Talmud Builders

    Commentary page

    II Chronicles 35

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Tanakh · chapter reading guide

    II Chronicles Chapter 35

    II Chronicles Chapter 35 presents 27 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    A unit-by-unit map of all 27 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 111 words

      Opens “וַיַּ֨עַשׂ יֹאשִׁיָּ֧הוּ בִירוּשָׁלַ֛͏ִם פֶּ֖סַח לַיהֹוָ֑ה וַיִּשְׁחֲט֣וּ הַפֶּ֔סַח…”

    2. Verse 28 words

      Opens “וַיַּעֲמֵ֥ד הַכֹּהֲנִ֖ים עַל־מִשְׁמְרוֹתָ֑ם וַֽיְחַזְּקֵ֔ם לַעֲבוֹדַ֖ת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃…”

    3. Verse 326 words

      Opens “וַיֹּ֣אמֶר לַ֠לְוִיִּ֠ם (המבונים) [הַמְּבִינִ֨ים] לְכׇל־יִשְׂרָאֵ֜ל הַקְּדוֹשִׁ֣ים לַיהֹוָ֗ה…”

    4. Verse 411 words

      Opens “(והכונו) [וְהָכִ֥ינוּ] לְבֵית־אֲבוֹתֵיכֶ֖ם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶ֑ם בִּכְתָ֗ב דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ…”

    5. Verse 511 words

      Opens “וְעִמְד֣וּ בַקֹּ֗דֶשׁ לִפְלוּגֹּת֙ בֵּ֣ית הָאָב֔וֹת לַאֲחֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י…”

    6. Verse 69 words

      Opens “וְשַׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וְהִֽתְקַדְּשׁוּ֙ וְהָכִ֣ינוּ לַאֲחֵיכֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת כִּדְבַר־יְהֹוָ֖ה…”

    7. Verse 720 words

      Opens “וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן כְּבָשִׂ֣ים וּבְנֵי־עִזִּים֮…”

    8. Verse 821 words

      Opens “וְשָׂרָ֞יו לִנְדָבָ֥ה לָעָ֛ם לַכֹּהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם הֵרִ֑ימוּ חִלְקִיָּ֨ה…”

    9. Verse 918 words

      Opens “(וכונניהו) [וְ֠כׇֽנַנְיָ֠הוּ] וּשְׁמַעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל אֶחָ֗יו וַחֲשַׁבְיָ֧הוּ וִיעִיאֵ֛ל…”

    10. Verse 109 words

      Opens “וַתִּכּ֖וֹן הָעֲבוֹדָ֑ה וַיַּעַמְד֨וּ הַכֹּהֲנִ֧ים עַל־עׇמְדָ֛ם וְהַלְוִיִּ֥ם עַל־מַחְלְקוֹתָ֖ם…”

    11. Verse 117 words

      Opens “וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וַיִּזְרְק֤וּ הַכֹּֽהֲנִים֙ מִיָּדָ֔ם וְהַלְוִיִּ֖ם מַפְשִׁיטִֽים׃…”

    12. Verse 1214 words

      Opens “וַיָּסִ֨ירוּ הָעֹלָ֜ה לְ֠תִתָּ֠ם לְמִפְלַגּ֤וֹת לְבֵית־אָבוֹת֙ לִבְנֵ֣י הָעָ֔ם…”

    13. Verse 1312 words

      Opens “וַֽיְבַשְּׁל֥וּ הַפֶּ֛סַח בָּאֵ֖שׁ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהַקֳּדָשִׁ֣ים בִּשְּׁל֗וּ בַּסִּיר֤וֹת…”

    14. Verse 1418 words

      Opens “וְאַחַ֗ר הֵכִ֤ינוּ לָהֶם֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים כִּ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י…”

    15. Verse 1522 words

      Opens “וְהַמְשֹׁרְרִ֨ים בְּנֵי־אָסָ֜ף עַל־מַעֲמָדָ֗ם כְּמִצְוַ֤ת דָּוִיד֙ וְאָסָ֞ף וְהֵימָ֤ן…”

    16. Verse 1615 words

      Opens “וַ֠תִּכּ֠וֹן כׇּל־עֲבוֹדַ֨ת יְהֹוָ֜ה בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח…”

    17. Verse 1710 words

      Opens “וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל הַֽנִּמְצְאִ֛ים אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְאֶת־חַ֥ג…”

    18. Verse 1820 words

      Opens “וְלֹא־נַעֲשָׂ֨ה פֶ֤סַח כָּמֹ֙הוּ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מִימֵ֖י שְׁמוּאֵ֣ל הַנָּבִ֑יא…”

    19. Verse 198 words

      Opens “בִּשְׁמוֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לְמַלְכ֖וּת יֹאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֖ה הַפֶּ֥סַח…”

    20. Verse 2015 words

      Opens “אַחֲרֵ֣י כׇל־זֹ֗את אֲשֶׁ֨ר הֵכִ֤ין יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ אֶת־הַבַּ֔יִת עָלָ֞ה…”

    21. Verse 2119 words

      Opens “וַיִּשְׁלַ֣ח אֵלָ֣יו מַלְאָכִ֣ים׀לֵאמֹר֩׀מַה־לִּ֨י וָלָ֜ךְ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה לֹא־עָלֶ֨יךָ…”

    22. Verse 2217 words

      Opens “וְלֹא־הֵסֵב֩ יֹאשִׁיָּ֨הוּ פָנָ֜יו מִמֶּ֗נּוּ כִּ֤י לְהִלָּחֵֽם־בּוֹ֙ הִתְחַפֵּ֔שׂ…”

    23. Verse 2311 words

      Opens “וַיֹּרוּ֙ הַיֹּרִ֔ים לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לַעֲבָדָיו֙…”

    24. Verse 2419 words

      Opens “וַיַּעֲבִירֻ֨הוּ עֲבָדָ֜יו מִן־הַמֶּרְכָּבָ֗ה וַֽיַּרְכִּיבֻ֘הוּ֮ עַ֣ל רֶ֣כֶב הַמִּשְׁנֶה֮…”

    25. Verse 2514 words

      Opens “וַיְקוֹנֵ֣ן יִרְמְיָ֘הוּ֮ עַל־יֹאשִׁיָּ֒הוּ֒ וַיֹּאמְר֣וּ כׇֽל־הַשָּׁרִ֣ים׀וְ֠הַשָּׁר֠וֹת בְּקִינ֨וֹתֵיהֶ֤ם עַל־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙…”

    26. Verse 267 words

      Opens “וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וַחֲסָדָ֑יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה׃…”

    27. Verse 279 words

      Opens “וּדְבָרָ֕יו הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: II Chronicles Chapter 35 · Verse 18 — “…כָּמֹ֙הוּ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מִימֵ֖י שְׁמוּאֵ֣ל הַנָּבִ֑יא וְכׇל־מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֣ל׀לֹֽא־עָשׂ֡וּ כַּפֶּ֣סַח אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה…

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      ויעש יאשיהו בירושלים פסחלפי שכל מלכי יהודה הרשעים לא עשו פסח כמשפטו:

    2. Verse 3

      תנו את ארון הקודשלפי פשוטו שהעבירו מנשה ואמון את הארון וישימו תחתיו פסיליהם כדמוכח לעיל (ב' ל"ג) במנשה וישם פסל הסמל וגו' לפיכך צוה יאשיהו להושיבו וליתן הארון במקומו אשר בנה שלמה ורבותינו אמרו שאמר ללוים לגונזו שם:

      אין לכם משא בכתףזו טענה אחרת היא ותחילת מלה הוא שאמר להם אין לכם שום טורח משא בכתף מכל כלי בית ה' שתוכלו לומר משום טורח משא בכתף אין אנו יכולין לעבוד את ה' ועמו לפיכך מעתה עבדו את ה' אלהיכם בשיר ואת עמו ישראל לשחוט ולהפשיט פסחיהן כדמוכח למטה ושחטו הפסח והתקדשו וגו':

    3. Verse 5

      לפלגותלמחלוקת לעשות הפסח כהלכתו כדבר ה' ביד משה:

    4. Verse 7

      וירם יאשיהו לבני העםדוגמא (מדבר י"ח) כן תרימו גם אתם לשון הפרשה:

      לכל הנמצאלכל ישראל הנמצאים הפריש צאן לפסחים:

      למספר שלשים אלףבין צאן בין כבשים בין עזים:

      ובקר שלשת אלפיםלשלמי חגיגה:

    5. Verse 13

      ויבשלו הפסח באש כמשפטצלי אש (שמות י"ב):

      ויריצו לכל בני העםהלוים וכשהכינו לכל ישראל אחר כך הכינו להם הלוים לעצמם ולכהנים שלא היה להם פנאי להכין:

    6. Verse 15

      חוזה המלךכל אחד ואחד היה חוזה:

    7. Verse 18

      ולא נעשה פסח כמוהו(במלכים ב כ״ג:כ״ב) כתיב כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים מיום שנחלקו ישראל לשתי ממלכות שסרו עשרת שבטים מעל מלכי יהודה וישליטו עליהם מלך לבדם שכל הימים שהיו לשני גוים היו שבט יהודה ובנימין עושים פסח לשם ה' בירושלים ואלו לשם עבודת כוכבים בבית אל ובדן ודבר זה לא אירע כל ימי השופטים שנחלקו ישראל לשתי משפחות ולא הי' להם לכל דור ודור רק שופט א' ואותו השופט היה מכריחם ללכת בדרך ה' כמפורש בשופטים והי' ה' עם השופט והושיע' מיד אוביהם כל ימי השופט וכל י' השבטים היו הולכים לשיל' ועושים פסח לשם ה' וכפסח הזה לא נעשה כל ימי מלכי ישראל ויהודה יחד עושים פסח אבל בימי יאשיהו שכבר פסק מלכות י' השבטים ומשהחזיר ירמיה י' השבטים לא המליכו עליהם עוד מלך אלא יאשיהו מלך עליהם ועשו כולם פסח יחד לשם שמים בירושלים וזהו לא נעשה כפסח הזה לה' בירושלים ופתרון זה מטעה אותי מאד ולא נראה לי נהי נמי דהחזיר ירמיה עשרת שבטים ויאשיהו מלך עליהם בירושלים היאך יכול להיות שלא עשו כפסח הזה כל ימי השופטים ובימי שמואל הרואה ובימי דוד ושלמה שהיו ישראל שרוין על אדמתם שלוים ושקטים ולא היה להם אלא מלך אחד והיה לבם לשמים אך כך פתרונו וכך פתר לי רבי אליעזר ב"ר משלם זצ"ל ולא נעשה פסת כמוהו מעולם שיתן המלך והשרים בהמות לפסחים די ספוקם ובקר לשלמי חגיגה וצוה ללוים להכין להם ולשלוח לכל איש ואיש לפי אכלו:

    8. Verse 20

      אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית עלה נכו מלך מצריםהפסוק קובל ומקונן על יאשיהו שלא נעשה לו נס כמו לחזקיהו שכתוב בו אחרי הדברים והאמת בא סנחריב על חזקיהו ונעשה לו נס:

      להלחם בכרכמיש על פרתעל מלך אשור כדכתיב (במלכים ב כ״ג:כ״ט) ורצה לעבור דרך ארץ ישראל עליו ופרעה נכו לא היה יכול לבוא עליו דרך נהר פרת אם לא יעבור דרך ארץ ישראל שהרי מצרים בדרומה של ארץ ישראל ונהר פרת בצפונו של ארץ ישראל:

      ויצא לקראתושדרש וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ״ו:ו׳) אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם ולא ידע חטא ליצני הדור אשר אתרי הדלת קמו לסדור כמו שמפורש במסכת תענית:

    9. Verse 22

      ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהיםשאמר לו מפי אלהים כי כן אמר ישעיה וסכסכתי מצרים במצרים וזהו שיסד הקליר כל המוניו ללכת ארם נהרים למען לא תעבור חרב כל שהוא באפרים לא שמע לחוזה וישוב אחורים כי נגזרה גזירה לסכסך מצרים במצרים:

    10. Verse 24

      על רכב המשנהלפי שדרך המלך לרכוב על שני מרכבות הראשונה עיקר ואם יצטרך ישב בשניה בראשונה יצא לפניהם וכשחלה הרכיבוהו על הרכב המשנה:

    11. Verse 25

      ויאמוו כל השרים לשון שירה משוררים כי גם שירה וקינה בקול אחת נאמרין עליו ניבא עמוס והבאתי את השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור זה יומו של יאשיהו שמת בן תשעה ושלשים שנים בחצי ימיו דכתיב (תהילים צ׳:י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכתיב (עמוס ח׳:י׳) והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר וזהו שאמר ויאמרו כל השרים ושרות בקינותיהם וכל יהודה וירושלים מתאבלים עליו:

      ויתנם לחוקכשמזדמן להם שום צער ובכיה שהם מקוננים ובוכים על המאורע הם מזכירים זה הצער עמו דוגמא בתשעה באב שמזכירים קינות על ההרוגים בגזירות שאירעו בימינו כן יבכיון על מות יאשיהו דוגמא (שופטים י״א:מ׳) ותהי חק בישראל וגומר (שם) לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעה ימים בשנה:

      והנם כתובים על הקינותעל ספר הקינות:

    12. Verse 26

      וחסדיו ככתוב בתורת ה'(ובמלכים ב כ״ג:כ״ה) כתיב וכמוהו לא היה לפניו מלך וזהו שאמר כאן הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 3

      תנושהארון לא היה במקומו בימי מלכי ישראל הרשעים כפרש"י, וחז"ל פי' שראה שעתידים לגלות (כפי שאמרה לו חולדה הנביאה) וצוה לגנזו, ושלמה עשה מקום גנוז במחילת בית קה"ק שיהיה בית לארון לגנזו שם בעת הצורך, וי"ל שהיה מכוון נגד מקומו למעלה בקה"ק וצוה שיתנו אותו שם

      אין לכם משאכמו במדבר, וכל עבודתכם הוא עתה לעבוד את ה' ואת עמו בעבודת המקדש:

    2. Verse 5

      לפלגותשכל בית אב מישראל הי"ל כנגדו בית אב מן הלוים לעשות עבודתו, ועז"א והכינו לאחיכם, שכל בית אב מן הלוים יכין לבית אב מישראל אשר כנגדו:

    3. Verse 7

      וירם יאשיהוהרים פסחים הצריכים לעם ישראל, והשרים הרימו פסחים הצריכים לכהנים, ושרי הלוים הרימו פסחים הצריכים ללוים:

    4. Verse 11

      וישחטוהשחיטה וההפשטה היה ע"י הלוים, והזריקה וה"ה הקבלה היה על ידי הכהנים, ועז"א מידם שקבלו בכלי אחר ששחטו בידם:

    5. Verse 12

      ויסירו העולההחלבים והאימורים העולים לגבוה הסירו כדי לתת בשר הפסח למפלגות לבתי אבות של העם, ולתת האימורים לכהנים להקריב לה':

    6. Verse 13

      ויבשלוכי היה צאן לפסח ובקר לחגיגה כנ"ל ז' ח' ט', ואת הפסח צלו באש והחגיגה בשלו במים:

    7. Verse 14

      ואחרשהכינו פסחי העם, הכינו פסחיהם ופסחי הכהנים, כי הכהנים לא יכלו להכין להם כי היו טרודים בהעלות העולה והחלבים, וע"כ הלוים הכינו להם ולכהנים, וגם הכינו למשוררים ושוערים שאין להם לסור מעל עבודתם:

    8. Verse 16

      לעשות הפסחהנאכל לישראל

      והעלות עולותהחלבים והאימורים לגבוה:

    9. Verse 18

      ולא נעשהפי' הרי"א שתמיד היו מקריבים בבמות, ולא נעשה כמו בעת ההיא שבערו כל ע"ז ובטלו הבמות קודם, וגם שהתאספו אליו כל ישראל הנמצאים אז בארץ ישראל:

    10. Verse 21

      לא עליךאיני הולך להלחם עליך אתה מלך יהודה! היום. כי אני הולך אל בית מלחמתי (שהלך להלחם עם מלך אשור כמ"ש במלכים)

      ואלהים אמר לבהלניצוה לי שאמהר למלחמה זו, [כמו ויבהילו להביא את המן] ואין לך להתירא שאתעכב בתוך כך לכבוש גם את ארצך, כי אני מצווה למהר דרכי, ואחר שאין מלחמה זו נחוצה לך כי לא באתי עליך

      חדל לך מאלהים אשר עמישאני הולך למלחמה זו על ידי דבר אלהים:

    11. Verse 22

      ולא הסביאשיה חשב שהוא מתחפש להלחם בו, שמה שאומר שהולך דרך ארצו לכרכמיש הוא ערמה מאתו שבזה מתחפש להסתיר מעשיו שלא ישמר ממנו ועי"כ יכבשוהו בקל, וע"כ לא הסב פניו ממנו, ולא שמע מ"ש לא נכו מפי אלהים שהוא ממהר למלחמה זו, וגם שכלל במ"ש ואלהים אמר לבהלני שצוה לו שימהר דרכו וע"כ הולך דרך ארצו שהיא דרך קצרה כדי שיבא מהר, ויאשיה לא שמע לתירוץ הזה וחשב שהוא ערמה מאתו:

    12. Verse 24

      ויאמרושהקינה שאמר ירמיהו על יאשיהו, אמרו כל השרים והשרות אז, וכן עד היום נשארה קינה זו בין הקינות במגלות איכה, שקינת איכה יועם זהב נאמרה ע"ז, וישראל מקוננים אותה עם יתר הקינות שעל החורבן:

    Edition: Malbim on II Chronicles -- Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.

    Original text

    וַיַּ֨עַשׂ יֹאשִׁיָּ֧הוּ בִירוּשָׁלַ֛͏ִם פֶּ֖סַח לַיהֹוָ֑ה וַיִּשְׁחֲט֣וּ הַפֶּ֔סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן׃

    Josiah kept the Passover for G OD in Jerusalem; the passover sacrifice was slaughtered on the fourteenth day of the first month.

    וַיַּעֲמֵ֥ד הַכֹּהֲנִ֖ים עַל־מִשְׁמְרוֹתָ֑ם וַֽיְחַזְּקֵ֔ם לַעֲבוֹדַ֖ת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ {ס}

    He reinstated the priests in their shifts and rallied them to the service of the House of G OD .

    וַיֹּ֣אמֶר לַ֠לְוִיִּ֠ם (המבונים) [הַמְּבִינִ֨ים] לְכׇל־יִשְׂרָאֵ֜ל הַקְּדוֹשִׁ֣ים לַיהֹוָ֗ה תְּנ֤וּ אֶת־אֲרוֹן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ בַּ֠בַּ֠יִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה בֶן־דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵין־לָכֶ֥ם מַשָּׂ֖א בַּכָּתֵ֑ף עַתָּ֗ה עִבְדוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃

    He said to the Levites, consecrated to G OD , who taught all Israel, “Put the Holy Ark in the House that Solomon son of David, king of Israel, built; as you no longer carry it on your shoulders, see now to the service of the E TERNAL your God and Israel—God’s people,

    (והכונו) [וְהָכִ֥ינוּ] לְבֵית־אֲבוֹתֵיכֶ֖ם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶ֑ם בִּכְתָ֗ב דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וּבְמִכְתַּ֖ב שְׁלֹמֹ֥ה בְנֽוֹ׃

    and dispose yourselves by clans according to your divisions, as prescribed in the writing of King David of Israel and in the document of his son Solomon,

    וְעִמְד֣וּ בַקֹּ֗דֶשׁ לִפְלוּגֹּת֙ בֵּ֣ית הָאָב֔וֹת לַאֲחֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י הָעָ֑ם וַחֲלֻקַּ֥ת בֵּֽית־אָ֖ב לַלְוִיִּֽם׃

    and attend in the Sanctuary, by clan divisions, on your kindred, the people—by clan divisions of the Levites.

    וְשַׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וְהִֽתְקַדְּשׁוּ֙ וְהָכִ֣ינוּ לַאֲחֵיכֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת כִּדְבַר־יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

    Having sanctified yourselves, slaughter the passover sacrifice and prepare it for your kindred, according to the word of God given by Moses.”

    וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן כְּבָשִׂ֣ים וּבְנֵי־עִזִּים֮ הַכֹּ֣ל לַפְּסָחִים֒ לְכׇל־הַנִּמְצָ֗א לְמִסְפַּר֙ שְׁלֹשִׁ֣ים אֶ֔לֶף וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים אֵ֖לֶּה מֵרְכ֥וּשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃ {ס}

    Josiah donated to the people small cattle—lambs and goats, all for passover sacrifices for all present—to the sum of 30,000, and large cattle, 3,000—these from the property of the king.

    וְשָׂרָ֞יו לִנְדָבָ֥ה לָעָ֛ם לַכֹּהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם הֵרִ֑ימוּ חִלְקִיָּ֨ה וּזְכַרְיָ֜הוּ וִיחִיאֵ֗ל נְגִידֵי֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים לַכֹּהֲנִ֞ים נָתְנ֣וּ לַפְּסָחִ֗ים אַלְפַּ֙יִם֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃

    His officers gave a freewill offering to the people, to the priests, and to the Levites. Hilkiah and Zechariah and Jehiel, the chiefs of the House of God, donated to the priests for passover sacrifices 2,600 [small cattle] and 300 large cattle.

    (וכונניהו) [וְ֠כׇֽנַנְיָ֠הוּ] וּשְׁמַעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל אֶחָ֗יו וַחֲשַׁבְיָ֧הוּ וִיעִיאֵ֛ל וְיוֹזָבָ֖ד שָׂרֵ֣י הַלְוִיִּ֑ם הֵרִ֨ימוּ לַלְוִיִּ֤ם לַפְּסָחִים֙ חֲמֵ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וּבָקָ֖ר חֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃

    Conaniah, Shemaiah, and Nethanel, his brothers, and Hashabiah and Jeiel and Jozabad, officers of the Levites, donated 5,000 [small cattle] and 500 large cattle to the Levites for passover sacrifices.

    וַתִּכּ֖וֹן הָעֲבוֹדָ֑ה וַיַּעַמְד֨וּ הַכֹּהֲנִ֧ים עַל־עׇמְדָ֛ם וְהַלְוִיִּ֥ם עַל־מַחְלְקוֹתָ֖ם כְּמִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃

    The service was arranged well: the priests stood at their posts and the Levites in their divisions, by the king’s command.

    וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וַיִּזְרְק֤וּ הַכֹּֽהֲנִים֙ מִיָּדָ֔ם וְהַלְוִיִּ֖ם מַפְשִׁיטִֽים׃

    They slaughtered the passover sacrifice and the priests [received its blood] from them and dashed it, while the Levites flayed the animals.

    וַיָּסִ֨ירוּ הָעֹלָ֜ה לְ֠תִתָּ֠ם לְמִפְלַגּ֤וֹת לְבֵית־אָבוֹת֙ לִבְנֵ֣י הָעָ֔ם לְהַקְרִיב֙ לַֽיהֹוָ֔ה כַּכָּת֖וּב בְּסֵ֣פֶר מֹשֶׁ֑ה וְכֵ֖ן לַבָּקָֽר׃

    They removed the parts to be burnt, distributing them to divisions of the people by clans, and making the sacrifices to G OD , as prescribed in the scroll of Moses; they did the same for the cattle.

    וַֽיְבַשְּׁל֥וּ הַפֶּ֛סַח בָּאֵ֖שׁ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהַקֳּדָשִׁ֣ים בִּשְּׁל֗וּ בַּסִּיר֤וֹת וּבַדְּוָדִים֙ וּבַצֵּ֣לָח֔וֹת וַיָּרִ֖יצוּ לְכׇל־בְּנֵ֥י הָעָֽם׃

    They roasted the passover sacrifice in fire, as prescribed, while the sacred offerings they cooked in pots, cauldrons, and pans, and conveyed them with dispatch to all the people.

    וְאַחַ֗ר הֵכִ֤ינוּ לָהֶם֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים כִּ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן בְּהַעֲל֛וֹת הָעוֹלָ֥ה וְהַחֲלָבִ֖ים עַד־לָ֑יְלָה וְהַלְוִיִּם֙ הֵכִ֣ינוּ לָהֶ֔ם וְלַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃

    Afterward they provided for themselves and the priests, for the Aaronite priests were busy offering the burnt offerings and the fatty parts until nightfall, so the Levites provided both for themselves and for the Aaronite priests.

    וְהַמְשֹׁרְרִ֨ים בְּנֵי־אָסָ֜ף עַל־מַעֲמָדָ֗ם כְּמִצְוַ֤ת דָּוִיד֙ וְאָסָ֞ף וְהֵימָ֤ן וִֽידֻתוּן֙ חוֹזֵ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִ֖ים לְשַׁ֣עַר וָשָׁ֑עַר אֵ֣ין לָהֶ֗ם לָסוּר֙ מֵעַ֣ל עֲבֹֽדָתָ֔ם כִּֽי־אֲחֵיהֶ֥ם הַלְוִיִּ֖ם הֵכִ֥ינוּ לָהֶֽם׃

    The Asaphite singers were at their stations, by command of David and Asaph and Heman and Jeduthun, the seer of the king; and the gatekeepers were at each and every gate. They did not have to leave their tasks, because their Levite brothers provided for them.

    וַ֠תִּכּ֠וֹן כׇּל־עֲבוֹדַ֨ת יְהֹוָ֜ה בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת עַ֖ל מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֑ה כְּמִצְוַ֖ת הַמֶּ֥לֶךְ יֹאשִׁיָּֽהוּ׃

    The entire service of G OD was arranged well that day, to keep the Passover and to make the burnt offerings on the altar of G OD , according to the command of King Josiah.

    וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל הַֽנִּמְצְאִ֛ים אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְאֶת־חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

    All the Israelites present kept the Passover at that time, and the Feast of Unleavened Bread for seven days.

    וְלֹא־נַעֲשָׂ֨ה פֶ֤סַח כָּמֹ֙הוּ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מִימֵ֖י שְׁמוּאֵ֣ל הַנָּבִ֑יא וְכׇל־מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֣ל׀לֹֽא־עָשׂ֡וּ כַּפֶּ֣סַח אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה יֹ֠אשִׁיָּ֠הוּ וְהַכֹּהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֤ם וְכׇל־יְהוּדָה֙ וְיִשְׂרָאֵ֣ל הַנִּמְצָ֔א וְיוֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}

    Since the time of the prophet Samuel, no Passover like that one had ever been kept in Israel; none of the kings of Israel had kept a Passover like the one kept by Josiah and the priests and the Levites and all Judah and Israel there present and the inhabitants of Jerusalem.

    בִּשְׁמוֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לְמַלְכ֖וּת יֹאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֖ה הַפֶּ֥סַח הַזֶּֽה׃

    That Passover was kept in the eighteenth year of the reign of Josiah.

    אַחֲרֵ֣י כׇל־זֹ֗את אֲשֶׁ֨ר הֵכִ֤ין יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ אֶת־הַבַּ֔יִת עָלָ֞ה נְכ֧וֹ מֶלֶךְ־מִצְרַ֛יִם לְהִלָּחֵ֥ם בְּכַרְכְּמִ֖ישׁ עַל־פְּרָ֑ת וַיֵּצֵ֥א לִקְרָאת֖וֹ יֹאשִׁיָּֽהוּ׃

    After all this furbishing of the temple by Josiah, King Necho of Egypt came up to fight at Carchemish on the Euphrates, and Josiah went out against him.

    וַיִּשְׁלַ֣ח אֵלָ֣יו מַלְאָכִ֣ים׀לֵאמֹר֩׀מַה־לִּ֨י וָלָ֜ךְ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה לֹא־עָלֶ֨יךָ אַתָּ֤ה הַיּוֹם֙ כִּ֚י אֶל־בֵּ֣ית מִלְחַמְתִּ֔י וֵאלֹהִ֖ים אָמַ֣ר לְבַהֲלֵ֑נִי חֲדַל־לְךָ֛ מֵאֱלֹהִ֥ים אֲשֶׁר־עִמִּ֖י וְאַל־יַשְׁחִיתֶֽךָ׃

    [Necho] sent messengers to him, saying, “What have I to do with you, king of Judah? I do not march against you this day but against the kingdom that wars with me, and it is God’s will that I hurry. Refrain, then, from interfering with God—who is with me—that you not be destroyed.”

    וְלֹא־הֵסֵב֩ יֹאשִׁיָּ֨הוּ פָנָ֜יו מִמֶּ֗נּוּ כִּ֤י לְהִלָּחֵֽם־בּוֹ֙ הִתְחַפֵּ֔שׂ וְלֹ֥א שָׁמַ֛ע אֶל־דִּבְרֵ֥י נְכ֖וֹ מִפִּ֣י אֱלֹהִ֑ים וַיָּבֹ֕א לְהִלָּחֵ֖ם בְּבִקְעַ֥ת מְגִדּֽוֹ׃

    But Josiah would not let him alone; instead, he donned [his armor] to fight him, heedless of Necho’s words from the mouth of God; and he came to fight in the plain of Megiddo.

    וַיֹּרוּ֙ הַיֹּרִ֔ים לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לַעֲבָדָיו֙ הַעֲבִיר֔וּנִי כִּ֥י הׇחֳלֵ֖יתִי מְאֹֽד׃

    Archers shot King Josiah, and the king said to his servants, “Get me away from here, for I am badly wounded.”

    וַיַּעֲבִירֻ֨הוּ עֲבָדָ֜יו מִן־הַמֶּרְכָּבָ֗ה וַֽיַּרְכִּיבֻ֘הוּ֮ עַ֣ל רֶ֣כֶב הַמִּשְׁנֶה֮ אֲשֶׁר־לוֹ֒ וַיּוֹלִיכֻ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיָּ֕מׇת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקִבְר֣וֹת אֲבֹתָ֑יו וְכׇל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם מִֽתְאַבְּלִ֖ים עַל־יֹאשִׁיָּֽהוּ׃ {פ}

    His servants carried him out of his chariot and put him in the wagon of his second-in-command, and conveyed him to Jerusalem. There he died, and was buried in the grave of his ancestors, and all Judah and Jerusalem went into mourning over Josiah.

    וַיְקוֹנֵ֣ן יִרְמְיָ֘הוּ֮ עַל־יֹאשִׁיָּ֒הוּ֒ וַיֹּאמְר֣וּ כׇֽל־הַשָּׁרִ֣ים׀וְ֠הַשָּׁר֠וֹת בְּקִינ֨וֹתֵיהֶ֤ם עַל־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ עַד־הַיּ֔וֹם וַיִּתְּנ֥וּם לְחֹ֖ק עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּ֥ם כְּתוּבִ֖ים עַל־הַקִּינֽוֹת׃

    Jeremiah composed laments for Josiah that all the singers, male and female, recited in their laments for Josiah, as is done to this day; they became customary in Israel and were incorporated into the laments.

    וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וַחֲסָדָ֑יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה׃

    The other events of Josiah’s reign and his faithful deeds, in accord with the Teaching of G OD ,

    וּדְבָרָ֕יו הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃ {פ}

    and his acts, early and late, are recorded in the book of the kings of Israel and Judah.

    English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC