Commentary page
II Chronicles 20
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerII Chronicles Chapter 20
II Chronicles Chapter 20 presents 37 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 37 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 19 words
Opens “וַיְהִ֣י אַחֲרֵי־כֵ֡ן בָּ֣אוּ בְנֵי־מוֹאָב֩ וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן וְעִמָּהֶ֧ם׀מֵהָעַמּוֹנִ֛ים…”
- Verse 217 words
Opens “וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּגִּ֤ידוּ לִיהֽוֹשָׁפָט֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֣א עָלֶ֜יךָ הָמ֥וֹן…”
- Verse 38 words
Opens “וַיִּרָ֕א וַיִּתֵּ֧ן יְהוֹשָׁפָ֛ט אֶת־פָּנָ֖יו לִדְר֣וֹשׁ לַֽיהֹוָ֑ה וַיִּקְרָא־צ֖וֹם…”
- Verse 410 words
Opens “וַיִּקָּבְצ֣וּ יְהוּדָ֔ה לְבַקֵּ֖שׁ מֵיְהֹוָ֑ה גַּ֚ם מִכׇּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה…”
- Verse 510 words
Opens “וַיַּעֲמֹ֣ד יְהוֹשָׁפָ֗ט בִּקְהַ֧ל יְהוּדָ֛ה וִירוּשָׁלַ֖͏ִם בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה…”
- Verse 619 words
Opens “וַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֨א אַתָּה־ה֤וּא אֱלֹהִים֙…”
- Verse 715 words
Opens “הֲלֹ֣א׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ הוֹרַ֙שְׁתָּ֙ אֶת־יֹֽשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את…”
- Verse 86 words
Opens “וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ לְךָ֧׀בָּ֛הּ מִקְדָּ֖שׁ לְשִׁמְךָ֥ לֵאמֹֽר׃…”
- Verse 921 words
Opens “אִם־תָּב֨וֹא עָלֵ֜ינוּ רָעָ֗ה חֶ֘רֶב֮ שְׁפוֹט֮ וְדֶ֣בֶר וְרָעָב֒…”
- Verse 1018 words
Opens “וְעַתָּ֡ה הִנֵּה֩ בְנֵי־עַמּ֨וֹן וּמוֹאָ֜ב וְהַר־שֵׂעִ֗יר אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־נָתַ֤תָּה…”
- Verse 118 words
Opens “וְהִ֨נֵּה־הֵ֔ם גֹּמְלִ֖ים עָלֵ֑ינוּ לָבוֹא֙ לְגָ֣רְשֵׁ֔נוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר…”
- Verse 1220 words
Opens “אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֣א תִשְׁפׇּט־בָּ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֙נוּ֙ כֹּ֔חַ…”
- Verse 138 words
Opens “וְכׇ֨ל־יְהוּדָ֔ה עֹמְדִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה גַּם־טַפָּ֖ם נְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶֽם׃…”
- Verse 1414 words
Opens “וְיַחֲזִיאֵ֡ל בֶּן־זְכַרְיָ֡הוּ בֶּן־בְּ֠נָיָ֠ה בֶּן־יְעִיאֵ֧ל בֶּן־מַתַּנְיָ֛ה הַלֵּוִ֖י מִן־בְּנֵ֣י…”
- Verse 1523 words
Opens “וַיֹּ֗אמֶר הַקְשִׁ֤יבוּ כׇל־יְהוּדָה֙ וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם וְהַמֶּ֖לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֑ט…”
- Verse 1614 words
Opens “מָחָר֙ רְד֣וּ עֲלֵיהֶ֔ם הִנָּ֥ם עֹלִ֖ים בְּמַעֲלֵ֣ה הַצִּ֑יץ…”
- Verse 1719 words
Opens “לֹ֥א לָכֶ֖ם לְהִלָּחֵ֣ם בָּזֹ֑את הִתְיַצְּב֣וּ עִמְד֡וּ וּרְא֣וּ…”
- Verse 1812 words
Opens “וַיִּקֹּ֧ד יְהוֹשָׁפָ֛ט אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וְכׇל־יְהוּדָ֞ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם…”
- Verse 1913 words
Opens “וַיָּקֻ֧מוּ הַלְוִיִּ֛ם מִן־בְּנֵ֥י הַקְּהָתִ֖ים וּמִן־בְּנֵ֣י הַקׇּרְחִ֑ים לְהַלֵּ֗ל…”
- Verse 2020 words
Opens “וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצְא֖וּ לְמִדְבַּ֣ר תְּק֑וֹעַ וּבְצֵאתָ֞ם עָמַ֣ד…”
- Verse 2116 words
Opens “וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיַּעֲמֵ֤ד מְשֹֽׁרְרִים֙ לַיהֹוָ֔ה וּֽמְהַלְלִ֖ים לְהַדְרַת־קֹ֑דֶשׁ…”
- Verse 2213 words
Opens “וּבְעֵת֩ הֵחֵ֨לּוּ בְרִנָּ֜ה וּתְהִלָּ֗ה נָתַ֣ן יְהֹוָ֣ה׀מְ֠אָֽרְבִ֠ים עַל־בְּנֵ֨י…”
- Verse 2314 words
Opens “וַ֠יַּעַמְד֠וּ בְּנֵ֨י עַמּ֧וֹן וּמוֹאָ֛ב עַל־יֹשְׁבֵ֥י הַר־שֵׂעִ֖יר לְהַחֲרִ֣ים…”
- Verse 2412 words
Opens “וִיהוּדָ֛ה בָּ֥א עַל־הַמִּצְפֶּ֖ה לַמִּדְבָּ֑ר וַיִּפְנוּ֙ אֶל־הֶ֣הָמ֔וֹן וְהִנָּ֧ם…”
- Verse 2523 words
Opens “וַיָּבֹ֨א יְהוֹשָׁפָ֣ט וְעַמּוֹ֮ לָבֹ֣ז אֶת־שְׁלָלָם֒ וַיִּמְצְאוּ֩ בָהֶ֨ם…”
- Verse 2616 words
Opens “וּבַיּ֣וֹם הָרְבִעִ֗י נִקְהֲלוּ֙ לְעֵ֣מֶק בְּרָכָ֔ה כִּי־שָׁ֖ם בֵּרְכ֣וּ…”
- Verse 2712 words
Opens “וַ֠יָּשֻׁב֠וּ כׇּל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֤ה וִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וִיהוֹשָׁפָ֣ט בְּרֹאשָׁ֔ם לָשׁ֥וּב…”
- Verse 287 words
Opens “וַיָּבֹ֙אוּ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בִּנְבָלִ֥ים וּבְכִנֹּר֖וֹת וּבַחֲצֹֽצְר֑וֹת אֶל־בֵּ֖ית יְהֹוָֽה׃…”
- Verse 2913 words
Opens “וַֽיְהִי֙ פַּ֣חַד אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל כׇּל־מַמְלְכ֣וֹת הָאֲרָצ֑וֹת בְּשׇׁמְעָ֕ם…”
- Verse 308 words
Opens “וַתִּשְׁקֹ֖ט מַלְכ֣וּת יְהוֹשָׁפָ֑ט וַיָּ֧נַֽח ל֦וֹ אֱלֹהָ֖יו מִסָּבִֽיב׃…”
- Verse 3116 words
Opens “וַיִּמְלֹ֥ךְ יְהוֹשָׁפָ֖ט עַל־יְהוּדָ֑ה בֶּן־שְׁלֹשִׁים֩ וְחָמֵ֨שׁ שָׁנָ֜ה בְּמׇלְכ֗וֹ…”
- Verse 3210 words
Opens “וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֛רֶךְ אָבִ֥יו אָסָ֖א וְלֹא־סָ֣ר מִמֶּ֑נָּה לַעֲשׂ֥וֹת…”
- Verse 339 words
Opens “אַ֥ךְ הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ וְע֤וֹד הָעָם֙ לֹא־הֵכִ֣ינוּ לְבָבָ֔ם…”
- Verse 3415 words
Opens “וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י יְהוֹשָׁפָ֔ט הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים…”
- Verse 3510 words
Opens “וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן אֶתְחַבַּר֙ יְהוֹשָׁפָ֣ט מֶלֶךְ־יְהוּדָ֔ה עִ֖ם אֲחַזְיָ֣ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל…”
- Verse 3610 words
Opens “וַיְחַבְּרֵ֣הוּ עִמּ֔וֹ לַעֲשׂ֥וֹת אֳנִיּ֖וֹת לָלֶ֣כֶת תַּרְשִׁ֑ישׁ וַיַּעֲשׂ֥וּ…”
- Verse 3717 words
Opens “וַיִּתְנַבֵּ֞א אֱלִיעֶ֤זֶר בֶּן־דֹּדָוָ֙הוּ֙ מִמָּ֣רֵשָׁ֔ה עַל־יְהוֹשָׁפָ֖ט לֵאמֹ֑ר כְּהִֽתְחַבֶּרְךָ֣…”
Rashi's commentary
Verse 1
ועמהם מהעמונים — זה עמלק ולמה נקראו עמונים לפי ששינה כסותו ולשונו כעמונים ונתערבו בהם ובא להלחם בישראל וכן מוכח למטה בענין ובעת החלו ברינה ותהלה נתן ה' מארבים על בני עמון ומואב והר שעיר וגו' נמצא שהעמונים שנאמר כאן הם עמלקים ששינו לשונם וכסותם והוא שיסד הקליר בפרשת זכור זכור עריץ בעמונים נחבא פרץ כרמי עין גדי כהובא כלומר זכור מה שעשה עמלק העריץ שנחבא בין העמונים ובא לפרוץ כרמי ישראל באותו זמן כדכתיב והנם בחצצון תמר היא עין גדי ועין גדי סמוך למחוז של עמלק כמו שנאמר בלך לך (בראשית י״ד:ז׳) ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמורי היושב בחצצון תמר:
Verse 2
היא עין גדי — כלומר שאמרו לו כבר באו כל כך בקרוב לנו:
Verse 4
גם מכל ערי יהודה — שלא תאמר כשאמר בתחלה ויקבצו יהודה לבקש אלו יושבי ירושלים לבד הם אלא מכל ערי יהודה באו:
Verse 6
ואתה מושל בכל ממלכות הגוים ובידך כח וגבורה — לנהוג ממשלתך עליהם לכך אנו מבקשים ממך לעזרונו מהם:
ובידך כח — בעל כח וגבורה הרדי"ן בלע"ז:
ואין עמך להתיצב — אין שום בריה יכולה לעמוד נגדך בכל ממלכות הגוים דוגמתו (יהושע א׳:ה׳) לא יתיצב איש לפניך וכן (מ"א) מי הוא לפניו יתיצב (כך פי' רבינו מנחם בר חלבו זצ"ל):
Verse 7
ותתנה לזרע אברהם — לפיכך עליך להחזיקה בידם ולגרש העמי' האלה כי אפי' מלך ואפי' שום אדם כשנתן מתנה לאוהבו ובא אחר לגוזלו הימנו דוחק בעצמו להחזיקה בידו כ"ש אתה ושמא תאמר לא נתתיה לכם אלא לפי שעה בשביל כך נאמר לעיל ירושת עולם נתת לנו:
Verse 8
ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר — שאם תבוא עלינו רעה חרב שפוט או שום דין ודבר ורעב:
Verse 9
ונזעק אליך מצרתינו — בבית המקדש:
ותשמע ותושיע — כאשר התפלל לפניך שלמה והבטחתו לעשות כך כמ"ש (לעיל ב' ו') ואם ינגף עמך וכל הפרשה עד וסלחת ונתת לאיש ככל דרכיו ויעתר לו ה' כדכתיב (שם) וירא ה' אל שלמה ויאמר לו שמעתי את תפלתך וכל הפרשה עד ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם ועתה אני מתפלל שתזכור אותה הבטחה שהבטחתו ותשמע ותושיענו מאויבינו הבאים עלינו:
Verse 10
ועתה — על כל זאת שהבטחתנו להושיענו מאויבנו הבאים עלינו:
הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם — להלחם:
בבואם מארץ מצרים — ועליהם היה לזכור את החסד ולבא בעזרתינו והם לא די להם שאינן זוכרין לנו אותו החסד להיות עמנו בכל צרותינו אלא שגומלין אלינו רעה ובאין עלינו:
Verse 11
לגרשינו מירושתך אשר הורשתנו — אתה בעצמך ולפיכך מה יש להם לערער על ירושתינו:
Verse 12
כי עליך עינינו — להושיענו:
Verse 13
גם טפם — כמנהג שהגדודים באים על הארץ בורחים מן הכפרים לערי מבצריהם טפם נשיהם ובניהם:
Verse 15
אל תיראו ואל תחתו — מוסב על שאמרו אין בנו כח לפני ההמון והנביא אמר להם אף על פי שהם רבים מכם אל תיראו מהם:
כי לא לכם המלחמה כי לאלהים — מוסב על ואנחנו לא נדע והשיב הנביא ודאי כאשר אמרתם שעל הקב"ה עיניכם ובטחונכם להושיעכם כן יעשה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים:
Verse 16
במעלה הציץ — שם מקום:
Verse 17
התיצבו — מוסב על לא לכם המלחמה:
וראו את ישועת ה' — מוסב למעלה הלא אתה אלהינו הורשתנו ואמר להם הקב"ה הדין עמכם עלי להחזיקה בידכם:
מחר צאו — ואלחם בעדיכם והם האמינו ונזדרזו וישכימו בבקר:
Verse 20
ותאמנו — ותהיו בני אמונה ותצליחו דוגמא (ישעי' ז') לא תאמינו:
Verse 22
נתן ה' מארבים — נתן מארבים להשמידם ולהחרימם דוגמא באביה בן רחבעם (לעיל ב' י"ג) וירבעם היסב את המארב כמו כן הסיבם הקב"ה זה בזה ושוב חזר מואב ועזר לבני עמון וקמו שניהם על בני שעיר:
Verse 23
ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר להחרים ולהשמיד וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו. הסיבן הקב"ה זה אל זה להשחיתם עד כלותם עד שנפלו ההגרים לארץ לאין פליטה:
Verse 25
לאין משא — מרוב:
Verse 26
נקהלו לעמק ברכה — לאותו עמק שלאחר כן נקרא עמק ברכה על שם המעשה כמו שמפורש בסמוך כדאמר כי שם ברכו את ה' והודו על כל הטובה אשר עשה להם שעזרם מעכומ"ז:
Verse 28
ויבאו ירושלים בנבלים ובכנרות ובחצצרות — הרי ג' כלי שיר כנגד ג' כל איש יהודה וירושלים ויהושפט:
Verse 32
וילך בדרך אביו אסא — מאיזה דבר לא סר מלעשות הישר מדרך הטוב והישר של אביו לא סר אבל מדרכו הרעה של אסא סר כמו שכתוב (לעיל ב' טו) ויוצא אסא כסף וזהב וכל הפרשה אבל יהושפט לא עשה כן אלא בטח כל ימיו בהקב"ה:
Verse 34
בדברי יהוא בן חנני — שאמר אל המלך יהושפט (שם י"ט) הלרשע לעזור:
Verse 37
ולא עצרו — פתרון לא עצרו כח האניות ללכת וישברו:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
מהעמונים — מבואר לקמן שהיו מיושבי הר שעיר, וצ"ל ששם ישבו עמונים בעת ההיא:
Verse 2
מעבר לים מארם — ארם הוא בצפון, והם היו מצד דרום ארץ ישראל, רק שהמגיד לא ידע איזה אומות הם וחשב שהם מארם:
Verse 4
גם מכל ערי יהודה — כולל הערים מאפרים שהיו עתה תחת מלכות יהודה:
Verse 6
הלא אתה — ר"ל שא"א שתעזוב אותנו לא ע"י חסרון היכולת ולא ע"י שינוי רצון ולא ע"י חסרון ידיעה. ואמר נגד חסרון היכולת, שא"א שנאמר שמזל האומות האלה וכח השר שלהם בשמים חזק ולא תוכל לנצחו, כי אתה הוא האלהים בשמים. ולא שיתגברו מצד חזקם בארץ, כי אתה מושל בכל ממלכות הגוים. ולא מצד גבורתם כי בידך כח וגבורה, שלא נמצא כח ביד שום נמצא רק בידך, עד שכל גבורה וכח היא אצילות ושפע מכחך, כמ"ש (דהי"א כט, יב) ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל, וא"כ אין עמך להתיצב, א"א שיתיצב מי עמך, כי אינך צריך להתגבר עליו רק שלא תשפיע עליו כח וגבורה רגע והיה כאין:
Verse 7
הלא — ולא מצד שינוי רצון, שהלא אתה הורשת את יושבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל, ואם היית רוצה שישבו בה או"ה הלא כבר היו שם ולמה הורשת אותם, ואתה הלא בלתי משתנה ואם הורשת גוים מפני ישראל (כמ"ש) [כ"ש] שלא תטעם שם אחר שגרשתמו. ולא תאמר שאז היו ישראל זוכים לזה ע"פ מעשיהם ועתה נשתנה מעשיהם ונשתנה הרצון, כי הלא ותתנה לזרע אברהם אוהבך, שלא היה הנתינה מצד מעשי ישראל בעת ההיא כי הנתינה הובטחה לאברהם לתת לזרעו מבלי השקף על מעשה, וא"כ היתה הנתינה לעולם, וא"א שישתנה רצון זה:
