Talmud Builders

    Commentary page

    Lamentations 2

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Tanakh · chapter reading guide

    Lamentations Chapter 2

    Lamentations Chapter 2 presents 22 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. Observable themes include The chapter gives attention to home, place or sanctuary..

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    • The chapter gives attention to home, place or sanctuary.

    A unit-by-unit map of all 22 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 114 words

      Opens “אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ…”

    2. Verse 218 words

      Opens “בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י (לא) [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵ֚ת כׇּל־נְא֣וֹת…”

    3. Verse 317 words

      Opens “גָּדַ֣ע בׇּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּ֚ל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר…”

    4. Verse 415 words

      Opens “דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג…”

    5. Verse 513 words

      Opens “הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כׇּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת…”

    6. Verse 614 words

      Opens “וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהֹוָ֤ה׀בְּצִיּוֹן֙…”

    7. Verse 714 words

      Opens “זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת…”

    8. Verse 814 words

      Opens “חָשַׁ֨ב יְהֹוָ֤ה׀לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב…”

    9. Verse 916 words

      Opens “טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ…”

    10. Verse 1016 words

      Opens “יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙…”

    11. Verse 1116 words

      Opens “כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֙רֶץ֙…”

    12. Verse 1214 words

      Opens “לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙…”

    13. Verse 1316 words

      Opens “מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙…”

    14. Verse 1416 words

      Opens “נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֺנֵ֖ךְ…”

    15. Verse 1518 words

      Opens “סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֙יִם֙ כׇּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ…”

    16. Verse 1615 words

      Opens “פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כׇּל־אֹ֣יְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ…”

    17. Verse 1719 words

      Opens “עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר…”

    18. Verse 1816 words

      Opens “צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִ֠יּ֠וֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל…”

    19. Verse 1922 words

      Opens “ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי (בליל) [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י…”

    20. Verse 2017 words

      Opens “רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה…”

    21. Verse 2116 words

      Opens “שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י…”

    22. Verse 2216 words

      Opens “תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה…”

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      איכה יעיביאפיל כד"א (מלכים א יח) והשמים התקדרו בעבים:

      משמים ארץלאחר שהגביהם עד לשמים השליכם לארץ בבת אחת ולא מעט מעט מאיגרא רמא לבירא עמיקתא:

      הדום רגליו שרפרף מרגלותיו וזה בית המקדש:

    2. Verse 2

      נאות יעקבבתי יעקב לשון נוה:

      הגיע לארץהשפילם לארץ:

      חלל ממלכה ושריהאלו ישראל שהיו קרויים (שמות יט) ממלכת כהנים:

      ושריהמדרש אגדה יש אלו שרים של מעלה שהחליפם הממונה על האור מינה על המים והחליף כל הממונים לפי שהיו ברשעי ישראל בעלי שם המפורש ובוטחים הם שישביעו את שרי מעלה להצילם מאש וממים ומחרב ועכשו כשהיו משביע את שר האש בשמו והוא משיב אין ממשלה זו בידי וכן כולם:

    3. Verse 3

      השיב אחור ימינוהשיב עצמו כמשיב אחור ימינו מלהלחם בעד בניו:

    4. Verse 4

      דרך קשתולפי שכך דרך קשת שהם חזקים לשום רגלו עליהם כשהוא כופפם לכך נכתב בלשון דריכה:

      שפך כאש חמתוכך חבור המלה שפך חמתו שהיא כאש כי לא מצינו שפיכה של אש אלא אצל חמה כדכתיב (תהלים עט) שפוך חמתך על הגוים:

    5. Verse 5

      וירב בבת יהודההרבה בכנסת יהודה:

      תאניה ואניהצער ויללה:

      וירבנקוד יו"ד קמץ קטן שהוא לשון הרבה את אחרים וירב העם ויעצמו מאד נקוד חירק שהוא לשון רבה הוא את עצמו וכן כל תיב' שפעל שלה בה"א כגון פנה זכה בכה כן דרכה לשמש כשהוא מחסר ממנה ה"א כשהוא מדבר על עצמו נקוד חירק כגון (שמות ז) ויפן פרעה וכשהוא מדבר על אחרים נקוד קמץ כגון (שופטים טו) ויפן זנב אל זנב (מלכים ב כה) ויגל יהודה מעל אדמתו (שם יח) ויגל מלך בבל את ישראל אשורה:

    6. Verse 6

      ויחמוסלשון כריתה וכן (איוב טו) יחמוס כגפן (ירמיה יג) נחמסו עקביך:

      כגןכמו שגוזזין ירקות הגנה:

      שכומעונתו שכו כתיב ששיכך חמתו על בניו בחורבן ביתו נדרש במדרש קינות:

      שחת מועדובית קדשי הקדשים ששם היה נועד לבניו שנאמר (שמות כה) ונועדתי לך שם:

      מלך וכהןצדקיהו המלך ושריהו כהן גדול:

    7. Verse 7

      נארביטל וכן (תהלים פט) נארת ברית עבדך:

      כיום מועדשהיו שמחים ומשוררים בתוכו בקול רם כן נתנו האויבים בחרבנו קול שמחה:

    8. Verse 8

      חשב ה' להשחיתזה ימים רבים שעלתה על דעתו כך שנאמר (ירמיה לב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת להסירה מעל פני:

      נטה קושל משפט ליפרע על עונינו:

      מבלעמהשחית:

      חיל וחומהשורא ובר שורא חומה נמוכה שכנגד חומה גבוהה:

    9. Verse 9

      טבעו בארץ שעריהמדרש אגדה לפי שחלקו כבוד לארון שנאמר (תהלים כד) שאו שערים ראשיכם לפיכך לא שלטה בהם בריה וטבעו בארץ ורבותינו אמרו מעשי ידי דוד היו לפיכך לא שלטו בהם אויבים:

      אין תורהאין בהם מורה הוראה:

    10. Verse 10

      ישבו לארץ וגו'כמשמעו ומדרש אגדה נבוכדנצר הושיבם לארץ כשמרד בו צדקיהו ועבר על שבועתו בא וישב לו בדפנה של אנטוכיא ושלח בשביל סנהדרין ובאו לקראתו וראה אותם אנשים של צורה והשיב אותם בקתדראות של זהב ואמר להם סדרו לי תורתכם פרשה ופרשה ותרגמוה לי כיון שהגיעו לפרשת נדרים אמר להם אם הוא רוצה לחזור יכול הוא לחזור אמרו לו ילך אצל חכם ויתיר לו אמר להם אם כן אתם התרתם לצדקיהו את שבועתו צוה ושמטום והושיבם לארץ וקשרו שערות ראשם בזנבות הסוסים וגרדום:

    11. Verse 11

      חמרמרורגרז"לירט בלעז דרך בני מעים כשמשליכם אדם לאור הם כווצים ומתחמרמרים:

      בעטףפשמ"יר:

    12. Verse 13

      מה אעידך ומה אדמה לךלומר לך מה תתמה על שברך הלא אף לאומה פלונית אירע כמותך:

      מה אשוה לך ואנחמךכשבאה צרה על אדם אומר לו אף בפלוני עלתה כך תנחומי הם לו:

    13. Verse 14

      שוא ותפלדברים שאין בהם טעם ובלשון לע"ז אפלשטרי"מנט:

      ולא גלו על עונךלהוכיח דרכך על פניך:

      להשיב שבותךלישר משובותיך לשון שובבה, שובבים (ישעיה נו) וילך שובב:

      ומדוחיםהדיחוך מעלי:

    14. Verse 15

      שרקונופח בפיו שיבלי"ר בלעז ודרך אדם לעשות כן הרואה דבר חשוב שחרב וכלה:

      כלילת יופיכל היופי היה שלה:

    15. Verse 16

      פצו עליך פיהםמפני מה הקדים פ"ה לעי"ן מפני שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם:

    16. Verse 17

      בצע אמרתוכלה גזרתו כמו (איוב ו) יתר ידו ויבצעני:

      אשר צוה מימי קדםשכתוב בתורה (ויקרא כו) ויספתי ליסרה אתכם שבע:

    17. Verse 18

      פוגתהעברה טרישאלמי"נט כמו (בראשית מה) ויפג לבו:

      בת עינךשחור של עין שקורין פרוני"לש:

    18. Verse 19

      אשמורותשתי חלקי הלילה שהלילה נחלקה לשלשה חלקים כמו שאמרו רבותינו במסכת ברכות:

      העטופיםאשפומי"ן בלע"ז:

    19. Verse 20

      עוללי טפוחיםילדים רכים שעודן גדלים בטפוחי אמותם ורבותינו דרשוהו על דואג בן יוסף שהיתה אמו מודדתו בטפחים בכל יום לתת זהב לבית המקדש לפי מה שהיה גדל ולבסוף אכלתו:

      אם יהרג במקדש אד' כהן ונביארוח הקדש משיבתם וכי נאה לכם שהרגתם את זכריה בן יהוידע כמו שכתוב בדברי הימים שהוכיחם כשבאו להשתחוות ליואש ועשאוהו ע"א (ד"ה ב כד) ורוח לבשה את זכריה בן יהוידע והיה כהן ונביא והרגוהו בעזרה:

    20. Verse 22

      תקרא כיום מועדכמו קראת ולשון הווה הוא:

      מגורישכיני הרעים להאסף עלי להשחית:

      אשר טפחתי ורביתי אויבי כלםהילדים אשר טפחתי וגדלתי אותם בא האויב וכלה אותם:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Original text

    אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ׀אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ׃ {ס}

    א Alas! The Sovereign out of wrath Has shamed Fair Zion, Has cast down from heaven to earth The majesty of Israel. God’s Footstool was not remembered On this day of wrath.

    בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י (לא) [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵ֚ת כׇּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ׃ {ס}

    ב The Sovereign has laid waste without pity All the habitations of Jacob— Has razed in anger Fair Judah’s strongholds, Bringing low in dishonor The kingdom and its leaders.

    גָּדַ֣ע בׇּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּ֚ל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב׃ {ס}

    ג In blazing anger [God] has cut down All the might of Israel— Withdrawing vital support In the presence of the foe, And ravaging Jacob like flaming fire, Consuming on all sides.

    דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֙הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ׃ {ס}

    ד [God] bent the bow like an enemy, Poised the right hand like a foe, And slew all who delighted the eye. God’s wrath was poured out like fire In the Tent of Fair Zion.

    הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י׀כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כׇּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֙רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה׃ {ס}

    ה The Sovereign has acted like a foe— Laying waste Israel, Laying waste all her citadels, Destroying her strongholds, Increasing within Fair Judah Mourning and moaning.

    וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהֹוָ֤ה׀בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן׃ {ס}

    ו God’s Booth has been stripped like a garden, And the Tabernacle, destroyed; G OD has ended in Zion Festival and sabbath; And in raging anger has spurned King and priest.

    זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י׀מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהֹוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד׃ {ס}

    ז The Sovereign has rejected the altar, Disdained the Sanctuary, Handing over to the foe The walls of its citadels; They raised a shout in the House of G OD As on a festival day.

    חָשַׁ֨ב יְהֹוָ֤ה׀לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ׃ {ס}

    ח G OD resolved to destroy The wall of Fair Zion— Measuring it with a line, refraining not From bringing destruction. Wall and rampart have been made to mourn, Together they languish.

    טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהֹוָֽה׃ {ס}

    ט Her gates have sunk into the ground, Her bars have been smashed to bits; Her king and her leaders are in exile, Instruction, here priestly instruction; cf. Jer. 18.18 ; Hag. 2.11 ; Mal. 2.6 . is no more; Her prophets, too, receive No vision from G OD .

    יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֙רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}

    י Silent sit on the ground The elders of Fair Zion; They have strewn dust on their heads And girded themselves with sackcloth; The maidens of Jerusalem have bowed Their heads to the ground.

    כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֙רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה׃ {ס}

    כ My eyes are spent with tears, My heart is in tumult, My being melts away Over the ruin of my poor people, As babes and sucklings languish In the squares of the city.

    לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם׃ {ס}

    ל They keep asking their mothers, “Where is bread and wine?” As they languish like battle-wounded In the squares of the town, As their life runs out In their mothers’ bosoms.

    מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ׃ {ס}

    מ What can I take as witness or liken To you, O Fair Jerusalem? What can I match with you to console you, O Fair Maiden Zion? For your ruin is vast as the sea: Who can heal you?

    נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֺנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב (שביתך) [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים׃ {ס}

    נ Your seers prophesied to you Delusion and folly. They did not expose your iniquity So as to restore your fortunes, But prophesied to you oracles Of delusion and deception.

    סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֙יִם֙ כׇּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכׇל־הָאָֽרֶץ׃ {ס}

    ס All who pass your way Clap their hands at you; They hiss and wag their head At Fair Jerusalem: “Is this the city that was called Perfect in Beauty, Joy of All the Earth?”

    פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כׇּל־אֹ֣יְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ׃ {ס}

    פ All your enemies Jeer at you; They hiss and gnash their teeth, And cry: “We’ve ruined her! Ah, this is the day we hoped for; We have lived to see it!”

    עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֙יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ׃ {ס}

    ע G OD has done what was purposed, Carrying out the decree That had been ordained long ago, And tearing down without pity. [God] has let the foe rejoice over you, Has exalted the might of your enemies.

    צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִ֠יּ֠וֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ׃ {ס}

    צ Their heart cried out to the Sovereign. O wall of Fair Zion, Shed tears like a torrent Day and night! Give yourself no respite, Your eyes no rest.

    ק֣וּמִי׀ רֹ֣נִּי (בליל) [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֙יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֙פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כׇּל־חוּצֽוֹת׃ {ס}

    ק Arise, cry out in the night At the beginning of the watches, Pour out your heart like water In the presence of the Sovereign! Lift up your hands to [God] For the life of your infants, Who faint for hunger At every street corner.

    רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלְלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא׃ {ס}

    ר “See, O E TERNAL One, and behold, To whom You have done this! Alas, women eat their own fruit, Their newborn babes! Alas, priest and prophet are slain In the Sanctuary of the Sovereign!

    שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֙גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃ {ס}

    ש Prostrate in the streets lie Both young and old. My maidens and youths Are fallen by the sword; You slew them on Your day of wrath, You slaughtered without pity.

    תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהֹוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם׃ {פ}

    ת You summoned, as on a festival, My neighbors from round about. On the day of G OD ’s wrath, None survived or escaped; Those whom I bore and reared My foe has consumed.”

    English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC