Commentary page
Judges 8
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerJudges Chapter 8
Judges Chapter 8 presents 35 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 35 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 118 words
Opens “וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ אֶפְרַ֗יִם מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ עָשִׂ֣יתָ…”
- Verse 211 words
Opens “וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם מֶה־עָשִׂ֥יתִי עַתָּ֖ה כָּכֶ֑ם הֲלֹ֗א ט֛וֹב…”
- Verse 317 words
Opens “בְּיֶדְכֶם֩ נָתַ֨ן אֱלֹהִ֜ים אֶת־שָׂרֵ֤י מִדְיָן֙ אֶת־עֹרֵ֣ב וְאֶת־זְאֵ֔ב…”
- Verse 411 words
Opens “וַיָּבֹ֥א גִדְע֖וֹן הַיַּרְדֵּ֑נָה עֹבֵ֣ר ה֗וּא וּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת הָאִישׁ֙…”
- Verse 518 words
Opens “וַיֹּ֙אמֶר֙ לְאַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת תְּנוּ־נָא֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם לָעָ֖ם…”
- Verse 611 words
Opens “וַיֹּ֙אמֶר֙ שָׂרֵ֣י סֻכּ֔וֹת הֲ֠כַ֠ף זֶ֧בַח וְצַלְמֻנָּ֛ע עַתָּ֖ה…”
- Verse 713 words
Opens “וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֔וֹן לָכֵ֗ן בְּתֵ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת־זֶ֥בַח וְאֶת־צַלְמֻנָּ֖ע…”
- Verse 814 words
Opens “וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ פְּנוּאֵ֔ל וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם כָּזֹ֑את וַיַּעֲנ֤וּ…”
- Verse 910 words
Opens “וַיֹּ֛אמֶר גַּם־לְאַנְשֵׁ֥י פְנוּאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בְּשׁוּבִ֣י בְשָׁל֔וֹם אֶתֹּ֖ץ…”
- Verse 1019 words
Opens “וְזֶ֨בַח וְצַלְמֻנָּ֜ע בַּקַּרְקֹ֗ר וּמַחֲנֵיהֶ֤ם עִמָּם֙ כַּחֲמֵ֤שֶׁת עָשָׂר֙…”
- Verse 1113 words
Opens “וַיַּ֣עַל גִּדְע֗וֹן דֶּ֚רֶךְ הַשְּׁכוּנֵ֣י בׇאֳהָלִ֔ים מִקֶּ֥דֶם לְנֹ֖בַח…”
- Verse 1213 words
Opens “וַיָּנֻ֗סוּ זֶ֚בַח וְצַלְמֻנָּ֔ע וַיִּרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּלְכֹּ֞ד אֶת־שְׁנֵ֣י׀…”
- Verse 136 words
Opens “וַיָּ֛שׇׁב גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ מִן־הַמִּלְחָמָ֑ה מִֽלְמַעֲלֵ֖ה הֶחָֽרֶס׃…”
- Verse 1412 words
Opens “וַיִּלְכׇּד־נַ֛עַר מֵאַנְשֵׁ֥י סֻכּ֖וֹת וַיִּשְׁאָלֵ֑הוּ וַיִּכְתֹּ֨ב אֵלָ֜יו אֶת־שָׂרֵ֤י…”
- Verse 1521 words
Opens “וַיָּבֹא֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֑ע…”
- Verse 1611 words
Opens “וַיִּקַּח֙ אֶת־זִקְנֵ֣י הָעִ֔יר וְאֶת־קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת־הַֽבַּרְקֳנִ֑ים וַיֹּ֣דַע…”
- Verse 176 words
Opens “וְאֶת־מִגְדַּ֥ל פְּנוּאֵ֖ל נָתָ֑ץ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִֽיר׃…”
- Verse 1815 words
Opens “וַיֹּ֗אמֶר אֶל־זֶ֙בַח֙ וְאֶל־צַלְמֻנָּ֔ע אֵיפֹה֙ הָאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֲרַגְתֶּ֖ם…”
- Verse 1911 words
Opens “וַיֹּאמַ֕ר אַחַ֥י בְּנֵֽי־אִמִּ֖י הֵ֑ם חַי־יְהֹוָ֗ה ל֚וּ הַחֲיִתֶ֣ם…”
- Verse 2014 words
Opens “וַיֹּ֙אמֶר֙ לְיֶ֣תֶר בְּכוֹר֔וֹ ק֖וּם הֲרֹ֣ג אוֹתָ֑ם וְלֹא־שָׁלַ֨ף…”
- Verse 2120 words
Opens “וַיֹּ֜אמֶר זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֗ע ק֤וּם אַתָּה֙ וּפְגַע־בָּ֔נוּ כִּ֥י…”
- Verse 2212 words
Opens “וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן מְשָׁל־בָּ֙נוּ֙ גַּם־אַתָּ֔ה גַּם־בִּנְךָ֖ גַּ֣ם…”
- Verse 2312 words
Opens “וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא־אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹא־יִמְשֹׁ֥ל…”
- Verse 2416 words
Opens “וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם גִּדְע֗וֹן אֶשְׁאֲלָ֤ה מִכֶּם֙ שְׁאֵלָ֔ה וּתְנוּ־לִ֕י…”
- Verse 2510 words
Opens “וַיֹּאמְר֖וּ נָת֣וֹן נִתֵּ֑ן וַֽיִּפְרְשׂוּ֙ אֶת־הַשִּׂמְלָ֔ה וַיַּשְׁלִ֣יכוּ שָׁ֔מָּה…”
- Verse 2622 words
Opens “וַיְהִ֗י מִשְׁקַ֞ל נִזְמֵ֤י הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל אֶ֥לֶף…”
- Verse 2716 words
Opens “וַיַּ֩עַשׂ֩ אוֹת֨וֹ גִדְע֜וֹן לְאֵפ֗וֹד וַיַּצֵּ֨ג אוֹת֤וֹ בְעִירוֹ֙…”
- Verse 2816 words
Opens “וַיִּכָּנַ֣ע מִדְיָ֗ן לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יָסְפ֖וּ…”
- Verse 295 words
Opens “וַיֵּ֛לֶךְ יְרֻבַּ֥עַל בֶּן־יוֹאָ֖שׁ וַיֵּ֥שֶׁב בְּבֵיתֽוֹ׃…”
- Verse 3010 words
Opens “וּלְגִדְע֗וֹן הָיוּ֙ שִׁבְעִ֣ים בָּנִ֔ים יֹצְאֵ֖י יְרֵכ֑וֹ כִּֽי־נָשִׁ֥ים…”
- Verse 319 words
Opens “וּפִֽילַגְשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁכֶ֔ם יָֽלְדָה־לּ֥וֹ גַם־הִ֖יא בֵּ֑ן וַיָּ֥שֶׂם…”
- Verse 3213 words
Opens “וַיָּ֛מׇת גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֑ה וַיִּקָּבֵ֗ר בְּקֶ֙בֶר֙…”
- Verse 3315 words
Opens “וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ מֵ֣ת גִּדְע֔וֹן וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל…”
- Verse 3411 words
Opens “וְלֹ֤א זָֽכְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הַמַּצִּ֥יל…”
- Verse 3510 words
Opens “וְלֹא־עָשׂ֣וּ חֶ֔סֶד עִם־בֵּ֥ית יְרֻבַּ֖עַל גִּדְע֑וֹן כְּכׇ֨ל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר…”
Rashi's commentary
Verse 2
מה עשיתי עתה ככם — מה חשוב מה שעשיתי בתחילתו, כמה שעשיתם אתם בסוף:
הלא טוב עללות — שבאו לידכם בסוף מתחלת הבציר שבצרנו אני ומשפחתי, שהרי בידכם נתן ה' את המלכים:
Verse 3
ומה יכלתי — לעשות שיהא חשוב כמעשה שלכם:
Verse 4
עבר הוא ושלש מאות האיש — עוברים את הירדן אחרי זבח וצלמונע שעברו את הירדן תחלה, והיו משחיתים מעבר לירדן את ארץ ראובן וגד ומנשה, ועבר שם כדי לנקום אף בהם:
Verse 5
לאנשי סכות — ישראל היו:
Verse 6
הכף זבח וצלמנע בידך — שאתה מתפאר שהצלתנו מיד מדין:
Verse 7
הברקנים — רונצי"ש בלע"ז:
Verse 10
בקרקר — שם מקום:
Verse 11
דרך השכוני באהלים — דרך ארץ קדר וערב השוכנים במדבר באהליהם, שרועים מקנה תמיד ואין דרים בבתים:
מקדם לנבח ויגבהה — שהם ערי ישראל, ולא רצה לילך שם אלא דרך עקלתון, כדי שלא ירגישו בהם, ויהומם פתאום:
Verse 13
מלמעלה החרס — עד שלא שקעה השמש, בעוד החמה נראית גבוה:
Verse 16
וידע בהם — (תרגום:) ותבר בהון:
Verse 18
אחד כתאר בני המלך — יונתן תרגם: אחד היה בהם שתוארו כתואר בני המלך. ויש לפותרו: כמוך כמוהם, תואר אחד לכם, כי כתואר בני מלכים היו:
Verse 20
ולא שלף הנער חרבו — להורגם, שהיה ירא מהם:
Verse 21
השהרנים — לוינ"ש בלע"ז, של זהב:
Verse 26
השהרנים והנטפות — (תרגום:) ענקיא וכלילא:
Verse 27
ויעש אותו גדעון לאפוד — להיות לזכרון על תשועה גדולה, לראות כמה היה חילם כבד שבנזמי חשוביהם היה כל הזהב הזה:
ויזנו כל ישראל אחריו — לאחר מיתת גדעון:
Verse 33
בעל ברית — כך שמו:
Verse 35
ולא עשו חסד וגו' — שהרגו את בניו, כמו שכתוב בענין (להלן ט ה):
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
השאלות (א) הלא מלאכים שלח בכל הר אפרים?
מה הדבר אשר עשית לנו — כי תחלה שלח מלאכים במנשה אשר זבולון נפתלי ולא באפרים (ו' לה) רק עתה שלח מלאכים בהר אפרים וזה חרפה גדולה להם, וזה שאמר לבלתי קראות לנו כי הלכת, רק אחר כך בעת גמר המלחמה (ומלת קראות מקור מורכב ממשקל פעלי ל"א ופעלי ל"ה, גלות ירושלים, קרוא מקרא).
Verse 2
השאלות (ב-ג) למה כפל מה עשיתי עתה ככם ומה יכלתי עשות ככם?
ויאמר — השיב למה תריבו אלי, אם באשר לקחתי הכבוד לעצמי להיות אני המתחיל, הלא אתם הגומרים ומה עשיתי עתה ככם, הלא עתה בגמר לא עשיתי נגדכם מאומה (ואמר עתה כי עוד קוה ללכד זבח וצלמונע רק עתה עדיין לא עשיתי) והגם שאני הייתי הבוצר שהוא המתחיל, הלא העוללות שעוללתם לבסוף טוב מן הבציר, וא"כ מצד הפעולה מעשיכם גדולים הגם שהיו לבסוף.
Verse 3
זאת שנית מצד הגבורה הלא בידכם נתן אלהים את שרי מדין, שבזה הראיתם גבורה עצומה עד שהתיחס לה' שהוא נתן בידכם, ומה יכלתי עשות ככם הלא זה דבר שלא יכלתי לעשות, ובזה רפה כעסם.
Verse 5
השאלות (ה-יז) הוא דבר לאנשי סכות ומדוע ענו אותו שרי סכות? הם אמרו כי ניתן לצבאך לחם, בפסוק טו הזכיר שאמרו כי נתן לאנשיך היעפים לחם, בפסוק טו טז אמר שבא אל אנשי סכות ושלקח זקני העיר ויודע את אנשי סוכות, משמע שלא יסר את הזקנים דא"כ היל"ל ויודע אותם, ולמה עשה כן שלא הכה להזקנים? ולמה הרג אנשי פנואל ולא אנשי סכות?
ויאמר לאנשי סכות — הנה היו מחויבים לתת להם לחם מצד שני ענינים: א) מצד מצות צדקה אחר שהם עיפים ורעבים ומצוה זו מוטלת על כלל העם, ב) מצד החיוב באשר הם צבא מלחמה ורודפים אחר האויב, ודבר זה מוטל על השרים לתת להם מן המס אחר שהוא טובת הכלל, ובאשר היו עיפים ורודפים פנה גדעון תחלה אל העם וזה שאמר ויאמר לאנשי סכות, ואמר הטעם שיתנו להם לחם כי עיפים הם שלכן יתנו להם מצד מצות צדקה, והוסיף שהם שלוחי מצוה לרדוף אחר זבח וצלמנע.
Verse 6
ויאמר שרי סכות — המובן שהעם לא רצו לתת לו מצד הצדקה מצד שאנשיו יעפים, ואז פנה אל השרים שיתנו לו מצד החיוב, כמו שאמר בסוף דבריו שהוא רודף אחר זבח וצלמונע, והשיבו לו השרים: הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי נתן לצבאך לחם, אתה רוצה שאנחנו נתן לך מצד שהם צבאך רצה לומר צבא מלחמה שהחיוב מוטל על השרים, אבל עדיין לא נצחת את האויב, ומובן שהתיראו שאם יתנו לו מצד זה יענשו אם תגבר יד האויב. (ומלת ויאמר שא' מן הרים ענה בשביל כולם):
Verse 9
בשובי בשלום אתץ את המגדל — רצה לומר כי הם אין להם תירוץ שיראים מפני אויב אחר שבוטחים במגדל עוז ולכן יתוץ את המגדל מדה כנגד מדה.
Verse 13
מלמעלה החרס — פי' שנפל על המחנה בלילה כמו שבפעם הראשון החרידם בלילה ובעת שעלה החרס על הארץ שב, ורצה לומר ששב מסבה שעלה החרס כי אנשיו היו מועטים, ולא יכלו להלחם רק בלילה.
Verse 16
ויקח את זקני העיר ואת קוצי כו' ויודע בהם — רצה לומר על ידם, שצוה שהזקנים ייסרו את אנשי סכות בקוצים על שמרעב מנעו לחם.
Verse 17
ואת מגדל פנואל נתץ — כנ"ל, ויהרג את אנשי העיר שלא היה להם תירוץ כאנשי סכות כנ"ל.
Verse 18
השאלות (יח) מה שהשיבו כמוך כמוהם אין בזה התנצלות:
איפה האנשים אשר הרגתם בתבור — עת ברחו זבח וצלמונע לעבור הירדן עברו דרך תבור ושם הרגו את אחי גדעון. והנה מחוקי המדינה שלא להרוג את המלכים הנכבשים במלחמה רק אם יש עליהם טענה, כמו מלכים שהיו נכנעים ומרדו. וא"כ לא היה ראוי להרג את זבח וצלמונע (שהיו אדוני הארץ) בלא משפט, לכן דן אותם על שהרגו את אחיו, והם השיבו כמוך כמוהם אחד רצה לומר שהם היו חייבים מיתה כמוך, כי היו מורדים בנו כמוך, כי ראינום כתאר בני המלך רצה לומר מתנהגים בטכסיסי מלכות ולכן חשבנום למורדים בנו ונתחייבו מיתה אצלנו, כמו שאם היינו כובשים אותך היית חייב מיתה על המרד, והם חשבו שהם בניו בני המלך והם חייבים מיתה על מרד אביהם לפי נמוסי מדין.
Verse 19
ויאמר אחי בני אמי הם — רצה לומר אינם בני רק אחי, והם לא מרדו ובחנם הרגתם אותם ואם החייתם אותם, לא הייתי הורג אתכם בלא משפט.
Verse 20
ויאמר ליתר — כי הוא גואל הדם על הריגת אחי אביו.
Verse 21
כי כאיש גבורתו — הגבורה צריכה להיות נערכת עם האיש פועל הגבורה, והגבורה הזאת להרוג מלכי ארץ יאתה לך.
Verse 22
משל בנו — א"ל א) שהוא ימשול מצד שראוי לזה וישיגו תועלת ממנו, ב) שגם בניו ימשלו מצד כי הושעתנו כו':
Verse 23
ויאמר וכו' לא אמשל וכו' — רצה לומר בין התועלת ממני בין התשועה הכל מתיחסת לה' והוא ימשול בכם.
Verse 24
אשאלה כו' — אחרי ספר שלא רדף אחר השררה, ספר שהיה שונא בצע, כי מן הדין מגיע אליו חצי השלל והוא לא לקח רק דבר מועט ורק דרך מתנה.
כי ישמעאלים הם — שהמדינים מנהגם כישמעאלים, ומתערבים עמהם, כמו שאמר ויעברו אנשים מדינים וימכרו את יוסף לישמעאלים (בראשית לו) רד"ק.
Verse 26
לבד מן השהרונים — שזה שלל בעצמו ויהי לו.
Verse 27
ויעש — מן הנזמים עשה אפוד תכשיט לזכר הנס, ואחרי מותו זנו אחיו, ויהי לגדעון ולביתו למוקש אחר שנכשלו בסבתו נענש במה שנהרגו בניו.
Verse 28
ארבעים שנה — עם ז' שני השעבוד.
Verse 29
ויכתב אליו את שרי סכות וכו' ויבא אל אנשי סכות — הנה ראה כי שרי סכות אינם ראוים לעונש כי טענו כדין שעדיין לא היו מחויבים לתת לו מס, וגם כי היו יראים לעשות זאת. אבל אנשי סכות שמהם שאל בתורת יעפים הם ראוים לעונש, לכן בא אל אנשי סוכות לא אל השרים. ובאר טעם העונש מצד שחרפו אותו הכף זבח וצלמונע עתה בידך כי נתן לאנשיך היעפים לחם, לא תפס לשון השרים כי נתן לצבאך לחם, שזה לא היה חירוף שעדיין לא הוחזקו בצבא מלחמה לכלכלם בתורת מס, אבל אנשי סכות שאמרו כי נתן לאנשיך היעפים לחם שמהם שאל צדקה לאנשים עיפים לא מס לצבא מלחמה זה היה חירוף.
וישב בביתו — כי לא הוצרך ללחום כי אין שטן.
Verse 33
כאשר מת וישובו — כמו שאמר והיה במות השופט וכו' (למעלה ב' יט):
Verse 69
ולא זכרו כו' את ה' ולא עשו חסד עם בית ירובעל וכו' — רצה לומר כי בתשועה זו היה ענין נסיי אלהי והיה ראוי לזכור את ה', והם לא זכרו את ה' כי יחסוהו לענין טבעי ולגבורת גדעון וא"כ היה להם לזכור את גדעון ככל הטובה וכו' והם שלמו רעה תחת טובה כמו שיבא בסמוך, וכפל בית ירובעל גדעון, שלא עשו חסד עם גדעון מצד שהוא בית ירובעל שיש לומר מריבה עם הבעל והם החלו לזבוח אל הבעל אחרי מותו.
Edition: Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ אֶפְרַ֗יִם מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְבִלְתִּי֙ קְרֹ֣אות לָ֔נוּ כִּ֥י הָלַ֖כְתָּ לְהִלָּחֵ֣ם בְּמִדְיָ֑ן וַיְרִיב֥וּן אִתּ֖וֹ בְּחׇזְקָֽה׃
And those in Ephraim’s contingent said to him, “Why did you do that to us—not calling us when you went to fight the Midianites?” And they rebuked him severely.
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם מֶה־עָשִׂ֥יתִי עַתָּ֖ה כָּכֶ֑ם הֲלֹ֗א ט֛וֹב עֹלְל֥וֹת אֶפְרַ֖יִם מִבְצִ֥יר אֲבִיעֶֽזֶר׃
But he answered them, “After all, what have I accomplished compared to you? Why, Ephraim’s gleanings are better than Abiezer’s vintage!
בְּיֶדְכֶם֩ נָתַ֨ן אֱלֹהִ֜ים אֶת־שָׂרֵ֤י מִדְיָן֙ אֶת־עֹרֵ֣ב וְאֶת־זְאֵ֔ב וּמַה־יָּכֹ֖לְתִּי עֲשׂ֣וֹת כָּכֶ֑ם אָ֗ז רָפְתָ֤ה רוּחָם֙ מֵֽעָלָ֔יו בְּדַבְּר֖וֹ הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
God has delivered the Midianite generals Oreb and Zeeb into your hands, and what was I able to do compared to you?” And when he spoke in this fashion, their anger against him abated.
וַיָּבֹ֥א גִדְע֖וֹן הַיַּרְדֵּ֑נָה עֹבֵ֣ר ה֗וּא וּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ עֲיֵפִ֖ים וְרֹדְפִֽים׃
Gideon came to the Jordan and crossed it. The three hundred men with him were famished, but still in pursuit.
וַיֹּ֙אמֶר֙ לְאַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת תְּנוּ־נָא֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם לָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלָ֑י כִּֽי־עֲיֵפִ֣ים הֵ֔ם וְאָנֹכִ֗י רֹדֵ֛ף אַחֲרֵ֛י זֶ֥בַח וְצַלְמֻנָּ֖ע מַלְכֵ֥י מִדְיָֽן׃
He said to the people of Succoth, “Please give some loaves of bread to the troops who are right behind me, for they are famished, and I am pursuing Zebah and Zalmunna, the kings of Midian.”
וַיֹּ֙אמֶר֙ שָׂרֵ֣י סֻכּ֔וֹת הֲ֠כַ֠ף זֶ֧בַח וְצַלְמֻנָּ֛ע עַתָּ֖ה בְּיָדֶ֑ךָ כִּֽי־נִתֵּ֥ן לִֽצְבָאֲךָ֖ לָֽחֶם׃
But the officials of Succoth replied, “Are Zebah and Zalmunna already in your hands, that we should give bread to your army?”
וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֔וֹן לָכֵ֗ן בְּתֵ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת־זֶ֥בַח וְאֶת־צַלְמֻנָּ֖ע בְּיָדִ֑י וְדַשְׁתִּי֙ אֶת־בְּשַׂרְכֶ֔ם אֶת־קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת־הַֽבַּרְקֳנִֽים׃
“I swear,” declared Gideon, “when G OD delivers Zebah and Zalmunna into my hands, I’ll thresh your bodies upon desert thorns and briers!”
וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ פְּנוּאֵ֔ל וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם כָּזֹ֑את וַיַּעֲנ֤וּ אוֹתוֹ֙ אַנְשֵׁ֣י פְנוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֥ר עָנ֖וּ אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת׃
From there he went up to Penuel and made the same request of them; but the people of Penuel gave him the same reply as the people of Succoth.
וַיֹּ֛אמֶר גַּם־לְאַנְשֵׁ֥י פְנוּאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בְּשׁוּבִ֣י בְשָׁל֔וֹם אֶתֹּ֖ץ אֶת־הַמִּגְדָּ֥ל הַזֶּֽה׃ {פ}
So he also threatened the people of Penuel: “When I come back safe, I’ll tear down this tower!”
וְזֶ֨בַח וְצַלְמֻנָּ֜ע בַּקַּרְקֹ֗ר וּמַחֲנֵיהֶ֤ם עִמָּם֙ כַּחֲמֵ֤שֶׁת עָשָׂר֙ אֶ֔לֶף כֹּ֚ל הַנּ֣וֹתָרִ֔ים מִכֹּ֖ל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־קֶ֑דֶם וְהַנֹּ֣פְלִ֔ים מֵאָ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב׃
Now Zebah and Zalmunna were at Karkor with their army of about 15,000; these were all that remained of the entire host of the Kedemites, for the slain numbered 120,000 fighters.
וַיַּ֣עַל גִּדְע֗וֹן דֶּ֚רֶךְ הַשְּׁכוּנֵ֣י בׇאֳהָלִ֔ים מִקֶּ֥דֶם לְנֹ֖בַח וְיׇגְבְּהָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהַֽמַּחֲנֶ֖ה הָ֥יָה בֶֽטַח׃
Gideon marched up the road of the tent dwellers, up to east of Nobah and Jogbehah, and routed the camp, which was off guard.
וַיָּנֻ֗סוּ זֶ֚בַח וְצַלְמֻנָּ֔ע וַיִּרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּלְכֹּ֞ד אֶת־שְׁנֵ֣י׀ מַלְכֵ֣י מִדְיָ֗ן אֶת־זֶ֙בַח֙ וְאֶת־צַלְמֻנָּ֔ע וְכׇל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הֶחֱרִֽיד׃
Zebah and Zalmunna took to flight, with Gideon in pursuit. He captured Zebah and Zalmunna, the two kings of Midian, and threw the whole army into panic.
וַיָּ֛שׇׁב גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ מִן־הַמִּלְחָמָ֑ה מִֽלְמַעֲלֵ֖ה הֶחָֽרֶס׃
On his way back from the battle at the Ascent of Heres, Gideon son of Joash
וַיִּלְכׇּד־נַ֛עַר מֵאַנְשֵׁ֥י סֻכּ֖וֹת וַיִּשְׁאָלֵ֑הוּ וַיִּכְתֹּ֨ב אֵלָ֜יו אֶת־שָׂרֵ֤י סֻכּוֹת֙ וְאֶת־זְקֵנֶ֔יהָ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה אִֽישׁ׃
captured a young man from among the people of Succoth and interrogated him. The latter drew up for him a list of the officials and elders of Succoth, seventy-seven in number.
וַיָּבֹא֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֑ע אֲשֶׁר֩ חֵרַפְתֶּ֨ם אוֹתִ֜י לֵאמֹ֗ר הֲ֠כַ֠ף זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֤ע עַתָּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ כִּ֥י נִתֵּ֛ן לַאֲנָשֶׁ֥יךָ הַיְּעֵפִ֖ים לָֽחֶם׃
Then he came to the people of Succoth and said, “Here are Zebah and Zalmunna, about whom you mocked me, saying, ‘Are Zebah and Zalmunna already in your hands, that we should give your famished men bread?’”
וַיִּקַּח֙ אֶת־זִקְנֵ֣י הָעִ֔יר וְאֶת־קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת־הַֽבַּרְקֳנִ֑ים וַיֹּ֣דַע בָּהֶ֔ם אֵ֖ת אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת׃
And he took the elders of the city and, [bringing] desert thorns and briers, he punished the people of Succoth with them.
וְאֶת־מִגְדַּ֥ל פְּנוּאֵ֖ל נָתָ֑ץ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִֽיר׃
As for Penuel, he tore down its tower and killed the townspeople.
וַיֹּ֗אמֶר אֶל־זֶ֙בַח֙ וְאֶל־צַלְמֻנָּ֔ע אֵיפֹה֙ הָאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֲרַגְתֶּ֖ם בְּתָב֑וֹר וַיֹּֽאמְרוּ֙ כָּמ֣וֹךָ כְמוֹהֶ֔ם אֶחָ֕ד כְּתֹ֖אַר בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
Then he asked Zebah and Zalmunna, “Those men you killed at Tabor, what were they like?” “They looked just like you,” they replied, “like sons of a king.”
וַיֹּאמַ֕ר אַחַ֥י בְּנֵֽי־אִמִּ֖י הֵ֑ם חַי־יְהֹוָ֗ה ל֚וּ הַחֲיִתֶ֣ם אוֹתָ֔ם לֹ֥א הָרַ֖גְתִּי אֶתְכֶֽם׃
“They were my brothers,” he declared, “the sons of my mother. As G OD lives, if you had spared them, I would not kill you.”
וַיֹּ֙אמֶר֙ לְיֶ֣תֶר בְּכוֹר֔וֹ ק֖וּם הֲרֹ֣ג אוֹתָ֑ם וְלֹא־שָׁלַ֨ף הַנַּ֤עַר חַרְבּוֹ֙ כִּ֣י יָרֵ֔א כִּ֥י עוֹדֶ֖נּוּ נָֽעַר׃
And he commanded his oldest son Jether, “Go kill them!” But the boy did not draw his sword, for he was timid, being still a boy.
וַיֹּ֜אמֶר זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֗ע ק֤וּם אַתָּה֙ וּפְגַע־בָּ֔נוּ כִּ֥י כָאִ֖ישׁ גְּבוּרָת֑וֹ וַיָּ֣קׇם גִּדְע֗וֹן וַֽיַּהֲרֹג֙ אֶת־זֶ֣בַח וְאֶת־צַלְמֻנָּ֔ע וַיִּקַּח֙ אֶת־הַשַּׂ֣הֲרֹנִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם׃ {פ}
Then Zebah and Zalmunna said, “Come, you slay us; for strength comes with manhood.” So Gideon went over and killed Zebah and Zalmunna, and he took the crescents that were on the necks of their camels.
וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן מְשָׁל־בָּ֙נוּ֙ גַּם־אַתָּ֔ה גַּם־בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן־בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן׃
Then those [who fought] on Israel’s side said to Gideon, “Rule over us—you, your son, and your grandson as well; for you have saved us from the Midianites.”
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא־אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹא־יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם יְהֹוָ֖ה יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם׃
But Gideon replied, “I will not rule over you myself, nor shall my son rule over you; G OD alone shall rule over you.”
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם גִּדְע֗וֹן אֶשְׁאֲלָ֤ה מִכֶּם֙ שְׁאֵלָ֔ה וּתְנוּ־לִ֕י אִ֖ישׁ נֶ֣זֶם שְׁלָל֑וֹ כִּֽי־נִזְמֵ֤י זָהָב֙ לָהֶ֔ם כִּ֥י יִשְׁמְעֵאלִ֖ים הֵֽם׃
And Gideon said to them, “I have a request to make of you: Each of you give me the earring you received as booty.” (The Midianites had golden earrings, for they were Ishmaelites.)
וַיֹּאמְר֖וּ נָת֣וֹן נִתֵּ֑ן וַֽיִּפְרְשׂוּ֙ אֶת־הַשִּׂמְלָ֔ה וַיַּשְׁלִ֣יכוּ שָׁ֔מָּה אִ֖ישׁ נֶ֥זֶם שְׁלָלֽוֹ׃
“Certainly!” they replied. And they spread out a cloth, and everyone threw onto it the earring he had received as booty.
וַיְהִ֗י מִשְׁקַ֞ל נִזְמֵ֤י הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל אֶ֥לֶף וּשְׁבַע־מֵא֖וֹת זָהָ֑ב לְ֠בַ֠ד מִן־הַשַּׂהֲרֹנִ֨ים וְהַנְּטִיפ֜וֹת וּבִגְדֵ֣י הָאַרְגָּמָ֗ן שֶׁעַל֙ מַלְכֵ֣י מִדְיָ֔ן וּלְבַד֙ מִן־הָ֣עֲנָק֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם׃
The weight of the golden earrings that he had requested came to 1,700 shekels of gold; this was in addition to the crescents and the pendants and the purple robes worn by the kings of Midian and in addition to the collars on the necks of their camels.
וַיַּ֩עַשׂ֩ אוֹת֨וֹ גִדְע֜וֹן לְאֵפ֗וֹד וַיַּצֵּ֨ג אוֹת֤וֹ בְעִירוֹ֙ בְּעׇפְרָ֔ה וַיִּזְנ֧וּ כׇֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל אַחֲרָ֖יו שָׁ֑ם וַיְהִ֛י לְגִדְע֥וֹן וּלְבֵית֖וֹ לְמוֹקֵֽשׁ׃
Gideon made an ephod of this gold and set it up in his own town of Ophrah. There all Israel went astray after it, and it became a snare to Gideon and his household.
וַיִּכָּנַ֣ע מִדְיָ֗ן לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יָסְפ֖וּ לָשֵׂ֣את רֹאשָׁ֑ם וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בִּימֵ֥י גִדְעֽוֹן׃ {פ}
Thus Midian submitted to the Israelites and did not raise its head again; and the land was tranquil for forty years in Gideon’s time.
וַיֵּ֛לֶךְ יְרֻבַּ֥עַל בֶּן־יוֹאָ֖שׁ וַיֵּ֥שֶׁב בְּבֵיתֽוֹ׃
So Jerubbaal son of Joash retired to his own house.
וּלְגִדְע֗וֹן הָיוּ֙ שִׁבְעִ֣ים בָּנִ֔ים יֹצְאֵ֖י יְרֵכ֑וֹ כִּֽי־נָשִׁ֥ים רַבּ֖וֹת הָ֥יוּ לֽוֹ׃
Gideon had seventy sons of his own issue, for he had many wives.
וּפִֽילַגְשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁכֶ֔ם יָֽלְדָה־לּ֥וֹ גַם־הִ֖יא בֵּ֑ן וַיָּ֥שֶׂם אֶת־שְׁמ֖וֹ אֲבִימֶֽלֶךְ׃
A son was also born to him by his concubine in Shechem, and he named him Abimelech.
וַיָּ֛מׇת גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֑ה וַיִּקָּבֵ֗ר בְּקֶ֙בֶר֙ יוֹאָ֣שׁ אָבִ֔יו בְּעׇפְרָ֖ה אֲבִ֥י הָעֶזְרִֽי׃ {פ}
Gideon son of Joash died at a ripe old age, and was buried in the tomb of his father Joash at Ophrah of the Abiezrites.
וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ מֵ֣ת גִּדְע֔וֹן וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּזְנ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבְּעָלִ֑ים וַיָּשִׂ֧ימוּ לָהֶ֛ם בַּ֥עַל בְּרִ֖ית לֵאלֹהִֽים׃
After Gideon died, the Israelites again went astray after the Baalim, and they adopted Baal-berith as a god.
וְלֹ֤א זָֽכְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הַמַּצִּ֥יל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד כׇּל־אֹיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִֽיב׃
The Israelites gave no thought to the E TERNAL their God, who saved them from all the enemies around them.
וְלֹא־עָשׂ֣וּ חֶ֔סֶד עִם־בֵּ֥ית יְרֻבַּ֖עַל גִּדְע֑וֹן כְּכׇ֨ל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
Nor did they show loyalty to the house of Jerubbaal-Gideon in return for all the good that he had done for Israel.
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC