Numbers 4

נשא את ראש וגו׳ TAKE THE SUM OF [THE SONS OF KOHATH] — Count those that are fit among them for the service of carrying, and these are the men from thirty to fifty years, for a person less than thirty has not yet attained his full strength, — hence they (the Rabbis) said (Avot 5:21) “a man of thirty has reached the age when he enters into full strength”, — as for one who is older than fifty, his strength gradually diminishes from then.

קדש הקדשים [THIS SHALL BE THE SERVICE OF THE SONS OF KOHATH] THE קדש הקדשים — i.e., whatever is most holy of them all: the Ark, the table, the candelabrum, the altars, the Partition Veil and the vessels of service.

ובא אהרן ובניו וגו׳ AND [WHEN THE CAMP SETTETH FORWARD,] AARON SHALL COME, AND HIS SONS, etc. — They shall put every object into its wrapping that is prescribed for it in this section, so that the sons of Kohath should have nothing to do except to carry them.

בנסוע המחנה WHEN THE CAMP SETTETH FORWARD — When the cloud departed they knew that they were to set out on the journey (see Rashi on Numbers 1:51, and Note thereon).

קערת וכפת וקשות ומנקיות — I have already described these in the chapter dealing with the work of the Tabernacle (Exodus XXV).

הנסך means, “covering”, — having the same meaning as מסך, the screen, — as it is written, (Exodus 25:29) “the covers by which they shall be covered (יסך)” (cf. Rashi on that verse and the Note thereon).

מלקחיה — a kind of tongs whereby one draws the wick in any direction one wishes.

מחתתיה — a kind of small ladle, the bottom of which was flat, not rounded (concave), and it had no wall in front (no piece projecting upwards) but only at its sides; and he (the priest) raked into it the ashes of the lamps when he cleansed them out (cf. Rashi on Exodus 25:28).

נרתיה ITS LAMPS — luces in O. F., the receptacles into which people put the oil and the wicks (not the lights as the word sometimes means; see e. g. Exodus 40:4).

אל מכסה עור תחש [AND THEY SHALL PUT IT, AND ALL THE VESSELS] WITHIN A COVERING OF TACHASH SKINS — This was a kind of packing bag.

את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש [AND THEY SHALL TAKE] ALL THE VESSELS OF MINISTRY, WHEREWITH THEY MINISTER IN THE HOLY PLACE — i.e. in the Tabernacle which is called holy; these were the vessels for the incense with which they performed the ministry at the inner altar.

ודשנו את המזבח AND THEY SHALL TAKE AWAY THE ASHES FROM THE ALTAR — from the brazen altar.

ודשנו means, they shall remove the ashes from off it (cf — Rashi on Exodus 27:3).

ופרשו עליו בגד ארגמן AND THEY SHALL SPREAD A GARMENT OF RED PURPLE THEREON — But the fire that descended from heaven on the altar (cf. Rashi on Leviticus 1:7) lay beneath the garment in the form of a lion during the journeyings; it did not, however, burn it because they inverted a large vessel of copper over it (cf. Yoma 21b).

מחתת THE CENSERS into which the coals were raked for the purpose of the ceremony of תרומת הדשן, removing a pan of ashes from the copper altar (cf. Rashi on Leviticus 6:4), and which were formed like a pan which has only three walls (none in front) and with the front of it draws in the coals.

מזלגת — copper hooks (cf. Rashi on Exodus 27:3) which they stuck forcibly into the limbs that were on the altar in order to turn them over so that they might become thoroughly and quickly consumed.

יעים are shovels; in O — F. vedil. They were of copper and with them they cleared the ashes from off the altar.

לכסת את הקדש [AND AARON AND HIS SONS FINISHED] COVERING THE HOLY THINGS — the Ark and the altar,

ואת כל כלי הקדש AND ALL THE VESSELS OF THE SANCTUARY — the candelabrum and the vessels for service,

ומתו [SO THAT THEY SHALL NOT TOUCH ANY THING OF HOLINESS] LEST THEY DIE — because if they do touch they become liable to death by Heaven.

ופקדת אלעזר AND THE CHARGE OF ELEAZAR … [WERE THE OIL FOR THE LIGHT, AND THE INCENSE OF AROMATICS, AND THE CONTINUAL MEAL OFFERING, AND THE ANOINTING OIL] — This means: the charge of Eleazar who was appointed over them to carry them were the oil, and the incense and the anointing oil. As regards the continual meal-offering mentioned here, upon him lay the charge to give orders and to urge on that it should be offered at the time when they encamped.

פקדת כל המשכן means — and further he was appointed over the burden of the sons of Kohath, i.e., to give each man orders regarding his service and his burden, which was the Tabernacle and all that was therein — all the articles set forth above in this section. The burden of the sons of Gershon and of the sons of Merari, however, which did not appertain to things of most holy character, was carried out by order of Ithamar, as is set forth in the section commencing with the word נשא (vv. 21—34).

אל תכריתו CUT YE NOT OFF [THE TRIBE OF THE FAMILIES OF THE KOHATHITES] — Do not bring it about for them that they shall die.

ולא יבאו לראות כבלע את הקדש BUT THEY SHALL NOT COME IN TO SEE WHEN THE HOLY THINGS ARE WRAPPED IN, each into its wrapping, as I have explained above in this section (v. 5 ff.): ‘‘and they shall spread upon it such-and-such a garment”, “and they shall cover it over with such-and-such a cover”, — for the “wrapping-up’ of it mentioned here is identical with the “covering up” of it mentioned in those passages.

נשא את ראש בני גרשון גם הם TAKE ALSO THE SUM OF THE SONS OF GERSHON - "also" implies: even as I have commanded you regarding the sons of Kohath; i.e. to see how many of them have already reached the age to be included amongst those fit for service.

את יריעת המשכן THE CURTAINS OF THE TABERNACLE — the ten lower ones,

ואת אהל מועד AND THE TENT OF MEETING i.e — the curtains of goats’ skins which were made as a tent above it (the Tabernacle).

מכסהו ITS COVERING — the rams’ skins dyed red.

מסך פתח THE SCREEN FOR THE ENTRANCE — the Veil at the east side.

אשר על המשכן [AND THE HANGINGS OF THE ENCLOSURE, AND THE SCREEN FOR THE ENTRANCE OF THE GATE OF THE ENCLOSURE] WHICH ARE על המשכן — that is to say, the hangings and the screen of the court which together screen and shelter the Tabernacle and the copper altar on all sides.

ואת כל אשר יעשה להם — Understand this as the Targum does; “and everything that is handed over to them” — i.e. to the sons of Gershon.

על פי אהרן ובניו AT THE APPOINTMENT OF AARON AND HIS SONS [SHALL BE ALL THE SERVICE OF THE SONS OF THE GERSHONITES] — and which of his sons shall be appointed over them? Everything was (v. 28) “under the hand of Ithamar the son of Aaron the priest”.

ויתדתם ומיתריהם [AND THE COLUMNS OF THE ENCLOSURE ROUND ABOUT IT AND THEIR SOCKETS] AND THEIR PINS, AND THEIR CORDS — i.e. the pins and cords of the columns only, because the pins and cords of the hangings were part of the burden of the Gershonites (not of the sons of Merari). There were, as a matter of fact, pegs and cords for the curtains and the hangings on their lower edges in order that the wind should not raise them, there were also pegs and cords for the columns, round about, upon which to suspend the hangings by their upper edges on poles and rails, just as it is set forth in the Boraitha dealing with the work of the Tabernacle (cf. Rashi on Exodus 27:10, 19; Numbers 3:26 and our Note thereon).

עבדת עבדה THE SERVICE OF THE MINISTRY — (lit., a service of a service). This is the song of the Levites with accompaniment of cymbals and harps, this being the service attached to another service (the sacrificial service) (Arakhin 11a).

ועבדת משא is what it literally implies — AND THE SERVICE OF CARRYING.

ופקדיו אשר צוה ה' את משה — This means, and those appointed by him (Moses) were appointed under the terms of the command which God had given to Moses (v. 43): from thirty years to fifty years old.

נשא את ראש בני קהת לפי הסדר הי"ל להתחיל מגרשון כמו במנין הקודם רק מפני שמנין זה היה לענין עבודתם בקדש ואז נבחרו בני קהת לשאת את הארון וכלי הקדש שהם האברים הפנימיים הקדומים לפי מעלתם, ועז"א נשא ר"ל שהם ראוים לנשיאת ראש מתוך יתר בני לוי, וכבר בארתי שכ"מ שעלה במנין ממטה למעלה אמר למשפחותם לבית אבותם וזה היה ההבדל בין מנין זה למנין בני לוי הקודם שירד מלמעלה למטה וע"כ אמר שם לבית אבותם למשפחותם, לבד אצל בני גרשון [לקמן כב] שינה בזה מטעם שיתבאר שם, ובבני גרשון ובני מררי אמר למשפחותם תפקוד אותם ופה לא אמר תפקדם, כי לא פקד את כל בני קהת שיצאו מהם משה ואהרן ובניו כנ"ל:

כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד ובבני גרשון ומררי תפס לשון עבודה, וידוע הבדלם ששם מלאכה מציין מלאכת מחשבת שיש בה אומנות, ושם עבודה מציין שיש בו טורח הגוף, לכן בבני קהת שהיה ענינם עם דברים המקודשים שהיה צריך להתעסק בהם במחשבת הלב בל יסיח דעתו מקדושתם קוראהו מלאכה ומצד שיש בה גם משא וטורח הגוף אמר זאת עבודת בני קהת, ושם עבודה כולל ג"כ עבודת ה' שיש בדבר, ומלאכה מציין אופן התעסקו בזה שהוא מלאכת מחשבת להדבק בקדש במחשבה זכה וע"ז תפס שני הלשונות:

ובא אהרן ובניו בכל הכלים היה מכסה עור תחש מלמעלה לבד בארון שהיה בגד תכלת על העור תחש, כי קדושתו [שזה ימליץ בצבע תכלת שדומה לרקיע] בוקע גם במצפוניו, כי גם אחר שנבלע בתוך כסויו היו מהלכים פנים כנגד פנים [כמ"ש הרמב"ם [פ"ב מה' כה"מ הי"ג] ומקורו מן המדרש רבה פרשת במדבר] ואמר במדרש שהארון כנגד כסא הכבוד שהתכלת רומז לו וע"כ אמר כליל תכלת שכולו דומה לו, ובכל הכלים היו שני כסוים, ונראה שכסוי עור תחש של כ"א היה כיסוי מיוחד לו ונקרא כליין, ובגד תכלת או ארגמן היה בלתי מיוחד ונקרא בגד לא כיסוי, והיה זה כפי הדין המבואר בא"ח [סי' מ"ם] שצריך שיהיה כלי בתוך כלי וא' מהם אינו כליין, והארון נתכסה תחלה בפרוכת שהיה ג"כ קדוש והיה צריך שני כלים עליו, עור תחש ובגד תכלת, ומ"ש ושמו בדיו התפרש בפ' תרומה:

ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת נמצא היו לחה"פ וכלי השלחן בין שני מפות, ומפני קדושת לה"פ וכלי השלחן היה צריך שני כלים עליהם. והנה מ"ש ולחם התמיד עליו יהיה שמזה למד במנחות [דף צ"ה] שבמסודר אינו נפסל במסעות יקשה איך הניח הלחם על בגד תכלת הלא צריך שיונח על טהרו של שלחן, מזה מוכח כפי' הרמב"ן שמ"ש ולחם התמיד עליו יהיה פי' על השלחן עצמו, ופרש בגד תכלת על השלחן והלחם שעליו ועל הבגד נתנו את הקערות וכו', ועליהם פרשו בגד תולעת שני ועור תחש מפני קדושת הכלים שיהיו כלי בתוך כלי:

ודשנו את המזבח פרש"י יסלק את הדשן מעליו ופרשו עליו בגד ארגמן ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד ולא נשרף שהיו כופין עליו פסכתר של נחשת, ויש בזה פלוגתא בספרא צו [פ' כא] שכן סובר ר' יהודה, ור"ש ס"ל שבשעת המסעות נסתלקה האש, ואמר בירושלמי דיומא [פ"ד] שלר"י פי' ודשנו שנתנו עליו דברים דשנים לקיום האש, ולר"ש פי' ודשנו שסלקו הדשן, וא"כ פרש"י מורכב אתרי רכשי, רק יש לקיים דבריו מן המד"ר, וכבר בארתי בפ' יתרו מכלתא [סי' ד"] שלדעת ר"י היה המזבח מלא עפר בעת הנסיעה ולדעת ר"ש היה חלול, וא"כ לר"י פרשו בגד ארגמן על עפר המזבח ועליו נתנו הכלים ולא היה לכלי המזבח רק כסוי אחד אבל למ"ד שהיה חלול בא בגד הארגמן עם הכלים בתוך חלל המזבח והוא היה כלי אחד וכסוי עור תחש היה כלי ב':

ושמו בדיו התבאר בפ' תרומה [כ"ה י"ב] מדוע פה אמר ושמו בדיו וכן בארון ובשלחן ומזבח הזהב כתיב ושמו את בדיו. וכתב הרמב"ן שעל השלחן היה בגד תולעת שני שהוא מראה אדום שהוא סימן לכתר מלכות שהוא מדת הדין אבל הארון ומזבח הזהב מכוסה בתכלת רומז למדה הכלולה מן הכל ומזבח העולה מכוסה בארגמן שהוא אדום כדם שנזרק עליו:

וכלה אהרן וגו' ואחרי כן יבואו ר"ל שלא יבואו לשאת עד שיכלה לכסות את כולם, ולא שישאו כל שנתכסה ראשונה שאז יצויר שיגעו אל הקדש, וגם י"ל שגם אחר שנתכסו לא ישאום רק ע"י המוט שכן נענש עוזא אע"ג שהארון היה מכוסה בודאי. אלה משא ר"ל וכל הדברים שחשב מיוחדים לנסיעת בני קהת:

ופקודת אלעזר שמן וקטורת יהיו תחת פקודת אלעזר ביחוד מרוב קדושתם, ונחלקו המפ', י"א שנשאם כולם בעצמו בדרך נס, וי"א שנשא רק הצריך ליום א', וי"א שהיה משגיח עליהם ביחוד. פקודת פי' וכן היה תחתיו פקודת כל המשכן שהיה ראש האמרכלין:

אל תכריתו עתה חדש להם צווי אחרת שמפני שיש חשש שמרוב חשיבות הקדש יטהר כ"א לשאת וידחקו א"ע קודם שיתכסו הכלים כמעשה שהיו רצין ועולין בכבש ע"כ צוה שאין רשות לבני קהת לעשות דבר מעצמם רק עפ"י משטרם של אהרן ובניו שיסדרו לכל אחד מה ישא וכמה שעות ישא. ועז"א אהרן ובניו יבואו ושמו איש איש על עבודתו ואל משאו ר"ל שיסדר מי ישא ומי יעבוד ר"ל להניח על כתף הנושאים, ובכל שעה החליפו את הנושאים והכל על פי פקודת אהרן, וממילא לא ידחקו לכנוס קודם הזמן ועי"כ לא יבואו לראות וכו':

נשא את ראש בני גרשון גם הם ר"ל הגם שהם ירודים נגד בני קהת בכ"ז גם הם י"ל התנשאות נגד בני מררי שהם נשאו דברים המכובדים אחרי משא בני קהת, ומעלתם זה בא להם לבית אבותם ר"ל מצד שגרשון הוא הבכור לאבותיו:

כל הבא לצבא צבא ואצל קהת ומררי אמר כל הבא לצבא כי גרשון מצד שהיה הבכור היה הוא המצביא בראש והם באו לצבא שהצביא גרשון. לעבוד עבודה כולל כל עבודת הלוים השיר והשוער והשמירה והמשא, ונגד זה אמר זאת עבודת כולל כולם. ולמשא שזה מפורש בכאן כמ"ש ונשאו:

ואת כל כלי עבודתם כולל הקרסים שהיו לחבר היריעות וכלי השיר שהיה מענין העבודה. ואת כל אשר יעשה להם כל מה שהיה צריך לתקן או לעשותו מחדש צריכים לעבוד:

על פי אהרן ובניו תהיה גם בני גרשון היה משאם עפ"י אהרן ובניו, והיה ההבדל ביניהם ובין בני קהת שלבני קהת לא היה לשום אחד חזקה במשאם רק בכל פעם היו אהרן ובניו מיחדים מי ישא ומה ישא ואחר שנשא חלקו נפסק זכותו, אבל בני גרשון היה להם חזקה שאחר שקבע אהרן לכל אחד משאו ועבודתו היה זוכה בו לעולם כמ"ש בד"ה [א' ט"] שהשוערים ויתר עבודות היו לאנשים מיוחדים בירושה וכן שם [כה כו] ועז"א ופקדתם עליהם במשמרת את כל משאם כמ"ש רש"י למעלה [ג' ז"] על ושמרו את משמרתו כל מינוי שהאדם ממונה עליו ומוטל עליו לעשותו קרוי משמרת בכל המקרא ובלשון משנה כמו משמרת כהונה ולויה, ור"ל שמ"ש עפ"י אהרן ובניו אין פירושו שיהיה כן בכל פעם רק שיפקדו עליהם משאם ויהיה במשמרת שיהיה ממונה על דבר זה לעולם:

זאת עבודת ר"ל שאין לא' מבני קהת ומררי ליגע בעבודתם — ומשמרתם ר"ל והגם שכל א' הי' לו משמרת ומנוי קבוע לישא דבר זה לעולם, בכ"ז יהיה ביד איתמר שהוא ישגיח עליהם שיעשו מעשיהם באמונה:

בני מררי בהם לא אמר נשא את ראש כי הם אחרונים במעלה:

וזאת משמרת משאם שהם היה להם ג"כ התמנות קבוע מה ישא ומה תהיה עבודתו:

ובשמות תפקדו הוסיף צווי בבני מררי שיקרא שם מיוחד לכל כלי שהם ממונים לנשאו כמ"ש שהיו רושמים על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו, וכל קרש היה ניתן במקום שזכה בו בפעם הראשון, וע"כ צוה ליחד שם לכ"א, וליחד מי הממונה לנשאו וגם עליהם היה איתמר הממונה:

ויפקד משה אחר שהשלים צווי ה' באר שמשה עשה כן ושפקד בני קהת תחלה כצווי ה', ושהיו למשפחות לבית אבותם שהתחיל מן המשפחות כנ"ל, והנה בקהת ומררי אמר ויהיו פקודיהם למשפחותם ואצל בני גרשון אמר למשפחותם לבית אבותם, וזה מבואר שמעלת בני גרשון היה מצד שהוא בכור לכן בא אחר בני קהת [כנ"ל כ"ב] לכן חזר שמת שהי' מעלתו מצד אביו שהי' בכור לאביו, ובגרשון אמר ופקודי בני גרשון ובמררי אמר ופקודי משפחות בני מררי למשפחותם, ויבואר עפמ"ש בדה"א [כג] בני מררי מחלי ומושי, בני מחלי אלעזר וקיש, וימת אלעזר ולא היו לו בנים כי אם בנות וישאום בני קיש אחיהם, ומלמד פה שלא נחשבו בני קיש אל משפחת אלעזר רק אל משפחת קיש שהוא לבית אבותם, ואצל קהת ומררי אמר עפ"י ה' ביד משה ואצל גרשון אמר עפ"י ה' לבד, כי בדבור נשא בני קהת כתיב וידבר אל משה ואל אהרן ומודיע שהיה ביד משה שיאמר לאהרן ואצל גרשון כתיב וידבר ה' אל משה לכן מודיע שמה שצרף את אהרן היה עפ"י ה', לאפוקי הנשיאים, ואצל מררי שלא נזכר צווי מיוחד למשה הודיע שהיה עפ"י ה' ביד משה, וכתב הרי"א ומפקודי הלוים למדנו שבני קהת הגדולים עלו לעבוד קרוב לשליש, מספר פקודיהם לבן חדש, ומבני גרשון עלו פקודיו יותר משליש פקודיו הראשונים, ובבני מררי היה בו דבר חידוש שעלו יותר מחצי עד שהיו הגדולים יותר מן הטף הפך המנהג הטבעי, וזה מעיד שהיו אנשים גבורי כח חלקם בחיים ולכן נבחרו לעבודת משאוח הכבדים:

כל הפקודים פי' חז"ל שצרף את הנשיאים להפיס דעתם, ומ"ש עפ"י ה' פקד אותם יל"פ שפקידה זו מענין מנוי שמה שמנה כל א' לעבודה מיוחדת ולמשא מיוחדת היה עפ"י ה', ואמר ופקודיו ר"ל התמנות של כ"א צוה ה' באופן שהיה אסור לכ"א לנגוע בהתמנות של חברו: