Commentary page
II Chronicles 9
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerII Chronicles Chapter 9
II Chronicles Chapter 9 presents 31 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 31 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 127 words
Opens “וּמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א שָׁמְעָה֮ אֶת־שֵׁ֣מַע שְׁלֹמֹה֒ וַתָּב֣וֹא לְנַסּוֹת֩ אֶת־שְׁלֹמֹ֨ה…”
- Verse 210 words
Opens “וַיַּגֶּד־לָ֥הּ שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־כׇּל־דְּבָרֶ֑יהָ וְלֹֽא־נֶעְלַ֤ם דָּבָר֙ מִשְּׁלֹמֹ֔ה אֲשֶׁ֧ר…”
- Verse 38 words
Opens “וַתֵּ֙רֶא֙ מַֽלְכַּת־שְׁבָ֔א אֵ֖ת חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁ֥ר…”
- Verse 418 words
Opens “וּמַאֲכַ֣ל שֻׁלְחָנ֡וֹ וּמוֹשַׁ֣ב עֲבָדָיו֩ וּמַעֲמַ֨ד מְשָׁרְתָ֜יו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶ֗ם…”
- Verse 59 words
Opens “וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֱמֶת֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתִּי בְּאַרְצִ֑י…”
- Verse 616 words
Opens “וְלֹא־הֶאֱמַ֣נְתִּי לְדִבְרֵיהֶ֗ם עַ֤ד אֲשֶׁר־בָּ֙אתִי֙ וַתִּרְאֶ֣ינָה עֵינַ֔י וְהִנֵּה֙…”
- Verse 710 words
Opens “אַשְׁרֵ֣י אֲנָשֶׁ֔יךָ וְאַשְׁרֵ֖י עֲבָדֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה הָעֹמְדִ֤ים לְפָנֶ֙יךָ֙…”
- Verse 823 words
Opens “יְהִ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּר֔וּךְ אֲשֶׁ֣ר׀ חָפֵ֣ץ בְּךָ֗…”
- Verse 919 words
Opens “וַתִּתֵּ֨ן לַמֶּ֜לֶךְ מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֣ים׀ כִּכַּ֣ר זָהָ֗ב וּבְשָׂמִ֛ים…”
- Verse 1013 words
Opens “וְגַם־עַבְדֵ֤י (חירם) [חוּרָם֙] וְעַבְדֵ֣י שְׁלֹמֹ֔ה אֲשֶׁר־הֵבִ֥יאוּ זָהָ֖ב…”
- Verse 1116 words
Opens “וַיַּ֣עַשׂ הַ֠מֶּ֠לֶךְ אֶת־עֲצֵ֨י הָאַלְגּוּמִּ֜ים מְסִלּ֤וֹת לְבֵית־יְהֹוָה֙ וּלְבֵ֣ית…”
- Verse 1216 words
Opens “וְהַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה נָתַ֣ן לְמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א אֶת־כׇּל־חֶפְצָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔לָה…”
- Verse 1313 words
Opens “וַֽיְהִי֙ מִשְׁקַ֣ל הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר־בָּ֥א לִשְׁלֹמֹ֖ה בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת…”
- Verse 1413 words
Opens “לְבַ֨ד מֵאַנְשֵׁ֧י הַתָּרִ֛ים וְהַסֹּחֲרִ֖ים מְבִיאִ֑ים וְכׇל־מַלְכֵ֤י עֲרַב֙…”
- Verse 1514 words
Opens “וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מָאתַ֥יִם צִנָּ֖ה זָהָ֣ב שָׁח֑וּט…”
- Verse 1615 words
Opens “וּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת מָֽגִנִּים֙ זָהָ֣ב שָׁח֔וּט שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ זָהָ֔ב…”
- Verse 177 words
Opens “וַיַּ֧עַשׂ הַמֶּ֛לֶךְ כִּסֵּא־שֵׁ֖ן גָּד֑וֹל וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃…”
- Verse 1817 words
Opens “וְשֵׁ֣שׁ מַעֲל֣וֹת לַ֠כִּסֵּ֠א וְכֶ֨בֶשׁ בַּזָּהָ֤ב לַכִּסֵּא֙ מׇאֳחָזִ֔ים…”
- Verse 1912 words
Opens “וּשְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר אֲרָי֗וֹת עֹמְדִ֥ים שָׁ֛ם עַל־שֵׁ֥שׁ הַֽמַּעֲל֖וֹת…”
- Verse 2018 words
Opens “וְ֠כֹ֠ל כְּלֵ֞י מַשְׁקֵ֨ה הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ זָהָ֔ב וְכֹ֗ל…”
- Verse 2120 words
Opens “כִּֽי־אֳנִיּ֤וֹת לַמֶּ֙לֶךְ֙ הֹלְכ֣וֹת תַּרְשִׁ֔ישׁ עִ֖ם עַבְדֵ֣י חוּרָ֑ם…”
- Verse 228 words
Opens “וַיִּגְדַּל֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מִכֹּ֖ל מַלְכֵ֣י הָאָ֑רֶץ לְעֹ֖שֶׁר…”
- Verse 2311 words
Opens “וְכֹל֙ מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ מְבַקְשִׁ֖ים אֶת־פְּנֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה לִשְׁמֹ֙עַ֙…”
- Verse 2416 words
Opens “וְהֵ֣ם מְבִיאִ֣ים אִ֣ישׁ מִנְחָת֡וֹ כְּלֵ֣י כֶ֩סֶף֩ וּכְלֵ֨י…”
- Verse 2515 words
Opens “וַיְהִ֨י לִשְׁלֹמֹ֜ה אַרְבַּ֩עַת֩ אֲלָפִ֨ים אֻֽרְי֤וֹת סוּסִים֙ וּמַרְכָּב֔וֹת…”
- Verse 269 words
Opens “וַיְהִ֥י מוֹשֵׁ֖ל בְּכׇל־הַמְּלָכִ֑ים מִן־הַנָּהָר֙ וְעַד־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד…”
- Verse 2711 words
Opens “וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֧לֶךְ אֶת־הַכֶּ֛סֶף בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם כָּאֲבָנִ֑ים וְאֵ֣ת הָאֲרָזִ֗ים…”
- Verse 285 words
Opens “וּמוֹצִיאִ֨ים סוּסִ֧ים מִמִּצְרַ֛יִם לִשְׁלֹמֹ֖ה וּמִכׇּל־הָאֲרָצֽוֹת׃…”
- Verse 2919 words
Opens “וּשְׁאָר֙ דִּבְרֵ֣י שְׁלֹמֹ֔ה הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרוֹנִ֑ים הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים…”
- Verse 306 words
Opens “וַיִּמְלֹ֨ךְ שְׁלֹמֹ֧ה בִירוּשָׁלַ֛͏ִם עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃…”
- Verse 3112 words
Opens “וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁלֹמֹה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֔הוּ בְּעִ֖יר דָּוִ֣יד אָבִ֑יו…”
Rashi's commentary
Verse 1
לנסות את שלמה — אם אמת מה ששמעה מחכמתו ובאה לנסותו:
בחידות — כמו (שופטים י״ד:י״ב) אחודה נא לכם חידה דשמשון:
Verse 2
ולא נעלם דבר — כיון שראתה שהגיד לה הכל לא נעלם דבר ממה ששאלה אשר הגיד לה אז הודתה על השמועה כי אמת שמעה ובתרגום מגלת אסתר שם כתובים קצת מן החידות אשר שאלתו:
Verse 4
ומאכל שלחנו — ברבורים ומיני מעדנים העולים על שלחנו לרוב:
ומושב עבדיו — שכל אחד ואחד היה מכיר את מקומו כשהיו יושבים על השולחן ורואי פני המלך תדיר לא היה א' רשאי לישב במקום חבירו כל ימי חייו:
ומעמד משרתיו — כל אחד ואחד היה מחזיק במעמד שלו ובשירות שלו ולא היה משנה למחר:
ומלבושיהם — לא כמלבושיהם שהם לבושים היום לובשים למחר:
ומשקיו — רוב משקיו:
ועליתו — מסלות עליותיו אשר יעלה עליהם מביתו לבית ה':
ולא היה עוד בה רוח — שהיתה סבורה שאין חכמה בכל המלכיות כי אם בארצה וכמו חכמיה כי ארצה במזרח ולפיכך הם חכמים ביותר לפי שמסתכלין במזלות כדאיתא בפרק קמא דראש השנה לדידן מכסי סיהרא י"ח שעו' דארץ ישראל במערב בבל וזהו שכתוב ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם שהם היו במזרח כדכתיב ויהי בנסע' מקדם (בראשית י"א) ומכל חכמת מצרים שהיו מכשפים חרטומים ואשפים וחכם היה בטיי"ר כך כתיב בפסיקתא טייר הוא ל' ערבי ובויקרא רבה בפ' בן המצרי כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת) זה עורב וחכמת טויארי:
Verse 6
חצי מרבית — רבוי חכמות:
Verse 10
עצי אלגומים — מפרש בפסיקת' כתוב אחד אומר אלמוגים וכתוב אחד אומר אלגומים אלא אלגומים שמם ונקרא אלמוגים לפי שהיה מתמוגג ונכפף מתוך רכיכתו כמו כוסות שהוא נכפף מתוך חשיבתו:
Verse 11
מסלות — מדרגות (ובמלכים א' י') כתיב מסעד כדרך שעושין לעולין בדרך מעלות ומדרגות וי"א מסעד ומסילה אחד הם:
וכנרות ונבלים לשרים — י"א לבני לוי המשוררים בכלי שיר ור' אליעזר זצ"ל פי' לשרים המשוררים לטייל לפני המלך דוגמא (שם ד') ויהי שירו חמשה ואלף הם שירות של חול שעשה לשורר לפניו לטייל והוא שכתוב (לקמן ל"ה) ויקונן ירמיה על יאשיהו ויאמרו כל השרים והשרות וגו':
Verse 12
מלבד אשר הביאה — משום כבוד מלכי יהודה כתיב כאן דמשמע שהיא נתנה לו יותר ממה שנתן לה ובמלכים (שם י) כתיב מלבד אשר נתן לה כיד המלך דברים המצויין בא"י ואינם מצויין במקומ':
Verse 14
לבד מאנשי התרים — שהיו דואגים לעבור ממדינה למדינה וממלכו' למלכות בלא תייר והיו נותנים לו שכר תייר:
והסוחרים מביאים — שהיו מביאי' לו ע"י עלילה כדי לראות חכמתו:
Verse 15
מאתים צנה — צנה מקפת את האדם משלש רוחותיו הוא שכת' (תהילים ה׳:י״ג) כצנה רצון תעטרנו:
זהב שחוט — זהב רך ונוח להרקע מרוב חשיבותו שנטוה כחוט:
שש מאות זהב — שש מאות זהובים והוא שש מנים שהזהב הוא הדינר:
Verse 16
יער הלבנון — בית גדול בנה שלמה בירושלים כדמוכח לקמן וכל אותם מגיני' לקח שישק ומריבוי עצי הלבנון הגדולים עשאן כדכתיב במלכים (א' ז') ויבן את בית יער הלבנון על ארבע טורי ארזים ושם נתן אותם מגינים והוא שכתוב ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער (ישעיהו כ״ב:ח׳):
Verse 17
כסא שן — שן של פיל:
Verse 18
ושש מעלות לכסא — מדרגות לעלות בו:
וידות מזה ומזה על מקום השבת — כמין מקלות מפאה לפאה מימין ומשמאל ולסמוך זרועותיו עליהם:
Verse 19
ושנים אריות עומדים אצל הידות — של זהב וכל צורת הכסא וצורת החיות שבכסא מפורש בתרגום של מגילת אסתר:
Verse 21
שנהבים — שן פיל ופיל עצמו:
וקופים — מע"ר קאצ"ן:
ותוכיים — טווסין:
Verse 22
ויגדל המלך שלמה וגו' — לקיים מה שאמר לו וגם אשר לא שאלת אתן לך גם כבוד (מלכים א ג׳:י״ג):
Verse 23
וכל מלכי הארץ וגו' — לקיים מה שאמר לו הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא יהיה (שם):
Verse 24
והם מביאים איש מנחתו — על ידי עלילה שבאים לשמוע חכמתו כי אין כבוד לבוא לפני המלך ריקם, דוגמת ולא יראה את פני ה' ריקם (דברים ט״ז:ט״ז):
נשק — כלי זיין:
Verse 25
ויניחם בערי הרכב ועם המלך בירושלים — מקצתם ועבר על לא ירבה לו סוסים:
Verse 29
על דברי נתן — ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן וגומר (שמואל ב י״ב:כ״ה) עד ויקרא שמו ידידיה:
ועל נבואת אחיה השילוני — (מלכים א י״א:כ״ט) שקרע ממנו המלכות ונתנה לירבעם:
Verse 30
על כל ישראל ארבעים שנה — מה שאין כן בדוד שבחברון מלך ז' שנים ובירושלים שלשים ושלש:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
ומלכת — כל ספור זה הועתק ממלכים י', ושם פירשתי הדברים, דרוש משם:
Verse 6
חצי מרבית חכמתך — שם והנה לא הוגד לי החצי הוספת חכמה וטוב, ופירש עזרא שר"ל לא הוגד לי חצי חכמה וטוב (אשר) הוספת על השמועה:
Verse 8
לתתך — מש"ש לתתך על כסא ישראל, פירש עזרא מפני שכסא ישראל הוא כסא ה', ומלכם הוא מלך המיוחס לה'. ושם אמר באהבת ה' את ישראל לעולם, פי' שע"י אהבתו רצה אותם שיעמדו לעולם ע"י שתעשה משפט וצדקה:
Verse 9
ולא היה — שם אמר לא בא כבושם ההוא עוד לרוב, ועזרא הוסיף שהיו ביניהם מינים שלא היה עוד אצל שלמה כלל:
Verse 10
וגם — פרשתי במלכים שם
מסלות — ושם מסעד, ר"ל שיסעד בדרכו על המסלות, וז"פ מ"ש (בפ"ד) ועליתו אשר יעלה בית ה':
Verse 12
מלבד אשר הביאה — זה פי' למש"ש מלבד אשר נתן לה, שפי' שנתן לה כנגד מה שהביאה מנחה כנגד מנחה:
Verse 13
ויהי — הנעתק ממלכים (שם, יד - יז), ושם פרשתי:
Verse 17
ויעש — גם זה שם, לבד במקום שכתוב שם וראש עגול לכסא מאחריו כתוב פה וכבש בזהב לכסא מאחזים, פה הוסיף שהיה הדום הרגל ג"כ מזהב, וכבש בא על מדרך הרגל, כמו דרך שכבשוהו לסטים
ומאחזים — היינו מצופים היטב, כמו (מ"א ו, י) ויאחז הבית בעצי ארזים. ויתר הדברים בארתי בפי' מלכים:
Verse 21
כי אניות — עמ"ש בפי' מלכים בזה על דברי מהרי"א שדבר קשות על סופרנו:
Verse 23
וכל מלכי הארץ — זה פי' עמש"ש וכל הארץ:
Verse 25
ויהי לשלמה — במלכים (ה, ו) ארבעים אלף ארות סוסים, בכל אוריה היו עשרה חדרים, נמצא היו ארבעה אלפים אוריות גדולות וארבעים אלף חדרים, והסתירה מפה למ"ש למעלה (א, יד) התבאר שם:
Verse 26
ויהי מושל — מלכים (א' ה, א), ושם כתיב מן הנהר ארץ פלשתים, ופירש עזרא מן הנהר נהר פרת עד ארץ פלשתים:
Verse 27
ויתן — עמ"ש למעלה (א, טו):
Verse 28
ומוציאים — עמ"ש למעלה (שם יד):
Verse 29
ושאר דברי שלמה — במלכים (יא, מא) ויתר דברי שלמה כתובים על ס' דברי שלמה, והוא עפמ"ש בהבדל בין נשאר ובין נותר, שהנותר הוא הנותר מעצמו והנשאר הוא בכונה, ושם מדבר מדברים שאין בם צורך להכתב בספרי הקדש, עז"א ויתר, והם כתובים בדברי שלמה, ר"ל בספר דה"י שלו, ופה מדבר מדבריו שהם קדושים ולא כתבם בכאן מפני שהנביאים עשו מהם ספורים מיוחדים, עז"א ושאר. וכן תמצא שתמיד אומר ויתר, כמו ויתר דברי רחבעם ודומיהם, כי מדבר מדברי חול, רק פה מדבר מדברי קדש אמר ושאר:
Edition: Malbim on II Chronicles -- Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
וּמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א שָׁמְעָה֮ אֶת־שֵׁ֣מַע שְׁלֹמֹה֒ וַתָּב֣וֹא לְנַסּוֹת֩ אֶת־שְׁלֹמֹ֨ה בְחִיד֜וֹת בִּירוּשָׁלַ֗͏ִם בְּחַ֣יִל כָּבֵ֣ד מְאֹ֡ד וּ֠גְמַלִּ֠ים נֹשְׂאִ֨ים בְּשָׂמִ֧ים וְזָהָ֛ב לָרֹ֖ב וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה וַתָּבוֹא֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה וַתְּדַבֵּ֣ר עִמּ֔וֹ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־לְבָבָֽהּ׃
The queen of Sheba heard of Solomon’s fame, and came to Jerusalem to test Solomon with hard questions, accompanied by a very large retinue, including camels bearing spices, a great quantity of gold, and precious stones. When she came to Solomon, she spoke to him of all that she had on her mind.
וַיַּגֶּד־לָ֥הּ שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־כׇּל־דְּבָרֶ֑יהָ וְלֹֽא־נֶעְלַ֤ם דָּבָר֙ מִשְּׁלֹמֹ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ׃
Solomon had answers for all her questions; there was nothing that Solomon did not know, nothing to which he could not give her an answer.
וַתֵּ֙רֶא֙ מַֽלְכַּת־שְׁבָ֔א אֵ֖ת חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁ֥ר בָּנָֽה׃
When the queen of Sheba saw how wise Solomon was and the palace he had built,
וּמַאֲכַ֣ל שֻׁלְחָנ֡וֹ וּמוֹשַׁ֣ב עֲבָדָיו֩ וּמַעֲמַ֨ד מְשָׁרְתָ֜יו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶ֗ם וּמַשְׁקָיו֙ וּמַלְבּ֣וּשֵׁיהֶ֔ם וַֽעֲלִיָּת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַעֲלֶ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד בָּ֖הּ רֽוּחַ׃
the fare of his table, the seating of his courtiers, the service and attire of his attendants, his butlers and their attire, and the procession with which he went up to the House of G OD , it took her breath away.
וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֱמֶת֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתִּי בְּאַרְצִ֑י עַל־דְּבָרֶ֖יךָ וְעַל־חׇכְמָתֶֽךָ׃
She said to the king, “What I heard in my own land about you and your wisdom was true.
וְלֹא־הֶאֱמַ֣נְתִּי לְדִבְרֵיהֶ֗ם עַ֤ד אֲשֶׁר־בָּ֙אתִי֙ וַתִּרְאֶ֣ינָה עֵינַ֔י וְהִנֵּה֙ לֹ֣א הֻגַּד־לִ֔י חֲצִ֖י מַרְבִּ֣ית חׇכְמָתֶ֑ךָ יָסַ֕פְתָּ עַל־הַשְּׁמוּעָ֖ה אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתִּי׃
I did not believe what they said until I came and saw with my own eyes that not even the half of your great wisdom had been described to me; you surpass the report that I heard.
אַשְׁרֵ֣י אֲנָשֶׁ֔יךָ וְאַשְׁרֵ֖י עֲבָדֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה הָעֹמְדִ֤ים לְפָנֶ֙יךָ֙ תָּמִ֔יד וְשֹׁמְעִ֖ים אֶת־חׇכְמָתֶֽךָ׃
How fortunate are your people and how fortunate are these courtiers of yours who are always in attendance on you and can hear your wisdom!
יְהִ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּר֔וּךְ אֲשֶׁ֣ר׀ חָפֵ֣ץ בְּךָ֗ לְתִתְּךָ֤ עַל־כִּסְאוֹ֙ לְמֶ֔לֶךְ לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּאַהֲבַ֨ת אֱלֹהֶ֤יךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ לְהַעֲמִיד֣וֹ לְעוֹלָ֔ם וַיִּתֶּנְךָ֤ עֲלֵיהֶם֙ לְמֶ֔לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃
Blessed is the E TERNAL your God, who favored you and set you on the throne as a king before the E TERNAL . It is because of your God’s love for Israel and in order to establish them forever that you were made king over them to execute righteous justice.”
וַתִּתֵּ֨ן לַמֶּ֜לֶךְ מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֣ים׀ כִּכַּ֣ר זָהָ֗ב וּבְשָׂמִ֛ים לָרֹ֥ב מְאֹ֖ד וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה וְלֹ֤א הָיָה֙ כַּבֹּ֣שֶׂם הַה֔וּא אֲשֶׁר־נָתְנָ֥ה מַֽלְכַּת־שְׁבָ֖א לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃
She presented the king with 120 talents of gold, and a vast quantity of spices and precious stones. There were no such spices as those that the queen of Sheba gave to King Solomon—
וְגַם־עַבְדֵ֤י (חירם) [חוּרָם֙] וְעַבְדֵ֣י שְׁלֹמֹ֔ה אֲשֶׁר־הֵבִ֥יאוּ זָהָ֖ב מֵאוֹפִ֑יר הֵבִ֛יאוּ עֲצֵ֥י אַלְגּוּמִּ֖ים וְאֶ֥בֶן יְקָרָֽה׃
also, the servants of Huram and Solomon who brought gold from Ophir brought algum -wood and precious stones.
וַיַּ֣עַשׂ הַ֠מֶּ֠לֶךְ אֶת־עֲצֵ֨י הָאַלְגּוּמִּ֜ים מְסִלּ֤וֹת לְבֵית־יְהֹוָה֙ וּלְבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְכִנֹּר֥וֹת וּנְבָלִ֖ים לַשָּׁרִ֑ים וְלֹא־נִרְא֥וּ כָהֵ֛ם לְפָנִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃
The king made of the algum -wood ramps for the House of G OD and for the royal palace, and lyres and harps for the musicians, whose like had never before been seen in the land of Judah—
וְהַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה נָתַ֣ן לְמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א אֶת־כׇּל־חֶפְצָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔לָה מִלְּבַ֖ד אֲשֶׁר־הֵבִ֣יאָה אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַֽתַּהֲפֹ֛ךְ וַתֵּ֥לֶךְ לְאַרְצָ֖הּ הִ֥יא וַעֲבָדֶֽיהָ׃ {פ}
King Solomon, in turn, gave the queen of Sheba everything she expressed a desire for, exceeding a return for what she had brought to the king. Then she and her courtiers left and returned to her own land.
וַֽיְהִי֙ מִשְׁקַ֣ל הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר־בָּ֥א לִשְׁלֹמֹ֖ה בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת שֵׁ֥שׁ מֵא֛וֹת וְשִׁשִּׁ֥ים וָשֵׁ֖שׁ כִּכְּרֵ֥י זָהָֽב׃
The gold that Solomon received every year weighed 666 gold talents,
לְבַ֨ד מֵאַנְשֵׁ֧י הַתָּרִ֛ים וְהַסֹּחֲרִ֖ים מְבִיאִ֑ים וְכׇל־מַלְכֵ֤י עֲרַב֙ וּפַח֣וֹת הָאָ֔רֶץ מְבִיאִ֛ים זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף לִשְׁלֹמֹֽה׃
besides what traders and merchants brought, and the gold and silver that all the kings of Arabia and governors of the regions brought to Solomon.
וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מָאתַ֥יִם צִנָּ֖ה זָהָ֣ב שָׁח֑וּט שֵׁ֤שׁ מֵאוֹת֙ זָהָ֣ב שָׁח֔וּט יַעֲלֶ֖ה עַל־הַצִּנָּ֥ה הָאֶחָֽת׃
King Solomon made 200 shields of beaten gold—600 shekels of beaten gold for each shield,
וּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת מָֽגִנִּים֙ זָהָ֣ב שָׁח֔וּט שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ זָהָ֔ב יַעֲלֶ֖ה עַל־הַמָּגֵ֣ן הָאֶחָ֑ת וַיִּתְּנֵ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בְּבֵ֖ית יַ֥עַר הַלְּבָנֽוֹן׃
and 300 bucklers of beaten gold—300 [shekels] of gold for each buckler. The king placed them in the Lebanon Forest House.
וַיַּ֧עַשׂ הַמֶּ֛לֶךְ כִּסֵּא־שֵׁ֖ן גָּד֑וֹל וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃
The king also made a large throne of ivory, overlaid with pure gold.
וְשֵׁ֣שׁ מַעֲל֣וֹת לַ֠כִּסֵּ֠א וְכֶ֨בֶשׁ בַּזָּהָ֤ב לַכִּסֵּא֙ מׇאֳחָזִ֔ים וְיָד֛וֹת מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה עַל־מְק֣וֹם הַשָּׁ֑בֶת וּשְׁנַ֣יִם אֲרָי֔וֹת עֹמְדִ֖ים אֵ֥צֶל הַיָּדֽוֹת׃
Six steps led up to the throne; and the throne had a golden footstool attached to it, and arms on either side of the seat. Two lions stood beside the arms,
וּשְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר אֲרָי֗וֹת עֹמְדִ֥ים שָׁ֛ם עַל־שֵׁ֥שׁ הַֽמַּעֲל֖וֹת מִזֶּ֣ה וּמִזֶּ֑ה לֹא־נַעֲשָׂ֥ה כֵ֖ן לְכׇל־מַמְלָכָֽה׃
and twelve lions stood on the six steps, six on either side. None such was ever made for any other kingdom.
וְ֠כֹ֠ל כְּלֵ֞י מַשְׁקֵ֨ה הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ זָהָ֔ב וְכֹ֗ל כְּלֵ֛י בֵּֽית־יַ֥עַר הַלְּבָנ֖וֹן זָהָ֣ב סָג֑וּר אֵ֣ין כֶּ֗סֶף נֶחְשָׁ֛ב בִּימֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה לִמְאֽוּמָה׃
All of King Solomon’s drinking vessels were of gold, and all the utensils of the Lebanon Forest House were of pure gold; silver counted for nothing in Solomon’s days.
כִּֽי־אֳנִיּ֤וֹת לַמֶּ֙לֶךְ֙ הֹלְכ֣וֹת תַּרְשִׁ֔ישׁ עִ֖ם עַבְדֵ֣י חוּרָ֑ם אַחַת֩ לְשָׁל֨וֹשׁ שָׁנִ֜ים תָּב֣וֹאנָה׀ אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֗ישׁ נֹֽשְׂאוֹת֙ זָהָ֣ב וָכֶ֔סֶף שֶׁנְהַבִּ֥ים וְקוֹפִ֖ים וְתוּכִּיִּֽים׃ {פ}
The king’s fleet traveled to Tarshish with Huram’s servants. Once every three years, the Tarshish fleet came in, bearing gold and silver, ivory, apes, and peacocks.
וַיִּגְדַּל֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מִכֹּ֖ל מַלְכֵ֣י הָאָ֑רֶץ לְעֹ֖שֶׁר וְחׇכְמָֽה׃
King Solomon surpassed all the royal rulers of the earth in wealth and wisdom.
וְכֹל֙ מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ מְבַקְשִׁ֖ים אֶת־פְּנֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־חׇכְמָת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן הָאֱלֹהִ֖ים בְּלִבּֽוֹ׃
Every one of them came to pay homage to Solomon and to listen to the wisdom with which God had endowed him.
וְהֵ֣ם מְבִיאִ֣ים אִ֣ישׁ מִנְחָת֡וֹ כְּלֵ֣י כֶ֩סֶף֩ וּכְלֵ֨י זָהָ֤ב וּשְׂלָמוֹת֙ נֵ֣שֶׁק וּבְשָׂמִ֔ים סוּסִ֖ים וּפְרָדִ֑ים דְּבַר־שָׁנָ֖ה בְּשָׁנָֽה׃ {ס}
Each brought tribute—silver and gold objects, robes, weapons, and spices, horses and mules—in the amount due each year.
וַיְהִ֨י לִשְׁלֹמֹ֜ה אַרְבַּ֩עַת֩ אֲלָפִ֨ים אֻֽרְי֤וֹת סוּסִים֙ וּמַרְכָּב֔וֹת וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִׁ֑ים וַיַּנִּיחֵם֙ בְּעָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְעִם־הַמֶּ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
Solomon had 4,000 stalls for horses and chariots, and 12,000 riders, which he stationed in the chariot towns and with the king in Jerusalem.
וַיְהִ֥י מוֹשֵׁ֖ל בְּכׇל־הַמְּלָכִ֑ים מִן־הַנָּהָר֙ וְעַד־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃
He ruled over all the kings from the Euphrates to the land of the Philistines and to the border of Egypt.
וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֧לֶךְ אֶת־הַכֶּ֛סֶף בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם כָּאֲבָנִ֑ים וְאֵ֣ת הָאֲרָזִ֗ים נָתַ֛ן כַּשִּׁקְמִ֥ים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָ֖ה לָרֹֽב׃
The king made silver as plentiful in Jerusalem as stones, and cedars as plentiful as sycamores in the Shephelah.
וּמוֹצִיאִ֨ים סוּסִ֧ים מִמִּצְרַ֛יִם לִשְׁלֹמֹ֖ה וּמִכׇּל־הָאֲרָצֽוֹת׃
Horses were brought for Solomon from Egypt and all the lands.
וּשְׁאָר֙ דִּבְרֵ֣י שְׁלֹמֹ֔ה הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרוֹנִ֑ים הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־דִּבְרֵי֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְעַל־נְבוּאַ֞ת אֲחִיָּ֣ה הַשִּׁילוֹנִ֗י וּבַֽחֲזוֹת֙ (יעדי) [יֶעְדּ֣וֹ] הַחֹזֶ֔ה עַל־יָרׇבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃
The other events of Solomon’s reign, early and late, are recorded in the chronicle of the prophet Nathan and in the prophecies of Ahijah the Shilonite and in the visions of Jedo the seer concerning Jeroboam son of Nebat.
וַיִּמְלֹ֨ךְ שְׁלֹמֹ֧ה בִירוּשָׁלַ֛͏ִם עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃
Solomon reigned forty years over all Israel in Jerusalem.
וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁלֹמֹה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֔הוּ בְּעִ֖יר דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ רְחַבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {פ}
Solomon rested with his ancestors and was buried in the city of his father David; his son Rehoboam succeeded him as king.
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC