Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    Proverbs Chapter 6

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    Proverbs Chapter 6Verse 1 / 350%
    Compare witnesses — word by word

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק — אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    Proverbs 6 — English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1My son, if you have stood surety for your fellow, Given your hand for another,
    2. 2You have been trapped by the words of your mouth, Snared by the words of your mouth.
    3. 3Do this, then, my son, to extricate yourself, For you have come into the power of your fellow: Go grovel—and badger your fellow;
    4. 4Give your eyes no sleep, Your pupils no slumber.
    5. 5Save yourself like a deer out of the hand [of a hunter], Like a bird out of the hand of a fowler.
    6. 6Lazybones, go to the ant; Study its ways and learn.
    7. 7Without leaders, officers, or rulers,
    8. 8It lays up its stores during the summer, Gathers in its food at the harvest.
    9. 9How long will you lie there, lazybones; When will you wake from your sleep?
    10. 10A bit more sleep, a bit more slumber, A bit more hugging yourself in bed,
    11. 11And poverty will come calling upon you, And want, like a man with a shield.
    12. 12A scoundrel, an evil man Lives by crooked speech,
    13. 13Winking his eyes, Shuffling his feet, Pointing his finger.
    14. 14Duplicity is in his heart; He plots evil all the time; He incites quarrels.
    15. 15Therefore calamity will come upon him without warning; Suddenly he will be broken beyond repair.
    16. 16G OD hates six things— And abominates seven:
    17. 17A haughty bearing, A lying tongue, Hands that shed innocent blood,
    18. 18A mind that hatches evil plots, Feet quick to run to evil,
    19. 19A false witness testifying lies, And one who incites siblings to quarrel.
    20. 20My son, keep your father’s commandment; Do not forsake your mother’s teaching.
    21. 21Tie them over your heart always; Bind them around your throat.
    22. 22When you walk it will lead you; When you lie down it will watch over you; And when you are awake it will talk with you.
    23. 23For the commandment is a lamp, The teaching is a light, And the way to life is the rebuke that disciplines.
    24. 24It will keep you from an evil woman, From the smooth tongue of a forbidden woman.
    25. 25Do not lust for her beauty Or let her captivate you with her eyes.
    26. 26The last loaf of bread will go for a prostitute; A married woman will snare a person of honor.
    27. 27Can anyone rake embers into their bosom Without burning their clothes?
    28. 28Can anyone walk on live coals Without scorching their feet?
    29. 29It is the same with the man who sleeps with his fellow’s wife; No one who touches her will go unpunished.
    30. 30A thief is not held in contempt For stealing to appease his hunger;
    31. 31Yet if caught he must pay sevenfold; He must give up all he owns.
    32. 32He who commits adultery is devoid of sense; Only one who would destroy himself does such a thing.
    33. 33He will meet with disease and disgrace; His reproach will never be expunged.
    34. 34The fury of the husband will be passionate; He will show no pity on his day of vengeance.
    35. 35He will not have regard for any ransom; He will refuse your bribe, however great.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃
    2. ב׳נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃
    3. ג׳עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא׀בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י־בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃
    4. ד׳אַל־תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃
    5. ה׳הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃ {פ}
    6. ו׳לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם׃
    7. ז׳אֲשֶׁ֖ר אֵֽין־לָ֥הּ קָצִ֗ין שֹׁטֵ֥ר וּמֹשֵֽׁל׃
    8. ח׳תָּכִ֣ין בַּקַּ֣יִץ לַחְמָ֑הּ אָגְרָ֥ה בַ֝קָּצִ֗יר מַאֲכָלָֽהּ׃
    9. ט׳עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל׀תִּשְׁכָּ֑ב מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃
    10. י׳מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃
    11. י״אוּבָֽא־כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃ {פ}
    12. י״באָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃
    13. י״גקֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃
    14. י״דתַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀ בְּלִבּ֗וֹ חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכׇל־עֵ֑ת (מדנים) [מִדְיָנִ֥ים] יְשַׁלֵּֽחַ׃
    15. ט״ועַל־כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃ {פ}
    16. ט״זשֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהֹוָ֑ה וְ֝שֶׁ֗בַע (תועבות) [תּוֹעֲבַ֥ת] נַפְשֽׁוֹ׃
    17. י״זעֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי׃
    18. י״חלֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָרָעָֽה׃
    19. י״טיָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃ {פ}
    20. כ׳נְצֹ֣ר בְּ֭נִי מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃
    21. כ״אקׇשְׁרֵ֣ם עַל־לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד עׇ֝נְדֵ֗ם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃
    22. כ״בבְּהִתְהַלֶּכְךָ֨׀ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ בְּֽ֭שׇׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ׃
    23. כ״גכִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃
    24. כ״דלִ֭שְׁמׇרְךָ מֵאֵ֣שֶׁת רָ֑ע מֵ֝חֶלְקַ֗ת לָשׁ֥וֹן נׇכְרִיָּֽה׃
    25. כ״האַל־תַּחְמֹ֣ד יׇ֭פְיָהּ בִּלְבָבֶ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קָּחֲךָ֗ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃
    26. כ״וכִּ֤י בְעַד־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה עַֽד־כִּכַּ֫ר־לָ֥חֶם וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד׃ {פ}
    27. כ״זהֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה׃
    28. כ״חאִם־יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל־הַגֶּחָלִ֑ים וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה׃
    29. כ״טכֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כׇּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ׃
    30. ל׳לֹא־יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב׃
    31. ל״אוְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם אֶת־כׇּל־ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃
    32. ל״בנֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃
    33. ל״גנֶגַע־וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה׃
    34. ל״דכִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר וְלֹא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃
    35. ל״הלֹֽא־יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כׇל־כֹּ֑פֶר וְלֹא־יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־שֹּֽׁחַד׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 23

      כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃

      because a candle is a mitzvah and torah is light...As the light illuminates forever so the torah stands in its merit forever for a person and the merit of a mitzvah is according to its hour like the light of a candle. Another explanation: because a candle is a mitvah etc... the commandment of a father is like a candle and all who fulfills his fathers commands it is as if he takes a candle in his hand to light up a dark place, and if he loses anything there he finds it in the light of this candle, and so for anyone who fulfills the teachings of his mother, her light it is for him, and so proverbs says, do not abandon the torah of your mother.....

    Edition: Sefaria Community Translation. License: CC0. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃

      בני אם ערבת לרעך, לעשות לו איזה דבר, ואח"כ תקעת לזר כפיך בענין שהוא הפך הערבות שערבת לרעך, למשל שערבת לרעך למכור לו בית או שדה ואח"כ תקעת כפיך לזר למכור לו השדה או הבית הלז, ויש ערב ויש ערב קבלן, ומוסיף שלהזר נתת תקיעת כף שהוא יותר מערבות:

    2. Verse 2

      נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃

      נוקשת באמרי פיך, תחילה נוקשת במה שערבת לרעך ואתה מחיוב לקיים דבר מצד שהערבות שלו קודם ומצד שהוא רעך, ואח"כ נלכדת באמרי פיך, במה שנתת תקיעת כף ונלכדת בפח:

    3. Verse 3

      עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא׀בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י־בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃

      עשה זאת אפוא, זאת העצה שתעשה למען תנצל, אחר שבאת בכף רעך והערבות שלו קודם, לך התרפס, השפל עצמך לפני הזר שיפטרך מן התקיעת כף, ורהב רעיך או שתגדיל את ריעך למלאת רצונו עד שיפטור אותך מן החיוב שנתחייבת:

    4. Verse 4

      אַל־תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃

      אל תתן שנה לעיניך, שינה קבועה, ואף תנומה דרך עראי:

    5. Verse 5

      הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃ {פ}

      " הנצל כצבי מיד — הצבי הנצוד הוא ניצול בכח גופו וקרניו;

      וכציפור מיד יקוש — שמניחים דבק והוא נוקש ע"י דביקת נוצותיו אל הדבק, יינצל ע"י מריטת נוצותיו הדבוקים אל המוקש.

      כן תינצל — או בכח גופך, או במה שתניח ממונך ומלבושך ביד מי שערבת לו.

      וכל זה משל, והמליצה — על הערבוּת שערב כל איש לה' לשמור תורתו ומצותיו, כמו שאמרו: הכל נתון בערבון, או על הערבות לשמור נשמתו בטהרה; ואחר-כך יתקע כפיו לזר, והוא היצר הרע, או החומר המתאווה שנמשך אחריו לעשות הפך הערבות. ועל-ידי-כך נוקשת באמרי פיך, ומבואר בכל הספר שהפה מרמז על החכמה, והוא נוקש באמרי פיו תחילה לעשות כפי חקי החכמה, ואחר-כך נלכד לעשות הפך מחוקיה.

      והעצה הוא, אחר שבאת בכף ריעך, שהבטיח ונשבע לה' לשמור מצותיו והתחייב לנפשו לשמור אותה ממצודות היצר הרע, צריך להכניע את חמרו, שעל-זה אמר: לך התרפס, וצריך להרהיב ולהגדיל את ריעו, שהוא הקב"ה או הנשמה, וצריך לבל יתן שינה לעיניו ולעבוד את ה' בתמידות ולהנצל מן היצר הרע; כצבי מיד - שיהיה רץ כצבי לעשות רצון קונו, ונגד מה שהיצר הרע תפסו בידו ישמיט את עצמו בכחו לתורה ולתעודה; ואם משכו ברשתו בפתויו, צריך להנצל כצפור מפח יקוש - על-ידי שיניח נוצותיו, שהם מלבושיו החיצונים, שיחלק קניניו המדומים לעניים, ושערותיו יגלח לשמים כמעשה הנזיר שבא לפני שמעון הצדיק, וגופו יענה ביסורים:

    6. Verse 6

      לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם׃

      " לך אל נמלה עצל — כל כוחות מעשה בראשית נטועים בנפש האדם, וכל כוח ומידה שימצא האדם במין ומין מבעלי-החיים, ידענו שכן נמצא גם בנפשו. והרבה מידות יש בבעלי חיים שאינם צריכים להם לצורך חיותם, וה' הטביע בם מידה זו שילמד האדם ממנה לעשות כן, כמו שאמרו חז"ל: אלמלא לא ניתנה תורה, למדנו צניעות מחתול וכו'. והנמלה, נטע ה' בה מידת הזריזות לאסוף ולכנוס, שממנה ילמד האדם לשקוד ולהרבות באסיפת החכמה, ועל זה אמר: אתה, העצל, אשר תחשוב שלא נמצא בנפשך מידת הזריזות, או שהזריזות אינה מידה טובה או מועלת, לך אל הנמלה, ותמצא שנטוע בה מידה זו שלא לצורך חיותה, רק כדי שתראה דרכיה וחכם, רוצה לומר, תלמד ממנה בהנהגת אסיפת חוקי החכמה בזריזות והשתדלות רב.

    7. Verse 7

      אֲשֶׁ֖ר אֵֽין־לָ֥הּ קָצִ֗ין שֹׁטֵ֥ר וּמֹשֵֽׁל׃

      אשר אין לה קצין שוטר ומושל, כי בין בני אדם יתנהגו לפעמים במדה אחת הגם שאינה מדה טובה מפני שכן ינהג ביניהם הקצין, שהוא האיש העומד בקציהם מפני חשיבותו וכולם מתדמים לעשות כמעשיו, או מפני שוטר ומושל שהמושל יכוף אותם על הנהגה אחת ע"י שוטריו ונוגשיו, אבל הנמלה לא תעשה זאת מפני אלה הטעמים ובכל זה.

    8. Verse 8

      תָּכִ֣ין בַּקַּ֣יִץ לַחְמָ֑הּ אָגְרָ֥ה בַ֝קָּצִ֗יר מַאֲכָלָֽהּ׃

      תכין בקיץ לחמה, אחרי אשר אגרה בקציר מאכלה, שהקציר הוא קודם הקיץ שכל ימי הקציר תאגור ותאסוף גרעיני תבואה למאכלה, ואח"כ כשכלה קציר והתחילו ימי הקיץ שאין עוד גרעיני תבואה בשדה, תשתדל להכין את לחמה, להניחו במקום משומר, ולחתוך ראש הגרעינים שלא יצמחו, ובזה תקח מוסר להרבות לאסוף חקי החכמה ודברי התורה בלבך כל ימי הנעורים, ואל תאמר די, ואחר שאספת כולם אז תבינם בשכלך. כמ"ש ליגמר איניש והדר לסבר, ולהכין לך צידה ליום מועד כמו שהנמלה מכינה על ימי החורף. כי רק מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, וכן אחר שאספת חקי החכמה תכינם ע"י בינתך ושכלך שיהיו לחם הנפש, כי החכמה והתורה הוא מזון צחצחות הנפש ליום מועד:

    9. Verse 9

      עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל׀תִּשְׁכָּ֑ב מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃

      עד מתי עצל תשכב, ר"ל ואתה העצל כבר עבר קציר כלה קיץ ואתה עדיין שוכב הוזה ולא עשית מאומה, ודרך העצל לישן כמה שעות על היום, ואחר שהתעורר משנתו שכב יתר היום על מטתו. עז"א עד מתי תשכב, ויותר מזה מתי תקום ותתעורר משנתך, והמליצה שבנערותו ישן ואינו מבחין כלל מפני הסכלות, וגם אחר שיתעורר וישכיל תכלית האדם וכי ראוי שיעסוק בתורת ה', ישכב אח"כ ולא יעשה מאומה מפני העצלות, לכן אמר עד מתי תתעצל ויותר מזה עד מתי תהיה שקוע בסכלות:

    10. Verse 10

      מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃

      מעט שנות, תחלה ישן השינה הקבוע, ואח"כ מעט תנומות נים ולא נים תיר ולא תיר, ואחר שיתעורר גם מתנומה אז מעט חבוק ידים לשכב על המטה ולא יעשה מאומה:

    11. Verse 11

      וּבָֽא־כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃ {פ}

      ובא כמהלך ראשך, בעת שיורש מנכסיו בא הריש כארח מהלך כדרכו באין עומד לנגדו כי לא יעשה תחלה דבר נגד הריש והעוני הבא עליו, ומחסורך כאיש מגן ואח"כ יבא עליו המחסור שיחסר לו לחם וכל צרכיו, ואז יעמוד וילחם נגד המחסור וירצה לגרשו מביתו, אבל המחסור יעמוד נגדו כאיש נושא מגן וצינה ולא יוכל לגרשו מביתו ולעשות לו מאומה:

    12. Verse 12

      אָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃

      אדם, מי שהוא אדם בליעל הפורק עול שמים מעליו במצות שבין אדם למקום, ובמצות שבין אדם לחברו הוא איש און, האיש הזה חטאו ניכר בז' דברים, א] בכלי הדבור הולך עקשות פה, שמדבר עקשות נגד חקי החכמה, שפה מרמז על החכמה, ב] בכלי המעשה, נגד העינים אמר.

    13. Verse 13

      קֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃

      קורץ בעיניו, הפך ממ"ש ולא תתורו אחרי עיניכם, ג] בכלי התנועה מולל ברגליו, מרמז מלים ברגליו לרוע, ד] בידים מורה באצבעותיו, ה] נגד המחשבה.

    14. Verse 14

      תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀ בְּלִבּ֗וֹ חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכׇל־עֵ֑ת (מדנים) [מִדְיָנִ֥ים] יְשַׁלֵּֽחַ׃

      תהפוכות בלבו, בעניני האמונה חושב דברים הפך האמונה, ובעניני בני אדם חורש רע נגד חברו, ז] מדנים ישלח בין אדם לחברו:

    15. Verse 15

      עַל־כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃ {פ}

      על כן פתאום יבא אידו, היינו שאידו ימהר בזמן, וגם יהיה מהירות בפעולת ענשו, פתע ישבר, ולא יהיה לו מרפא כי לא ישוב בתשובה:

    16. Verse 16

      שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהֹוָ֑ה וְ֝שֶׁ֗בַע (תועבות) [תּוֹעֲבַ֥ת] נַפְשֽׁוֹ׃

      שש הנה, הששה דברים הראשונים שחשב שנא ה', והשבע שהוא מדנים ישלח שהיא השביעית, היא תועבת נפשו, שהיא גרוע מכולם כי משחית את הקיבוץ בכלל:

    17. Verse 17

      עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי׃

      עינים רמות, חשבם שנית בפרטות לרע יותר, נגד קורץ בעיניו מוסיף עינים רמות שהוא הגאוה שיתגאה נגד האמונה, נגד הולך עקשות פה מוסיף לשון שקר, שהלשון מורה תמיד על הבינה שמנגד נגד החכמה בראיות של הבינה ובהיקשים מתעים, נגד מורה באצבעותיו אומר ידים שופכות דם נקי :

    18. Verse 18

      לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָרָעָֽה׃

      לב, נגד חורש רע אומר לב חורש מחשבות און, נגד מולל ברגליו אמר רגלים ממהרות לרוץ לרעה, ונגד תהפוכות בלבו מוסיף.

    19. Verse 19

      יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃ {פ}

      יפיח כזבים עד שקר, שידבר כזב ומעיד שקרים בעניני האמונה, ונגד השביעית שהיא תועבת ה' אמר שנית ומשלח מדנים בין אחים :

    20. Verse 20

      נְצֹ֣ר בְּ֭נִי מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃

      נצור בני מצות אביך, המצוה היא מה שיכריח המצוה את המצווה לעשות פקודתו, כמו מצות אב לבנו, אדון לעבדיו, והתורה הם הלמודים שילמדנו כמו האמונות והדעות והמוסרים. לכן יחס המצות אל האב המכריח לשמור מצותיו, וצוה שיצור אותם הגם שהם נגד טבע לבו, ואל תטוש תורת אמך, יחס התורה אל האם, ואמר שאחר שיצור מצות אביו ממילא לא יטוש תורת האם, כי התורה נפש האדם תמשך אחריה בטבע, רק אם ינאץ מצוה אז יעזוב תורה ויכחיש עקרי אמונה כדי שיוכל לפרק מעליו עול מצות, אבל הנוצר מצוה לא יטוש תורה:

    21. Verse 21

      קׇשְׁרֵ֣ם עַל־לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד עׇ֝נְדֵ֗ם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃

      קשרם על לבך תמיד, שהגם שהמצות רחוקים מטבע הלב תקשרם בעבותות שיהיו קשורים תמיד על לבך, ותטה את לבך שהיא הכח המושל בגויה, לשמרם, וגם ענדם על גרגרותיך, לדבר בהם תמיד שע"י השינון ישמרו אצלך גם בלב, וכ"ז נגד המצות, ונגד תורת אמך אמר.

    22. Verse 22

      בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨׀ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ בְּֽ֭שׇׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ׃

      בהתהלכך, מדבר משלשה מעמדות שדבר עליהם למעלה (ג' כ"ג-כ"ה) בלכתו בדרך, ובשכבו, ובקומו בביתו, בהתהלכך בדרך שאז יש סכנת הדרך תנחה אותך בדרך הישר, בשכבך אז יש סכנה מפני שאינו משתמש אז בחושיו ובשכלו תשמר עליך ובעת תקוץ משנתך היא תהיה השיחה שלך:

    23. Verse 23

      כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃

      כי נר מצוה, המצוה שהיא פרטית נמשלה לנר פרטי, ותורה אור, והתורה שהיא כללית נמשלה לאור שהוא כללי, הנר אינו בוער רק בעוד שיש שם שמן ופתילה. וכן המצוה היא רק בעודו כלוא בגויה, והאור מאיר מצד עצמו כן אור התורה דבוק בנפש מצד שהיא נשמה אלהית, וגם אחרי הפרידה אור אלהים מאיר על ראשם ועטרותיהם בראשיהם, וכמו שעל ידי האור תאיר הנר, כן ע"י עסק התורה ישמור מצוה ולא ע"ה חסיד, האור בא מלמעלה והנר בא מלמטה, כן אור התורה מלמעלה ונר המצוה למטה בעניני הגויה וקשורה עם הנפש שדומה כשמן ופתילה שיתלהב בו האור ותאיר, ודרך חיים תוכחות מוסר, שהגם שי"ל אור ונר צריך ללכת בדרך חיים, שאם אינו הולך בדרך חיים לא יועילו האור והנר, ומי המוליך אותו בדרך חיים, תוכחות מוסר, שע"י שיקבל תוכחת השכל מן המוסר ויראת ה', עי"כ ילך בדרך חיים, ואז יועילו לו נר מצוה ואור תורה לשמרו מן הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים כמ"ש יראת ה' ראשית דעת:

    24. Verse 24

      לִ֭שְׁמׇרְךָ מֵאֵ֣שֶׁת רָ֑ע מֵ֝חֶלְקַ֗ת לָשׁ֥וֹן נׇכְרִיָּֽה׃

      לשמרך מאשת רע, זונה ישראלית, מחלקת לשון נכריה זונה עכו"ם, והגם שתפתה אותך בחלקת לשון, ולפי המליצה אשת רע החכמות המובילות אל ההכחשה באלהות, וחלקת לשון נכריה דרכי הע"ג, הגם שהולכים בדרכי ההיקשים התבונים שזה נרמז תמיד במלת לשון שמורה על הבינה:

    25. Verse 25

      אַל־תַּחְמֹ֣ד יׇ֭פְיָהּ בִּלְבָבֶ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קָּחֲךָ֗ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃

      אל תחמד יפיה בלבבך, שתשמר מלהלכד בה בין ע"י יפיה, בין מלהתפתות אליה על ידי שתרמוז לך בעפעפיה, ולפי המליצה שלא תחמוד דרכי עיונם וחקירתם ולא תמשך אחר ראיותיהם שידמה לך שיש בהם ממש ושרואים בעפעפי שחר:

    26. Verse 26

      כִּ֤י בְעַד־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה עַֽד־כִּכַּ֫ר־לָ֥חֶם וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד׃ {פ}

      כי בעד אשה זונה פנויה, תבא עד ככר לחם שתאבד עשרך ופרנסתך, ואשת איש תצוד נפש יקרה, היא תצוד הנפש עצמה ואף שתהיה נפש יקרה וגבוהה כמו נביא ושר:

    27. Verse 27

      הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה׃

      היחתה, תפס שני משלים, (משל א') שיחתה אש בחיקו, שהיא אש ושמניחה בחיקו שאז תשרפנה בגדיו לגמרי: (משל ב')

    28. Verse 28

      אִם־יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל־הַגֶּחָלִ֑ים וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה׃

      אם יהלך איש על הגחלים שאינו אש רק גחלים, ואינו מחתה אל חיקו רק שמהלך עליהם, מ"מ תכוינה רגליו :

    29. Verse 29

      כֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כׇּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ׃

      כן הבא אל אשת רעהו, הוא דומה כמחתה אש בחיקו, וגם כל הנוגע בה שאינו שוכב עמה רק נוגע, שזה כמשל השני שהולך ע"ג גחלים, ג"כ לא ינקה ורגליו תכוינה:

    30. Verse 30

      לֹא־יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב׃

      לא יבוזו לגנב, הגנב מעולה מן הנואף, א] מצד שאכף עליו ההכרח כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב. ב) מצד שאם.

    31. Verse 31

      וְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם אֶת־כׇּל־ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃

      נמצא יש גבול לענשו, כי ישלם שבעתים אם גנב שור ושה ישלם ארבע נוסף על השור, ושלשה נוסף על השה, חוץ ממה שמחזיר השור והשה עצמם ובזה את כל הון ביתו יתן, ויפטר מן העונש בממון:

    32. Verse 32

      נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃

      נואף אשה, אבל הנואף הוא חסר לב שאינו דומה כהגנב שעשה הגניבה למלא נפשו כי הוא יעשנה מצד שמשחית נפשו, כי לא ישביע בזה רעבונו כי אבר א' יש באדם משביעו רעב:

    33. Verse 33

      נֶגַע־וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה׃

      נגע, הגנב לא ישלם רק ממון, והוא נגע ימצא, הגנב לא יבוזו, והוא קלון ימצא, הגנב תמחה חרפתו ע"י תשלומי ארבעה וחמשה, והוא חרפתו לא תמחה :

    34. Verse 34

      כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר וְלֹא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃

      כי קנאה חמת גבר, כי חמת הגבר בעל האשה שבוער עליו בא מצד הקנאה שמקנא על כבודו, ועל שחלל כבוד ביתו, וע"כ לא יחמול ביום נקם, כי הנקמה הבאה בסבת הקנאה לא תדע חמלה:

    35. Verse 35

      לֹֽא־יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כׇל־כֹּ֑פֶר וְלֹא־יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־שֹּֽׁחַד׃ {פ}

      לא ישא פני כל כופר, אם ירצה לתת לו כופר ממון לא ישא ממנו כי אשתו נאסרה עליו ובניו נתחללו וזה לא יכופר בממון, ולא יאבה כי תרבה שוחד, ואף שתרבה שוחד לדיינים שיאמרו שאשתו מותרת עד שתסתלק הקנאה לא יאבה בזה כי עדן תבער הנקמה בלבו:

    Edition: Malbim on Proverbs--Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    Proverbs Chapter 6

    Proverbs Chapter 6 presents 35 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of all 35 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 16 words

      Opens “בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃…”

    2. Verse 24 words

      Opens “נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃…”

    3. Verse 310 words

      Opens “עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא׀בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י־בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ…”

    4. Verse 45 words

      Opens “אַל־תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃…”

    5. Verse 57 words

      Opens “הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃ {פ}…”

    6. Verse 65 words

      Opens “לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם׃…”

    7. Verse 75 words

      Opens “אֲשֶׁ֖ר אֵֽין־לָ֥הּ קָצִ֗ין שֹׁטֵ֥ר וּמֹשֵֽׁל׃…”

    8. Verse 86 words

      Opens “תָּכִ֣ין בַּקַּ֣יִץ לַחְמָ֑הּ אָגְרָ֥ה בַ֝קָּצִ֗יר מַאֲכָלָֽהּ׃…”

    9. Verse 95 words

      Opens “עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל׀תִּשְׁכָּ֑ב מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃…”

    10. Verse 108 words

      Opens “מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם…”

    11. Verse 116 words

      Opens “וּבָֽא־כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃ {פ}…”

    12. Verse 127 words

      Opens “אָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃…”

    13. Verse 136 words

      Opens “קֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃…”

    14. Verse 148 words

      Opens “תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀ בְּלִבּ֗וֹ חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכׇל־עֵ֑ת (מדנים) [מִדְיָנִ֥ים]…”

    15. Verse 159 words

      Opens “עַל־כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין…”

    16. Verse 167 words

      Opens “שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהֹוָ֑ה וְ֝שֶׁ֗בַע (תועבות) [תּוֹעֲבַ֥ת] נַפְשֽׁוֹ׃…”

    17. Verse 177 words

      Opens “עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי׃…”

    18. Verse 188 words

      Opens “לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ…”

    19. Verse 199 words

      Opens “יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין…”

    20. Verse 207 words

      Opens “נְצֹ֣ר בְּ֭נִי מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃…”

    21. Verse 215 words

      Opens “קׇשְׁרֵ֣ם עַל־לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד עׇ֝נְדֵ֗ם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃…”

    22. Verse 229 words

      Opens “בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨׀ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ בְּֽ֭שׇׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ…”

    23. Verse 239 words

      Opens “כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים…”

    24. Verse 246 words

      Opens “לִ֭שְׁמׇרְךָ מֵאֵ֣שֶׁת רָ֑ע מֵ֝חֶלְקַ֗ת לָשׁ֥וֹן נׇכְרִיָּֽה׃…”

    25. Verse 255 words

      Opens “אַל־תַּחְמֹ֣ד יׇ֭פְיָהּ בִּלְבָבֶ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קָּחֲךָ֗ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃…”

    26. Verse 2610 words

      Opens “כִּ֤י בְעַד־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה עַֽד־כִּכַּ֫ר־לָ֥חֶם וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ נֶ֖פֶשׁ…”

    27. Verse 277 words

      Opens “הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה׃…”

    28. Verse 286 words

      Opens “אִם־יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל־הַגֶּחָלִ֑ים וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה׃…”

    29. Verse 298 words

      Opens “כֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כׇּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ…”

    30. Verse 308 words

      Opens “לֹא־יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י…”

    31. Verse 316 words

      Opens “וְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם אֶת־כׇּל־ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃…”

    32. Verse 327 words

      Opens “נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃…”

    33. Verse 335 words

      Opens “נֶגַע־וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה׃…”

    34. Verse 345 words

      Opens “כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר וְלֹא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃…”

    35. Verse 357 words

      Opens “לֹֽא־יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כׇל־כֹּ֑פֶר וְלֹא־יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־שֹּֽׁחַד׃ {פ}…”

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Proverbs 6

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page