Commentary page
II Chronicles 7
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerII Chronicles Chapter 7
II Chronicles Chapter 7 presents 22 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 22 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 113 words
Opens “וּכְכַלּ֤וֹת שְׁלֹמֹה֙ לְהִתְפַּלֵּ֔ל וְהָאֵ֗שׁ יָֽרְדָה֙ מֵֽהַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל…”
- Verse 210 words
Opens “וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לָב֖וֹא אֶל־בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה כִּֽי־מָלֵ֥א…”
- Verse 321 words
Opens “וְכֹ֣ל׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל רֹאִים֙ בְּרֶ֣דֶת הָאֵ֔שׁ וּכְב֥וֹד…”
- Verse 47 words
Opens “וְהַמֶּ֖לֶךְ וְכׇל־הָעָ֑ם זֹבְחִ֥ים זֶ֖בַח לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {ס}…”
- Verse 517 words
Opens “וַיִּזְבַּ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹה֮ אֶת־זֶ֣בַח הַבָּקָר֒ עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙…”
- Verse 624 words
Opens “וְהַכֹּהֲנִ֞ים עַל־מִשְׁמְרוֹתָ֣ם עֹמְדִ֗ים וְהַלְוִיִּ֞ם בִּכְלֵי־שִׁ֤יר יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֨ר…”
- Verse 724 words
Opens “וַיְקַדֵּ֣שׁ שְׁלֹמֹ֗ה אֶת־תּ֤וֹךְ הֶחָצֵר֙ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י בֵית־יְהֹוָ֔ה…”
- Verse 816 words
Opens “וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה אֶת־הֶ֠חָ֠ג בָּעֵ֨ת הַהִ֜יא שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙…”
- Verse 913 words
Opens “וַֽיַּעֲשׂ֛וּ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י עֲצָ֑רֶת כִּ֣י׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ…”
- Verse 1019 words
Opens “וּבְי֨וֹם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁלֹשָׁה֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י שִׁלַּ֥ח אֶת־הָעָ֖ם…”
- Verse 1115 words
Opens “וַיְכַ֧ל שְׁלֹמֹ֛ה אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת…”
- Verse 1214 words
Opens “וַיֵּרָ֧א יְהֹוָ֛ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה בַּלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ שָׁמַ֙עְתִּי֙…”
- Verse 1312 words
Opens “הֵ֣ן אֶעֱצֹ֤ר הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהֵן־אֲצַוֶּ֥ה עַל־חָגָ֖ב…”
- Verse 1418 words
Opens “וְיִכָּנְע֨וּ עַמִּ֜י אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם וְיִֽתְפַּֽלְלוּ֙ וִיבַקְשׁ֣וּ…”
- Verse 159 words
Opens “עַתָּ֗ה עֵינַי֙ יִהְי֣וּ פְתֻח֔וֹת וְאׇזְנַ֖י קַשֻּׁב֑וֹת לִתְפִלַּ֖ת…”
- Verse 1613 words
Opens “וְעַתָּ֗ה בָּחַ֤רְתִּי וְהִקְדַּ֙שְׁתִּי֙ אֶת־הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה לִֽהְיוֹת־שְׁמִ֥י שָׁ֖ם…”
- Verse 1714 words
Opens “וְאַתָּ֞ה אִם־תֵּלֵ֣ךְ לְפָנַ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔יךָ…”
- Verse 1814 words
Opens “וַהֲקִ֣ימוֹתִ֔י אֵ֖ת כִּסֵּ֣א מַלְכוּתֶ֑ךָ כַּאֲשֶׁ֣ר כָּרַ֗תִּי לְדָוִ֤יד…”
- Verse 1914 words
Opens “וְאִם־תְּשׁוּב֣וּן אַתֶּ֔ם וַֽעֲזַבְתֶּם֙ חֻקּוֹתַ֣י וּמִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי…”
- Verse 2018 words
Opens “וּנְתַשְׁתִּ֗ים מֵעַ֤ל אַדְמָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם וְאֶת־הַבַּ֤יִת…”
- Verse 2117 words
Opens “וְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה עֶלְי֔וֹן לְכׇל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו…”
- Verse 2224 words
Opens “וְאָמְר֗וּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר עָזְב֜וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיהֶ֗ם…”
Rashi's commentary
Verse 6
והכהנים על משמרותם — כאשר חלקן דוד לכ"ד משמרות לשרת כל משמרה ומשמרה שבוע שלה והלוים כמו כן על כ"ד משמרות שלהם:
להודות — בכלי שיר שהיו אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו:
בהלל דויד — הכלי שיר שהיו אומרין בו הלל של דוד וההודיות בידם של לוים:
והכהנים — מחצרים נגדם שעליהם לשורר בחצוצרות שנאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו וגו' (מדבר י'):
Verse 7
ויקדש שלמה את תוך החצר — רבותינו חולקין בדבר זה (זבחים נ"ט) רבי יהודה אומר קדש את רצפת העזרה בקדושת מזבח להקטיר על הרצפה כי מזבח הנחשת קטן מהכיל שרבו קרבנות להביא אמר לו רבי יוסי והלא כבר נאמר (לעיל ב' ח') אלף עולות יעלה שלמה על מזבח שעשה משה וכשאתה מגיע לחשבון אמות ומנין עולות תמצא שזה של אבנים גדול משל משה שהמזבח של משה מקום מערכתו אמה על אמה ושל שלמה מקום מערכתו כ"ד על כ"ד הרי של שלמה חמשה מאות ושבעים ושש כשל משה א"כ מה הוא קדש המלך את תוך החצר שקבע בו מזבח של אבנים מחובר ברצפה:
לא יכול להכיל — בשל משה הוא אומר כאדם האומר ננס פלוני ופסול לעבודה:
Verse 8
מלבוא חמת — שהוא בצפון של ארץ ישראל:
עד נחל מצרים — שהיא כנגדו כמפורש באלה מסעי:
Verse 10
וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם — שהוא ט' לחנוכת הבית ובמלכים (א' ח') כתוב וביום השמיני שהוא כ"ב לחדש פתרון ביום ח' נתן להם רשות לילך לאחר החג ולמחר כשיצא החג אז הלכו כולם יחד, ע"א ביום ח' נתן להם רשות ושלח אותם היושבים בתוך תחום שבת וכל מי שירצה ליסע ולילך באותו היום באותו התחום ולמחר שלח כל העם כולו ובב"ר מפרש נטלו רשות ממנו והמתינו עוד שם יום אחד וחזרו ונטלו רשות עוד למחר פעם שניה לכך נאמר ביום כ"ג בחדש:
שמחים וטובי לב וגו' — לדויד ולשלמה כי מה שדבר בפיו (לעיל כ"ח) בנך שלמה הוא יבנה בית לשמי מלא בידו שנתן לו בן יושב על כסאו שבנה הבית לשם ה' ובב"ר מפרש א"ר לוי כתיב כי חנוכת וגו' שמחים מוסב על אשר אמר ה' לדוד שקיים מה שנדר לשלמה שבחר בו מכל אחיו כי חכם הוא:
ולישראל עמו — כדכתיב במלכים (א' ח') לא נפל דבר אחד וגו', ע"א ולישראל עמו שהיה להם מושל שהיו יושבין בבטחון ובהשקט כדכתיב וישב יהודה וישראל וגו' (שם ה'):
Verse 12
וירא ה' אל שלמה בלילה — בחזיון לילה:
שמעתי את תפלתך — בלשון שאמר שלמה ושמעת השיב הקב"ה שמעתי תפלתך הוא התפלל בהעצר השמים השיב הקב"ה הן אעצור, הוא התפלל רעב וארבה והקב"ה משיבו והן אצוה על חגב, הוא התפלל על דבר והקב"ה משיבו ואם אשלח דבר בעמי:
ויכנעו עמי — במה שיתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים הרי ג' כנגד ג':
Verse 13
הן אעצור — והן אצוה ואם אשלח כנגד ג' תפילות ואני אשמע ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם:
Verse 16
והיו עיני ולבי — תרגם יונתן ותהי שכינתי שריא ביה אם רעותי מתעבדא תמן כל יומיא, והיו עיני שם אם לבי וחפצי שם:
Verse 20
אשליך מעל פני — כתנאי שביני וביניכם ואם לא תשמעו לי (ויקרא כ״ו:י״ד) מה נאמר והשימותי את מקדשיכם:
ואתננו למשל ולשנינה — כענין שמושלים משל על מי שאירע לו דבר פגע:
ולשנינה — כמו (דברים ו׳:ז׳) ושננתם לבנך ותתנינון לשון סיפור רעות וכן תרגום ויספר ואשתעי ולשועי:
Verse 21
לכל עובר עליו ישום — כלומר יחרב הבית ואז כל עובר עליו ישום כמו (איוב י"ח) על יומו נשמו אחרונים:
במה עשה ה' — כמו על מה עשה ה' (דברים כ"ט) וכן כתיב (במלכים א' ט'):
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
והאש — במלכים לא נזכר מירידת האש, וחז"ל בס"ע ובספרא ויקרא (סי' מט) אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחושת עד שבאו לבית העולמים, א"כ בא האש ממזבח הנחושת של משה וע"כ לא הזכירו ירמיה בס' מלכים, ועזרא הזכירו כי העם ראו איך אש השמים נעתקה ממזבח זה אל מזבח זה. אולם יפלא לי הלא לר' יוסי בזבחים (נט א) מ"ש בפסוק ז' שקדש תוך החצר הוא שבנה מזבח אחר חוץ ממזבח הנחושת, ותחלה עמד מזבח של משה, ואיך יאמר ר' יוסי בסדר עולם שלא נעתקה האש ממזבח הנחושת? וצ"ל לדידיה שבאו הכתובים שלא כסדר, ומ"ש בפסוק ז' שקדש תוך החצר (שהוא לשטתו מזבח שבנה) היה קודם ירידת האש. ובל"ז כתבתי בפירוש מלכים שפשטות הכתוב בד"ה שאמר כי מזבח הנחושת אשר עשה שלמה מורה כדעת ר' יהודה בזבחים שם שמ"ש שקדש תוך החצר דברים כפשטן, וגם מ"ש למעלה (א' כא, כו) ויענהו באש מן השמים, לא נזכר בספרים הקודמים:
Verse 3
וכל ב"י וכו' ויכרעו על הרצפה — כי אסור להשתחוות על רצפת אבנים רק במקדש, כמו שלמד בספרא סוף בהר ובמס' מגלה (כב ב), ואחר שראו שזה הוא המקום הנבחר מה' השתחוו על הרצפה:
Verse 4
והמלך — פסוק ד' ה' הועתק ממלכים, ופסוק ו' הוסיף עזרא שכולם עמדו על משמרותם, והלוים בכלי שיר והכהנים בחצוצרות כמו במועדים, כמ"ש (במדבר י, י) ביום שמחתכם וכו' ותקעתם בחצוצרות, ושהיו הכהנים נגד הלוים, שהלוים עמדו על הדוכן במזרח והכהנים בצד מערב:
Verse 7
ויקדש — שם פסוק ס"ד כתוב כי מזבח הנחושת אשר לפני ה', ועיין מה שכתבתי שם בפירושי:
Verse 8
שבעת ימים — שם כתיב שבעת ימים ושבעת ימים, ועזרא באר ששבעה ימים הראשונים לא היה חג רק חנוכת המזבח והיה מותר בעבודה, ולפ"ז י"ל שהתענו ביוהכ"פ אחרי שלא היה כחג, וחז"ל אמרו שאכלו ביוהכ"פ וזה ממה שכתוב במלכים עליו שם חג:
Verse 10
וביום עשרים ושלשה — במלכים כתיב ביום השמיני שלח את העם, ובאר עזרא שביום זה לא שלחם לאהליהם, כי שמיני עצרת טעון לינה, רק שלחם חפשי מהחינוך, ושם לא כתיב שלח לאהליהם. וביום כ"ג אז שלחם לאהליהם:
Verse 11
ואת כל הבא — (שם ט, א) כתיב ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות, ועזרא תקן זה דהא בנה בנינים רבים אחר דבור זה כמו שיתבאר, רק שהצליח במה שרצה לעשות בשני בנינים האלה שהיו עיקרים בעיניו:
Verse 12
וירא ה' — מראה זו וכל המדובר בה נזכר במלכים (ט), רק מ"ש פה פסוק י"ג י"ד ט"ו, הוא נוספות ולא נזכר שם, ויתר הדברים באו שם בקצת שנויים
שמעתי את תפלתך — כי שלמה התפלל על ב' דברים, א] שישכין ה' שכינתו שם וישמע תפלת המתפללים לפניו, ב] על התמדת מלכות בית דוד. וא"ל ששמע וקבל את תפלתו, אם על השראת השכינה, בחרתי במקום הזה לי לבית זבח. ואם על קבלת התפלות:
Verse 13
הן אעצור — חזר מ"ש בתפלתו (ו, כו - כט) שאם יגזור עצירת גשמים או חגב או דבר יקבל תפלתם ותשובתם, וע"י שיסלח לחטאתם ירפא את ארצם, כי החטא הוא המכה והתשובה היא הרפואה:
Verse 15
עתה עיני — ר"ל שיהיה שם השראת השכינה בתמידות, ויקבל שם את התפלות באזנים קשובות:
Verse 16
ועתה בחרתי וכו' להיות שמי שם — עיין פי' במלכים שם:
Verse 17
ואתה — שם כתוב כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר וכו', והקימותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם כאשר דברתי על דוד אביך לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל. נראה שעזרא הוסיף ענין אחר, שבמלכים נזכר אם ילך בתום וביושר, שהוא המעשה השלמה בלא שום פניה חיצונית, אז תקום כסא הממלכה (שיש הבדל בין כסא מלוכה שמציין רק שימלוך, ובין כסא ממלכה שמציין העם שמולך עליהם), היינו שימלוך על כל ישראל ושיהיה לעולם, וע"ז לא כרת ברית לדוד, רק דבר אליו. ועזרא הוסיף שגם אם לא תהיה המעשה בתום וביושר, וישמור מצות ה' שלא לשמה, בכ"ז עכ"פ יקים כסא המלוכה על קצת ישראל (וע"ז לא אמר לעולם), וע"ז היה כריתת ברית שיהיה מבניו עכ"פ איש מושל בישראל גם אם לא תהיה ממשלה כללית על כל העם:
Verse 19
ואם תשובון אתם — ושם אם שוב תשובון אתם ובניכם וכו' והכרתי את ישראל וכו' ואת הבית אשלח וכו', שם מדבר אם הוא ובניו ישובו מה' שהוא בתמידות, שעז"א שוב תשובון, שהמקור הבא לפני הפעל מורה על תמידות הפעולה, שאז יכרית ישראל לגמרי ואת הבית ישלח בהחלט. ופה מדבר אם רק הוא לבדו ישוב מה' עכ"פ ינתש את ישראל, שהוא עקירת הנטוע ממקומו, הגם שלא יכריתם לגמרי
והבית ישליך — שלא ישגיח עליו בהשראת שכינתו הגם שלא ישלחהו רק יושלך משמים ארץ:
Verse 21
אשר היה עליון — הוא פי' למש"ש והבית הזה יהיה עליון:
Edition: Malbim on II Chronicles -- Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
וּכְכַלּ֤וֹת שְׁלֹמֹה֙ לְהִתְפַּלֵּ֔ל וְהָאֵ֗שׁ יָֽרְדָה֙ מֵֽהַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל הָעֹלָ֖ה וְהַזְּבָחִ֑ים וּכְב֥וֹד יְהֹוָ֖ה מָלֵ֥א אֶת־הַבָּֽיִת׃
When Solomon finished praying, fire descended from heaven and consumed the burnt offering and the sacrifices, and G OD ’s glory filled the House.
וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לָב֖וֹא אֶל־בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה כִּֽי־מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃
The priests could not enter the House of G OD , for G OD ’s glory filled the House of G OD .
וְכֹ֣ל׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל רֹאִים֙ בְּרֶ֣דֶת הָאֵ֔שׁ וּכְב֥וֹד יְהֹוָ֖ה עַל־הַבָּ֑יִת וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֤רְצָה עַל־הָרִֽצְפָה֙ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֔וּ וְהֹד֤וֹת לַֽיהֹוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃
All the Israelites witnessed the descent of the fire and G OD ’s glory on the House; they knelt with their faces to the ground and prostrated themselves, praising G OD , “who is good—and whose steadfast love is eternal.”
וְהַמֶּ֖לֶךְ וְכׇל־הָעָ֑ם זֹבְחִ֥ים זֶ֖בַח לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {ס}
Then the king and all the people offered sacrifices before G OD .
וַיִּזְבַּ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹה֮ אֶת־זֶ֣בַח הַבָּקָר֒ עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וְצֹ֕אן מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וַֽיַּחְנְכוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֖לֶךְ וְכׇל־הָעָֽם׃
King Solomon offered as sacrifices 22,000 oxen and 120,000 sheep; thus the king and all the people dedicated the House of God.
וְהַכֹּהֲנִ֞ים עַל־מִשְׁמְרוֹתָ֣ם עֹמְדִ֗ים וְהַלְוִיִּ֞ם בִּכְלֵי־שִׁ֤יר יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה דָּוִ֣יד הַמֶּ֗לֶךְ לְהֹד֤וֹת לַֽיהֹוָה֙ כִּֽי־לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֔וֹ בְּהַלֵּ֥ל דָּוִ֖יד בְּיָדָ֑ם וְהַכֹּֽהֲנִים֙ (מחצצרים) [מַחְצְרִ֣ים] נֶגְדָּ֔ם וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל עֹמְדִֽים׃ {ס}
The priests stood at their watches; the Levites with the instruments for G OD ’s music that King David had made to praise G OD , “whose steadfast love is eternal,” by means of the psalms of David that they knew. The priests opposite them blew trumpets while all Israel were standing.
וַיְקַדֵּ֣שׁ שְׁלֹמֹ֗ה אֶת־תּ֤וֹךְ הֶחָצֵר֙ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י בֵית־יְהֹוָ֔ה כִּי־עָ֤שָׂה שָׁם֙ הָעֹל֔וֹת וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֣י הַשְּׁלָמִ֑ים כִּֽי־מִזְבַּ֤ח הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה לֹ֣א יָכ֗וֹל לְהָכִ֛יל אֶת־הָעֹלָ֥ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִֽים׃
Solomon consecrated the center of the court in front of the House of G OD , because he presented there the burnt offerings and the fat parts of the offerings of well-being, since the bronze altar that Solomon had made was not able to hold the burnt offerings, the grain offerings, and the fat parts.
וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה אֶת־הֶ֠חָ֠ג בָּעֵ֨ת הַהִ֜יא שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ קָהָ֖ל גָּד֣וֹל מְאֹ֑ד מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל מִצְרָֽיִם׃
At that time Solomon kept the Feast for seven days—all Israel with him—a great assemblage from Lebo-hamath to the Wadi of Egypt.
וַֽיַּעֲשׂ֛וּ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י עֲצָ֑רֶת כִּ֣י׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ עָשׂוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְהֶחָ֖ג שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
On the eighth day they held a solemn gathering; they observed the dedication of the altar seven days, and the Feast seven days.
וּבְי֨וֹם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁלֹשָׁה֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י שִׁלַּ֥ח אֶת־הָעָ֖ם לְאׇהֳלֵיהֶ֑ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ לְדָוִ֣יד וְלִשְׁלֹמֹ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ׃
On the twenty-third day of the seventh month he dismissed the people to their homes, rejoicing and in good spirits over the goodness that G OD had shown to David and Solomon and the people Israel.
וַיְכַ֧ל שְׁלֹמֹ֛ה אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כׇּל־הַבָּ֜א עַל־לֵ֣ב שְׁלֹמֹ֗ה לַעֲשׂ֧וֹת בְּבֵית־יְהֹוָ֛ה וּבְבֵית֖וֹ הִצְלִֽיחַ׃ {פ}
Thus Solomon finished building the House of G OD and the royal palace; Solomon succeeded in everything he had set his heart on accomplishing with regard to the House of G OD and his palace.
וַיֵּרָ֧א יְהֹוָ֛ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה בַּלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־תְּפִלָּתֶ֔ךָ וּבָחַ֜רְתִּי בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה לִ֖י לְבֵ֥ית זָֽבַח׃
G OD appeared to Solomon at night and said to him, “I have heard your prayer and have chosen this site as My House of sacrifice.
הֵ֣ן אֶעֱצֹ֤ר הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהֵן־אֲצַוֶּ֥ה עַל־חָגָ֖ב לֶאֱכ֣וֹל הָאָ֑רֶץ וְאִם־אֲשַׁלַּ֥ח דֶּ֖בֶר בְּעַמִּֽי׃
If I shut up the heavens and there is no rain; if I command the locusts to ravage the land; or if I let loose pestilence against My people,
וְיִכָּנְע֨וּ עַמִּ֜י אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם וְיִֽתְפַּֽלְלוּ֙ וִיבַקְשׁ֣וּ פָנַ֔י וְיָשֻׁ֖בוּ מִדַּרְכֵיהֶ֣ם הָרָעִ֑ים וַֽאֲנִי֙ אֶשְׁמַ֣ע מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְאֶסְלַח֙ לְחַטָּאתָ֔ם וְאֶרְפָּ֖א אֶת־אַרְצָֽם׃
when My people, who bear My name, humble themselves, pray, and seek My favor and turn from their evil ways, I will hear in My heavenly abode and forgive their sins and heal their land.
עַתָּ֗ה עֵינַי֙ יִהְי֣וּ פְתֻח֔וֹת וְאׇזְנַ֖י קַשֻּׁב֑וֹת לִתְפִלַּ֖ת הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃
Now My eyes will be open and My ears attentive to the prayers from this place.
וְעַתָּ֗ה בָּחַ֤רְתִּי וְהִקְדַּ֙שְׁתִּי֙ אֶת־הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה לִֽהְיוֹת־שְׁמִ֥י שָׁ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְהָי֨וּ עֵינַ֧י וְלִבִּ֛י שָׁ֖ם כׇּל־הַיָּמִֽים׃
And now I have chosen and consecrated this House that My name be there forever. My eyes and My heart shall always be there.
וְאַתָּ֞ה אִם־תֵּלֵ֣ךְ לְפָנַ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔יךָ וְלַעֲשׂ֕וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑יךָ וְחֻקַּ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י תִּשְׁמֽוֹר׃
As for you, if you walk before Me as your father David walked before Me, doing all that I have commanded you, keeping My laws and rules,
וַהֲקִ֣ימוֹתִ֔י אֵ֖ת כִּסֵּ֣א מַלְכוּתֶ֑ךָ כַּאֲשֶׁ֣ר כָּרַ֗תִּי לְדָוִ֤יד אָבִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מוֹשֵׁ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
then I will establish your royal throne over Israel forever, in accordance with the Covenant I made with your father David, saying, ‘You shall never lack a descendant ruling over Israel.’
וְאִם־תְּשׁוּב֣וּן אַתֶּ֔ם וַֽעֲזַבְתֶּם֙ חֻקּוֹתַ֣י וּמִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַֽעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃
But if you turn away from Me and forsake My laws and commandments that I set before you, and go and serve other gods and worship them,
וּנְתַשְׁתִּ֗ים מֵעַ֤ל אַדְמָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם וְאֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדַּ֣שְׁתִּי לִשְׁמִ֔י אַשְׁלִ֖יךְ מֵעַ֣ל פָּנָ֑י וְאֶתְּנֶ֛נּוּ לְמָשָׁ֥ל וְלִשְׁנִינָ֖ה בְּכׇל־הָעַמִּֽים׃
then I will uproot Israel from My land that I gave them, and this House that I consecrated to My name I shall cast out of my sight, and make it a proverb and a byword among all peoples.
וְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה עֶלְי֔וֹן לְכׇל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֑ם וְאָמַ֗ר בַּמֶּ֨ה עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ כָּ֔כָה לָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְלַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
And as for this House, once so exalted, everyone passing by it shall be appalled and say, ‘Why did G OD do thus to this land and to this House?’
וְאָמְר֗וּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר עָזְב֜וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֣ר הוֹצִיאָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וַֽיַּחֲזִ֙יקוּ֙ בֵּאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּחֲו֥וּ לָהֶ֖ם וַיַּעַבְד֑וּם עַל־כֵּן֙ הֵבִ֣יא עֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃ {פ}
And the reply will be, ‘It is because they forsook the E TERNAL God of their ancestors who freed them from the land of Egypt, and adopted other gods and worshiped them and served them; therefore all this calamity was brought upon them.’”
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC