Commentary page
Jeremiah 32
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerJeremiah Chapter 32
Jeremiah Chapter 32 presents 44 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of the first 40 of 44 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 116 words
Opens “הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה אֶֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה (בשנת) [בַּשָּׁנָה֙]…”
- Verse 215 words
Opens “וְאָ֗ז חֵ֚יל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל צָרִ֖ים עַל־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְיִרְמְיָ֣הוּ…”
- Verse 319 words
Opens “אֲשֶׁ֣ר כְּלָא֔וֹ צִדְקִיָּ֥הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֩וּעַ֩ אַתָּ֨ה…”
- Verse 417 words
Opens “וְצִדְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹ֥א יִמָּלֵ֖ט מִיַּ֣ד הַכַּשְׂדִּ֑ים…”
- Verse 514 words
Opens “וּבָבֶ֞ל יוֹלִ֤ךְ אֶת־צִדְקִיָּ֙הוּ֙ וְשָׁ֣ם יִֽהְיֶ֔ה עַד־פׇּקְדִ֥י אֹת֖וֹ…”
- Verse 66 words
Opens “וַיֹּ֖אמֶר יִרְמְיָ֑הוּ הָיָ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃…”
- Verse 717 words
Opens “הִנֵּ֣ה חֲנַמְאֵ֗ל בֶּן־שַׁלֻּם֙ דֹּֽדְךָ֔ בָּ֥א אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר…”
- Verse 827 words
Opens “וַיָּבֹ֣א אֵ֠לַ֠י חֲנַמְאֵ֨ל בֶּן־דֹּדִ֜י כִּדְבַ֣ר יְהֹוָה֮ אֶל־חֲצַ֣ר…”
- Verse 913 words
Opens “וָֽאֶקְנֶה֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה מֵאֵ֛ת חֲנַמְאֵ֥ל בֶּן־דֹּדִ֖י אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֑וֹת…”
- Verse 108 words
Opens “וָאֶכְתֹּ֤ב בַּסֵּ֙פֶר֙ וָֽאֶחְתֹּ֔ם וָאָעֵ֖ד עֵדִ֑ים וָאֶשְׁקֹ֥ל הַכֶּ֖סֶף…”
- Verse 117 words
Opens “וָאֶקַּ֖ח אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה אֶת־הֶֽחָת֛וּם הַמִּצְוָ֥ה וְהַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַגָּלֽוּי׃…”
- Verse 1219 words
Opens “וָאֶתֵּ֞ן אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַמִּקְנָ֗ה אֶל־בָּר֣וּךְ בֶּן־נֵרִיָּה֮ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ לְעֵינֵי֙…”
- Verse 134 words
Opens “וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־בָּר֔וּךְ לְעֵינֵיהֶ֖ם לֵאמֹֽר׃…”
- Verse 1425 words
Opens “כֹּה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָק֣וֹחַ אֶת־הַסְּפָרִ֣ים…”
- Verse 1515 words
Opens “כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל…”
- Verse 169 words
Opens “וָאֶתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהֹוָ֑ה אַחֲרֵ֤י תִתִּי֙ אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֔ה אֶל־בָּר֥וּךְ…”
- Verse 1715 words
Opens “אֲהָהּ֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּ֣ה׀ אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙…”
- Verse 1815 words
Opens “עֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֺ֣ן אָב֔וֹת אֶל־חֵ֥יק…”
- Verse 1914 words
Opens “גְּדֹל֙ הָֽעֵצָ֔ה וְרַ֖ב הָעֲלִֽילִיָּ֑ה אֲשֶׁר־עֵינֶ֣יךָ פְקֻח֗וֹת עַל־כׇּל־דַּרְכֵי֙…”
- Verse 2012 words
Opens “אֲשֶׁר־שַׂ֠מְתָּ אֹת֨וֹת וּמֹפְתִ֤ים בְּאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל…”
- Verse 2113 words
Opens “וַתֹּצֵ֛א אֶת־עַמְּךָ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בְּאֹת֣וֹת וּבְמוֹפְתִ֗ים…”
- Verse 2212 words
Opens “וַתִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֣ת…”
- Verse 2320 words
Opens “וַיָּבֹ֜אוּ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֹתָ֗הּ וְלֹֽא־שָׁמְע֤וּ בְקוֹלֶ֙ךָ֙ (ובתרותך) [וּבְתוֹרָתְךָ֣]…”
- Verse 2420 words
Opens “הִנֵּ֣ה הַסֹּלְל֗וֹת בָּ֣אוּ הָעִיר֮ לְלׇכְדָהּ֒ וְהָעִ֣יר נִתְּנָ֗ה…”
- Verse 2515 words
Opens “וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה קְנֵֽה־לְךָ֧ הַשָּׂדֶ֛ה…”
- Verse 264 words
Opens “וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃…”
- Verse 278 words
Opens “הִנֵּה֙ אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה אֱלֹהֵ֖י כׇּל־בָּשָׂ֑ר הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵ֖א…”
- Verse 2814 words
Opens “לָכֵ֕ן כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה הִנְנִ֣י נֹתֵן֩ אֶת־הָעִ֨יר…”
- Verse 2922 words
Opens “וּבָ֣אוּ הַכַּשְׂדִּ֗ים הַנִּלְחָמִים֙ עַל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהִצִּ֜יתוּ אֶת־הָעִ֥יר…”
- Verse 3017 words
Opens “כִּי־הָי֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אַ֣ךְ עֹשִׂ֥ים הָרַ֛ע…”
- Verse 3117 words
Opens “כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י הָ֤יְתָה לִּי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את…”
- Verse 3217 words
Opens “עַל֩ כׇּל־רָעַ֨ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙…”
- Verse 3313 words
Opens “וַיִּפְנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וְלַמֵּ֤ד אֹתָם֙…”
- Verse 346 words
Opens “וַיָּשִׂ֣ימוּ שִׁקּוּצֵיהֶ֗ם בַּבַּ֛יִת אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו לְטַמְּאֽוֹ׃…”
- Verse 3522 words
Opens “וַיִּבְנוּ֩ אֶת־בָּמ֨וֹת הַבַּ֜עַל אֲשֶׁ֣ר׀ בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֗ם לְ֠הַעֲבִ֠יר…”
- Verse 3617 words
Opens “וְעַתָּ֕ה לָכֵ֛ן כֹּה־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָעִ֣יר…”
- Verse 3715 words
Opens “הִנְנִ֤י מְקַבְּצָם֙ מִכׇּל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֨ר הִדַּחְתִּ֥ים שָׁ֛ם בְּאַפִּ֥י…”
- Verse 387 words
Opens “וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃…”
- Verse 3913 words
Opens “וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם לֵ֤ב אֶחָד֙ וְדֶ֣רֶךְ אֶחָ֔ד לְיִרְאָ֥ה…”
- Verse 4015 words
Opens “וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־אָשׁוּב֙ מֵאַ֣חֲרֵיהֶ֔ם…”
Rashi's commentary
Verse 2
צרים — לשון מצור:
בחצר המטרה — לשון בית המשמר:
Verse 5
עד פקדי אותו — פקודת כל האדם היא המיתה:
Verse 6
ויאמר ירמיהו וגו' — לא לצדקיהו אמר כן אלא פי' הכתוב למה כלאו וחוזר לדבורו הראשון לפרש מה הדבר אשר הי' אל ירמיהו:
Verse 7
בא אליך — על פי הדבור:
Verse 11
את ספר המקנה — שטר המכירה:
את החתום וגו' — עם חתימתו כשהוא חתום כדת וחוק:
ואת הגלוי — שהוחזק בבית דין על פי עדיו וכתבו וחתמו הדיינין אשרתא דדייני הוא קיום השטרות לעשות הדבר גלוי ומפורסם פן ימותו העדים ורבותינו פירשו לענין גט פשוט ומקושר בבבא בתרא:
Verse 12
לעיני חנמאל דודי — ועד עכשיו קראו בן דודי שמא שנים היו ואם אין זאת לא ידעתי מהו ויש נוטים לומר דודו ובן דודו היה חנמאל לירמיה כגון ראובן נשא את בת שמעון אחיו וילדה לו נמואל וכבר הוליד שמעון ימין הרי ימין דודו לנמואל שבן אחי אמו הוא וגם בן דודו שהוא בן שמעון אחי אביו של נמואל ואינה היא המדה שלא מצינו בכל המקרא אח האם קרוי דוד:
Verse 14
כה אמר וגו' — אל תאמר לחנם אני מצניעם שהרי הכל גולים:
Verse 15
כי כה אמר ה' — סופן לקנות בתים:
Verse 17
לא יפלא — לא יכחד ויודע אתה שסופנו לגלות ולמה אמרת לי לקנות שדה:
Verse 18
ומשלם עון אבות אל חיק — הדור הזה ההולכים אחרי אבותיהם בדרך הרעה:
הגדול הגבור — ולא אמר והנורא אמר עובדי אלילים מרקדין בהיכלו איה נוראותיו במסכת יומא:
Verse 20
ובאדם — בשאר אנשים, ד"א אותות שהיו שקולין לישראל ולמצרים כיצד ויהי הענן והחשך ויאר הלילה (שמות י״ד:כ׳) אותו מזל ששימש חשך למצרים שימש אור לישראל מדרש אגדה:
Verse 23
ותקרא אותם — הקרית אותם לשון מקרה:
Verse 24
ואשר דברת — רעה עליה היה ובא:
Verse 25
והעיר נתנה — ולמה לי שדה:
Verse 27
הממני יפלא — וכי העתידות עלומות ממני:
Verse 31
למן היום אשר בנו אותה — ביום שהוסד הבית נשא שלמה את בת פרעה:
Verse 33
ולמד אותם — לשון פעול אפרננ"ט בלעז:
Verse 37
הנני מקבצם — ברחמים מכל אשר הדחתים שם באפי:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
הדבר, טרם יספר מה שצוהו ה' לעשות מעשה בפועל, (ע"י קנית שדה חנמאל) להיות לאות כי עוד יקנו בתים ושדות בארץ הזאת, הקדים כי בעת ההיא היה חורבן הארץ גלוי בלי ספק, א. שהיה בשנת שמונה עשרה לנבוכדנצר :
Verse 2
ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים, ב — שירמיה היה כלוא אז:
Verse 3
אשר כלאו צדקיהו בעבור זה שנבא על חורבן הארץ, ונבואתו בארה כל הפרטים, א. שנבא על חורבן העיר הנני נותן את העיר הזאת, ב. שצדקיהו ירצה להמלט בגמר המצור ויתפשוהו הכשדים, וז"ש וצדקיהו לא ימלט מיד הכשדים, ג. שהכשדים לא יהרגוהו רק ימסרוהו ביד מלך בבל שונאו, וז"ש כי הנתן ינתן וכו', ד. ודבר פיו עם פיו שידבר אתו משפטים על שעבר על השבועה וזה קשה ממות, ה. ועיניו את עיניו תראינה בזה רמז לו שינקרו את עיניו, שלא יראה את ארץ בבל רק את עיני נבוכדנצר:
Verse 5
ו. ובבל יוליך שיוליכהו לבבל לגולה, ושם יהיה עד יום פקדי אותו שהוא יום מותו, ז. שלא יחשוב שיצליח אם ילחם נגדו, ועז"א כי תלחמו לא תצליחו :
Verse 6
ויאמר ירמיה, אחר כל זה היה דבר ה' אלי ציווי הסותרת לכל הנבואות האלה:
Verse 8
ויבא אלי כדבר ה' וכו' ואדע כי דבר ה' הוא, אין הפי' שירמיה היה מסתפק בנבואתו עד עתה, ולא ידע שהוא דבר ה' עד שראה שבא אליו חנמאל, כי הנביאים לא היה אצלם שום ספק בעת הנבואה וידעו בבירור שה' מדבר עמם, וזה עיקר גדול בנבואה, רק שירמיה היה עד עתה מסתפק בפירוש דברי ה' מ"ש אליו הנה חנמאל וכו' ויאמר לך קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה, אם זה כולו ספור דברי חנמאל, שה' הודיע לו שחנמאל יאמר לו בלשון הזה קנה וכו' כי לך משפט הגאולה לקנות, ולפ"ז לא צוהו ה' שיקנה את השדה, רק ספר לו שחנמאל יבקש זאת ויאמר לו כן, והברירה בידו לקנות או שלא לקנות, או י"ל שמ"ש כי לך משפט הגאולה לקנות, אינו מספור דברי חנמאל, רק הוא דבר ה', שה' אמר לו אחר שחנמאל יאמר לך קנה לך את שדי אשר בענתות, אני אומר לך שתקנהו מפני שלך משפט הגאולה לקנותו, ולפ"ז הוא מצוה לקנותו, והבחינה לזה היה לירמיה מדקדוק דברי חנמאל, שאם מ"ש כי לך משפט הגאולה אינו דבר ה' לירמיה רק ספור דברי חנמאל, היה ראוי שחנמאל יאמר לו כלשון שאמר לו ה', כי לך משפט הגאולה לקנות, בלא שום שינוי, אבל הוא לא אמר בלשון זה רק בלשון אחר כי לך משפט הגאולה ולך הירושה קנה לך ובזה נודע לו שמ"ש ה' כי לך משפט הגאולה לקנות אינו ספור דברי חנמאל רק כי דבר ה' הוא, שה' צוהו לקנות מפני שלו משפט הגאולה, וז"ש ויבא אלי חנמאל כדבר ה', ר"ל ביאתו היה כדבר ה', אבל ויאמר אלי לא כדבר ה' רק בלשון אחר קנה לך וכו' כי לך משפט הגאולה ולך הירושה קנה לך, ששינה בלשונו, א. במה שהוסיף ולך הירושה, ב. לא אמר לך משפט הגאולה לקנות רק קנה לך ואדע כי מה שסיים כי לך משפט הגאולה לקנות דבר ה' הוא, כי ה' אמר שמחויב לקנותו מצד שלו משפט הגאולה ומצוה עליו כמ"ש ובא גואלו וגאל את ממכר אחיו, וחנמאל א"ל שיקנהו מצד הריוח, כי איש אחר לא ירצה לקנותו מצד ב' דברים, א. מצד שתשוב ביובל אל היורשים אבל אתה לך משפט הירושה וישאר שלך לעולם, ב. איש אחר יתירא מלקנותו פן יבא גואלו ויגאלהו אבל אתה לך משפט הגאולה, ולכן קנה לך כי תרויח בזה נגד אחר:
Verse 9
ואקנה, וספר שקנאו בכל דרכי הקנינים, א — בכסף, ועז"א ואשקלה לו את הכסף, והיה סכום הכסף רב שבעה שקלים שהם מנים כמ"ש חז"ל ועשרה (שקלים) כסף כמו שת"י:
Verse 10
ב. ואכתב בספר, גם קנהו בקנין שטר ובעדים, וגם הזמין עדים אל קנין הכסף ואשקל הכסף שקל אותו שנית לפני העדים:
Verse 11
ואקח את הספר המקנה, היה מנהגם לכתוב שני ספרים, א — ספר המקנה שבו היה כתוב שפלוני מכר שדה פלונית לפלוני ביום פלוני, וספר זה היה חתום וקשור להיות למשמרת, ועם ספר הזה היו כתובים ג"כ המצוה היינו התנאים שהם ממצות התורה כמו נתינת הכסף, ודין חזרה ביובל ליורשים, מספר שני תבואות הוא מוכר וכדומה, והחקים, הם הענינים שהם מנמוסי המדינה במכירת שטרות, ור"ל את החתום המצוה שהמצוה והחקים היו חתומים וצרורים עם ספר המקנה, ב. ואת הגלוי היה ספר שטר מכירה שהיה מגולה בלתי מקושר וחתום שהיה ביד הקונה להראות לכל שהוא שדהו לבל יצטרך לפתוח ספר החתום בכל עת:
Verse 12
ואתן את הספר המקנה, ר"ל ספר הגלוי וספר המקנה, שני הספרים נתן אל ברוך בן נריה כי ברוך חי זמן רב אחר ירמיה והיה חי בשובם מבבל שאז ימסרנו ליורשי ירמיה:
Verse 14
לקוח וכו' ואת ספר הגלוי, כי גם ספר הגלוי לא יצטרך לו עתה רק אחר ימים רבים לכן צוהו לתתם בכלי חרש וכו':
Verse 16
ואתפלל אחרי תתי כי מקודם לא התפלל שלא יאמרו שקשה בעיניו להוציא מעותיו על מכירת השדה ושמתרעם ע"ז:
Verse 17
הנה אתה עשית, ר"ל כי יש ג' מיני הנהגות, א — ההנהגה בעת הבריאה, שעז"א אתה עשית את השמים ואת הארץ שאז קבעת חקי הטבע אשר לא ישתנו, וזה היה בכחך הגדול ובזרועך הנטויה ר"ל הבריאה יש מאין היה בכח גדול, וקיום הבריאה והתמדתה הוא בזרוע נטויה, כי התמדת המציאות וקיומו היא בריאה תמידית, וזרועו הפועלת נטויה תמיד לפעול ולחדש בכל יום מעשה בראשית, כי בסור ידי היוצר והשגחתו רגע תמוש ההויה בכללה, וא"כ לא יפלא ממך כל דבר לשדד הטבע להרסה ולשנותה כי א"צ לזה מעשה רק הסתלקות כחו מן הדבר ואז בטל מאליו:
Verse 18
עשה, ב — ההנהגה הכוללת כל משך זמן עמידת העולם עם בעלי הבחירה, שמחשיב כל הדורות מראש ועד סוף כשלשלת אחת ומצד זה עושה חסד לאלפים וכו' והוא האל הגדול, שהוא כולל כל הסבות והמסובבים שזה גדר גדול, והגבור בשידוד הסבות ע"ד הפלא, ה' צבאות המושל על כל הצבאות בהנהגתו הכללית:
Verse 19
גדול, ג — ההנהגה שינהוג ה' עם בעלי הבחירה לפי מעשיהם הפרטים, ועז"א שהגם שאתה גדול העצה ועצתך הכללית ערוכה בכל ושמורה בהנהגת הכלל מראש ועד סוף, בכ"ז אתה ג"כ רב העליליה שהם המעשים הפרטיים שיתראה לפי מראה עינינו שהם משתנים מן העצה הכוללת לפי ריבוי המעשים הפרטיים הבחיריים המשתנים תמיד לטוב ולרע, ובכ"ז אין זה שינוי אצלך כי השינוי בא מצד המקבלים לפי הכנת מעשיהם, כי עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לכל איש פרטי בין כדרכיו ובין כפרי מעלליו כפי המחשבה והמעשה:
Verse 20
אשר, מתחיל לבאר שלשה הנהגות הנ"ל, א — על ההנהגה שקבע בעת בריאת שמים וארץ וחקי הטבע, נראה כחך במה שאתה יכול להרוס סדרי הבריאה וחקי הטבע, אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים, בעת יציאת מצרים, עד היום הזה שלא סרו האותות והמופתים בכל דור ודור, בין בישראל בין באדם בשאר אומות, שכולם השיגו נפלאותיך, ותעשה לך שם כיום הזה שאתה הבורא והמשגיח ולך היכולת והחכמה והרצון:
Verse 21
(כא-כב) ותוצא, נגד הנהגה הכללית עם בעלי הבחירה שעליו אמר עושה חסד לאלפים, זה נראה ממה שהוצאת את עמך וכו', ותתן להם את הארץ הזאת אשר נשבעת לאבותם שזה מצד החסד ששמרת להאבות:
Verse 23
ויבאו, ונגד ההנהגה הפרטית והשכר ועונש לאישים פרטיים שעז"א ורב העליליה וכו' לתת לאיש כדרכיו, אמר שבעת שבאו וירשו אותה ולא שמעו בקולך ובתורתך (זה נגד לתת לאיש כדרכיו), את כל אשר צוית להם לעשות לא עשו (זה נגד כפרי מעלליו) ותקרא אותם את כל הרעה הזאת :
Verse 24
הנה, ר"ל הלא אי אפשר כלל שלא תחרב העיר, מפני ג' טעמים, א. כי הסוללות כבר באו העיר ללכדה, ב. שגם בלא הסוללות העיר בעצמה כבר נתנה ביד הכשדים מפני הרעב והחרב והדבר, ג. שבהכרח תחרב ע"י השגחת ה' כי אשר דברת היה וא"כ הלא תחרב העיר בודאי, והנך רואה וידעת מכל זה, וא"כ אתפלא איך אתה אמרת אלי קנה לך את השדה בכסף למה לי הקנין הזה הלא העיר נתנה ביד הכשדים, וממ"נ אם דעתך שתהיה עוד הארץ מיושבת למה נתנה ביד הכשדים שהם דברים סותרים א"ע?:
Verse 27
הנה אני ה' אלהי כל בשר הודיע לו ה' שהגם שעתה תחרב העיר וישראל יגלו בראש גולים ע"י ההשגחה האישיית לענשם על עונותיהם, בכ"ז לא תשתנה עצתו הקדומה אשר יעץ שהארץ תהיה מורשה לבני ישראל שהיא מוכרחת מצד שהוא אלהי כל בשר מצד ההנהגה הכוללת המקשרת את כל הדורות ע"י גלגולים וצרופים רבים, וממני לא יפלא כל דבר שלא תשתנה עצתי הקדומה, ומבאר (כח-כט) לכן הנני נותן וכו' ובאו הכשדים וכו', ר"ל מה שאני נותן את העיר ביד נ"נ והכשדים יציתו את העיר באש, ובתוכם ישרפו את הבתים אשר קטרו על גגותיהם לצבא השמים, שעי"ז נעשו הבתים כבמות ע"א שמחויב להרסם ולשקצם, כ"ז היה מוכרח להעשות מפני כי היו בני ישראל ובני יהודה אך עושים הרע בעיני, בזה השוו בני יהודה עם בני ישראל לעשות הרע מנעוריהם, ר"ל ע"י ההרגל מנעוריהם, וחוץ מזה הוסיפו בני ישראל שהם עשרת השבטים, כי בני ישראל אך מכעיסים אותי, שהם עשו להכעיס:
Verse 31
כי על אפי, ר"ל ומפני שראיתי שהם דומים לנטיעה שנתקלקלה שישתדל בעל הגן לעקרה ממקומה ולשתלה במקום אחר עד שתשביח ותשוב לאיתנה כדי שלא תושחת לגמרי ותשחית את כל הגן, כן תלה ה' השחתת ישראל בהמקום כאילו העיר היא סבת השחתתם, ולכן החריב את העיר וכלה חמתו על העצים ועל האבנים, וז"ש כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה, ר"ל שהעיר הזאת מן היום אשר בנו אותה היתה לי למגין על אפי וחמתי, שבעת יחטאו ישראל אכלה אפי וחמתי בהעיר הזאת, ואתלה ההשחתה בהמקום לא בהנטיעה להסירה מעל פני, ובזה ינצלו ישראל, ומבאר כי הוכרח לעקור הנטיעה מן המקום באשר נשחתה לגמרי:
Verse 32
על כל רעת בני ישראל ובני יהודה שלא חטאו לתיאבון רק להכעיסני, ולא שחטאו יחידים רק המה מלכיהם כהניהם ונביאיהם (כמ"ש הכהנים לא אמרו איה ה' וכו' למעלה ב') וגם כלל האומה בין איש יהודה ובין יושבי ירושלים :
Verse 33
ויפנו, וגם כשבאתי להשיב אותם אל דרך הטוב פנו עורף, הגם שלמדתי אותם ולא פעם אחד רק השכם ולמד, ולא לבד שלא קבלו דברי כי גם אין שומעים כלל לדברי שע"י השמיעה יקחו מוסר, כמ"ש השמן לב העם וכו' פן יראה בעיניו וכו':
Verse 34
וישימו, גם העמידו שקוציהם בבית ובנו במות הבעל בענין שטמאו גם את המקום והבית:
Verse 36
ועתה, ר"ל ואחר שמה שעקרתי את הנטיעה הנשחתת ממקומה והחרבתי את המקום היה זה כדי לתקנה בעתיד שעי"כ תשוב ותכונן, ולכן כה אמר ה' אל העיר הזאת אשר אתם אומרים נתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר ונדמה שהחרב והרעב היה סבת החורבן, ושהשליכה ה' מעל פניו לגמרי, לא כן כי ע"י החורבן הנני מקבצם וכו' ועקירה זו היא לצורך נטיעה, שעי"כ והשבותים אל המקום הזה אחר שיתוקנו בעתיד והושבתים לבטח :
Verse 39
ונתתי להם לב אחד, ר"ל ואז לא יחטאו עוד עד שיגלו שנית בעבור חטאותיהם כי אתן להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי, כי עתה יסורו מיראת ה', או מפני חילוק הלב שהוא כח הממשלה אשר בנפש, שלב האדם חלוק לשני לבבות, בצד אחד יתעוררו ציורים הטובים מצד כחות החכמה והשכל אשר יבחרו בדרך הטוב, ובצד אחר יתרוממו הציורים הרעים ציורי התאוה והזדון, ואז יהיה להם לב אחד מצייר אך ציורי השכל והדעת ביראת ה' כל היום, ועוד יסורו מיראת ה' מפני הדרכים והמנהגים הרעים אשר הרגילו עצמם בהם, ואז יהיה להם רק דרך אחד ליראה אותי כל הימים, כי לא תמשול רוח התאוה והרשעה עוד בנפש:
Verse 40
וכרתי להם ברית עולם, כמו שהם יקבלו עליהם ליראה אותי תמיד, כן הברית שאכרות עמהם לא יהיה עוד על תנאי, רק יהיה החלטי שלא אשוב מאחריהם להטיבי אותם, ואחר שאכרות להם ברית החלטי בלי תנאי אז אצטרך לסלק הסבה שתוכל לגרום הפרת הברית והוא החטא, ועי"כ ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי, באופן שע"י שיכינו לבבם ליראה אותי תמיד תהיה הברית ברית עולם בלי תנאי, ועי"ז אהיה מוכרח לשמרם מחטא המפר הברית באשר לא אוכל להפיר הברית ההחלטית ובזה ארויח, א. כי וששתי עליהם להטיב אותם, כי אחר שע"י הברית ההחלטיי אני מוכרח להטיב אותם תמיד, ואם היו חוטאים לא הייתי שש בהטבה זאת, אבל אחר שאתן יראתי בלבבם אשיש להטיב אותם, שגדר השישה הוא שמראה שמחתו בגלוי, ב. ונטעתים בארץ באמת בכל לבי, משא"כ אם היו חוטאים לא היה לבי דבוק עמהם מפני חטאתיהם:
Verse 42
כי כה אמר ה' כאשר הבאתי את כל הרעה ר"ל אחר שהרעה היא רק הכנה אל שיתוקנו ויהיו מוכנים לקבל הטובה, א"כ כאשר הבאתי את הרעה כן אנכי מביא עליהם את הטובה :
Verse 43
(מג-מד) ונקנה, וזה היה האות מה שצויתי לך לקנות השדה מאת חנמאל, אשר אתם אומרים שממה היא, שדות בכסף יקנו וזה הפך השממה שהשדות שם בחנם, ונגד מה שאתם אומרים נתנה ביד הכשדים, וכתוב בספר וחתום והעד עדים שזה הפך מקנין הכשדים שאם ימכור אדם שם שדה לא ימכרהו בשטר ובעדים פן ישמע להמלכות שמחזיק בה כקנינו, וזה יהיה מפני כי אשיב את שבותם :
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה אֶֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה (בשנת) [בַּשָּׁנָה֙] הָעֲשִׂרִ֔ית לְצִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֧יא הַשָּׁנָ֛ה שְׁמֹנֶֽה־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּֽר׃
The word that came to Jeremiah from G OD in the tenth year of King Zedekiah of Judah, which was the eighteenth year of Nebuchadrezzar.
וְאָ֗ז חֵ֚יל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל צָרִ֖ים עַל־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא הָיָ֤ה כָלוּא֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בֵּֽית־מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
At that time the army of the king of Babylon was besieging Jerusalem, and the prophet Jeremiah was confined in the prison compound attached to the palace of the king of Judah.
אֲשֶׁ֣ר כְּלָא֔וֹ צִדְקִיָּ֥הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֩וּעַ֩ אַתָּ֨ה נִבָּ֜א לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֨י נֹתֵ֜ן אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בְּיַ֥ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃
For King Zedekiah of Judah had confined him, saying, “How dare you prophesy: ‘Thus said G OD : I am delivering this city into the hands of the king of Babylon, and he shall capture it.
וְצִדְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹ֥א יִמָּלֵ֖ט מִיַּ֣ד הַכַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י הִנָּתֹ֤ן יִנָּתֵן֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְדִבֶּר־פִּ֣יו עִם־פִּ֔יו וְעֵינָ֖יו אֶת־עֵינָ֥ו תִּרְאֶֽינָה׃
And King Zedekiah of Judah shall not escape from the Chaldeans; he shall be delivered into the hands of the king of Babylon, and he shall speak to him face to face and see him in person.
וּבָבֶ֞ל יוֹלִ֤ךְ אֶת־צִדְקִיָּ֙הוּ֙ וְשָׁ֣ם יִֽהְיֶ֔ה עַד־פׇּקְדִ֥י אֹת֖וֹ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה כִּ֧י תִֽלָּחֲמ֛וּ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֖ים לֹ֥א תַצְלִֽיחוּ׃ {פ}
And Zedekiah shall be brought to Babylon, there to remain until I take note of him—declares G OD . When you wage war against the Chaldeans, you shall not be successful.’”
וַיֹּ֖אמֶר יִרְמְיָ֑הוּ הָיָ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
Jeremiah said: The word of G OD came to me:
הִנֵּ֣ה חֲנַמְאֵ֗ל בֶּן־שַׁלֻּם֙ דֹּֽדְךָ֔ בָּ֥א אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר קְנֵ֣ה לְךָ֗ אֶת־שָׂדִי֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת כִּ֥י לְךָ֛ מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת׃
Hanamel, the son of your uncle Shallum, will come to you and say, “Buy my land in Anathoth, for you are next in succession to redeem it by purchase.”
וַיָּבֹ֣א אֵ֠לַ֠י חֲנַמְאֵ֨ל בֶּן־דֹּדִ֜י כִּדְבַ֣ר יְהֹוָה֮ אֶל־חֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י קְנֵ֣ה נָ֠א אֶת־שָׂדִ֨י אֲשֶׁר־בַּעֲנָת֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ בְּאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ין כִּֽי־לְךָ֞ מִשְׁפַּ֧ט הַיְרֻשָּׁ֛ה וּלְךָ֥ הַגְּאֻלָּ֖ה קְנֵה־לָ֑ךְ וָאֵדַ֕ע כִּ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה הֽוּא׃
And just as G OD had said, my cousin Hanamel came to me in the prison compound and said to me, “Please buy my land in Anathoth, in the territory of Benjamin; for the right of succession is yours, and you have the duty of redemption. Buy it.” Then I knew that it was indeed the word of G OD .
וָֽאֶקְנֶה֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה מֵאֵ֛ת חֲנַמְאֵ֥ל בֶּן־דֹּדִ֖י אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֑וֹת וָֽאֶשְׁקְלָה־לּוֹ֙ אֶת־הַכֶּ֔סֶף שִׁבְעָ֥ה שְׁקָלִ֖ים וַעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽסֶף׃
So I bought the land in Anathoth from my cousin Hanamel. I weighed out the money to him, seventeen shekels of silver.
וָאֶכְתֹּ֤ב בַּסֵּ֙פֶר֙ וָֽאֶחְתֹּ֔ם וָאָעֵ֖ד עֵדִ֑ים וָאֶשְׁקֹ֥ל הַכֶּ֖סֶף בְּמֹאזְנָֽיִם׃
I wrote a deed, sealed it, and had it witnessed; and I weighed out the silver on a balance.
וָאֶקַּ֖ח אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה אֶת־הֶֽחָת֛וּם הַמִּצְוָ֥ה וְהַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַגָּלֽוּי׃
I took the deed of purchase, the sealed text and the open one according to rule and law,
וָאֶתֵּ֞ן אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַמִּקְנָ֗ה אֶל־בָּר֣וּךְ בֶּן־נֵרִיָּה֮ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ לְעֵינֵי֙ חֲנַמְאֵ֣ל דֹּדִ֔י וּלְעֵינֵי֙ הָֽעֵדִ֔ים הַכֹּתְבִ֖ים בְּסֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה לְעֵינֵי֙ כׇּל־הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָֽה׃
and gave the deed to Baruch son of Neriah son of Mahseiah in the presence of my kinsman Hanamel, of the witnesses who were named in the deed, and all the Judeans who were sitting in the prison compound.
וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־בָּר֔וּךְ לְעֵינֵיהֶ֖ם לֵאמֹֽר׃
In their presence I charged Baruch as follows:
כֹּה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָק֣וֹחַ אֶת־הַסְּפָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה אֵ֣ת סֵ֩פֶר֩ הַמִּקְנָ֨ה הַזֶּ֜ה וְאֵ֣ת הֶחָת֗וּם וְאֵ֨ת סֵ֤פֶר הַגָּלוּי֙ הַזֶּ֔ה וּנְתַתָּ֖ם בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ לְמַ֥עַן יַעַמְד֖וּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ {ס}
Thus said G OD of Hosts, the God of Israel: “Take these documents, this deed of purchase, the sealed text and the open one, and put them into an earthen jar, so that they may last a long time.”
כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ע֣וֹד יִקָּנ֥וּ בָתִּ֛ים וְשָׂד֥וֹת וּכְרָמִ֖ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃ {פ}
For thus said G OD of Hosts, the God of Israel: “Houses, fields, and vineyards shall again be purchased in this land.”
וָאֶתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהֹוָ֑ה אַחֲרֵ֤י תִתִּי֙ אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֔ה אֶל־בָּר֥וּךְ בֶּן־נֵרִיָּ֖ה לֵאמֹֽר׃
But after I had given the deed to Baruch son of Neriah, I prayed to G OD :
אֲהָהּ֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּ֣ה׀ אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְאֶת־הָאָ֔רֶץ בְּכֹֽחֲךָ֙ הַגָּד֔וֹל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה לֹֽא־יִפָּלֵ֥א מִמְּךָ֖ כׇּל־דָּבָֽר׃
“Ah, my Sovereign G OD ! You made heaven and earth with Your great might and outstretched arm. Nothing is too wondrous for You!
עֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֺ֣ן אָב֔וֹת אֶל־חֵ֥יק בְּנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּבּ֔וֹר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
You show kindness to the thousandth generation, but visit the guilt of the parents upon their children after them. O great and mighty God whose name is G OD of Hosts,
גְּדֹל֙ הָֽעֵצָ֔ה וְרַ֖ב הָעֲלִֽילִיָּ֑ה אֲשֶׁר־עֵינֶ֣יךָ פְקֻח֗וֹת עַל־כׇּל־דַּרְכֵי֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם לָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו וְכִפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו׃
wondrous in purpose and mighty in deed, whose eyes observe all the ways of mortals, so as to repay each one according to their ways, and with the proper fruit of their deeds!
אֲשֶׁר־שַׂ֠מְתָּ אֹת֨וֹת וּמֹפְתִ֤ים בְּאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבָאָדָ֑ם וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
You displayed signs and marvels in the land of Egypt with lasting effect, and won renown in Israel and among humankind to this very day.
וַתֹּצֵ֛א אֶת־עַמְּךָ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בְּאֹת֣וֹת וּבְמוֹפְתִ֗ים וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבְאֶזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָ֖א גָּדֽוֹל׃
You freed Your people Israel from the land of Egypt with signs and marvels, with a strong hand and an outstretched arm, and with great terror.
וַתִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃
You gave them this land that You had sworn to their fathers to give them, a land flowing with milk and honey,
וַיָּבֹ֜אוּ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֹתָ֗הּ וְלֹֽא־שָׁמְע֤וּ בְקוֹלֶ֙ךָ֙ (ובתרותך) [וּבְתוֹרָתְךָ֣] לֹא־הָלָ֔כוּ אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֧יתָה לָהֶ֛ם לַעֲשׂ֖וֹת לֹ֣א עָשׂ֑וּ וַתַּקְרֵ֣א אֹתָ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃
and they came and took possession of it. But they did not listen to You or follow Your Teaching; they did nothing of what You commanded them to do. Therefore you have caused all this misfortune to befall them.
הִנֵּ֣ה הַסֹּלְל֗וֹת בָּ֣אוּ הָעִיר֮ לְלׇכְדָהּ֒ וְהָעִ֣יר נִתְּנָ֗ה בְּיַ֤ד הַכַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים עָלֶ֔יהָ מִפְּנֵ֛י הַחֶ֥רֶב וְהָרָעָ֖ב וְהַדָּ֑בֶר וַאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתָּ הָיָ֖ה וְהִנְּךָ֥ רֹאֶֽה׃
Here are the siege mounds, raised against the city to storm it; and the city, because of sword and famine and pestilence, is at the mercy of the Chaldeans who are attacking it. What You threatened has come to pass—as You see.
וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה קְנֵֽה־לְךָ֧ הַשָּׂדֶ֛ה בַּכֶּ֖סֶף וְהָעֵ֣ד עֵדִ֑ים וְהָעִ֥יר נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃ {ס}
Yet You, my Sovereign G OD , said to me: Buy the land for money and call in witnesses—when the city is at the mercy of the Chaldeans!”
הִנֵּה֙ אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה אֱלֹהֵ֖י כׇּל־בָּשָׂ֑ר הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵ֖א כׇּל־דָּבָֽר׃
Behold I am G OD , the God of all flesh. Is anything too wondrous for Me?
לָכֵ֕ן כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה הִנְנִ֣י נֹתֵן֩ אֶת־הָעִ֨יר הַזֹּ֜את בְּיַ֣ד הַכַּשְׂדִּ֗ים וּבְיַ֛ד נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃
Assuredly, thus said G OD : I am delivering this city into the hands of the Chaldeans and of King Nebuchadrezzar of Babylon, and he shall capture it.
וּבָ֣אוּ הַכַּשְׂדִּ֗ים הַנִּלְחָמִים֙ עַל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהִצִּ֜יתוּ אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בָּאֵ֖שׁ וּשְׂרָפ֑וּהָ וְאֵ֣ת הַבָּתִּ֡ים אֲשֶׁר֩ קִטְּר֨וּ עַל־גַּגּוֹתֵיהֶ֜ם לַבַּ֗עַל וְהִסִּ֤כוּ נְסָכִים֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֖עַן הַכְעִסֵֽנִי׃
And the Chaldeans who have been attacking this city shall come and set this city on fire and burn it down—with the houses on whose roofs they made offerings to Baal and poured out libations to other gods, so as to vex Me.
כִּי־הָי֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אַ֣ךְ עֹשִׂ֥ים הָרַ֛ע בְּעֵינַ֖י מִנְּעֻרֹֽתֵיהֶ֑ם כִּ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אַ֣ךְ מַכְעִסִ֥ים אֹתִ֛י בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
For the people of Israel and Judah have done nothing but evil in My sight since their youth; the people of Israel have done nothing but vex Me by their conduct—declares G OD .
כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י הָ֤יְתָה לִּי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְמִן־הַיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנ֣וּ אוֹתָ֔הּ וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה לַהֲסִירָ֖הּ מֵעַ֥ל פָּנָֽי׃
This city has aroused My anger and My wrath from the day it was built until this day; so that it must be removed from My sight
עַל֩ כׇּל־רָעַ֨ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְהַכְעִסֵ֔נִי הֵ֤מָּה מַלְכֵיהֶם֙ שָׂרֵיהֶ֔ם כֹּהֲנֵיהֶ֖ם וּנְבִיאֵיהֶ֑ם וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְיֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
because of all the wickedness of the people of Israel and Judah who have so acted as to vex Me—they, their kings, their officials, their priests and prophets, and the citizenry of Judah and the inhabitants of Jerusalem.
וַיִּפְנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וְלַמֵּ֤ד אֹתָם֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְלַמֵּ֔ד וְאֵינָ֥ם שֹׁמְעִ֖ים לָקַ֥חַת מוּסָֽר׃
They turned their backs to Me, not their faces; though I have taught them persistently, they do not give heed or accept rebuke.
וַיָּשִׂ֣ימוּ שִׁקּוּצֵיהֶ֗ם בַּבַּ֛יִת אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו לְטַמְּאֽוֹ׃
They placed their abominations in the House that bears My name and defiled it;
וַיִּבְנוּ֩ אֶת־בָּמ֨וֹת הַבַּ֜עַל אֲשֶׁ֣ר׀ בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֗ם לְ֠הַעֲבִ֠יר אֶת־בְּנֵיהֶ֣ם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם֮ לַמֹּ֒לֶךְ֒ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־צִוִּיתִ֗ים וְלֹ֤א עָֽלְתָה֙ עַל־לִבִּ֔י לַעֲשׂ֖וֹת הַתּוֹעֵבָ֣ה הַזֹּ֑את לְמַ֖עַן הַחֲטִ֥י אֶת־יְהוּדָֽה׃ {ס}
and they built the shrines of Baal that are in the Valley of Ben-hinnom, where they offered up their sons and daughters to Molech—when I had never commanded, or even thought [of commanding], that they should do such an abominable thing, and so bring guilt on Judah.
וְעַתָּ֕ה לָכֵ֛ן כֹּה־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֣ר׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִתְּנָה֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל בַּחֶ֖רֶב וּבָרָעָ֥ב וּבַדָּֽבֶר׃
But now, assuredly, thus said the E TERNAL , the God of Israel, concerning this city of which you say, “It is being delivered into the hands of the king of Babylon through the sword, through famine, and through pestilence”:
הִנְנִ֤י מְקַבְּצָם֙ מִכׇּל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֨ר הִדַּחְתִּ֥ים שָׁ֛ם בְּאַפִּ֥י וּבַחֲמָתִ֖י וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַהֲשִֽׁבֹתִים֙ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה וְהֹשַׁבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃
See, I will gather them from all the lands to which I have banished them in My anger and wrath, and in great rage; and I will bring them back to this place and let them dwell secure.
וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
They shall be My people, and I will be their God.
וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם לֵ֤ב אֶחָד֙ וְדֶ֣רֶךְ אֶחָ֔ד לְיִרְאָ֥ה אוֹתִ֖י כׇּל־הַיָּמִ֑ים לְט֣וֹב לָהֶ֔ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם׃
I will give them a single heart and a single nature to revere Me for all time, and it shall be well with them and their children after them.
וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־אָשׁוּב֙ מֵאַ֣חֲרֵיהֶ֔ם לְהֵיטִיבִ֖י אוֹתָ֑ם וְאֶת־יִרְאָתִי֙ אֶתֵּ֣ן בִּלְבָבָ֔ם לְבִלְתִּ֖י ס֥וּר מֵעָלָֽי׃
And I will make an everlasting covenant with them that I will not turn away from them and that I will treat them graciously; and I will put into their hearts reverence for Me, so that they do not turn away from Me.
וְשַׂשְׂתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם לְהֵטִ֣יב אוֹתָ֑ם וּנְטַעְתִּ֞ים בָּאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכׇל־לִבִּ֖י וּבְכׇל־נַפְשִֽׁי׃ {ס}
I will delight in treating them graciously, and I will plant them in this land faithfully, with all My heart and soul.
כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֤ר הֵבֵ֙אתִי֙ אֶל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֛ת כׇּל־הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את כֵּ֣ן אָנֹכִ֞י מֵבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ אֶת־כׇּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֥ר עֲלֵיהֶֽם׃
For thus said G OD : As I have brought this terrible disaster upon this people, so I am going to bring upon them the vast good fortune that I have promised for them.
וְנִקְנָ֥ה הַשָּׂדֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את אֲשֶׁ֣ר׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים שְׁמָמָ֥ה הִיא֙ מֵאֵ֤ין אָדָם֙ וּבְהֵמָ֔ה נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃
And fields shall again be purchased in this land of which you say, “It is a desolation, without humans or animals; it is delivered into the hands of the Chaldeans.”
שָׂד֞וֹת בַּכֶּ֣סֶף יִקְנ֗וּ וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀וְחָתוֹם֮ וְהָעֵ֣ד עֵדִים֒ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן וּבִסְבִיבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם וּבְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְעָרֵ֣י הָהָ֔ר וּבְעָרֵ֥י הַשְּׁפֵלָ֖ה וּבְעָרֵ֣י הַנֶּ֑גֶב כִּֽי־אָשִׁ֥יב אֶת־שְׁבוּתָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {פ}
Fields shall be purchased, and deeds written and sealed, and witnesses called in the land of Benjamin and in the environs of Jerusalem, and in the towns of Judah; the towns of the hill country, the towns of the Shephelah, and the towns of the Negeb. For I will restore their fortunes—declares G OD .
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC