Commentary page
II Kings 3
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerII Kings Chapter 3
II Kings Chapter 3 presents 27 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 27 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 114 words
Opens “וִיהוֹרָ֣ם בֶּן־אַחְאָ֗ב מָלַ֤ךְ עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּשְׁנַת֙ שְׁמֹנֶ֣ה…”
- Verse 214 words
Opens “וַיַּעֲשֶׂ֤ה הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה רַ֕ק לֹ֥א כְאָבִ֖יו…”
- Verse 310 words
Opens “רַ֠ק בְּחַטֹּ֞אות יָרׇבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבֵ֑ק…”
- Verse 412 words
Opens “וּמֵישַׁ֥ע מֶלֶךְ־מוֹאָ֖ב הָיָ֣ה נֹקֵ֑ד וְהֵשִׁ֤יב לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאָה־אֶ֣לֶף…”
- Verse 57 words
Opens “וַיְהִ֖י כְּמ֣וֹת אַחְאָ֑ב וַיִּפְשַׁ֥ע מֶלֶךְ־מוֹאָ֖ב בְּמֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃…”
- Verse 68 words
Opens “וַיֵּצֵ֞א הַמֶּ֧לֶךְ יְהוֹרָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא מִשֹּׁמְר֑וֹן וַיִּפְקֹ֖ד…”
- Verse 721 words
Opens “וַיֵּ֡לֶךְ וַיִּשְׁלַח֩ אֶל־יְהוֹשָׁפָ֨ט מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה לֵאמֹ֗ר מֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙…”
- Verse 88 words
Opens “וַיֹּ֕אמֶר אֵי־זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ נַעֲלֶ֑ה וַיֹּ֕אמֶר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר…”
- Verse 916 words
Opens “וַיֵּ֩לֶךְ֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל וּמֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ וּמֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וַיָּסֹ֕בּוּ…”
- Verse 1013 words
Opens “וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲהָ֕הּ כִּי־קָרָ֣א יְהֹוָ֗ה לִשְׁלֹ֙שֶׁת֙…”
- Verse 1121 words
Opens “וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשָׁפָ֗ט הַאֵ֨ין פֹּ֤ה נָבִיא֙ לַיהֹוָ֔ה וְנִדְרְשָׁ֥ה…”
- Verse 1212 words
Opens “וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט יֵ֥שׁ אוֹת֖וֹ דְּבַר־יְהֹוָ֑ה וַיֵּרְד֣וּ אֵלָ֗יו…”
- Verse 1324 words
Opens “וַיֹּ֨אמֶר אֱלִישָׁ֜ע אֶל־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ מַה־לִּ֣י וָלָ֔ךְ לֵ֚ךְ…”
- Verse 1417 words
Opens “וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֗ע חַי־יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו…”
- Verse 159 words
Opens “וְעַתָּ֖ה קְחוּ־לִ֣י מְנַגֵּ֑ן וְהָיָה֙ כְּנַגֵּ֣ן הַֽמְנַגֵּ֔ן וַתְּהִ֥י…”
- Verse 168 words
Opens “וַיֹּ֕אמֶר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה עָשֹׂ֛ה הַנַּ֥חַל הַזֶּ֖ה…”
- Verse 1715 words
Opens “כִּי־כֹ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה לֹא־תִרְא֥וּ ר֙וּחַ֙ וְלֹא־תִרְא֣וּ גֶ֔שֶׁם…”
- Verse 187 words
Opens “וְנָקַ֥ל זֹ֖את בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְנָתַ֥ן אֶת־מוֹאָ֖ב בְּיֶדְכֶֽם׃…”
- Verse 1915 words
Opens “וְהִכִּיתֶ֞ם כׇּל־עִ֤יר מִבְצָר֙ וְכׇל־עִ֣יר מִבְח֔וֹר וְכׇל־עֵ֥ץ טוֹב֙…”
- Verse 2011 words
Opens “וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ כַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֔ה וְהִנֵּה־מַ֥יִם בָּאִ֖ים מִדֶּ֣רֶךְ…”
- Verse 2113 words
Opens “וְכׇל־מוֹאָב֙ שָֽׁמְע֔וּ כִּי־עָל֥וּ הַמְּלָכִ֖ים לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּצָּעֲק֗וּ…”
- Verse 2211 words
Opens “וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהַשֶּׁ֖מֶשׁ זָרְחָ֣ה עַל־הַמָּ֑יִם וַיִּרְא֨וּ מוֹאָ֥ב…”
- Verse 2312 words
Opens “וַיֹּֽאמְרוּ֙ דָּ֣ם זֶ֔ה הׇחֳרֵ֤ב נֶֽחֶרְבוּ֙ הַמְּלָכִ֔ים וַיַּכּ֖וּ…”
- Verse 2413 words
Opens “וַיָּבֹ֘אוּ֮ אֶל־מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵל֒ וַיָּקֻ֤מוּ יִשְׂרָאֵל֙ וַיַּכּ֣וּ אֶת־מוֹאָ֔ב…”
- Verse 2518 words
Opens “וְהֶעָרִ֣ים יַהֲרֹ֡סוּ וְכׇל־חֶלְקָ֣ה ט֠וֹבָ֠ה יַשְׁלִ֨יכוּ אִישׁ־אַבְנ֜וֹ וּמִלְא֗וּהָ…”
- Verse 2617 words
Opens “וַיַּרְא֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב כִּֽי־חָזַ֥ק מִמֶּ֖נּוּ הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקַּ֣ח…”
- Verse 2716 words
Opens “וַיִּקַּח֩ אֶת־בְּנ֨וֹ הַבְּכ֜וֹר אֲשֶׁר־יִמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֗יו וַיַּעֲלֵ֤הוּ עֹלָה֙…”
Rashi's commentary
Verse 1
ויהורם בן אחאב — אף פרשה זו, בשביל להגיד נס של מישע מלך מואב שנעשה על ידי אלישע נכתבה כאן, שמנה באליהו שמונה נסים, ובאלישע ששה עשר, לקיים פי שנים ברוחך אלי, וכתבן כולם זו בצד זו, כך ראיתי בשלושים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו דרבי יוסי הגלילי, וחציית ירדן של אלישע כשתים דשל אליהו:
Verse 2
רק לא כאביו וכאמו — שהוסיפו את הבעל, להכעיס:
Verse 3
רק בחטאות ירבעם וגו' דבק — וכן כל מלכי ישראל, מדאגה שלא תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלו לרגל, לכך עבדו את העגלים:
Verse 4
נוקד — מרי גיתין:
אילים צמר — דיכרין דרעיא, עם צמרם:
Verse 8
דרך מדבר אדום — כי גם מלך אדום ילך עמנו:
Verse 10
לתת אותם וגו' — שימותו בצמא:
Verse 11
אשר יצק מים על ידי אליהו — בהר הכרמל, וביציקתו נעשו אצבעותיו כמעיינות מים, עד שנתמלאה התעלה, וראוי הוא ליעשות לנו נס על ידו במים (ילקוט שמעוני רמז ריד):
Verse 13
אל כי קרא ה' וגו' — בבעו לא תדכר חובין רשעתא ההיא, בעי עלנא רחמין, ארי זמין ה' וכו':
Verse 15
קחו לי מנגן — מפני הכעס נסתלקה שכינה ממנו:
Verse 16
גבים גבים — בורות מלאים מים:
Verse 18
ונקל זאת — ועוד נס זה נקל ומועט בעיני ה', והוסיף להפליא אתכם נס אחר, ונתן את מואב בידכם:
Verse 19
וכל עץ טוב תפילו — אף על פי שנאמר (דברים כ יט): לא תשחית את עצה, כאן התיר לכם, שהיא אומה בזויה ונקלית לפניו, וכן הוא אומר (שם כג ז): לא תדרוש שלומם וטובתם, אלו האילנות הטובים שבהם:
החלקה הטובה — שדה זרועה, קומצ"י בלע"ז:
Verse 20
ויהי בבקר כעלות המנחה — המים התחילו לירד מן השמים בבקר בארץ אדום, וכעלות המנחה באין שוטפין ובאין לאותו הנחל, לפי שאמר לא תראו רוח ולא תראו גשם, במדרש רבי תנחומא:
Verse 21
על הגבול — על הספר, שקורין מרק"א:
Verse 22
אדומים כדם — כן דרך המים, כשהשמש זורחת עליהם בבקר, מאדימות:
מנגד — מרחוק, והם לא ראו באותו הנחל מים מעולם, לפיכך היו סבורין שהוא דם:
Verse 25
והערים יהרוסו — היו הורסין:
ישליכו איש אבנו — שהיו נוטלין האבנים מן החומות, עד השאיר כל אבני הקירות בקיר לעמוד על חרסית שלהן הוא הטיט, כלומר שלא היתה עוד אבן בחומה, ואחרי זאת ויסובו הקלעים ויכו את הנשאר בחלקה, שלא נשברה החומה, והפילוה:
Verse 27
ויקח את בנו הבכור — בפסיקתא דפרשת שקלים נדרש: ששאל את עבדיו מה טיבה של אומה זו שנעשה להם נסים כאלה, אמרו לו: אביהם אברהם בן יחיד היה לו, אמר לו הקב"ה הקריבהו לפני, ורצה להקריבו להקב"ה, אמר להם: אף אני בן בכור יש לי, אלך ואקריבנו לעבודה זרה:
על החמה — חסר וא"ו, שהיה עובד לחמה:
ויהי קצף גדול — שנזכרו עונותיהם, שאף הם עובדין לעבודה זרה, ואינן ראויין לנס:
Edition: On Your Way -- new. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
ויהורם, זה היה בעת שבא אלישע לשומרון, כי במות אחזיה לוקח אליהו ואז בא אלישע ואז היתה המלחמה:
Verse 2
(ב-ג) ויעש במה שדבק בחטאת ירבעם שהיה מפני יראת נזק וזה שכתוב לא סר ממנה, ולא כאביו וכאמו שהיו עושין להכעיס:
Verse 4
ומישע שהיה נוקד צאן לתכלית זה, כי השיב שכל שנה ושנה היה נותן מס הזה ולכן אמר לשון השבה וכן הלשון בדברי הימים ב' (כ"ז ה') ובמות אחאב פשע בימי אחזיהו כנ"ל (א' א'):
Verse 6
ביום ההוא שבא אלישע:
Verse 7
כמוני כי בעת פשע מואב התחבר עם העמונים ומקצת יושבי שעיר ולחמו על יהושפט ונפלו (כמבואר בדברי הימים כ' עיי"ש), ולכן אמר כמוני כמוך, כי גם בי התגרו:
Verse 8
ויאמר, מלך ישראל שאל ומלך יהודה השיב שיעלה דרך מדבר אדום כי אדום היה תחת רשות יהודה (כנ"ל א' כ"ב מ"ח ובדה"ב כ"א ח') ורצה שמלך אדום ילך גם כן עמהם:
Verse 9
ומלך אדום, הוא הניצב מלך, כמ"ש ומלך אין באדום, ויסבו באמת היה להם דרך קרוב אל מואב שהיתה במיצר ארץ ישראל, והם סבבו סביב הר שעיר דרך המדבר בדרך שסבבו ישראל בהכנסם לארץ, ושם לא היה מים גם בימי משה וגם עתה:
Verse 10
ויאמר אהה כי קרא ה' ראה שהסכיל עשו במה שנטה מדרך הקרוב והישר, וראה שה' נתן בלבם עצה נבערה למען יפלו, כי מדרך הטבע לא היה להם לבחור דרך עקלתון, וגם ידע שאם לא היה קורא מלך יהודה לעזרה לא היה הולך דרך אדום, שאדום לא היה תחתיו, וזה בעצמו שקרא ה' לשלשת המלכים שמזה נסבב שילכו בדרך המדבר הוא סבה מה' להאבידם, כי על מואב היה יכול ללכת בעצמו והיה מנצחם בלא עזרת שני המלכים:
Verse 11
(יא-יד) השאלות — למה הזכיר שיצק מים, מאין ידע שיש אתו דבר ה', ואמר אותו תחת אתו, מז"ש מה לי ולך, ומה התשובה אל כי קרא ה', ומ"ש לו לולי פני יהושפט וכו' למה בזה אותו ללא צורך:
האין רצה שהנביא יתפלל אל ה' על המים ויגד להם דרכם, ויען וכו' פה אלישע שיצק מים על ידי אליהו ועל ידי יציקה זו הוריד את הגשם והוא מלומד בנס כזה להוריד המים ולהציקו על צמא:
Verse 12
ויאמר אז אמר יהושפט כי הוא לא לבד שיתפלל כי בהכרח יש אותו דבר ה', (כתב אותו תחת אתו, רצה לומר ממה שיש אותו רצה לומר שנמצא פה מבואר שיש אתו דבר ה') כי תלמידו של אליהו לא ילך לחנם אל המחנה אם לא בשליחות וירדו ממרכבתם לכבודו, ויהושפט פי' שלבש בגדי הדיוט בל יתהדר לפני הנביא בשגם בעת צרה לכן לא אמר ומלך יהודה:
Verse 13
מה לי ולך רצה לומר הנה תפלת הנביא לא תועיל רק למאמינים בה' ובנביאיו שבזה יש קשר בין הנביא ובין האיש אשר הוא מתפלל בעדו לא כן אתה לך אל נביאי אביך, ויאמר לו אל, רצה לומר הדבר הזה אינו טבעי רק השגחה כי קרא ה' ובזה עליך לבטל את הגזירה ובשגם שאינו עלי לבד רק לשלשת המלכים :
Verse 14
ויאמר כי לולי כי מתנאי חלות שפע הנבואה על הנביא הוא בשהוא בין אנשים צדיקים ואנשי הרוח, כמ"ש והתנבית עמהם, ואם הוא בין רשעים זה מונע השפע מלירד עליו, אמר, הנה אתה סבה לשלא אשיג שפע הנבואה, רק הלא יהושפט פה והוא בצדקתו יעזר שתחול הנבואה והדבר שקול, ולכן צריך עוד איזה פעולה להזדמנותה שהוא הניגון, מה שאין כן אם לא היה יהושפט לא היה הניגון מועיל, ואם לא היה הרשע פה לא היה צריך לזה, וזה שכתוב ועתה קחו לי מנגן :
Verse 16
גבים חפירות צוה לחפור חפירות שיתמלאו מן המים שיבואו שמה, כמו באו על גבים (ירמיהו י״ד:ג׳):
Verse 18
השאלות — מה רצה באמרו ונקל זאת בעיני ה' וכי יעלה על הדעת שבעיניו יפלא כל דבר:
ונקל רצה לומר כי הטובה הנסיית שיעשה ה' לצורך עם או אדם אחד ובהכרח תבא אליו בעצם וראשונה לא בשניה ובמקרה, ואחר שהמים האלה היו בשביל ישראל היה צריך שירדו פה שהוא מקום הצורך לא בארץ אדום, עד שידמה שעקר המים באו בשביל ארץ אדום להשקותה, וישראל קבלוה במקרה, ע"ד כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה כמש"פ שם, ואין לומר שבזה יגדל הנס במה שלא יראו רוח וגשם ואעפ"כ ימלא הנחל מים, לז"א כי בהפך היה הנס יותר גדול אם היה הגשם בא במקום ההוא שלא היה מטבעו לגשם, כי היה מדבר וצמאון, לא כן בארץ אדום היה הגשם רגיל, ושיפוצו נחליו חוצה הוא דבר מורגל, לכן אמר שבאמת נקל זאת בעיני ה' נס הזה הוא דבר נקל וקרוב לטבע, ומה שבחר ה' בדרך זה ולא בנס יותר גדול שיהיה הגשם במקום ההוא, הוא מטעם שעל ידי כן ונתן את מואב בידכם שזה התכלית אצלו, עד שהמים לא יהיו רק אמצעיים אל התכלית הזה לכבוש את מואב ושימצאו בידכם בקל וכמו שהיה, ואחר שהנס אינו מבוקש לעצמו רק לתכלית דבר אחר לא יחוש אם יהיה קרוב אל הרגיל, בשגם יש בו עוד ענין, שישראל לא היו ראוים לשני נסים בפעם אחד שהוא הגשם וכיבוש מואב, ואם היה הגשם בא בנס גדול, היה זה מגרע כחם ולא היו כובשים את מואב כי לא היתה זכותם מספיקה רק לנס אחד, ולכן בחר שהמים ימצאו בנקל בדרך הטבע, וזה שכתוב ונקל זאת בעיני ה' ועל ידי כן הנס שהיה ראוי לעשות להם היה מה שכבשו את מואב, וזה שכתוב ועל ידי כן ונתן את מואב בידכם :
Verse 20
ויהי לדעת חכמינו זכרונם לברכה פי' ויהי (דבור זה של אלישע) בבקר, (שאז נבא והגשם התחיל בארץ אדום), וכעלות המנחה (מנחת ערב) והנה מים באים אז הגיעו המים אל הנחל והמפרשים פירשו כעלות המנחה מנחת הבקר:
Verse 21
וכל מואב שמעו (מכבר כי זה גדר השם הקודם אל הפעול שאינו מקפיד על הקדימה בזמן), ויעמדו מכבר:
Verse 22
וישכימו (לדעת חכמינו זכרונם לברכה היה זה בבקר שאחריו, ולפי המפרשים שמ"ש כעלות המנחה הוא מנחת הבקר היה באותו בקר תיכף):
Verse 23
החרב נחרבו מענין חרב שלחמו זה בזה בחרב:
Verse 24
ויכו אחר שנסו רדפו עד ארץ מואב והכו בה (במדינה עצמה) והתמידו להכות את מואב, ועל זה אמר והכית את מואב:
Verse 25
והערים יהרסו בלי הפסק, עד השאיר רצה לומר הרסו כל הערים רק קיר חרשת היה מבצר גדול שהקיר בנוי מאבנים גדולות ובקיר חרשת נשארו אבניה רצה לומר אבני החומה שלא יכלו להרסה ולכבשה מחוזק האבנים (ושם היה מלך מואב) ויסבו הקלעים באבנים גדולות שקולעים להרוס החומה ויכוה רצה לומר הכו בקלעיהם להרסו:
Verse 26
השאלות — למה היה קצף על ישראל על שהעלה מלך מואב את בנו על החומה מה חטאו ישראל בזה:
וראה מלך מואב שהיה בפנים כי לא יוכל לנצח מן החומה כי חזק המלחמה ושיכבשו החומה ולכן לקח ושלף חרב (כי מן החומה לחמו בחצים וקשת) ורצה להבקיע אל מלך אדום שמלך אדום ומחנהו עמד בצד אחד והיה חלוש נגדו ורצה להבקיע לתפוס את המלך עצמו ולא יכלו לתפשו רק תפסו בנו הבכור, ולקחהו ויעלהו וישרפהו על החומה לנקום ממלך אדום (ועל זה אמר על שלשה פשעי מואב וכו' על שרפו עצמות מלך אדום לסיד) ומזה נתעורר קצף ממחנה אדום על ישראל, שחרה להם שישראל לא עזרוהו בעת נבקעו מן החומה ולחמו נגדו שהניחוהו ללחום לבדו, ועל ידי כן לא נסעו מעליו כי נעשה קצף בין שלשת המלכים זה לפי הפשט, ודברי חכמינו זכרונם לברכה ידועים:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
וִיהוֹרָ֣ם בֶּן־אַחְאָ֗ב מָלַ֤ךְ עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּשְׁנַת֙ שְׁמֹנֶ֣ה עֶשְׂרֵ֔ה לִיהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֖ךְ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָֽה׃
Jehoram son of Ahab became king of Israel in Samaria in the eighteenth year of King Jehoshaphat of Judah; and he reigned twelve years.
וַיַּעֲשֶׂ֤ה הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה רַ֕ק לֹ֥א כְאָבִ֖יו וּכְאִמּ֑וֹ וַיָּ֙סַר֙ אֶת־מַצְּבַ֣ת הַבַּ֔עַל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃
He did what was displeasing to G OD , yet not like his father and mother, for he removed the pillars of Baal that his father had made.
רַ֠ק בְּחַטֹּ֞אות יָרׇבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבֵ֑ק לֹא־סָ֖ר מִמֶּֽנָּה׃ {פ}
However, he clung to the sins that Jeroboam son of Nebat caused Israel to commit; he did not depart from them.
וּמֵישַׁ֥ע מֶלֶךְ־מוֹאָ֖ב הָיָ֣ה נֹקֵ֑ד וְהֵשִׁ֤יב לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאָה־אֶ֣לֶף כָּרִ֔ים וּמֵ֥אָה אֶ֖לֶף אֵילִ֥ים צָֽמֶר׃
Now King Mesha of Moab was a sheep breeder; and he used to pay as tribute to the king of Israel a hundred thousand lambs and the wool of a hundred thousand rams.
וַיְהִ֖י כְּמ֣וֹת אַחְאָ֑ב וַיִּפְשַׁ֥ע מֶלֶךְ־מוֹאָ֖ב בְּמֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
But when Ahab died, the king of Moab rebelled against the king of Israel.
וַיֵּצֵ֞א הַמֶּ֧לֶךְ יְהוֹרָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא מִשֹּׁמְר֑וֹן וַיִּפְקֹ֖ד אֶת־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
So King Jehoram promptly set out from Samaria and mustered all Israel.
וַיֵּ֡לֶךְ וַיִּשְׁלַח֩ אֶל־יְהוֹשָׁפָ֨ט מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה לֵאמֹ֗ר מֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ פָּשַׁ֣ע בִּ֔י הֲתֵלֵ֥ךְ אִתִּ֛י אֶל־מוֹאָ֖ב לַמִּלְחָמָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶֽעֱלֶ֔ה כָּמ֧וֹנִי כָמ֛וֹךָ כְּעַמִּ֥י כְעַמֶּ֖ךָ כְּסוּסַ֥י כְּסוּסֶֽיךָ׃
At the same time, he sent this message to King Jehoshaphat of Judah: “The king of Moab has rebelled against me; will you come with me to make war on Moab?” He replied, “I will go. I will do what you do: my troops shall be your troops, my horses shall be your horses.”
וַיֹּ֕אמֶר אֵי־זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ נַעֲלֶ֑ה וַיֹּ֕אמֶר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר אֱדֽוֹם׃
And he asked, “Which route shall we take?” [Jehoram] replied, “The road through the wilderness of Edom.”
וַיֵּ֩לֶךְ֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל וּמֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ וּמֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וַיָּסֹ֕בּוּ דֶּ֖רֶךְ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־הָיָ֨ה מַ֧יִם לַֽמַּחֲנֶ֛ה וְלַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלֵיהֶֽם׃
So the king of Israel, the king of Judah, and the king of Edom set out, and they marched for seven days until they rounded [the tip of the Dead Sea]; and there was no water left for the army or for the animals that were with them.
וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲהָ֕הּ כִּי־קָרָ֣א יְהֹוָ֗ה לִשְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ם בְּיַד־מוֹאָֽב׃ {ס}
“Alas!” cried the king of Israel. “G OD has brought these three kings together only to deliver them into the hands of Moab.”
וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשָׁפָ֗ט הַאֵ֨ין פֹּ֤ה נָבִיא֙ לַיהֹוָ֔ה וְנִדְרְשָׁ֥ה אֶת־יְהֹוָ֖ה מֵאוֹת֑וֹ וַ֠יַּ֠עַן אֶחָ֞ד מֵעַבְדֵ֤י מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֔אמֶר פֹּ֚ה אֱלִישָׁ֣ע בֶּן־שָׁפָ֔ט אֲשֶׁר־יָ֥צַק מַ֖יִם עַל־יְדֵ֥י אֵלִיָּֽהוּ׃
But Jehoshaphat said, “Isn’t there a prophet of G OD here, through whom we may inquire of G OD ?” One of the courtiers of the king of Israel spoke up and said, “Elisha son of Shaphat, who poured water on the hands of Elijah, is here.”
וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט יֵ֥שׁ אוֹת֖וֹ דְּבַר־יְהֹוָ֑ה וַיֵּרְד֣וּ אֵלָ֗יו מֶ֧לֶךְ יִשְׂרָאֵ֛ל וִיהוֹשָׁפָ֖ט וּמֶ֥לֶךְ אֱדֽוֹם׃
“The word of G OD is with him,” said Jehoshaphat. So the king of Israel and Jehoshaphat and the king of Edom went down to him.
וַיֹּ֨אמֶר אֱלִישָׁ֜ע אֶל־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ מַה־לִּ֣י וָלָ֔ךְ לֵ֚ךְ אֶל־נְבִיאֵ֣י אָבִ֔יךָ וְאֶל־נְבִיאֵ֖י אִמֶּ֑ךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אַ֗ל כִּֽי־קָרָ֤א יְהֹוָה֙ לִשְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ם בְּיַד־מוֹאָֽב׃
Elisha said to the king of Israel, “What have you to do with me? Go to your father’s prophets or your mother’s prophets.” But the king of Israel said, “Don’t [say that], for G OD has brought these three kings together only to deliver them into the hands of Moab.”
וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֗ע חַי־יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו כִּ֗י לוּלֵ֛י פְּנֵ֛י יְהוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה אֲנִ֣י נֹשֵׂ֑א אִם־אַבִּ֥יט אֵלֶ֖יךָ וְאִם־אֶרְאֶֽךָּ׃
“As G OD of Hosts lives, whom I serve,” Elisha answered, “were it not that I respect King Jehoshaphat of Judah, I wouldn’t look at you or notice you.
וְעַתָּ֖ה קְחוּ־לִ֣י מְנַגֵּ֑ן וְהָיָה֙ כְּנַגֵּ֣ן הַֽמְנַגֵּ֔ן וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו יַד־יְהֹוָֽה׃
Now then, get me a musician.” As the musician played, G OD ’s hand came upon him,
וַיֹּ֕אמֶר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה עָשֹׂ֛ה הַנַּ֥חַל הַזֶּ֖ה גֵּבִ֥ים׀גֵּבִֽים׃
and he said, “Thus said G OD : This wadi shall be full of pools.
כִּי־כֹ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה לֹא־תִרְא֥וּ ר֙וּחַ֙ וְלֹא־תִרְא֣וּ גֶ֔שֶׁם וְהַנַּ֥חַל הַה֖וּא יִמָּ֣לֵא מָ֑יִם וּשְׁתִיתֶ֛ם אַתֶּ֥ם וּמִקְנֵיכֶ֖ם וּֽבְהֶמְתְּכֶֽם׃
For thus said G OD : You shall see no wind, you shall see no rain, and yet the wadi shall be filled with water; and you and your cattle and your pack animals shall drink.
וְנָקַ֥ל זֹ֖את בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְנָתַ֥ן אֶת־מוֹאָ֖ב בְּיֶדְכֶֽם׃
And this is but a slight thing in G OD ’s sight, for Moab will also be delivered into your hands.
וְהִכִּיתֶ֞ם כׇּל־עִ֤יר מִבְצָר֙ וְכׇל־עִ֣יר מִבְח֔וֹר וְכׇל־עֵ֥ץ טוֹב֙ תַּפִּ֔ילוּ וְכׇל־מַעְיְנֵי־מַ֖יִם תִּסְתֹּ֑מוּ וְכֹל֙ הַחֶלְקָ֣ה הַטּוֹבָ֔ה תַּכְאִ֖בוּ בָּאֲבָנִֽים׃
You shall conquer every fortified town and every splendid city; you shall fell every good tree and stop up all wells of water; and every fertile field you shall ruin with stones.”
וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ כַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֔ה וְהִנֵּה־מַ֥יִם בָּאִ֖ים מִדֶּ֣רֶךְ אֱד֑וֹם וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־הַמָּֽיִם׃
And in the morning, when it was time to present the grain offering, water suddenly came from the direction of Edom and the land was covered by the water.
וְכׇל־מוֹאָב֙ שָֽׁמְע֔וּ כִּי־עָל֥וּ הַמְּלָכִ֖ים לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּצָּעֲק֗וּ מִכֹּ֨ל חֹגֵ֤ר חֲגֹרָה֙ וָמַ֔עְלָה וַיַּעַמְד֖וּ עַֽל־הַגְּבֽוּל׃
Meanwhile, all the Moabites had heard that the kings were advancing to make war on them; every man old enough to bear arms rallied, and they stationed themselves at the border.
וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהַשֶּׁ֖מֶשׁ זָרְחָ֣ה עַל־הַמָּ֑יִם וַיִּרְא֨וּ מוֹאָ֥ב מִנֶּ֛גֶד אֶת־הַמַּ֖יִם אֲדֻמִּ֥ים כַּדָּֽם׃
Next morning, when they rose, the sun was shining over the water, and from the distance the water appeared to the Moabites as red as blood.
וַיֹּֽאמְרוּ֙ דָּ֣ם זֶ֔ה הׇחֳרֵ֤ב נֶֽחֶרְבוּ֙ הַמְּלָכִ֔ים וַיַּכּ֖וּ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וְעַתָּ֥ה לַשָּׁלָ֖ל מוֹאָֽב׃
“That’s blood!” they said. “The kings must have fought among themselves and killed each other. Now to the spoil, Moab!”
וַיָּבֹ֘אוּ֮ אֶל־מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵל֒ וַיָּקֻ֤מוּ יִשְׂרָאֵל֙ וַיַּכּ֣וּ אֶת־מוֹאָ֔ב וַיָּנֻ֖סוּ מִפְּנֵיהֶ֑ם (ויבו) [וַיַּ֨כּוּ־]בָ֔הּ וְהַכּ֖וֹת אֶת־מוֹאָֽב׃
They entered the Israelite camp, and the Israelites arose and attacked the Moabites, who fled before them. They advanced, constantly attacking the Moabites,
וְהֶעָרִ֣ים יַהֲרֹ֡סוּ וְכׇל־חֶלְקָ֣ה ט֠וֹבָ֠ה יַשְׁלִ֨יכוּ אִישׁ־אַבְנ֜וֹ וּמִלְא֗וּהָ וְכׇל־מַעְיַן־מַ֤יִם יִסְתֹּ֙מוּ֙ וְכׇל־עֵֽץ־ט֣וֹב יַפִּ֔ילוּ עַד־הִשְׁאִ֧יר אֲבָנֶ֛יהָ בַּקִּ֖יר חֲרָ֑שֶׂת וַיָּסֹ֥בּוּ הַקַּלָּעִ֖ים וַיַּכּֽוּהָ׃
and they destroyed the towns. They each threw a stone into every fertile field, so that it was covered over; and they stopped up every spring and felled every fruit tree. Only the walls of Kir-hareseth were left, and then the slingers surrounded it and attacked it.
וַיַּרְא֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב כִּֽי־חָזַ֥ק מִמֶּ֖נּוּ הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקַּ֣ח א֠וֹת֠וֹ שְׁבַע־מֵא֨וֹת אִ֜ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֗רֶב לְהַבְקִ֛יעַ אֶל־מֶ֥לֶךְ אֱד֖וֹם וְלֹ֥א יָכֹֽלוּ׃
Seeing that the battle was going against him, the king of Moab led an attempt of seven hundred swordsmen to break a way through to the king of Edom; but they failed.
וַיִּקַּח֩ אֶת־בְּנ֨וֹ הַבְּכ֜וֹר אֲשֶׁר־יִמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֗יו וַיַּעֲלֵ֤הוּ עֹלָה֙ עַל־הַ֣חֹמָ֔ה וַיְהִ֥י קֶצֶף־גָּד֖וֹל עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּסְעוּ֙ מֵעָלָ֔יו וַיָּשֻׁ֖בוּ לָאָֽרֶץ׃ {פ}
So he took his first-born son, who was to succeed him as king, and offered him up on the wall as a burnt offering. A great wrath came upon Israel, so they withdrew from him and went back to [their own] land.
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC