Talmud Builders

    Commentary page

    Judges 10

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Tanakh · chapter reading guide

    Judges Chapter 10

    Judges Chapter 10 presents 18 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      בן דודו - כך שמו:

    2. Verse 4

      עירים - (תרגום:) עולין, סוסים בחורים:

      ושלשים עירים להם - ושלשים ערים בלא חומה להם, לכך נקראו עירים, לשון עיירות:

    3. Verse 6

      את הבעלים וגו' - שבע עבודות זרות נמנו כאן:

      ויעזבו את ה' ולא עבדוהו - אפילו בשותפות עם אלו:

    4. Verse 8

      בשנה ההיא - כשמת יאיר:

      אשר בעבר הירדן - ארץ ראובן וגד וחצי המנשה, שהיו שכניהם:

    5. Verse 11

      הלא ממצרים - שבע תשועות יש כאן, כנגד שבע עבודות זרות שהיו עובדים:

    6. Verse 12

      ומעון - שם אומה:

    7. Verse 16

      ותקצר נפשו בעמל - כביכול לא היה רחבת מקום לסבול ולכנס שם צרה שהיה לו בעמל ישראל:

    8. Verse 17

      ויצעקו - נאספו על ידי כרוז:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      להושיע את ישראל - כי אבימלך לא הושיע אותם רק השתרר עליהם.

      בן דודו - כך שמו. ורד"ק כתב שיש מפרשים בן דודו של אבימלך בן אחי אביו עיי"ש. ואיך היה איש יששכר?!

    2. Verse 4

      להם יקראו חות יאיר - פי' כי יאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהן [חות הגלעד], ויקרא אתהן חות יאיר, ועל דוגמת גבורת יאיר זה אל יאיר הקודם, קראו ג"כ לעריו הכוללים בשם הכינוי חות יאיר, ויש הבדל בין קרא (המורה על קריאת השם) שבא אחריו מלת את ובין אם בא אחריו למ"ד, שקרא שאחריו את, היא קריאת שם העצם, וקרא שאחריו למ"ד הוא הכינוי הנטפל על שמו הקודם, ואצל יאיר הראשון היה שמם העצמי חות יאיר, לכן כתיב ויקרא אתהן, ואצל יאיר זה היה רק כינוי השם, ולכן אמר להם יקראו כי לא היה זה שמם העצמי.

    3. Verse 6

      ויוסיפו - כי עד עתה בחיי השופטים עבדו את ה' וכמו שאמר והיה במות השופט (למעלה ב').

      ולא עבדוהו - אפילו בשותפות.

    4. Verse 8

      השאלות (ח) מ"ש בשנה ההיא באורו קשה:

      וירעצו וירצצו כו' בשנה ההיא - רצה לומר א) שתיכף נענשו, ב) שתיכף בשנה הראשונה היה קושי השיעבוד, ונמשך י"ח שנה.

    5. Verse 10

      השאלות (י) הוי"ו של וכי עזבנו מיותרת:

      וכי עזבנו - פי' הם חשבו שהגם שעבדו את הבעלים לא עזבו את ה' כי שמו את הבעל כממוצע בינם ובין ה', ואמרו הגם שחטאנו בכ"ז וכי עזבנו את אלהינו ונעבד את הבעלים?! בתמיהה, הלא חשבנו את הבעל כסרסור בינינו ובין ה'.

    6. Verse 11

      השאלות (יא) הלא מן בני עמון ופלשתים לא הצילם עדיין:

      ויאמר ה' - הודיעם ע"י נביא שלא יאמרו שלא חטאו, אמר להם הלא ממצרים ומן האמורי רצה לומר כמו שהצלתיכם בימי קדם ממצרים ומן האמורי, הלא כן מן בני עמון ומן פלשתים הלוחצים אתכם עתה יכול אני להושיעכם, (ולכן אמר מן בני עמון בלא וא"ו החיבור, שרצה לומר כמו ממצרים כן מן בני עמון).

    7. Verse 12

      וצידונים - רצה לומר ובל תאמרו כי חשבתם שרק בימי קדם עשיתי נפלאות לא בדורות אלה, הלא צידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם, וזה היה בדורות אחרונים ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם.

    8. Verse 13

      ומה שאמרתם וכי עזבנו את ה', התשובה לזה ואתם עזבתם אותי באמת ותעבדו אלהים אחרים, לא כדבריכם, לכן לא אוסיף להושיע אתכם.

    9. Verse 14

      לכו וזעקו אל האלהים - אחר אשר בחרתם בם הלא ראוי שהמה יושיעו לכם בעת צרתכם לא אנכי.

    10. Verse 15

      השאלות (טו-יז) מ"ש עשה לנו כטוב בעיניך והלא לא חפץ להושיעם, ומ"ש ותקצר נפשו נלאו בו המפרשים, מ"ש שבני עמון חנו בגלעד סותר למ"ש למעלה שעברו את הירדן, וגם יקשה שבסי' יא פכ"ט אמר שיפתח עבר את הירדן ומשמע שבני עמון שבו לביתם ונלחם עמהם בעריהם:

      ויאמרו חטאנו - התוודו חטאם, רק אמרו למה תעניש אותנו בידי אדם, עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך, כענין נפלה נא ביד ה' וביד אדם אל אפולה, ועל זה אמר אך הצילנו מידי אדם.

    11. Verse 16

      ותקצר נפשו בעמל ישראל - ע"י תשובתם, נפשו ורצונו קצר את עמל ישראל בל יארך עוד, ובל יוסיף האויב לעבור את הירדן ולהאריך ולהוסיף את עמלם.

      ובמורה נבוכים ח"א פמ"ח פירש "רצה לומר רצון האל לא יכול לסבול ולראות עוד את עמל ישראל וצרתם".

    12. Verse 17

      ויצעקו - זה היה מאת ה' שבני עמון שכבר עברו את הירדן להלחם ביהודה ובנימין (כנ"ל ט') שבו לחזרה ויחנו בגלעד, שם לחצום זה י"ח שנה, ובזה קצר עמלם בל יתפשט על כל השבטים.

      ויאספו ב"י -- אבל ב"י כבר התאספו ג"כ בעת עברו את הירדן, וגלעד שעבד אליו גם הוא בקש לו ראש.

    Edition: Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.

    Original text

    וַיָּ֩קׇם֩ אַחֲרֵ֨י אֲבִימֶ֜לֶךְ לְהוֹשִׁ֣יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל תּוֹלָ֧ע בֶּן־פּוּאָ֛ה בֶּן־דּוֹד֖וֹ אִ֣ישׁ יִשָּׂשכָ֑ר וְהוּא־יֹשֵׁ֥ב בְּשָׁמִ֖יר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃

    After Abimelech, Tola son of Puah son of Dodo, of Issachar, arose to deliver Israel. He lived at Shamir in the hill country of Ephraim.

    וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מׇת וַיִּקָּבֵ֥ר בְּשָׁמִֽיר׃ {פ}

    He led Israel for twenty-three years; then he died and was buried at Shamir.

    וַיָּ֣קׇם אַחֲרָ֔יו יָאִ֖יר הַגִּלְעָדִ֑י וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה׃

    After him arose Jair the Gileadite, and he led Israel for twenty-two years.

    וַֽיְהִי־ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים רֹֽכְבִים֙ עַל־שְׁלֹשִׁ֣ים עֲיָרִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֥ים עֲיָרִ֖ים לָהֶ֑ם לָהֶ֞ם יִקְרְא֣וּ׀ חַוֺּ֣ת יָאִ֗יר עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ הַגִּלְעָֽד׃

    (He had thirty sons, who rode on thirty burros and owned thirty boroughs first in the sense of “donkeys” and then in the sense of “towns.” in the region of Gilead; these are called Havvoth-jair to this day.)

    וַיָּ֣מׇת יָאִ֔יר וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקָמֽוֹן׃ {פ}

    Then Jair died and was buried at Kamon.

    וַיֹּסִ֣יפוּ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת־הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֡וֹת וְאֶת־אֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶת־אֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת׀ אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּעַזְב֥וּ אֶת־יְהֹוָ֖ה וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּ׃

    The Israelites again did what was offensive to G OD . They served the Baalim and the Ashtaroth, and the gods of Aram, the gods of Sidon, the gods of Moab, the gods of the Ammonites, and the gods of the Philistines; they forsook and did not serve G OD .

    וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְכְּרֵם֙ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְיַ֖ד בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃

    And G OD , incensed with Israel, surrendered them to the Philistines and to the Ammonites.

    וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת־כׇּל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד׃

    That year they battered and shattered the Israelites—for eighteen years—all the Israelites beyond the Jordan, in [what had been] the land of the Amorites in Gilead.

    וַיַּעַבְר֤וּ בְנֵֽי־עַמּוֹן֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לְהִלָּחֵ֛ם גַּם־בִּיהוּדָ֥ה וּבְבִנְיָמִ֖ין וּבְבֵ֣ית אֶפְרָ֑יִם וַתֵּ֥צֶר לְיִשְׂרָאֵ֖ל מְאֹֽד׃

    The Ammonites also crossed the Jordan to make war on Judah, Benjamin, and the House of Ephraim. Israel was in great distress.

    וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וְכִ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֔ינוּ וַֽנַּעֲבֹ֖ד אֶת־הַבְּעָלִֽים׃ {פ}

    Then the Israelites cried out to G OD , “We stand guilty before You, for we have forsaken our God and served the Baalim.”

    וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ וּמִן־הָ֣אֱמֹרִ֔י וּמִן־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וּמִן־פְּלִשְׁתִּֽים׃

    But G OD said to the Israelites, “[I have rescued you] from the Egyptians, from the Amorites, from the Ammonites, and from the Philistines.

    וְצִידוֹנִ֤ים וַֽעֲמָלֵק֙ וּמָע֔וֹן לָחֲצ֖וּ אֶתְכֶ֑ם וַתִּצְעֲק֣וּ אֵלַ֔י וָאוֹשִׁ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם מִיָּדָֽם׃

    The Sidonians, Amalek, and Maon also oppressed you; and when you cried out to Me, I saved you from them.

    וְאַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אוֹתִ֔י וַתַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים לָכֵ֥ן לֹֽא־אוֹסִ֖יף לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃

    Yet you have forsaken Me and have served other gods. No, I will not deliver you again.

    לְכ֗וּ וְזַֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם בָּ֑ם הֵ֛מָּה יוֹשִׁ֥יעוּ לָכֶ֖ם בְּעֵ֥ת צָרַתְכֶֽם׃

    Go cry to the gods you have chosen; let them deliver you in your time of distress!”

    וַיֹּאמְר֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־יְהֹוָה֙ חָטָ֔אנוּ עֲשֵֽׂה־אַתָּ֣ה לָ֔נוּ כְּכׇל־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ אַ֛ךְ הַצִּילֵ֥נוּ נָ֖א הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

    But the Israelites implored G OD : “We stand guilty. Do to us as You see fit; only save us this day!”

    וַיָּסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ מִקִּרְבָּ֔ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ בַּעֲמַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

    They removed the alien gods from among them and served G OD ; and [God] could not bear the miseries of Israel.

    וַיִּצָּֽעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְעָ֑ד וַיֵּאָֽסְפוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּצְפָּֽה׃

    The Ammonites mustered and they encamped in Gilead; and the Israelites massed and they encamped at Mizpah.

    וַיֹּאמְר֨וּ הָעָ֜ם שָׂרֵ֤י גִלְעָד֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מִ֣י הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֣ר יָחֵ֔ל לְהִלָּחֵ֖ם בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן יִֽהְיֶ֣ה לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד׃ {פ}

    The troops—the officers of Gilead—said to one another, “Let whoever is the first to fight the Ammonites be chieftain over all the inhabitants of Gilead.”

    English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC