם המלך והכ"ג שמשוחים בשמן משחת קדש, ומה שעומדים אצל המנורה מרמז שהם העומדים על אדון כל הארץ, שההשפעה הנסיית שירדה מאת ה' המרומזת בשמן היורד מן הגולה אל קני המנורה יהיה ע"י בני היצהר, בזכות המלך והכ"ג, שהמלך יחזיק במעוז המצות שבין אדם לחברו שהוא משפט וחסד, והכ"ג יחזיק במעוז התורה והעבודה, מצות שבין אדם למקום. וע"י מעשיהם יעלה שמן טוב מעשיהם וימשך השמן ההשגחיי אל הגולה ומעין ישיתוהו, עד שהם יהיו בציור הזיתים שמהם יצא השמן אל הגולה להאיר את נרות המנורה, והצינור מריק השמן מן שבלי הזיתים אל הגולה, ובאשר שניהם הם בני אדם לא ציירם בזהב רק בעץ זית, כי האדם עץ השדה, אולם השפע הנוזל ע"י מעשיהם אל הגולה דרך צנתרות הם מזהב ומריקים זהב, כי ימשוך הרצון האלהי הנסיי הנמשל בזהב: