Commentary page

Ruth 4

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Tanakh · chapter reading guide

Ruth Chapter 4

Ruth Chapter 4 presents 22 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

Rashi's commentary

Verse 1
פלני אלמני — ולא נכתב שמו לפי שלא אבה לגאול:
פלני אלמני — מתורגם בנביאים (שמואל א' כא) כסי וטמיר:
פלני — מכוסה ונעלם לשון (דברים יז) כי יפלא (בראשית יח) היפלא מה' דבר:
אלמני — אלמון מבלי שם, (ס"א אלמוני שהיה אלמן מד"ת שהיה לו לדרוש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והוא אמר פן אשחית את נחלתי):
Verse 4
ואדעה כי אין זולתך — קרוב לגאול:
Verse 5
ומאת רות המואביה — אתה צריך לקנות והיא אינה מתרצה אלא אם כן תשאנה:
Verse 6
פן אשחית את נחלתי — זרעי כמו (תהלים קכז) נחלת ה' בנים לתת פגם בזרעי שנאמר (דברים כג) לא יבא עמוני ומואבי וטעה בעמוני ולא עמונית:
Verse 7
על הגאלה — זו מכירה:
תמורה — זו חליפין:
שלף איש נעלו — זהו קניין כמו שאנו קונין בסודר במקום נעל, ורבותינו ז"ל נחלקו בדבר מי נתן למי יש אומרים קונין בכליו של קונה ובועז נתן לגואל ויש אומרים קונין בכליו של מקנה וגואל נתן לבועז:
וזאת התעודה בישראל — משפט העדות:
Verse 10
להקים שם המת על נחלתו — מתוך שאשתו יוצאה ובאה בנחלה ומכנסת ומוציאה אומרים זאת היתה אשת מחלון שמו נזכר עליה:
Verse 11
כרחל וכלאה — אף על פי שהיו משבט יהודה ומבני לאה מודים הם על רחל שהיתה עיקרה של בית והקדימו רחל ללאה:
וקרא שם — כלומר יגדל שמך:
Verse 12
כבית פרץ — שיצאנו ממנו:
Verse 18
ואלה תולדות פרץ — לפי שייחס את דוד על שמה של רות המואביה חזר ויחסו על שם יהודה: חסלת מגלת רות:

Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

Malbim's commentary

Verse 1
ובועז עלה השער, ששם מושב הסנהדרין, והיה דעתו להזמין את הגואל ע"י שלוחא דבי דינא והזמין ה' שהגואל עבר שם ועז"א והנה הגואל עובר, שמלת הנה מורה דבר חדש כי לא היה דרכו לעבור דרך שם רק אשר דבר בועז מצד שדבר בועז שי"ל ענין עם הגואל הזמין ה' שיעבור, וע"כ אמר סורה שבה פה שיסור מדרכו שרוצה ללכת ולישב, וקראו פלוני אלמוני ר"ל שיש עמך דבר פלא, כמו לפלא נדר, שמורה על בחירת המחשבה, וענין אלמוני היינו קשר כמו מאלמים אלומים, כי דבר מן הקשר שיש לו עם גאולתו שיפלא ויברר דבר זה:
Verse 2
ויקח עשרה אנשים, חז"ל דרשו שהכין אותם ודרש לפניהם עמוני ולא עמונית, והבין הוא דת"ח שאמר דבר הלכה אם קודם מעשה אמרה שומעים לו ואם אחר מעשה אמר אין שומעים לו כי נוגע בדבר, וע"כ הקדים לקחתם עתה שאין נוגע בדבר כי עתה הגאולה והיבום שייך אל טוב והוא אינו נוגע בדבר, ועוד אמרו חז"ל שברכת חתנים בעשרה ורצה שיהיו מזומנים תכף אל ברכת חתנים שיהיו שם בכל אופן:
Verse 3
ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי — הנה אין לפרש שכבר מכרה לאיש אחר ורצה שיגאל את השדה מיד הלוקח דהא שדה אחוזה אינו נגאל בפחות משתי שנים ועוד דהא אמר ביום קנותך השדה מיד נעמי וע"כ פי' שהסכימה למכור אותו וכבר הוכרז ששדה זו עומדת למכור ודומה כאלו מכרה אותו למי שירצה לקנות [או ר"ל שרצתה למכור ואני אמרתי לה כי אגלה אזנך תחלה ושאומר לך קנה. ובזה יל"פ מ"ש ואם לא יגאל בלשון נסתר שהוא ספור מ"ש לנעמי שאמרתי לה שאגלה אזנך ושאומר לך נגד זקני עמי קנה אם תגאל גאל, כ"ז הבטחתי לה שאומר לך ואמרתי לה ואם לא יגאל הגואל וחסר יתר הדברים שזה א"צ לומר עתה ויובן מאליו]. והנה ממ"ש חלקת השדה משמע רק חלק מן השדה לא כולה [ודוחק לומר כמ"ש הראב"ע שאלימלך לא היה לו שדה שלמה] כי אחר שמתו האב ובניו לקחה נעמי חלק מן השדה בכתובתה וגם רות נטלה חלק בכתובתה, והודיע לו תחלה מהחלק של נעמי שהיא רוצה למכור חצי השדה שלה שי"ל בשדה של אלימלך:
Verse 4
ואני אמרתי, ובאשר איני רוצה שתפול נחלת אחינו ביד זרים ואתה הקודם בגאולה לכן אמרתי אגלה אזנך ואומר לך קנה אתה ואם לא תרצה לגאול אני אחריך, ויאמר אנכי אגאל ובאשר לא גלה רק מחלק של נעמי רצה לגאול החלק הזה:
Verse 5
ויאמר בועז — אז גלה לו בועז שא"א לגאול חלק של נעמי לבד כי הגואל הקונה חלק של נעמי יצטרך לגאול גם החלק של רות, [ויש הבדל ביניהם שחלק של נעמי יקנה באחד מדרכי הקניה שקונים בהם שדה, אבל חלק השייך לרות לא יקנה באופן זה רק בדרך יבום שייבם את רות וממילא יזכה בהשדה, רק שאז צריך להקים שם המת על נחלתו אחר שבא לזכות בחלק זה ע"י יבום שעי"כ יקום ע"ש המת לנחלה, וז"ש ביום קנותך השדה ר"ל לא תקנה חלקת השדה דהיינו רק חלק של נעמי לבד רק תקנה השדה כלה בשני חלקיו, ויש חילוק בדרכי קניתם שחלק של נעמי תקנה מיד נעמי בדרכי הקניה, ותתן כסף מחירו, אמנם החלק השני שתקנה מאת רות המואביה [בזה לא אמר מיד כי זה לא נקנה מיד ליד ע"י כסף] אשת המת קנית בחלק הזה צריך אתה לקנות אשת המת ע"י יבום ועמה תזכה גם בחלק השדה, ובזה יש תנאי להקים שם המת על נחלתו, שנחלה זו תקרא ע"ש אשת המת לא על שמך כדין יבום:
Verse 6
ויאמר הגואל, ע"ז השיב אחר שלא אוכל לגאל לי דייק מלת לי ר"ל שלא אוכל שיהיה לעצמי ויהיה לי על שמי א"כ אני ירא פן אשחית את נחלתי אחר שלא יקרא על שמי, וע"כ גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול, ולדברי חז"ל הוא לא דרש עמוני ולא עמונית ועז"א פן אשחית את נחלתי, וי"ל שע"ז כפל כי לא אוכל לגאול על שני טעמים אלה:
Verse 7
וזאת לפנים בישראל, אמר במד' בראשונה היו קונים במנעל ובסנדל שנאמר שלף איש נעלו, חזרו להיות קונים בקצצה, ומהו דין קצצה, אמר ר' יוסי בר אבין כל מי שמוכר שדהו (לעכו"ם ט"ס) היו קרוביו מביאים חבית מלאה קליות ואגוזים ומשברים בפני התינוקות והתינוקות מלקטים ואומרים נקצץ פלוני מאחוזתו, כך מי שהיה נושא אשה שאינה הוגנת לו היו הקרובים מביאים חבית מלאכה קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטים ואומרים אבוד פלוני ממשפחתו, חזרו להיות קונים במנעל ובסנדל שלף איש נעלו ונתן לרעהו, חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה, לפ"ז מפרש מ"ש וזאת לפנים בישראל היינו בימי קדם כמו בימי יהושע היו קונים בחליפים כי אח"כ התחילו להיות קונים בקצצה, כי יש הבדל בין לפנים ובין מלפנים שמלת מלפנים מורה שדבר הנוהג עתה הוא נוהג כן מימי קדם, אבל מלת לפנים מורה שכן היה נוהג בימי קדם לא אח"כ כמו האמים לפנים ישבו בה, ולפ"ז מבואר שקנין זה נבטל אח"כ, וי"ל הטעם עפמ"ש התוס' בערכין (דף למ"ד) שכל דבר החוזר לבעלים כגון מתנה ע"מ להחזיר או שאלה או שכירות אינו נקנה בחליפין, ויקשה ע"ז הא קנין חליפין למדינן מבועז ושלף איש נעלו ושם יורש הוי וסופו לחזור ביובל כמ"ש ר' יוחנן דאחין שחלקו לקוחות הם ומחזירים זל"ז ביובל ואז היה היובל נוהג, וי"ל עפמ"ש בגיטין (דף מ"ח) אמר ר' חסדא מחלוקת ביובל שני אבל ביובל ראשון ד"ה מביא וקורא דאכתי לא סמיך דעתיה וע"כ כל זמן יובל ראשון היו קונים בקנין סודר אבל אחר היובל הראשון לא יכלו לקנות בק"ס שכבר ידעו שיוחזר ביובל וסמכו דעתם ע"ז ולכן תקנו קנין קצצה, אבל בקנין זה של בועז לא יכלו לקנות בקצצה, דהא הגואל הראשון לא רצה לגאול ואמר פן אשחית את נחלתי שלא דרש עמוני ולא עמונית ואם הי' מביאים חבית ושוברה לפני התינוקות היו אומרים שאינו מפני שמכרה אחוזתה רק מפני שנשא אשה שאינה הוגנת שע"ז היו ג"כ עושין קצצה וכמ"ש במד' וכמ"ש בכתובות (דף כח) כיצד קצצה אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת וכו', ולכן חזר ונהג קנין חליפין שהיה נהוג לפנים בישראל בזמן היובל הראשון, כי אף שעתה היה היובל שאחר הראשון, הלא השדה שקנה ע"י יבום ג"כ אינו חוזר ביובל וכמ"ש בבכורות (דף נ"ב) ואלו שאין חוזרים ביובל וכו' והמיבם, וז"ש וזאת לפנים בישראל וגו' וזאת התעודה בישראל, ר"ל אחר שקנין זה נהג לפנים בזמן היובל הא' לכן שם זאת התעודה גם עתה שלא יכול לקנות על ידי קצצה:
Verse 8
ויאמר הגואל לבעז, אחר שהרשהו לגאול הקנה לו בקנין סודר, והרשב"א כתב בקדושין (דף כא) עמש"ש כדאמר רנב"י לקרוב קרוב קודם והלא קדימת הקרוב תחלה א"צ קרא דילפינן מהקרוב אליו, ותי' דעקר קרא אתי לעכב דוקא כסדר הזה שאם הדוד אינו אמיד ובן דוד אמיד אינו נגאל וזה סותר למ"ש גבי בועז שדודו לא רצה לגאול ונגאל ע"י בן דודו, וצ"ל שזה עצמו הטעם שקבל קנין שזכה לו ע"י קבלת קנין שיהיה עומד במקומו וכחו ככחו:
Verse 9
ויאמר בעז לזקנים, עפ"ז הזמין את כלם לעדים שקנה מיד נעמי את כלל השדה, וזה קנה בכסף ובשטר ובחזקה כמ"ש שחזרו לקנות בכסף ובשטר ר"ל כשלא היה במקום יבום, ושקנה את רות שהיא עדיין אשת מחלון כי רות בעלה מקשקש בה כמ"ש בזהר וזה ענין מצות יבום ואני קניתי אותה לאשה על הכונה להקים שם המת על נחלתו, וע"ז הזמין אותם לעדים פעם שנית, כי מכירת וקנית השדה ענין בפ"ע וקנית האשה וקדושיה הוא ענין בפ"ע ועדות מיוחדת:
Verse 11
ויאמרו כל העם אשר בשער עדים, וגם ברכו אותם ברכת חתנים, והיו שלש ברכות: א] ברכה אל האשה, שהגם שהיא בת עכו"ם מצד שבאה אל ביתך בית צדיק כמוך תהיה בצדקתה כרחל וכלאה שהיו ג"כ בנות לבן הארמי וע"י שנזדווגו ליעקב בנו שתיהם את בית ישראל, כן יבנה ממנה בית נאמן שהיא בית מלכות שבזה תלוי הצלחת כל בית ישראל: ב] ברכה לבעז, ואמר ועשה חיל באפרתה כי בית לחם הוא שם עירו ואפרת הוא שם משפחתו שהיו מיוחסים, שתעשה חיל שזה כולל כל השלמיות עד שיהיו לתפארת לכל משפחת אפרתה ותקרא שם בבית לחם שע"י פרסום שמך יתפרסם שם עירך לשבח ולתהלה כי איש כמוהו נולד בה:
Verse 12
ויהי ביתך ג] ברכה להבנים שתוליד, שהגם שהם בני יבמה ויקראו ע"ש המת, בכ"ז הלא גם בית פרץ שילדה תמר היה ג"כ מענין היבום ויצא ממנה פרץ והוא מתיחס ליהודה ועליו נתלה כל כבוד בית אביו כן יהיה הבית שישתכלל מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת:
Verse 13
ויקח בעז, מספר שלא נהג כמיבם את אשת אח שאז יבמה יבא עליה ויבמה וקדושי כסף ושטר אין קונים רק עושים מאמר שהוא מדרבנן, כי יבום הזה לא היה אלא מצד המנהג לבד וקדש אותה בקדושי כסף או שטר שעז"א ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה, קודם שבא עליה, ואח"כ ויבא אליה, ויתן ה' לה הריון עפ"י השגחתו הרתה תכף הגם שעם בעלה הראשון שהיה בחור לא ילדה:
Verse 14
ותאמרנה הנשים וגו' ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום, ר"ל מה שנוגע אל היום צריך ברכה לה' שלא השבית לך גואל, כי בנך הוא הנולד בילד הזה כנודע מוסד היבום שהוא המת בעצמו והוא הגואל שלך שלא תמות ערירי, ומה שנוגע על העתיד יקרא שמו בישראל יהיה מגדולי ישראל ומאנשי השם:
Verse 15
והיה לך למשיב נפש, ר"ל שהוא השיב את נפש מחלון שנית אל העוה"ז, ונפשו הוא נפש מחלון בנך, והוא ג"כ יכלכל את שיבתך באשר נולד מכלתך אשר היא אוהבת אותך וישתדלו לכלכל את שיבתך:
Verse 16
ותקח נעמי את הילד, עפ"ז היתה לו לאומנת כי הוא בנה ממש ותשא אותו כאם האומנת את בנה, והשכנות אמרו שיולד בן לנעמי כי כן הוא האמת שהוא בן נעמי מצד היבום וכן קראו שמו שהוא בן נעמי, ושמו העצמי קראו עובד על שעתיד לעבוד את ה' והוא אבי ישי שממנו נצמח מלכות בית דוד, וכבר באר האר"י ז"ל בספר הגלגולים (ע"פ עת אשר שלט האדם באדם לרע לו) שהנשמות העשוקות ביד עושקיהם כח בטקלא דעשקית נשמתין א"א להוציא את הנשמה מהם כי הם יונקות שפע על ידם, ומרמים אותם שמראים להם מקום פגום וחושבים ששם תשאר הנשמה בידם, ולבסוף תתגבר הנשמה על עושקיה, וכן נשמת השבטים נתנו ברחל ולאה שהיו אחיות וחשבו כי ישארו הנשמות בטומאה אחר שנשאו באיסור וכן נשמת פרץ בתמר ונשמת רות ונעמי בעמון ומואב, וע"כ אמר דוד בני איש עד מה כבודי לכלמה, ואמר במד' שהיו אומרים שבא מרות המואביה והוא אומר להם אמרו בלבבכם על משכבכם ואתם לא באתם מאיסור שתי אחיות ודומו, וזאת הרגישו העם והזקנים ואמרו יתן ה' את האשה וכו' כרחל וכלאה, ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר, שכ"ז היה מוכרח כדי להוציא הנפשות האלה במרמה זו מיד עושקיהם כח:

Edition: Malbim on Ruth--Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.

Original text

Verse 1

וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁ֘עַר֮ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒ וְהִנֵּ֨ה הַגֹּאֵ֤ל עֹבֵר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־בֹּ֔עַז וַיֹּ֛אמֶר ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה פְּלֹנִ֣י אַלְמֹנִ֑י וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב׃

Meanwhile, Boaz had gone to the gate and sat down there. And now the redeemer whom Boaz had mentioned passed by. He called, “Come over and sit down here, So-and-so!” And he came over and sat down.

Verse 2

וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ׃

Then [Boaz] took ten elders of the town and said, “Be seated here”; and they sat down.

Verse 3

וַיֹּ֙אמֶר֙ לַגֹּאֵ֔ל חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נׇעֳמִ֔י הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב׃

He said to the redeemer, “Naomi, now returned from the country of Moab, must sell the piece of land that belonged to our kinsman Elimelech.

Verse 4

וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אׇזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵ֠ה נֶ֥גֶד הַיֹּשְׁבִים֮ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗י (ואדע) [וְאֵֽדְעָה֙] כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְא֔וֹל וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל׃

I thought I should disclose the matter to you and say: Acquire it in the presence of those seated here and in the presence of the elders of my people. If you are willing to redeem it, redeem! But if you will not redeem, tell me, that I may know. For there is no one to redeem but you, and I come after you.” “I am willing to redeem it,” he replied.

Verse 5

וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נׇעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵ֠ת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ (קניתי) [קָנִ֔יתָ] לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ׃

Boaz continued, “When you acquire the property from Naomi and from Ruth the Moabite, you must also acquire; kethib “I acquire.” the wife of the deceased, so as to perpetuate the name of the deceased upon his estate.”

Verse 6

וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ (לגאול) [לִגְאׇל־]לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל׃

The redeemer replied, “Then I cannot redeem it for myself, lest I impair my own estate. You take over my right of redemption, for I am unable to exercise it.”

Verse 7

וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאֻלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כׇּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

Now this was formerly done in Israel in cases of redemption or exchange: to validate any transaction, one party would take off a sandal and hand it to the other. Such was the practice in the sense of the Arabic ʻādah and Syriac ʻyādā . Cf. Ibn Ezra. in Israel.

Verse 8

וַיֹּ֧אמֶר הַגֹּאֵ֛ל לְבֹ֖עַז קְנֵה־לָ֑ךְ וַיִּשְׁלֹ֖ף נַעֲלֽוֹ׃

So when the redeemer said to Boaz, “Acquire for yourself,” he drew off his sandal.

Verse 9

וַיֹּ֩אמֶר֩ בֹּ֨עַז לַזְּקֵנִ֜ים וְכׇל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֤י קָנִ֙יתִי֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לֶאֱלִימֶ֔לֶךְ וְאֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר לְכִלְי֖וֹן וּמַחְל֑וֹן מִיַּ֖ד נׇעֳמִֽי׃

And Boaz said to the elders and to the rest of the people, “You are witnesses today that I am acquiring from Naomi all that belonged to Elimelech and all that belonged to Chilion and Mahlon.

Verse 10

וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם׃

I am also acquiring Ruth the Moabite, the wife of Mahlon, as my wife, so as to perpetuate the name of the deceased upon his estate, that the name of the deceased may not disappear from among his kinsmen and from the gate of his home town. You are witnesses today.”

Verse 11

וַיֹּ֨אמְר֜וּ כׇּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהֹוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל׀וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃

All the people at the gate and the elders answered, “We are. May G OD make the woman who is coming into your house like Rachel and Leah, both of whom built up the House of Israel! Prosper in Ephrathah and perpetuate your name in Bethlehem!

Verse 12

וִיהִ֤י בֵֽיתְךָ֙ כְּבֵ֣ית פֶּ֔רֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה תָמָ֖ר לִיהוּדָ֑ה מִן־הַזֶּ֗רַע אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֤ן יְהֹוָה֙ לְךָ֔ מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה הַזֹּֽאת׃

And may your house be like the house of Perez whom Tamar bore to Judah—through the offspring that G OD will give you by this young woman.”

Verse 13

וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃

So Boaz married Ruth; she became his wife, and he cohabited with her. G OD let her conceive, and she bore a son.

Verse 14

וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נׇעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ יְהֹוָ֔ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיּ֑וֹם וְיִקָּרֵ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

And the women said to Naomi, “Blessed be G OD , who has not withheld a redeemer from you today! May his name be perpetuated in Israel!

Verse 15

וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ ט֣וֹבָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים׃

He will renew your life and sustain your old age; for he is born of your daughter-in-law, who loves you and is better to you than seven sons.”

Verse 16

וַתִּקַּ֨ח נׇעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת׃

Naomi took the child and held it to her bosom. She became its foster mother,

Verse 17

וַתִּקְרֶ֩אנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנׇעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִֽי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃ {פ}

and the women neighbors gave him a name, saying, “A son is born to Naomi!” They named him Obed; he was the father of Jesse, father of David.

Verse 18

וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן׃

This is the line of Perez: Perez begot Hezron,

Verse 19

וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּינָדָֽב׃