Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 23

שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵירוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הַלְוֵינִי. וְכֵן אִשָּׁה לַחֲבֶירְתָּהּ כִּכָּרוֹת וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְכֵן עֶרֶב פְּסָחִים בִּירוּשָׁלֵם שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר יוֹם טוֹב:

MISHNAH: A person may ask from a neighbor wine jugs and oil jugs, only he may not say to him: lend me; and similarly a woman loaves from her neighbor. If that one does not trust him he may leave his toga with him and settle the account after the Sabbath. Similarly, on a Passover eve in Jerusalem which happens on a Sabbath he leaves his toga with him, eats his Passover sacrifice, and settles the account after the holiday.

מוֹנֶה אָדָם אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו מִפִּיו אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב. מֵפִיס אָדָם עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשּׁוּלְחָן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵון לַעֲשׂוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְּנֶגֶד קְטַנָּה מִשּׁוּם קוּבְיָא. מַטִּילִין חֲלָשִׁין עַל הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת:

MISHNAH: A person counts his guests and his desserts orally but not from a written list. A person may make a lottery with his children and his family on the table on condition that he not make portions large or small, because of gambling. One casts lots on sancta on the holiday Chapter 4. but not on portions.

לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם פּוֹעֲלִים בַּשַּׁבָּת וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ לִשְׂכּוֹר לוֹ פוֹעֲלִים וְאֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים וּלְהָבִיא פֵירוֹת. אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמוֹר וּמֵבִיא פֵירוֹת בְּיָדוֹ. כְּלָל אָמַר אַבָּא שָׁאוּל כָּל שֶׁאֲנִי זַכַּאי בַּאֲמִירָתוֹ רַשַּׁאי אֲנִי לְהַחְשִׁיךְ עָלָיו:

MISHNAH: A person may not hire workers on the Sabbath. 58:13 . and not say to another to hire workers for him. One does not wait for nightfall at the Sabbath boundary to hire workers and to bring produce, but one may wait for nightfall to watch and to bring produce in his hand. Abba Shaul formulated a principle: For anything which I am permitted to talk about I am permitted to wait for nightfall.

מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִיסְקֵי כַלָּה וְעַל עִיסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בַּשַּׁבָּת לֹא יִסְפּוֹד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב. עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית:

MISHNAH: One waits for nightfall at the Sabbath border to oversee preparations for a wedding or preparations for a burial, to bring a casket and shrouds. If a Gentile brought fifes on the Sabbath, a Jew should not use them for dirges unless they came from a nearby place. If they made for him a casket and dug him a grave a Jew may be buried in it; but if it was made for a Jew he never should be buried in it.

עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הַמֵּת סָכִין וּמְדִיחִין אוֹתוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזוּז בוֹ אֵבֶר. שׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו וּמַטִּילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין. קוֹשְׁרִים אֶת הַלֶּחִי לֹא שֶׁיַּעֲלֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף. וְכֵן קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַאֲרוּכוֹת הַמִּטָּה לֹא שֶׁתַּעֲלֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא תוֹסִיף. אֵין מְאַמְּצִין אֶת הַמֵּת בַּשַּׁבָּת וְלֹא בַחֹל עִם יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ. וְכָל הַמְאַמֵּץ עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים:

MISHNAH: One does all that is needed for a corpse, one anoints, and rinses, on condition that none of his limbs be moved it may not be moved but can be touched. . One takes away the pillow under him and lays him on sand so he can wait. One ties the jaw, not to lift it but lest it descend. Similarly, if a beam broke one supports it by a bench or the long logs of a bed-frame, not to lift it but lest it descend. One does not close the eyelids of a corpse on the Sabbath, nor on a weekday at the moment of death. Anybody who closes the eyes at the moment of death is spilling blood.