Verse 8
וישובו — וא"א שיתגברו מצד חסרון ההשגחה, כי בעת ישבו בה בנו לך מקדש ששם תשכון בתוכם, והיה לשמך הגדול שיתקדש על ידו בראותם כי אתה משגיח ומושיע, לאמר:
Verse 9
אם תבא עלינו רעה נעמדה לפני הבית הזה — ובזה נעמוד לפניך, אחר כי שמך בבית הזה, וממילא שכינתך והשגחתך עלינו ע"י המקדש, וכן אתה מוכן להושיע ע"י התפלה במקדש (כמ"ש שלמה בתפלתו), וז"ש ונצעק אליך ותשמע ותושיע:
Verse 10
ועתה — ר"ל ולא תאמר שהעמים האלה באים עלינו בדין ובמשפט, עז"א הלא הם בני עמון ומואב ושעיר, שסרו ישראל מגבולם בעת שנכנסו לארץ, יען שאמר ה' שארצם (שכבשוהו מן הענקים שהוריש ה' מפניהם) ניתן להם ואין לישראל שם ירושה:
Verse 11
והנה — ואיך יהיה זה הגמול לעשות לנו תחת זה לגרשנו מירושתנו, וא"כ אנו מבקשים משפט על העול הזה:
Verse 12
אלהינו הלא תשפט בם — ולא תאמר שאנחנו בעצמנו נכין עצה וגבורה למלחמה, שאין לנו גבורה, כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה. ולא עצה, כי אנחנו לא נדע מה נעשה, רק עליך עינינו:
Verse 15
אל תיראו ואל תחתו — החתת הוא השפלת הרוח מצד שרואה א"ע חלוש נגד חברו הגם שאין ירא מרעתו, ור"ל אל תיראו שיעשו עמכם רעה ואל תחתו מצד שתחשבו שאתם חלשים נגדם ולא תוכלו לעשות להם רעה
כי המלחמה הזאת היא לא לכם, רק האלהים ילחם עמם — וגם רצו לומר שהם אינם לוחמים עמכם רק עם האל (כמ"ש בתהלות סי' פ"ג שנוסד ע"ז (כמש"ש) כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו), וא"כ גם ה' ילחם עמהם:
Verse 16
הנם עולים — עתה
ומצאתם אותם — בעת שתפגשו אותם:
Verse 17
לא לכם — ר"ל מה שאמרתי מחר רדו עליהם, אל תחשבו כי תרדו כדי להלחם, לא כן, רק תחלה התיצבו בחוזק, ואח"כ עמדו, שא"צ להתחזק רק לעמוד ולראות (כמ"ש כ"פ בהבדל שבין נצב ובין עומד) את ישועת ה'. ומה שאמרתי מחר רדו עליהם, היינו שמחר צאו לפניהם מבלי לעשות כל מאומה, כי ה' עמכם, והוא יעשה:
Verse 20
האמינו בה' — לעומת שצריך עצה וגבורה למלחמה, על הגבורה שהוא לחזק לב העם, אמר אינכם צריכים גבורה וחיזוק רק האמינו בה', ובזה תאמנו, יאמין לכם ולא ישנה מה שהבטיח לכם. וכן האמינו בנביאיו, שאמר שלא תעשו מאומה, כי בזה תצליחו, בזכות האמונה:
Verse 21
ויועץ — נגד העצה
והעמיד משוררים לה' — מצד עצמו, שהוא בורא העולם
ומהללים — מצד פעולותיו והשגחתו על ישראל בפרטות
להדרת קדש — שמתראה לפניהם בהדרו
בצאת — במה שהוא יוצא לפני החלוץ, להלחם עם אויביהם
ואומרים הודו לה' כי טוב — שאינו יוצא כדי להרע לאו"ה, רק כדי להטיב עי"כ לישראל, כי לעולם חסדו קיים עליהם:
Verse 22
ובעת החלו ברנה — כמ"ש משוררים לה'
ותהלה — כמ"ש ומהללים
נתן ה' מארבים — הענין היה כך, כי באשר היו שם ג' אומות מפורדות, מואב ועמון ושעיר, שהם היו שונאים זל"ז רק שהתאחדו נגד ישראל, ונתן ה' בלב מואב שיחשב מחשבות להשמיד את עמון ושעיר שכניו, והתחבר בלאט עם בני שעיר להשחית את עמון, וז"ש שנתן ה' מארבים על בני עמון, שארב לו בערמה, ומי היו המארבים מואב והר שעיר, וינגפו. בני עמון, ואז אחר שראה מואב שנחלשו בני עמון, רצה להחליש גם את בני שעיר והשלים עם בני עמון הנותרים בתנאי שיעזרוהו נגד הר שעיר, ואז:
Verse 23
ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר — והרגו בהם להחרים ולהשמיד. כי מבני עמון לא הרגו רק מקצתם, כי רצה מואב שישאר מהם פליטה שהם יעזרו לו נגד בני שעיר, אבל את בני שעיר השמיד לגמרי, ועז"א וככלותם ביושבי שעיר, שהם כלו לגמרי, ואז לא נשארו רק הפליטה מבני עמון, ולנגדם היה יכול מואב לעמוד
עזרו איש ברעהו למשחית — ר"ל שאז נודע שמה שעזרו איש ברעהו היה להם למשחית, שע"י שעזרו בני שעיר תחלה על בני עמון ובני עמון אח"ז על בני שעיר עי"כ נשחתו מיד מואב. וגם ר"ל שאז היה מהומה ביניהם וחרב איש ברעהו והשחית כל איש לרעהו, כ"ז נראה מפשטות הכתובים. אולם בהשקפה הנכונה יפלא מאד איך היו אדום ומואב ובני עמון למחנה כבדה כ"כ עד שהתירא יהושפט מהם, והלא מואב היה תחת יד ישראל כל הזמן הזה ולא פשעו עד אחרי מות אחאב, כנזכר (מלכים ב' א, א; ג, ו), ואדום היה תח"י יהושפט ומלך אין באדום נצב מלך (מ"א כב, מח), ויהושפט ויהורם ומלך אדום הכו את מואב (מלכים ב ג׳:ט׳), ואיך התירא יהושפט מהם, ואם אסא שלא היה לו רק תק"פ אלף אנשי חיל נצח את הכושים שהיו אלף אלפים, איך התירא יהושפט שהיו לו חיל אלף אלפים וק"ס אלף? גם מ"ש בפסוק ג' ויגידו ליהושפט בא עליך המון רב מעבר לים מארם, פליאה מאד, שמואב ואדום ובני עמון היו בנגב יהודה, וארם בצפון, והים במערב? ומ"ש שהמגיד טעה הוא דוחק מאד. וע"כ כי מואב ואדום רצו לפרק אז עול שעבוד ישראל מעליהם והם שכרו גדודים רבים מעבר לים, והם האומות הנחשבים בתהלות סי' פ"ג שנוסדה על מלחמה זאת, פלשת עם יושבי צור באו מצד הים, וישמעאלים ובני אשור באו דרך ארם, והם התחברו ע"פ מואב ואדום ועמון להשחית את יהודה, ובאו מעבר לים מארם ומשם סבבו אל צד נגב א"י להתחבר עם בני עמון אדום ומואב, ובעברם דרך גבול מזרח א"י התחברו עמהם ההגריים שהיו שם (כמ"ש דה"א ה, י), ובחצצון תמר התחברו העמלקים עמהם (כמ"ש בראשית יד, ז), ועז"א שם אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים, מזכיר מ"ש בפסוק י"א לגרשנו מירושתך, ובעת המהומה עזרו לכל א' החיל שהיו מבעלי בריתו, ועי"כ היה מהומה ביניהם וחרב איש ברעהו:
Verse 24
על המצפה למדבר — זה היה מדבר ירואל (בפסוק טז):
Verse 25
רכוש — כסף וזהב
ופגרים — הלבושים בכלי חמודות
וינצלו — לא יכלו לקחת כל השלל, ונצלו והפרישו לאין משא, היינו דברים שאינם משא כבדה, ובכ"ז בזזו ימים שלשה יען שהיה השלל רב:
Verse 27
לשוב — גמרו בדעתם לשוב בשמחה, כמ"ש ויבואו בנבלים וכו'
כי שמחם ה' מאויביהם — ראו שמה שבאו עליהם אויבים היה מאת ה' כדי לשמחם בישועתו:
Verse 30
ותשקט — תוך המדינה
וינח מסביב — מאומות שסביב א"י:
Verse 33
הבמות לא סרו — וזה לא היה מאשמת יהושפט שהוא לא הקריב בבמה כמו אסא אביו, רק מצד העם שלא הכינו לבבם, ואם היה מסיר הבמות היו מורדים נגדו, כי היה זה מצוה בעיניהם שיהיה מוקטר מוגש לשמו בכל מקום, וכמ"ש הלא הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו, ולא הכינו לבבם לדעת שהעבודה לאל המיוחד הוא רק במקום מיוחד:
Verse 34
בדברי יהוא — שהוא כתב דברי הימים למלכי יהודה בעת ההיא
אשר — כמו ואשר העלה, ר"ל הספור שנזכר במלכים ב' סימן ג':
Verse 35
הוא הרשיע — כי אחאב הסתה אותו איזבל אשתו, והוא הרשיע מעצמו:
Verse 36
ויחברהו — תחלה עשו האניות בשותפות ונשברו, וזה פו' למ"ש במ"א (כב, מט) שיהושפט עשה אניות ונשברו, היינו בשותפות עם אחזיה. ומש"ש אניות תרשיש, פי' עזרא דהיינו ללכת תרשיש, להוציא מדברי הרי"א (שהבאתי בפי' מ"א י, כב)
בעציון גבר — שם היה החוף, וישברו אניות בעציון גבר כמ"ש במלכים שם, ועיי"ש פסוק נ':
Edition: Malbim on II Chronicles -- Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
וַיְהִ֣י אַחֲרֵי־כֵ֡ן בָּ֣אוּ בְנֵי־מוֹאָב֩ וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן וְעִמָּהֶ֧ם׀מֵהָעַמּוֹנִ֛ים עַל־יְהוֹשָׁפָ֖ט לַמִּלְחָמָֽה׃
After that, Moabites, Ammonites, together with some Ammonim, “Meunites” ( 1 Chron. 4.41 ); cf. Kimhi. came against Jehoshaphat to wage war.
וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּגִּ֤ידוּ לִיהֽוֹשָׁפָט֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֣א עָלֶ֜יךָ הָמ֥וֹן רָ֛ב מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם מֵאֲרָ֑ם וְהִנָּם֙ בְּחַֽצְצ֣וֹן תָּמָ֔ר הִ֖יא עֵ֥ין גֶּֽדִי׃
The report was brought to Jehoshaphat: “A great multitude is coming against you from beyond the sea, from Aram, and is now in Hazazon-tamar”—that is, En-gedi.
וַיִּרָ֕א וַיִּתֵּ֧ן יְהוֹשָׁפָ֛ט אֶת־פָּנָ֖יו לִדְר֣וֹשׁ לַֽיהֹוָ֑ה וַיִּקְרָא־צ֖וֹם עַל־כׇּל־יְהוּדָֽה׃
Jehoshaphat was afraid; he decided to resort to G OD and proclaimed a fast for all Judah.
וַיִּקָּבְצ֣וּ יְהוּדָ֔ה לְבַקֵּ֖שׁ מֵיְהֹוָ֑ה גַּ֚ם מִכׇּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה בָּ֖אוּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־יְהֹוָֽה׃
Judah assembled to plead before G OD . They also came from all the towns of Judah to seek G OD .
וַיַּעֲמֹ֣ד יְהוֹשָׁפָ֗ט בִּקְהַ֧ל יְהוּדָ֛ה וִירוּשָׁלַ֖͏ִם בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה לִפְנֵ֖י הֶחָצֵ֥ר הַחֲדָשָֽׁה׃
Jehoshaphat stood in the congregation of Judah and Jerusalem in the House of G OD at the front of the new court.
וַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֨א אַתָּה־ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וְאַתָּ֣ה מוֹשֵׁ֔ל בְּכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וּבְיָֽדְךָ֙ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין עִמְּךָ֖ לְהִתְיַצֵּֽב׃
He said, “E TERNAL God of our ancestors, truly You are the God in heaven and You rule over the kingdoms of the nations; power and strength are Yours; none can oppose You.
הֲלֹ֣א׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ הוֹרַ֙שְׁתָּ֙ אֶת־יֹֽשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִלִּפְנֵ֖י עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽתִּתְּנָ֗הּ לְזֶ֛רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהַבְךָ֖ לְעוֹלָֽם׃
O our God, you dispossessed the inhabitants of this land before Your people Israel, and You gave it to the descendants of Your friend Abraham forever.
וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ לְךָ֧׀בָּ֛הּ מִקְדָּ֖שׁ לְשִׁמְךָ֥ לֵאמֹֽר׃
They settled in it and in it built for You a House for Your name. They said,
אִם־תָּב֨וֹא עָלֵ֜ינוּ רָעָ֗ה חֶ֘רֶב֮ שְׁפוֹט֮ וְדֶ֣בֶר וְרָעָב֒ נַעַמְדָ֞ה לִפְנֵ֨י הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ וּלְפָנֶ֔יךָ כִּ֥י שִׁמְךָ֖ בַּבַּ֣יִת הַזֶּ֑ה וְנִזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ מִצָּרָתֵ֖נוּ וְתִשְׁמַ֥ע וְתוֹשִֽׁיעַ׃
‘Should misfortune befall us—the punishing sword, pestilence, or famine, we shall stand before this House and before You—for Your name is in this House—and we shall cry out to You in our distress, and You will listen and deliver us.’
וְעַתָּ֡ה הִנֵּה֩ בְנֵי־עַמּ֨וֹן וּמוֹאָ֜ב וְהַר־שֵׂעִ֗יר אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־נָתַ֤תָּה לְיִשְׂרָאֵל֙ לָב֣וֹא בָהֶ֔ם בְּבֹאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּ֛י סָ֥רוּ מֵעֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א הִשְׁמִידֽוּם׃
Now the people of Ammon, Moab, and the hill country of Seir, into whose [land] You did not let Israel come when they came from Egypt, but they turned aside from them and did not wipe them out,
וְהִ֨נֵּה־הֵ֔ם גֹּמְלִ֖ים עָלֵ֑ינוּ לָבוֹא֙ לְגָ֣רְשֵׁ֔נוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר הוֹרַשְׁתָּֽנוּ׃
these now repay us by coming to expel us from Your possession that You gave us as ours.
אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֣א תִשְׁפׇּט־בָּ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֙נוּ֙ כֹּ֔חַ לִ֠פְנֵ֠י הֶהָמ֥וֹן הָרָ֛ב הַזֶּ֖ה הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ וַאֲנַ֗חְנוּ לֹ֤א נֵדַע֙ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ׃
O our God, surely You will punish them, for we are powerless before this great multitude that has come against us, and do not know what to do, but our eyes are on You.”
וְכׇ֨ל־יְהוּדָ֔ה עֹמְדִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה גַּם־טַפָּ֖ם נְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶֽם׃ {ס}
All Judah stood before G OD with their dependents—their womenfolk and their children.
וְיַחֲזִיאֵ֡ל בֶּן־זְכַרְיָ֡הוּ בֶּן־בְּ֠נָיָ֠ה בֶּן־יְעִיאֵ֧ל בֶּן־מַתַּנְיָ֛ה הַלֵּוִ֖י מִן־בְּנֵ֣י אָסָ֑ף הָיְתָ֤ה עָלָיו֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה בְּת֖וֹךְ הַקָּהָֽל׃
Then in the midst of the congregation the spirit of G OD came upon Jahaziel son of Zechariah son of Benaiah son of Jeiel son of Mattaniah the Levite, of the sons of Asaph,
וַיֹּ֗אמֶר הַקְשִׁ֤יבוּ כׇל־יְהוּדָה֙ וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם וְהַמֶּ֖לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֑ט כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה לָכֶ֗ם אַ֠תֶּ֠ם אַל־תִּֽירְא֤וּ וְאַל־תֵּחַ֙תּוּ֙ מִפְּנֵ֨י הֶהָמ֤וֹן הָרָב֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֥א לָכֶ֛ם הַמִּלְחָמָ֖ה כִּ֥י לֵאלֹהִֽים׃
and he said, “Give heed, all Judah and the inhabitants of Jerusalem and King Jehoshaphat; thus said G OD to you, ‘Do not fear or be dismayed by this great multitude, for the battle is God’s, not yours.
מָחָר֙ רְד֣וּ עֲלֵיהֶ֔ם הִנָּ֥ם עֹלִ֖ים בְּמַעֲלֵ֣ה הַצִּ֑יץ וּמְצָאתֶ֤ם אֹתָם֙ בְּס֣וֹף הַנַּ֔חַל פְּנֵ֖י מִדְבַּ֥ר יְרוּאֵֽל׃
March down against them tomorrow as they come up by the Ascent of Ziz; you will find them at the end of the wadi in the direction of the wilderness of Jeruel.
לֹ֥א לָכֶ֖ם לְהִלָּחֵ֣ם בָּזֹ֑את הִתְיַצְּב֣וּ עִמְד֡וּ וּרְא֣וּ אֶת־יְשׁוּעַת֩ יְהֹוָ֨ה עִמָּכֶ֜ם יְהוּדָ֣ה וִירוּשָׁלַ֗͏ִם אַל־תִּֽירְאוּ֙ וְאַל־תֵּחַ֔תּוּ מָחָר֙ צְא֣וּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהֹוָ֖ה עִמָּכֶֽם׃
It is not for you to fight this battle; stand by, wait, and witness your deliverance by G OD , O Judah and Jerusalem; do not fear or be dismayed; go forth to meet them tomorrow and G OD will be with you.’”
וַיִּקֹּ֧ד יְהוֹשָׁפָ֛ט אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וְכׇל־יְהוּדָ֞ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם נָֽפְלוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת לַיהֹוָֽה׃
Jehoshaphat bowed low with his face to the ground, and all Judah and the inhabitants of Jerusalem threw themselves down before G OD to worship G OD .
וַיָּקֻ֧מוּ הַלְוִיִּ֛ם מִן־בְּנֵ֥י הַקְּהָתִ֖ים וּמִן־בְּנֵ֣י הַקׇּרְחִ֑ים לְהַלֵּ֗ל לַֽיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל לְמָֽעְלָה׃
Levites of the sons of Kohath and of the sons of Korah got up to extol the E TERNAL God of Israel at the top of their voices.
וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצְא֖וּ לְמִדְבַּ֣ר תְּק֑וֹעַ וּבְצֵאתָ֞ם עָמַ֣ד יְהוֹשָׁפָ֗ט וַיֹּ֙אמֶר֙ שְׁמָע֗וּנִי יְהוּדָה֙ וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם הַאֲמִ֜ינוּ בַּֽיהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וְתֵ֣אָמֵ֔נוּ הַאֲמִ֥ינוּ בִנְבִיאָ֖יו וְהַצְלִֽיחוּ׃
Early the next morning they arose and went forth to the wilderness of Tekoa. As they went forth, Jehoshaphat stood and said, “Listen to me, O Judah and inhabitants of Jerusalem: Trust firmly in the E TERNAL your God and you will stand firm; trust firmly in God’s prophets and you will succeed.”
וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיַּעֲמֵ֤ד מְשֹֽׁרְרִים֙ לַיהֹוָ֔ה וּֽמְהַלְלִ֖ים לְהַדְרַת־קֹ֑דֶשׁ בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶחָל֔וּץ וְאֹֽמְרִים֙ הוֹד֣וּ לַיהֹוָ֔ה כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃
After taking counsel with the people, he stationed singers to G OD extolling the One majestic in holiness as they went forth ahead of the vanguard, saying, “Praise G OD , whose steadfast love is eternal.”
וּבְעֵת֩ הֵחֵ֨לּוּ בְרִנָּ֜ה וּתְהִלָּ֗ה נָתַ֣ן יְהֹוָ֣ה׀מְ֠אָֽרְבִ֠ים עַל־בְּנֵ֨י עַמּ֜וֹן מוֹאָ֧ב וְהַר־שֵׂעִ֛יר הַבָּאִ֥ים לִֽיהוּדָ֖ה וַיִּנָּגֵֽפוּ׃
As they began their joyous shouts and hymns, G OD set ambushes for the Ammonites, Moabites, and [the inhabitants of] the hill country of Seir, who were marching against Judah, and they were routed.
וַ֠יַּעַמְד֠וּ בְּנֵ֨י עַמּ֧וֹן וּמוֹאָ֛ב עַל־יֹשְׁבֵ֥י הַר־שֵׂעִ֖יר לְהַחֲרִ֣ים וּלְהַשְׁמִ֑יד וּכְכַלּוֹתָם֙ בְּיוֹשְׁבֵ֣י שֵׂעִ֔יר עָזְר֥וּ אִישׁ־בְּרֵעֵ֖הוּ לְמַשְׁחִֽית׃
The Ammonites and Moabites turned against the inhabitants of the hill country of Seir to exterminate and annihilate them. When they had made an end of the inhabitants of Seir, each helped to destroy his fellow.
וִיהוּדָ֛ה בָּ֥א עַל־הַמִּצְפֶּ֖ה לַמִּדְבָּ֑ר וַיִּפְנוּ֙ אֶל־הֶ֣הָמ֔וֹן וְהִנָּ֧ם פְּגָרִ֛ים נֹפְלִ֥ים אַ֖רְצָה וְאֵ֥ין פְּלֵיטָֽה׃
When Judah reached the lookout in the wilderness and looked for the multitude, they saw them lying on the ground as corpses; not one had survived.
וַיָּבֹ֨א יְהוֹשָׁפָ֣ט וְעַמּוֹ֮ לָבֹ֣ז אֶת־שְׁלָלָם֒ וַיִּמְצְאוּ֩ בָהֶ֨ם לָרֹ֜ב וּרְכ֤וּשׁ וּפְגָרִים֙ וּכְלֵ֣י חֲמֻד֔וֹת וַיְנַצְּל֥וּ לָהֶ֖ם לְאֵ֣ין מַשָּׂ֑א וַיִּהְי֞וּ יָמִ֧ים שְׁלוֹשָׁ֛ה בֹּזְזִ֥ים אֶת־הַשָּׁלָ֖ל כִּ֥י רַב־הֽוּא׃
Jehoshaphat and his army came to take the booty, and found an abundance of goods, corpses, and precious objects, which they pillaged, more than they could carry off. For three days they were taking booty, there was so much of it.
וּבַיּ֣וֹם הָרְבִעִ֗י נִקְהֲלוּ֙ לְעֵ֣מֶק בְּרָכָ֔ה כִּי־שָׁ֖ם בֵּרְכ֣וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה עַל־כֵּ֡ן קָרְא֞וּ אֶת־שֵׁ֨ם הַמָּק֥וֹם הַה֛וּא עֵ֥מֶק בְּרָכָ֖ה עַד־הַיּֽוֹם׃
On the fourth day they assembled in the Valley of Blessing—for there they blessed G OD ; that is why that place is called the Valley of Blessing to this day.
וַ֠יָּשֻׁב֠וּ כׇּל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֤ה וִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וִיהוֹשָׁפָ֣ט בְּרֹאשָׁ֔ם לָשׁ֥וּב אֶל־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם בְּשִׂמְחָ֑ה כִּֽי־שִׂמְּחָ֥ם יְהֹוָ֖ה מֵאוֹיְבֵיהֶֽם׃
Judah’s and Jerusalem’s contingents, with Jehoshaphat at their head, returned joyfully to Jerusalem, for G OD had given them cause for rejoicing over their enemies.
וַיָּבֹ֙אוּ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בִּנְבָלִ֥ים וּבְכִנֹּר֖וֹת וּבַחֲצֹֽצְר֑וֹת אֶל־בֵּ֖ית יְהֹוָֽה׃
They came to Jerusalem to the House of G OD , to the accompaniment of harps, lyres, and trumpets.
וַֽיְהִי֙ פַּ֣חַד אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל כׇּל־מַמְלְכ֣וֹת הָאֲרָצ֑וֹת בְּשׇׁמְעָ֕ם כִּ֚י נִלְחַ֣ם יְהֹוָ֔ה עִ֖ם אוֹיְבֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
The terror of God seized all the kingdoms of the lands when they heard that G OD had fought the enemies of Israel.
וַתִּשְׁקֹ֖ט מַלְכ֣וּת יְהוֹשָׁפָ֑ט וַיָּ֧נַֽח ל֦וֹ אֱלֹהָ֖יו מִסָּבִֽיב׃ {פ}
The kingdom of Jehoshaphat was untroubled, and his God granted him respite on all sides.
וַיִּמְלֹ֥ךְ יְהוֹשָׁפָ֖ט עַל־יְהוּדָ֑ה בֶּן־שְׁלֹשִׁים֩ וְחָמֵ֨שׁ שָׁנָ֜ה בְּמׇלְכ֗וֹ וְעֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ מָלַ֣ךְ בִּירוּשָׁלַ֔͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ עֲזוּבָ֖ה בַּת־שִׁלְחִֽי׃
Jehoshaphat reigned over Judah. He was thirty-five years old when he became king, and he reigned in Jerusalem for twenty-five years. His mother’s name was Azubah daughter of Shilhi.
וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֛רֶךְ אָבִ֥יו אָסָ֖א וְלֹא־סָ֣ר מִמֶּ֑נָּה לַעֲשׂ֥וֹת הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃
He followed the course of his father Asa and did not deviate from it, doing what was pleasing to G OD .
אַ֥ךְ הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ וְע֤וֹד הָעָם֙ לֹא־הֵכִ֣ינוּ לְבָבָ֔ם לֵאלֹהֵ֖י אֲבֹתֵיהֶֽם׃
However, the shrines did not cease; the people still did not direct their heart toward the God of their ancestors.
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י יְהוֹשָׁפָ֔ט הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים בְּדִבְרֵי֙ יֵה֣וּא בֶן־חֲנָ֔נִי אֲשֶׁ֣ר הֹֽעֲלָ֔ה עַל־סֵ֖פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
As for the other events of Jehoshaphat’s reign, early and late, they are recorded in the annals of Jehu son of Hanani, which were included in the book of the kings of Israel.
וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן אֶתְחַבַּר֙ יְהוֹשָׁפָ֣ט מֶלֶךְ־יְהוּדָ֔ה עִ֖ם אֲחַזְיָ֣ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל ה֖וּא הִרְשִׁ֥יעַ לַעֲשֽׂוֹת׃
Afterward, King Jehoshaphat of Judah entered into a partnership with King Ahaziah of Israel, thereby acting wickedly.
וַיְחַבְּרֵ֣הוּ עִמּ֔וֹ לַעֲשׂ֥וֹת אֳנִיּ֖וֹת לָלֶ֣כֶת תַּרְשִׁ֑ישׁ וַיַּעֲשׂ֥וּ אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר׃
He joined with him in constructing ships to go to Tarshish; the ships were constructed in Ezion-geber.
וַיִּתְנַבֵּ֞א אֱלִיעֶ֤זֶר בֶּן־דֹּדָוָ֙הוּ֙ מִמָּ֣רֵשָׁ֔ה עַל־יְהוֹשָׁפָ֖ט לֵאמֹ֑ר כְּהִֽתְחַבֶּרְךָ֣ עִם־אֲחַזְיָ֗הוּ פָּרַ֤ץ יְהֹוָה֙ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֔יךָ וַיִּשָּׁבְר֣וּ אֳנִיּ֔וֹת וְלֹ֥א עָצְר֖וּ לָלֶ֥כֶת אֶל־תַּרְשִֽׁישׁ׃
Eliezer son of Dodavahu of Mareshah prophesied against Jehoshaphat, “As you have made a partnership with Ahaziah, G OD will break up your work.” The ships were wrecked and were unable to go to Tarshish.
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC