Commentary page
Isaiah 42
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerIsaiah Chapter 42
Isaiah Chapter 42 presents 25 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 25 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 112 words
Opens “הֵ֤ן עַבְדִּי֙ אֶתְמׇךְ־בּ֔וֹ בְּחִירִ֖י רָצְתָ֣ה נַפְשִׁ֑י נָתַ֤תִּי…”
- Verse 27 words
Opens “לֹ֥א יִצְעַ֖ק וְלֹ֣א יִשָּׂ֑א וְלֹא־יַשְׁמִ֥יעַ בַּח֖וּץ קוֹלֽוֹ׃…”
- Verse 311 words
Opens “קָנֶ֤ה רָצוּץ֙ לֹ֣א יִשְׁבּ֔וֹר וּפִשְׁתָּ֥ה כֵהָ֖ה לֹ֣א…”
- Verse 411 words
Opens “לֹ֤א יִכְהֶה֙ וְלֹ֣א יָר֔וּץ עַד־יָשִׂ֥ים בָּאָ֖רֶץ מִשְׁפָּ֑ט…”
- Verse 515 words
Opens “כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ…”
- Verse 612 words
Opens “אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצׇּרְךָ֗…”
- Verse 710 words
Opens “לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית…”
- Verse 89 words
Opens “אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן…”
- Verse 910 words
Opens “הָרִאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה…”
- Verse 1012 words
Opens “שִׁ֤ירוּ לַֽיהֹוָה֙ שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ…”
- Verse 1112 words
Opens “יִשְׂא֤וּ מִדְבָּר֙ וְעָרָ֔יו חֲצֵרִ֖ים תֵּשֵׁ֣ב קֵדָ֑ר יָרֹ֙נּוּ֙…”
- Verse 126 words
Opens “יָשִׂ֥ימוּ לַיהֹוָ֖ה כָּב֑וֹד וּתְהִלָּת֖וֹ בָּאִיִּ֥ים יַגִּֽידוּ׃…”
- Verse 1312 words
Opens “יְהֹוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה…”
- Verse 149 words
Opens “הֶחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם…”
- Verse 1510 words
Opens “אַחֲרִ֤יב הָרִים֙ וּגְבָע֔וֹת וְכׇל־עֶשְׂבָּ֖ם אוֹבִ֑ישׁ וְשַׂמְתִּ֤י נְהָרוֹת֙…”
- Verse 1619 words
Opens “וְהוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹא־יָדְע֖וּ…”
- Verse 1711 words
Opens “נָסֹ֤גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹמְרִ֥ים…”
- Verse 185 words
Opens “הַחֵרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת׃…”
- Verse 1913 words
Opens “מִ֤י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י וְחֵרֵ֖שׁ כְּמַלְאָכִ֣י אֶשְׁלָ֑ח…”
- Verse 209 words
Opens “(ראית) [רָא֥וֹת] רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אׇזְנַ֖יִם…”
- Verse 217 words
Opens “יְהֹוָ֥ה חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר׃…”
- Verse 2216 words
Opens “וְהוּא֮ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֤חַ בַּחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י…”
- Verse 237 words
Opens “מִ֥י בָכֶ֖ם יַאֲזִ֣ין זֹ֑את יַקְשִׁ֥ב וְיִשְׁמַ֖ע לְאָחֽוֹר׃…”
- Verse 2417 words
Opens “מִֽי־נָתַ֨ן (למשוסה) [לִמְשִׁסָּ֧ה] יַעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבֹזְזִ֖ים הֲל֣וֹא…”
- Verse 2513 words
Opens “וַיִּשְׁפֹּ֤ךְ עָלָיו֙ חֵמָ֣ה אַפּ֔וֹ וֶעֱז֖וּז מִלְחָמָ֑ה וַתְּלַהֲטֵ֤הוּ…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Cited source: Isaiah מב:ג
All 5 sources this entry cites
Rashi's commentary
Verse 1
הן עבדי אתמך בו — הן עבדי יעקב אינו כמותכם כי אתמוך בו:
בחירי — ישראל קרוי בחירי (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ואומר (לקמן מה) למען עבדי יעקב ישראל בחירי:
רצתה נפשי — עליו נתתי רוחי להודיע נביאיו את סודו וסופו משפט לגוים יוציא שנאמר (לעיל ב) והלכו גוים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו':
Verse 2
ולא ישא — לא יגביה קול לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם כענין שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם:
Verse 3
קנה רצוץ לא ישבור — ת"י עינותניא דאינון כקניא רעיע לא יתברון וחשיכיא דאינין כבוצין עמי (פי' כנר כבה) לא יטפון:
ופשתה כהה — פתילת פשתה לחה שקרובה ליכבות מלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים:
Verse 4
ולא ירוץ — כמו לא ירצץ כי מלאה הארץ דעה (לעיל יא) וישמעו להן כענין שנא' (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים וגו' וזהו לתורתו איים ייחלו כולם ישמעו לתורתו:
Verse 5
האל ה' — בעל הדין ובעל הרחמי':
בורא השמים — תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגיגה:
וצאצאיה — בורא את היוצא ממנה:
נותן נשמה — נשמת חיים:
לעם עליה — לכולם בשוה:
ורוח — קדושה:
להולכים בה — למתהלכים לפניו:
Verse 6
קראתיך — לישעיה הוא אומר:
ואצרך — כשיצרתיך זאת היתה מחשבתי שתשי' את עמי לבריתי ולהאיר להם:
לאור גוים — כל שבט קרוי גוי לעצמו כענין שנא' גוי וקהל גוים:
Verse 7
לפקוח עינים עורות — שאינ' רואין את גבורתו לתת לב לשוב אלי:
להוציא ממסגר אסיר — וע"י שיתפקחו עיניהם יצאו אסירים ממסגר ד"א לבשרם על גלות בבל העתיד' לבא עליהן שסופן לצאת ממנה:
Verse 8
הוא שמי — הוא מפור' בל' אדנות וכח ועלי להראות שאדון אני לפיכך כבודי לאחר לא אתן:
Verse 9
הראשונות — שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים (בראש' טו) וגם את הגוי וגו':
הנה באו — שמרתי הבטחתי ועת' חדשות אני מגיד לעמי להבטיח על גלות שנייה:
Verse 10
תהלתו מקצה הארץ — על כרחם כשיראו את גבורתי לישראל יודו כל העכו"ם כי אלהים אני:
יורדי הים — פורשי בספינות:
ומלואו — הקבועים בים ולא באיים אלא בתוך המים שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית והולכים מבית לבית בספינה כגון עיר ווניציי"א:
Verse 11
ישאו מדבר — קול בשיר:
חצרים תשב קדר — (מוסב על ישאו) מדבר קדר שהם דרים עתה באוהלים ישאו קול וירונו (כמו והחצרים אשר תשב קדר), במדבר קדר שהם דרים עתה באהליהם יהיו ערים וחצרים קבועים:
יושבי סלע — המתים שיחיו כן ת"י:
מראש הרים יצווחו — מריש טוריא ירימון קליהון:
Verse 14
החשיתי מעולם — זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש:
אתאפק — לשון הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה:
אשום — אתבהל:
ואשאף — ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי:
Verse 15
אחריב הרים וגבעות — אהרוג מלכים ושלטונים של עכו"ם:
וכל עשבם — כל הנלוים עליהם:
אוביש — ל' יובש הוא לענין דבר לח כגון עשב ונהרות:
Verse 16
והולכתי — ישראל שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב אשר לא ידעו להלוך בה:
עשיתים — אעשה כן ל' נבואה לדבר על העתיד כאילו עשוי:
Verse 18
החרשים — והעורים על ישראל הוא אומר:
Verse 19
מי עור — בכם אין אחד כי אם עבדי הוא העור שבכלכם, וחרש שבכם הרי הוא כמלאכי אשר אני שולח להנבא נבואות:
מי עור כמשולם — מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי:
Verse 20
ראות רבות — ראיות הרבה לפניכם ואינכם שומרים להביט במעשי ולשוב אלי:
פקוח אזנים — אני עסוק לפקוח אזניכם ע"י נביאי ולא ישמע איש מכם את דברי ולשון הוה הוא:
Verse 21
ה' חפץ — להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה:
Verse 22
והוא — העם הזה בזוי ושסוי וסוף הענין ולא ישים על לב כל זה לומר למה קראתנו זאת מי נתן למשיסה יעקב:
הפח בחורים כולם — בחוריהם פחי נפש כולם, תו' ד"א הפח בחורים כולם ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים ובבתי כלאים החבאו יוכיח שכן הוא:
ואין אומר השב — כמו השב לפיכך הוא רפי אבל השב באמתחתינו הוא דגש:
Verse 23
יאזין — לתת לב לזאת מי נתן למשיסה יעקב:
לאחור — יקשיב וישמע דבר שיעמוד לו באחרונה וכן ת"י לאחור לסופ' וכן כל לאחור שבמקרא עתיד להיות הוא:
Verse 24
זו חטאנו לו — זו היא שגרמה את המשיסה והבז את אשר חטאנו לו:
ולא אבו — אבותינו בדרכיו הלוך:
Verse 25
ותלהטהו מסביב — כדי שיראו ויקחו מוסר כענין שנאמ' (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי וגו':
ולא ידע — יודע הוא אלא שדש בעקב לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו:
ותבער בו — אחר פורענו' העכו"ם שמסביב בערה בעצמו:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
הֵ֤ן עַבְדִּי֙ אֶתְמׇךְ־בּ֔וֹ בְּחִירִ֖י רָצְתָ֣ה נַפְשִׁ֑י נָתַ֤תִּי רוּחִי֙ עָלָ֔יו מִשְׁפָּ֖ט לַגּוֹיִ֥ם יוֹצִֽיא׃
This is My servant, whom I uphold, My chosen one, in whom I delight. I have put My spirit upon him, He shall teach the true way to the nations.
לֹ֥א יִצְעַ֖ק וְלֹ֣א יִשָּׂ֑א וְלֹא־יַשְׁמִ֥יעַ בַּח֖וּץ קוֹלֽוֹ׃
He shall not cry out or shout aloud, Or make his voice heard in the streets.
קָנֶ֤ה רָצוּץ֙ לֹ֣א יִשְׁבּ֔וֹר וּפִשְׁתָּ֥ה כֵהָ֖ה לֹ֣א יְכַבֶּ֑נָּה לֶאֱמֶ֖ת יוֹצִ֥יא מִשְׁפָּֽט׃
He shall not break even a bruised reed, Or snuff out even a dim wick. He shall bring forth the true way.
לֹ֤א יִכְהֶה֙ וְלֹ֣א יָר֔וּץ עַד־יָשִׂ֥ים בָּאָ֖רֶץ מִשְׁפָּ֑ט וּלְתוֹרָת֖וֹ אִיִּ֥ים יְיַחֵֽלוּ׃ {פ}
He shall not grow dim or be bruised Till he has established the true way on earth; And the coastlands shall await his teaching.
כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ׃
Thus said the E TERNAL God, Who created the heavens and stretched them out, Who spread out the earth and what it brings forth, Who gave breath to the people upon it And life to those who walk thereon:
אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצׇּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם׃
I G OD , in My grace, have summoned you, And I have grasped you by the hand. I created you, and appointed you A covenant people, a light of nations—
לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ׃
Opening eyes deprived of light, Rescuing prisoners from confinement, From the dungeon those who sit in darkness.
אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים׃
I am G OD , that is My name; I will not yield My glory to another, Nor My renown to idols.
הָרִאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה אַשְׁמִ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃ {פ}
See, the things once predicted have come, And now I foretell new things, Announce to you ere they sprout up.
שִׁ֤ירוּ לַֽיהֹוָה֙ שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ יוֹרְדֵ֤י הַיָּם֙ וּמְלֹא֔וֹ אִיִּ֖ים וְיֹשְׁבֵיהֶֽם׃
Sing to G OD a new song, Praise from the ends of the earth— You who sail the sea and you creatures in it, You coastlands and their inhabitants!
יִשְׂא֤וּ מִדְבָּר֙ וְעָרָ֔יו חֲצֵרִ֖ים תֵּשֵׁ֣ב קֵדָ֑ר יָרֹ֙נּוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי סֶ֔לַע מֵרֹ֥אשׁ הָרִ֖ים יִצְוָֽחוּ׃
Let the desert and its towns cry aloud, The villages where Kedar dwells; Let Sela’s inhabitants shout, Call out from the peaks of the mountains.
יָשִׂ֥ימוּ לַיהֹוָ֖ה כָּב֑וֹד וּתְהִלָּת֖וֹ בָּאִיִּ֥ים יַגִּֽידוּ׃
Let them do honor to G OD , And tell God’s glory in the coastlands.
יְהֹוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר׃ {ס}
G OD goes forth like a warrior, Whipping up rage like a fighter— Yelling, roaring aloud, Then charging upon the enemy.
הֶחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד׃
“I have kept silent far too long, Kept still and restrained Myself; Now I will scream like a woman in labor, I will pant and I will gasp.
אַחֲרִ֤יב הָרִים֙ וּגְבָע֔וֹת וְכׇל־עֶשְׂבָּ֖ם אוֹבִ֑ישׁ וְשַׂמְתִּ֤י נְהָרוֹת֙ לָאִיִּ֔ים וַאֲגַמִּ֖ים אוֹבִֽישׁ׃
Hills and heights will I scorch, Cause all their green to wither; I will turn rivers into isles, And dry the marshes up.
וְהוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹא־יָדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים׃
I will lead the blind By a road they did not know, And I will make them walk By paths they never knew. I will turn darkness before them to light, Rough places into level ground. These are the promises— I will keep them without fail.
נָסֹ֤גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹמְרִ֥ים לְמַסֵּכָ֖ה אַתֶּ֥ם אֱלֹהֵֽינוּ׃ {פ}
Driven back and utterly shamed Shall be those who trust in an image, Those who say to idols, ‘You are our gods!’”
הַחֵרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת׃
Listen, you who are deaf; You blind ones, look up and see!
מִ֤י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י וְחֵרֵ֖שׁ כְּמַלְאָכִ֣י אֶשְׁלָ֑ח מִ֤י עִוֵּר֙ כִּמְשֻׁלָּ֔ם וְעִוֵּ֖ר כְּעֶ֥בֶד יְהֹוָֽה׃
Who is so blind as My servant, So deaf as the messenger I send? Who is so blind as the chosen one, So blind as G OD ’s servant?
(ראית) [רָא֥וֹת] רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אׇזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע׃
Seeing many things, he gives no heed; With ears open, he hears nothing.
יְהֹוָ֥ה חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר׃
G OD desires his vindication, That he may magnify and glorify the Teaching.
וְהוּא֮ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֤חַ בַּחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הׇחְבָּ֑אוּ הָי֤וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵין־אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב׃
Yet it is a people plundered and despoiled: All of them are trapped in holes, Imprisoned in dungeons. They are given over to plunder, with none to rescue them; To despoilment, with none to say “Give back!”
מִ֥י בָכֶ֖ם יַאֲזִ֣ין זֹ֑את יַקְשִׁ֥ב וְיִשְׁמַ֖ע לְאָחֽוֹר׃
If only you would listen to this, Attend and give heed from now on!
מִֽי־נָתַ֨ן (למשוסה) [לִמְשִׁסָּ֧ה] יַעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבֹזְזִ֖ים הֲל֣וֹא יְהֹוָ֑ה ז֚וּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא־אָב֤וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּתוֹרָתֽוֹ׃
Who was it gave Jacob over to despoilment And Israel to plunderers? Surely, G OD —against whom they sinned, In whose ways they would not walk, And whose Teaching they would not obey—
וַיִּשְׁפֹּ֤ךְ עָלָיו֙ חֵמָ֣ה אַפּ֔וֹ וֶעֱז֖וּז מִלְחָמָ֑ה וַתְּלַהֲטֵ֤הוּ מִסָּבִיב֙ וְלֹ֣א יָדָ֔ע וַתִּבְעַר־בּ֖וֹ וְלֹא־יָשִׂ֥ים עַל־לֵֽב׃
Who poured out wrath, Anger, and the fury of war upon them. It blazed upon them all about, but they heeded not; It burned among them, but they gave it no thought.
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC